קטגוריה:שמואל ב כא א
ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני יהוה ויאמר יהוה אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶל־שָׁאוּל֙ וְאֶל־בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל־אֲשֶׁר־הֵמִ֖ית אֶת־הַגִּבְעֹנִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֣י רָעָב֩ בִּ/ימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַ/יְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַ/יֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל־שָׁאוּל֙ וְ/אֶל־בֵּ֣ית הַ/דָּמִ֔ים עַל־אֲשֶׁר־הֵמִ֖ית אֶת־הַ/גִּבְעֹנִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"אל שאול" - על עון שאול שנקבר פתאום בהחבא שגנבוהו אנשי יבש גלעד וקברוהו ולא נספד לפי כבודו
"ואל בית הדמים" - שהרג נוב עיר הכהנים
"על אשר המית את הגבעונים" - כשהרג נוב עיר הכהנים המית מהם שבעה שני חוטבי עצים ושני שואבי מים ושמש וחזן וסופר כך מפורש בגמרא ירושלמית בסנהדרין (יז) ורבותינו אמרו מתוך שהרג את הכהנים שהיו מספיקין להם מזון העלה עליו הכתוב כאלו המיתם ואל תתמה שהרי היה הקב"ה תובע כבודו ותובע סרחונו שכך כתוב (צפניה ב ג) אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו כך שנינו ביבמות (עח ב)מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"ואל בית הדמים" - ועל מה שהיו בית שאול בית הדמים כי דם שפך ולא מיחו בו ישראל וחוזר ומפרש מהו הדם ששפך ואמר על אשר המית את הגבעונים כי כשהרג כהני נוב הרג אז גם הגבעונים שהיו בה חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה' (ירושלמי סנהדרין ו ז) אבל מה שהמית כהני נוב לא יוכלו למחות בו באמרו שמרדו בו והיו בקושרים עם דוד
"ויבקש דוד וגו'" - שאל באורים
"אל שאול" - אמרו רבותינו ז"ל (יבמות עח ב) על העון הנעשה בשאול שלא נספד לפי כבודו שמהרו לקוברו בהחבא
רצח עמשא והרעב בימי דוד
זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!
בשמ"ב כ"א מסופר, שה' הביא על ישראל בצורת, כעונש על מה שעשה שאול לגבעונים. וזה קצת מוזר: למה ה' "נזכר" להעניש את ישראל על המעשה של שאול רק בסוף ימי דוד?
תשובה: ראשית, כפי שניתן לראות בסוף פרק כ"א, העונש לא היה רק על הפגיעה בגבעונים, אלא גם על כך שלא קברו את שאול ולא ספדו לו כראוי למלך ישראל (רק אחרי שהוא נקבר ונספד הביא ה' גשם על הארץ). כלומר, היו כאן שתי עבירות ישנות של ישראל:
- פגיעה בגרים,
- זלזול בקבורתו של אדם גדול מישראל.
בפרק הקודם (שמ"ב כ) מסופר על רצח עמשא, ולא מסופר בכלל שהוא נקבר או שספדו לו כראוי לשר בישראל (מסופר רק שכיסו את גופתו בבגד, כדי שאנשים לא יעצרו לידה...). ייתכן שהסיבה לכך היא, שעמשא היה "בן יתר הישמעאלי", כלומר – לא מישראל (בפרשה המקבילה בדברי-הימים נאמר שיתר הוא "ישראלי", אז ייתכן שהוא היה גר, אבל זה לא משנה לענייננו). ייתכן שרוב ישראל לא-כל-כך שמחו שגר מגיע למשרה של שר-צבא, והם לא-כל-כך הצטערו ש'הגר הזה' נהרג. לכן גם כאן היו שתי עבירות, בדיוק אותן שתי עבירות של פרק כ"א:
- פגיעה בגר
- זלזול בקבורתו של אדם גדול מישראל.
ולכן ה' "נזכר" מייד לאחר מכן בעבירות הישנות.
קושיה על הפירוש הזה: אם אכן רצח עמשא הוא הסיבה לעונש, למה לא מסופר שדוד מתקן את העוול שנעשה לו, קובר אותו וסופד לו?
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 2; לא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמואל ב כא א"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.