יבמות י א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וסימניך מת נולד ויבם מת נולד ויבם אלא לרבי הני כללי לית ליה רב אדא קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה דרבא לעולם אית ליה לרבי הני כללי והכי קא"ל אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה בתרתי לא קמשכחת לה אי יעקב ב' אחיות אנס אחותה שהיא יבמתה משכחת לה האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת ואי ב' נכריות אנס האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה אחותה שהיא יבמתה לא משכחת לה רב אשי אמר לעולם לית ליה לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי ומאי כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו דקאמר ליה ה"ק ליה מ"ט לא דייקת מתני' דמתני' ר' יהודה היא [דאסר באנוסת אביו] דקתני שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו מאי אמו אילימא נשואת אביו היינו אשת אביו אלא לאו אנוסת אביו וקתני מפני שהן נשואות לאחרים לאחרים אין לאחין לא מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר' יהודה דאסר באנוסת אביו משום הכי לא תני ליה א"ל רבינא לרב אשי לר' יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב דאי לא קתני א"ל רב אשי לרב כהנא בלא דאי נמי משכחת לה יעקב אנס כלתו והוליד ממנה בן ומת [ראובן] בלא בנים ונפלה לה קמי ברה ומיגו דאיהי אסירה צרתה נמי אסירה א"ל באחותה דהתירא קמיירי באחותה דאיסורא לא קמיירי ואף על פי כן בדקה לוי במתני' דתני לוי אמו פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה כיצד היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאין פוטרת צרתה
רש"י
עריכה
וסמניך מת נולד ויבם כו' - כדפי' אלמא מדתני רבי חייא בכולן אני קורא בהן ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם אלמא תנא דמתני' תני פלוגתא דהא רבי חייא אמתני' קאי:
לרבי לית ליה הני כללי - דר' חייא הלכך לא מוקמי מתני' בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל:
אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה - להכי לא נקט לה במתני' שאי אתה קורא בה האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת שיהו ב' אחיות נופלות להתייבם ותהא זו אסורה לזה משום אמו וכן זו על זה ומותרת לשני אלא חדא משכחת לה או האסורה לזה מותרת לזה או אחותה כשהיא יבמתה:
אי יעקב שתי אחיות אנס - וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה ונשא ראובן אנוסת אביו אמו של לוי ושמעון נשא אנוסת אביו אמו של יהודה:
אחותה כשהיא יבמתה - נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה משכחת לה:
האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת לה - לפי ששתיהן אסורות על שניהם אמו של לוי אסורה לו משום אמו ואחותה משום אחות האם וכן ליהודה ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום:
ואי שתי נכריות אנס - וילדו לו ב' בנים ונשאום ב' בנים מאשה אחרת ונפלו לפני בניהם האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה אבל לאו אחיות נינהו ועיקר מילתיה דרבי חייא משום ייבום שתי אחיות נקט: ה"ג רב אשי אמר לעולם לית ליה לר' הני כללי ובפלוגתא קא מיירי. כלומר לא תימא דהא דלא תני אמו אנוסת אביו משום דלא משכחת הני כללי דלרבי ל"ל הני כללי ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא דבפלוגתא ודאי קמיירי ומאי אין לו מוח דקאמר ליה ה"ק ליה כו':
דאסר באנוסת אביו - ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו ומאביו:
דאי עבר ונסיב - את אנוסת אביו ונפלה לייבום לפני בנה וליתני:
בלא דאי נמי משכחת - שלא עבר זה המת בנישואיה:
אנס כלתו - ועבר על דת:
ואע"פ - דמהדר ליה רבי ללוי כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו:
