קטגוריה:יהושע ד יט

• לדף התרגום על כל הפרק •

זמן - "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן", ארבע ימים לפני הפסח.

מקום - "עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן ... וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ". בני ישראל המשיכו לעלות מהירדן לאחר שהם הגיעו לחרבה "[ב]עַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ד יג). אין תאור שהם הסתכלו וראו מה קורה בירדן, ומתי המים שבו לזרום כרגיל בתקופה הזאת באפיק הירדן מעל גדותיו. בני ישראל התקרבו עד הגבול של השדות של יריחו ממזרח. בני ישראל לא התקדמו לסגור את העיר במצור, והם השאירו דרכי בריחה: צפונה, דרומה ומערבה לכיוון ירושלים. בני ישראל נתנו לאנשי יריחו לברוח כדי להקטין את מספר הלוחמים. אולם מלך יריחו אסר על אנשיו לברוח וסגר את העיר, ככתוב: "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא" (ביאור:יהושע ו א). בני ישראל קיבלו מים: מהירדן, ואוכל: מהמן והשדות של יריחו.

התקופה היא תקופת האביב, כאשר לא חם מדי ולא קר מדי, נעים ביותר.

בני ישראל חנו בבטחה. לבני ישראל היה צבא של כשש מאות אלף לוחמים. תל יריחו היתה עיר מכובדת, ונאמר על תל יריחו: 'שגובהו המרבי של התל מעל סביבתו הוא 21.5 מטר ושטחו 40 דונם.' להשוואה בירושלים העתיקה לפי אמדנים היסטוריים גרו בה כ60,000 איש בשטח של 850 דונם, ובזמן מלחמה הצטברו בה יותר אנשים מהסביבה. בהשוואה לירושלים סביר שלא היו בעיר יותר מאשר עשרת אלפים לוחמים. לא נאמר שהיה להם ציוד קרבי כמו לפלשתים, "וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ" (ביאור:שמואל א יז ה). לא נאמר שהיה להם יורי קלע (שופטים כ טז).