קטגוריה:ויקרא כ יד

פירוש מלבי"ם על ספרא:

קי. "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה", בכולן תפס שכיבה וכאן אומר לקיחה...

קיא. "אשר יקח את אשה ואת אמה", כל העריות המפורשים בפרשת אחרי באזהרה, נשנו פה לעונשים, רק במה שאמר באחרי (ויקרא יח י): "ערוות בת בנך או בת בתך", וכן (ויקרא יח יז): "ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח", לא נשנו פה בעונשים, וכתב תחתיהם "איש אשר יקח את אשה ואת אמה".

ולפי הפשט הכל אחד, שאם נשא האם ואחר-כך בא על בתה קורא אני עליו "ערוות אישה ובתה לא תגלה", ואם נשא הבת ואחר-כך בא על אמה, קורא אני עליו "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה", וכמו שנאסרו בת בנה ובת בתה של אשתו, כן אם נשא הבת נאסרו עליו חמותו נגד בת אשתו, ואם חמותו נגד בת בתה, ואם חמיו נגד בת בנו, שהרי אשתו בת בתו של אם חמותו ובת בן אם חמיו. וכן, כיוון שנאסר עליו בת אשתו מאיש אחר, ובת בנה ובת בתה, כל שכן בתו ובת בתו ובת בנו, שהם בכלל אשה ובתה.

אולם, בכל זאת, אחר שהעונש אין מפורש רק בחמותו, ואם חמותו ואם חמיו ובת אשתו ובת בנה ובת בתה ובתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו אין העונש מפורש בהם, הוצרכו חכמים ללמדם בגזירה שווה.

ולמד (במשנה יג) שהעונש נוהג גם בבת אשתו, ובת בתה ובת בנה, כיוון שכתוב בשתיהן (ויקרא יח יז): "זמה היא". פירוש: שלא מצאנו מילת זימה בכל התורה כולה, רק בשני אלה ובאיסור הקדשה (ויקרא יט כט). וגדר המילה הזאת, היא נגזרת מן פעל זמם, שמורה על המחשבה בעצה עמוקה, אם להיטיב אם להרע. ושם הנגזר ממנו מזימה בא על עוצם עיון והתגברות מחשבה על דבר אחד, פעמים לטוב ופעמים לרע. אבל שם זימה הונח רק על השתקעות המחשבות בחטא ובזנות לבד.

ועל-כן בא במה שכתוב (ויקרא יט כט): "אל תחלל את בתך להזנותה... ומלאה הארץ זמה", שעל-ידי ההפקר את בנותיהם לזנות ישתקעו כולם במחשבתו הזנות ובחטאים מצד התפרצות וההפקר.

וכן העיר, כי בביאת אשה ובתה תתגבר בו טומאת הלב והמחשבה הרעה במאד, אין הבדל בין לקח האשה ובא על בתה או לקח הבת ובא על אמה, ובזה ידעינן ששניהם שוים גם בעונש, אחר שהעידה תורה שהשתקעות יצר הלב בם אחד ושווה.

וכן ביאר (במשנה יד) "מנין לעשות זכרים כנקבות?", ופירש אביי בסנהדרין דף עה, שרוצה לומר, "לעשות שאר הבא ממנו", שהם בתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו, "כשאר הבא ממנה", ודן גם-כן "זימה" "זימה".

והנה, בקרא ד(ויקרא יח י): "בתו" לא כתוב "זימה", ופירשו בגמרא, שלמד הגזירה שוה "הנה" "הנה" "זימה" "זימה", רוצה לומר:

• בבת בנו ובת בתו כתוב (ויקרא יח י): "כי ערותך הנה",
• ובערוות אישה ובתה כתוב (ויקרא יח יז): "שארה הנה", ושם יש זרות בלשון, שאמר "את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערוותה, שארה הנה", שבא ערותה בלשון יחיד ו"שארה הנה" בלשון רבים.

והנה:

• בבת בנו ובת בתו אמר בלשון רבים "לא תגלה ערותן כי ערותך הנה", כי בבתו מאנוסתו האיסור שוה בכולן מצד עצמם,
• אבל בבת אשתו ובת בנה ובת בתה אמר "לא תגלה ערותה" בלשון יחיד, כי אם נשא אשה ובתה, האיסור אינו על שניהם, רק על האחרונה שלקח באיסור. ואם כן, למה אמר "כי שארה הנה" בלשון רבים? על כרחך בא לרמז גם על בת בתו ובת בנו הדומה לזה, שנכלל בו גם בתו מאשתו שהיא גם כן בת אשתו, שגם היא זימה, ולכן תפס "הנה" בלשון רבים, להניח על כולם שם "זימה".

ובזה נלמד שהכל זימה, והעונש שווה בכולם.

ואמר עוד "מניין לעשות למטה כלמעלה", פירשו בגמרא שכוונתו למעלה כלמטה, דהיינו שיענש על אם חמותו ואם חמיו שהם הדורות למעלה כעל בת בתה ובת בנה שהם הדורות למטה (ורב אשי פירש עוד פירוש אחר, עיינו שם). ולמד גם כן מגזירה שווה ד"זימה" "זימה", שבזה נדע ששניהם שוים.

קיב. "באש ישרפו אותו ואתהן", אין שורפים רק האשה שלקח בעבירה...