בדקה לוי במתני' - הגיהה והוסיפה לאמו אנוסת אביו במשנתו:
היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת - לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל הלכך כשמת רשע זה לא נפלה זו לייבום לפני בנה דלאו אשת אח הואי ואינה פוטרת צרתה:
תוספות
עריכה
לעולם לית ליה לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי. וא"ת ליתני אשת איש שפוטרת צרתה כגון דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני דפליגי בהמגרש (גיטין דף פב.) ר"א ורבנן דלר"א הוי גט ואסורה לפלוני ואם נשאת לאחיו ומת פוטרת צרתה ואע"ג דאסורה לכל אדם אפי' לרבי אליעזר מדרבנן עד שימות המגרש או הפלוני דחיישינן שמא תנשא לו לאחר שתתאלמן או תתגרש מזה ונמצאו בניה ממזרים כדחיישינן בהמגרש (שם דף פד.) ע"מ שלא תבעלי לפלוני שמא תבעל לו אחר שתתאלמן או אחר שתתגרש ובעודה תחתיו ליכא למיחש יותר מאבא ואביך מ"מ לוי דקתני נמי דאי כדאמרינן לקמן קשה דליתני נמי להך ולמאן דנפקא ליה מאחות אשה ניחא דלא דמי הך לאחות אשה דע"מ שלא תנשאי שריא ליה בזנות וע"מ שלא תבעלי יכולה היא להתקדש לו ולא דמיא לאחות אשה ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי אי חשיב שיור כמו בחוץ מפלוני א"כ שריא ליה כי נשאת לאחיו קודם ואפי' אי לא חשיב שיור מ"מ לא דמי לאחות אשה דהתם בשעת נפילה הוי אחות אשתו אבל הכא בשעת נפילה אינה אשת איש עד שתבעל לו ואפי' תחשבנה אשת איש כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל לו מ"מ לא דמי כיון שאם תבעל ליבם שנאסרה עליו הויא אשת איש ולא היתה אשת אחיו מעולם הלכך לא פטרה צרתה ומיהו למאן דנפקא ליה מולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין קשה וי"ל אע"ג דלוי תני דאי ובפלוגתא קמיירי לא קמיירי אלא בפלוגתא דס"ל לתנא דמתני' כוותיה תדע דלא תני לוי חייבי לאוין אע"ג דלר"ע לאו בני חליצה וייבום נינהו ומאן דמוסיף לעיל אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה כר"ש אע"ג דשמא תנא דמתני. לא סבר לה כר"ש היינו משום דבכולן אני קורא בהן משמע ליה דקאי אכולהו אבל אי מודו רבנן לר"א בקידושין דמספקא ליה לאביי מדקאמר בריש המגרש (שם דף פב: ושם) דאם איתא לר' אבא קשיא ליתני אשת איש דמשכחת לה אפילו לרבנן כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם ומת שמעון [ונפלה לפני לוי אחיו] וצרת צרה נמי משכחת לה כגון שקדשה ראובן חוץ משני אחין וי"ל דלא קרינא לגביה אשת המת דכבר נאסרה [עליו לפני קדושי אחים] משום אשת [אח] ולא חשיב ערוה במקום מצוה ומיהו אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בהמגרש (שם דף פב: ושם) ליתני הכא אשת ב' מתים כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ולוי אחיו ובא שמעון וקדשה סתם ומת כו' או בענין שאמר ר' יוחנן בפ' האומר (קדושין דף ס.) דאפילו הן ק' תופסין ומשכחת בהן נמי צרת צרה ומיהו בפ"ג (לקמן לא: ושם ד"ה מדרבנן) ובפ"ב (לקמן יח. ושם) משמע דאשת שני מתים גזירה דרבנן ושם אפרש ובירושלמי בריש המגרש פריך לה מתיב ר' חנינא בשם רבי פנחס ליתני ט"ז נשים כר"א ומשני תמן התורה אסרה עליו הכא הוא אסרה עליו ופי' רבינו יצחק תמן התורה אסרה עליו ומשנשאה המת אין לה היתר להתייבם כשימות מפני שאין איסור שבה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרה עליו אבל אשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו שנשאה ולהכי לא תני להו דלא דמו להו לפי שביד המגרש להתירה:
דקתני שש עריות חמורות מאלו כו'. ותימה דמאי ס"ד דהנהו דלעיל דלא דייקי מסיפא וממ"נ כיון דתני לה גבי שש עריות לא אפשר למיתנייה ברישא וי"ל דקשיא ליה ללוי דה"ל למיתני ברישא ט"ז ובסיפא לא הוה ליה למיתני אלא ה' ואע"ג דאתי כרבי יהודה ה"ל למיתני ששה עשר דאי עבר ונסיב ושני ליה רבי בפלוגתא לא קא מיירי ודאי לא קא מיירי:
לרבי יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב. תימה דבלא דאי עבר ונסיב נמי משכחת לה שקידש ולא בעל דאפילו אביי דאמר בפרק בתרא דקידושין (דף עח.) גבי אלמנה לכ"ג קידש לוקה היינו משום דכתיב לא יקח אבל הכא לא יגלה כתיב וי"ל דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעול ואפילו יהא מותר לקדשה חשיב דאי מטעם שאסור לבוא עליה וא"ת אפילו ע"י דאי היכי משכחת לה הא ר' יהודה סבר כר"ע בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג.) דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וי"ל דלא סבר לה הש"ס כברייתא דהתם אלא כמתני' דפליג עלה ועוד דעל כרחך מתני' דהכא לא סברה בהא כרבי יהודה דהא קתני בפ"ב (לקמן דף כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ואי אין קדושין תופסין בחייבי לאוין חליצה נמי לא תיבעי וא"ת בחייבי לאוין דשאר מנלן דלא סבר מתני' כרבי יהודה דאיסור מצוה ואיסור קדושה מפרש לקמן כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ואר"י דע"כ
ראשונים נוספים
ובפלוגתא קא מיירי כו': ואם תאמר ואם כן ליתני קרובת חלוצתו לר"ע דאמר בפרק החולץ (מד, א) בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו. ויש לומר דלא קתני אלא פלוגתא דסבירא ליה כותיה ובלקוטין שלי הארכתי בה יותר בס"ד (בשו"ת ח"ו סי' כ"א).
מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא: ואם תאמר לוי דבעא מינה מרבי ליתני שש עשרה (לעיל ט, א) היכי מפרשא ליה סיפא דמתניתין (להלן יג, א) דקתני שש בעריות. איכא למימר דסבירא ליה ללוי דהאי אמו דקתני בשש עריות, לאו היינו אנוסת אביו אלא אמו נשואת אביו, וארחי דתנא הוא בהכי דתנא אמו שהיא נשואת אביו ואשת אביו שאינה אמו, והיינו דקתני אמו ואשת אביו ולא תנא ברישא אשת אביו דתהוי אמו בכלל, לאוריי לן דדוקא קתני אמו אשת אביו ואשת אביו שאינה אמו משום הכי לא חשבינן ליה האי פירכא ללוי.
אמר ליה רבינא לרב אשי לר' יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב כו': ואם תאמר אפילו בלא דאי, משכחת לה כגון שקדשה, דבקידושין ליכא איסורא, דהא לא כתיב לא יקח אלא לא יגלה. יש לומר מכל מקום כיון דקדושין על דעת נשואין הוא דמקדש אסור לעשות כן ודאי עבר קרינא ליה.
אמר ליה דאי לא קתני: ואם תאמר ואפילו דאי היכי משכחת לה, והא איכא מאן דאמר בסנהדרין בפ"ד מיתות (נג, א) דר' יהודה אית ליה כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, איכא למימר דבמסקנת לא קאי, אלא ר' יהודה לית ליה דר"ע. ואפילו נמי סבירא ליה כר"ע, תנא מיהא לא סתים לן כותיה אלא באנוסת אביו שהיא אסורה, אבל בהא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין לא סתים לן כותיה אלא כבר פלוגתיה, וכדתנן בפרק כיצד (להלן כ, א) אסור מצוה ואסור קדושה חולצות ולא מתיבמות, ואלו לר"ע פטורות אפילו מן החליצה. וכי אמרינן הכא לר' יהודה משכחת לה דכי עבר, לאו ר' יהודה ממש קאמר, אלא לסבריה דר' יהודה דאנוסת אביו קאמר. ואם תאמר והא על כרחין אי אית לן כר' יהודה באנוסת אביו ומשום דקרא דלא יגלה כנף אביו באנוסת אביו מיירי, אם כן סבירא ליה דיש ממזר מחייבי לאוין, משום דכתיב בתריה לא יבא ממזר, וכיון שכן אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כיון דהוי הולד ממזר. ור"ע גופיה דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין משום דאית ליה כר' יהודה הוא כדאיתא בפרק החולץ (להלן מט, א) ויש לומר כי היכי דמאן דאית ליה אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד, דלא יקח איש את אשת אביו כתיב, אף על גב דלא יגלה איירי בחייבי כריתות דהיינו דודתו, דדרשינן מדלא יקח עד לא יגלה ממזר כדאיתא בפ' החולץ (שם), הכי נמי דרשינן לר' יהודה.
פתקה לוי במתניתה דתני לוי אמר פעמים פוטרת צרתה: פירוש, אפילו לר' יהודה וכגון דעבר ונסיב. והיינו דאמרינן ואף על פי כן פתקה לוי במתניתיה, דלרבנן פשיטא ומאי אף על פי כן. והיינו דאמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן (להלן ע"ב) ללוי דאמר דאי נמי קתני ליתני החולץ ליבמתו, דלוי נמי בתר דשמעה מרבי דבאמו אנוסת אביו לא מיירי מתניתין סברה.
וסימניך מת נולד וייבם מת נולד וייבם פי' ושתי נשים המתייבמות היו אחיות ונפלו לפני אחים שנולדו בין מיתה לייבום הראשון הנולד אסור ביבמה ראשונה דהויא ליה כאשת המת שלא היה בעולמו ונולד קודם ייבום שלה ומותר ביבמה השנית דהויא לה אשת אחיו שהיה בעולמו והא אפי' לרבנן והנולד השני אסור בשנייה לפי שהיא אשת השני שלא הי' בעולמו ונולד קודם ייבום שלה ומותר בראשונ' אע"פ שלא חי הבעל דמת בעולמו מפני שנולד לאחר ייבום שלה והיינו כר' שמ' דשרי ייבום ואח"כ נולד האסור לזה מותר לזה לא משכחת לה פי' בשתיהם אסור על כל אחד מהם האחת משום אמו והשנייה משום אחות אמו שם רב אשי אמר לעולם לית לי' הני כללי ובפלוגתא מיירי פי' וכיון דכן שפיר הוה מצי למתני אמו אנוסת אביו דאי משום ר' יהודה דאסר הוא בפלוגת' מיירי ואי משום דלא משכחת לה בתרתי הא לית לי' כללי דר' חייא. שם מאן שמעת ליה דא"ל האי סברא ר"י משום הכי לא מתני וק"ל ללוי לא חזי הא דמתני' ר"י היא וי"ל דאיהו סבר אמו דקתני בשיש עריות היינו נשואת אביו וקתני נשואת אביו שהיא אמו ואשת אביו שאינו אמו ור' אהדר לי' דלית ליה לתנא למעבד הכי כיון דאפשר למכללינהו תרוייהו באשת אביו לר' יהדא נמי משכחת לה דאי עביר ונסיב וא"ת והא משכחת לה דלא עברה כגון שקדש' בלבד ובקידושי' ליכא עביר' והויא יבמה מן האירוסין י"ל דמדרבנן אסור לקדש אשה שאינה בת ביאה שמא יבא לידי ביאה וי"מ דסוגיי' דהכא במסקנא דלית לי' לר' יהודא דהיא דר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסים בחייבי לאווין אבל למאי דסברי התם דר' יהודה אית ליה דר' עקיבא אפי' בדיעבד לא משכחת לה שהרי לא יש בה קדושי לאחיו וכוונה דעלמא הית' אצלו ואין בה מצות יבום עי"ל דאפי' למאי דאמרי' התם דר' יהודה אית ליה דר' עקיבא מ"מ תנא דהכא לא סתם לן כוותי' כההוא אלא במאי דאוסר ארוסת אביו בלחוד וזה נכון:
אנס כלתו פי' אשת ראובן בנו דנקיט בסמוך ונקט אנס כדי שלא יהא שוטה. ועוד כיון דלא תפסו בה קידושין אין נשואי' שלה אלא זנות ואונס אע"פ כן פתקה לה במתני' פי' ואפי' לר' יהוד' ואע"ג דלא אתיא אלא בדיעבד ונסיב והיינו אעפ"יכ דהוי לשון רבות' ומשום הכי אמרי' בסמוך ללוי דאי תנא קמא (דאי לא קתני) וכן נרא' בסמוך מפירש"י ז"ל לפי שאינן בצרת צרה וא"ת ולר' שמ' האי ישנה בצרת צרה אם נולד לו אח לאחר שקדש וכדשרי ביבם ואח"כ נולד ואע"ג דלא שרי ר' שמ' אלא כשייבם בהתר שכן הדין לר' שמ' כי הנולד לאחר הייבום דינו כדין הייבום שהייבם שדח' מעליו איסור אשת אח דחה שלא יחול מכאן ואילך על הנולדים מכאן ואילך מ"מ אף כשחלץ א' מן האחי' וחזר הוא וקדשה ונולד לו אח לאח"כ כשם שהיא בלאו בלבד לגבי היבם שחלץ כך היא בלאו בלבד כלפי הנולד וכדאמרי' לקמן במכילתן החולץ ליבמת' וחזר וקדש' צריכ' חליצ' מן האחים מן אחים הנולדי' מעכשיו כמאן כר' שמ' כלומר דה"ל לגבי חייבי לאוין שהן בני חליצ' וייבום הילכ' אם חלץ זה ליבמתו וחזר וקדש' ויש לו אשה אחר' ומת והרי שתיה ערו' על האחי עמד אותו הנול' בדיעב' ויבם את צרה דהיינו אשתו של חולץ ויש לנולד הזה אשה אחרת ומת בלא בנים מגו דראשונה אסורה בכרת משום דהוה צרת ערוה דידהו צרתה פטורה והרי ישנה בצרת צרה וי"ל דלא קתני בדיעבד אלא פלוגתא דסביר לן כוותיה ובהא לא קיימא לן כוותיה דר' שמואל:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק א (עריכה)
ואסיק ר"א דהכי קאמר להו מ"ט לא דייקת מדקתני דמתני' ר"י הוא דאסר ר"י באנוסת אביו דקתני סיפא, שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותי' מותרין אמו ואשת אביו מאי אמו אילימא נשואת אביו היינו אשת אביו אלא אנוסת אביי וקתני מפני שהן נשואות לאחרים, לאחרים אין לאביו לא מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא "י מ"ה לא תני לה, א"ל רבינא לר"א לר"י נמי משפחת לה דאי עבר ונסיב פי' דלית בה לר"י אלא לאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וקדושין תופסין בחייבי לאוין וצרתה הוי צרת ערוה, ותריץ דאי לא קתני ואעפ"כ פסקה הוי כמתניתא דתני לו אמו פעמים פוטרת ופעמים אינה פוטרת צרהת פי' ואעפ"כ דאהדר לי' תלמידו כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו הגיהה והוסיפה על משנתו, כיצד הי' אמו נשואת אביו היינו אשת אביו אלא אנוסת אביי וקתני מפני שהן נשואות לאחרים, לאחרים אין לאביו לא מאן שמעת לי' דאית לי' האי ברא ר"י מ"ה לא תני לה, א"ל רבינא לר"א לר"י נמי משפחת לה דאי עבר ונסיב י' דלית בה לר"י אלא לאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וקדושין תופסין בחייבי לאוין וצרתה הוי צרת ערוה, ותריץ דאי לא קתני ואעפ"כ פסקה לוי כמתניתא דתני לוי אמו פעמים פוטרת ופעמים אינה פוטרת צרתה פי' ואעפ"כ דאהדר לי' תלמידו כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו הגיהה והוסיפה על משנתו, כיצד הי' אמו נשואת אביו נישאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאינה פוטרת צרתה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה