ביאור:בבלי גיטין דף מז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פירקן!
אמר ליה: תנן 'המוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים' - משום קלקולא [1], וכל שכן הכא, דאיכא קטלא!
אמרו ליה רבנן לרבי אמי: האי ישראל מומר הוא דקא חזו ליה דקאכיל נבילות וטריפות.
אמר להו: אימא לתיאבון הוא דקאכיל [2]?
אמרו ליה: והא זמנין דאיכא היתירא ואיסורא קמיה, ושביק היתירא ואכיל איסורא [3]!
אמר ליה: זיל, לא קא שבקי לי דאפרקינך!
ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי, שקל בהדיה חייתא וגלגלתא [4]; אמר: גמירי דיומא בתרא [5] - כל דבעי מינייהו עבדי ליה, כי היכי דליחול אדמיה [6] יומא בתרא.
אמרו ליה: מאי ניחא לך?
אמר להו: בעינא אקמטינכו [7] ואותבינכו [8], וכל חד מינייכו - אמחיה חייתא ופלגא [9].
קמטינהו ואותבינהו כל חד מינייהו; כד מחייה חד חייתא - נפק נשמתיה [התעלף], חרקיניה לשיניה, אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי! אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא! קטלינהו כולהו, נפק ואתא. יתיב קאכיל ושתי [10]; אמרה ליה ברתיה: לא בעית מידי למזגא עליה [11]?
אמר לה: בתי - כריסי כרי [12].
כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא [13]; קרא אנפשיה (תהלים מט יא) [כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו,] ועזבו לאחרים חילם.
משנה:
המוכר את שדהו לעובד כוכבים - לוקח ומביא ממנו בכורים [14] מפני תיקון העולם [15].
גמרא:
אמר רבה: אף על פי שאין קנין לעובדי כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר [16], שנאמר (ויקרא כה כג) [והארץ לא תמכר לצמתת] כי לי הארץ [כי גרים ותושבים אתם עמדי] - לי קדושת הארץ, אבל יש קנין לעובדי כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם [17].
ורבי אלעזר אומר: אף על פי שיש קנין לעובדי כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר, שנאמר 'דגנך' (דברים יב יז: לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך; וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך; וכן דברים יד,כג: ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים) - ולא דגן עובד כוכבים - אבל אין קנין לעובדי כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר (תהלים כד א: לדוד מזמור:) לה' הארץ [ומלואה תבל וישבי בה].
במאי קמיפלגי?
מר סבר: 'דגנך' - ולא דגן עובד כוכבים, ומר סבר: 'דיגונך' - ולא דיגון עובד כוכבים [18].
אמר רבה: מנא אמינא לה? דתנן: 'הלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים חייבין במעשר, אלא אם כן הפקיר' [19] - היכי דמי? אילימא דישראל [20] וליקטינהו עובד כוכבים [21] אלא אם כן הפקיר [22] - הא מפקרי וקיימי [23]!? אלא לאו - דעובד כוכבים [24], וליקטינהו [25] ישראל [26]; טעמא – דהפקיר, הא לא הפקיר חייב [27]!
לא! לעולם דישראל וליקטינהו עובד כוכבים; ודקא אמרת 'הא מפקרי וקיימי' - נהי דמפקרי אדעתא דישראל, אדעתא דעובד כוכבים מי מפקרי?
תא שמע: 'ישראל שלקח שדה [28] מעובד כוכבים [29] עד שלא הביאה שליש וחזר ומכרה לו [30] משהביאה שליש - חייבת במעשר [31], שכבר נתחייבה [32]'; נתחייבה – אִין, לא נתחייבה [33] – לא [34]!?
הכא במאי עסקינן? בסוריא [35], וקסבר כיבוש יחיד [36] - לא שמיה כיבוש.
תא שמע: 'ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות:
טבל וחולין מעורבין זה בזה [37] - דברי רבי;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: של עובד כוכבים פטור ושל ישראל חייב [38].'
עד כאן לא פליגי, אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה, אבל דכולי עלמא יש קנין לעובדי כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשר!
הכא נמי בסוריא, וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש.
אמר רב חייא בר אבין: תא שמע: 'המוכר שדהו לעובדי כוכבים לוקח ומביא ביכורים מפני תיקון העולם' ; 'מפני תיקון העולם' – אין, מדאורייתא לא [39]!
אמר רב אשי: שתי תקנות הוו [40]: מעיקרא הוו מייתי מדאורייתא; כיון דחזו דקא מקרי ומזבני, דסברי בקדושתייהו קיימן [41] - תקינו להו דלא ליתו; כיון דחזו דמאן דלא סגי ליה מזבן וקא משתקען ביד עובדי כוכבים [42] - הדר תקינו להו דליתו [43].
איתמר: המוכר שדהו לפירות [44]: רבי יוחנן אמר: מביא וקורא; ריש לקיש אמר: מביא ואינו קורא: רבי יוחנן אמר 'מביא וקורא': קנין פירות כקנין הגוף דמי [45]; ריש לקיש אמר 'מביא ואינו קורא': קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: [46] (דברים כו יא) [’ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך] ולביתך [אתה והלוי והגר אשר בקרבך] - מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו [47] וקורא'!
אמר ליה: שאני התם, דכתיב 'ולביתך' [48]!
ואיכא דאמרי: איתיביה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: 'ולביתך' - מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא'?
התם הוא, דכתיב 'ולביתך', אבל בעלמא לא!
אמר ליה: טעמא דידי נמי מהכא קאמינא [49]!
איתיביה: 'היה בא בדרך וביכורי אשתו בידו, ושמע שמתה אשתו [50] - מביא וקורא'; מתה – אִין, לא מתה – לא!
הוא הדין דאף על גב דלא מתה, ו'מתה' אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא ליגזור משום דרבי יוסי בר חנינא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך [51] - מביא ואינו קורא [52], שנאמר (דברים כו ב) ולקחת [מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא; והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם] והבאת[53]: עד שתהא לקיחה והבאה באחד [54] - קא משמע לן.
ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: המוכר שדהו
הערות
עריכה- ^ שלא יוטמעו בעובדי כוכבים וילמדו ממעשיהם; ובחיי אביהן ליכא למיחש להכי דמנטר להון אבוהון
- ^ ולא הוי מין, אלא מומר; ובמינים הוא דאמרינן 'מורידים אבל לא מעלין', אבל מומר - אמרינן התם: סמי מכאן מומר
- ^ עדים העידו עליו כן, והוי אוכל נבילות להכעיס
- ^ שק קשור ופקיע ועיגול של אבן או של עופרת בתוכו
- ^ כשהורגין אותו
- ^ שימחול על דמו
- ^ לקשור אתכם
- ^ ולהושיבכם
- ^ כלומר מכה וחצי מכה
- ^ כל ימיו כל מה שהיה משתכר לא היה מצמצם להצניע ליום מחר
- ^ כר או כסת לישן עליו
- ^ בטני ושומן שבמעי הוא לי כר וכסת
- ^ כרכום
- ^ בכל שנה צריך ליקח מן העובד כוכבים ביכורי פירותיה בדמים יקרים ומביאם לירושלים
- ^ שלא יהא רגיל למכור קרקע בא"י לעובד כוכבים, וגם אם מכר יטריח לחזור אחריה ולפדות
- ^ אם קנה עובד כוכבים קרקע בארץ - אין קניינו קנוי להפקיעה מקדושתה: שלא תתחייב במעשר, וישראל הקונה ממנו מן הפירות צריך לעשר
- ^ לכל צרכיהן
- ^ שאם מירחן עובד כוכבים והן שלו בשעת מירוח - שהוא גמר מלאכתן למעשר - מירוח העובד כוכבים פוטרן, ואפילו לקחן מישראל בשבולין; אבל אם הגדילו בקרקע העובד כוכבים, ולקחן ישראל בשבולין ומירחן - חייבין במעשר, דקרקע א"י ביד עובד כוכבים לא הופקעה קדושתה
- ^ לקט שכחה ופאה - סתמן הפקר ופטורין מן המעשר, שנאמר 'ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך' (דברים יד) - במי שאין לו חלק ונחלה עמך, יצאו אלו שיש לו בהן חלק ונחלה עמך, שהרי אף לו הן מופקרין; והלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים חייבין במעשר כו'; והשתא מפרש לה ואזיל:
- ^ שהניחן ישראל בשדהו
- ^ וקאמר: דאם חזר עובד כוכבים ומכרן לישראל - חייב לעשרן
- ^ אלא אם כן הפקירן ישראל ראשון בשדהו
- ^ דכל לקט ושכחה ופאה הפקר הן
- ^ שהיו משדה העובד כוכבים והניחן כישראל
- ^ עניי
- ^ וכיון דעובד כוכבים לא מיפקד להניח פאה ולקט - לא חייל עלייהו שמא [שם לקט ופאה] אלא אם כן הפקירן עובד כוכבים ממש, לשם הפקר, ולא לשם פאה להניח סתם
- ^ במעשר אלמא שדה העובד כוכבים חייבת במעשר
- ^ זרועה
- ^ והשהה אצלו
- ^ לעובד כוכבים
- ^ אם בא ישראל ולקח מן העובד כוכבים מאותן הפירות ומירחן
- ^ כשהביאה שליש ביד ישראל; דקיימא לן לענין מעשר במסכת ראש השנה (יב,ב): תבואה וזיתים - אחר שליש
- ^ אם הביאה שליש ביד עובד כוכבים
- ^ פטורה
- ^ דמעשר דידה מדרבנן ושם יש קנין ביד עובד כוכבים להפקיע
- ^ דוד כיבשה ולא היו כל ישראל שם; והיא ארם צובה
- ^ אין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה חולין: שחלק העובד כוכבים פטור; ואף לאחר שחלקו התבואה - הלוקח מן העובד כוכבים צריך לעשר; וישראל צריך לעשר את שלו מיניה וביה, ולא ממנו על טבל גמור, ולא מטבל גמור עליו: מפני שמפריש מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור; אבל כי מעשר מיניה וביה מעשר שלם - נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו
- ^ לאחר שחלקו הוי של ישראל טבל גמור, ומעשר ממנו על אחר ומאחר עליו, דיש ברירה, ושל עובד כוכבים פטור לגמרי; ולתנא קמא [רבי] אין ברירה, ואפילו חלקו בספיקא הן עומדין
- ^ ואי 'אין קנין לעובד כוכבים להפקיעה מקדושתה' - הויא לה לענין קדושתה ברשות ישראל כאילו משכנה, וכיון דביכורים מצוה דרמיא עליה היא, ולא טבלי לאסור פירות באכילה - מיחייב ליקח ולהביא, ולא דמי למעשר: דאפילו למאן דאמר 'אין קנין' - לא מיחייב לעשר על חלקו של עובד כוכבים; דמעשר טביל ואסר ליה באכילה, ולאו מצוה דרמיא עליה היא אלא אם כן אוכלן או מוכרן, דקא משתרשי ליה, אבל ביכורים - מצוה דרמיא עליה היא
- ^ כלומר: לעולם מדאורייתא מיחייב; והא דקתני 'מפני תיקון העולם' - משום דמעיקרא משום סייג תקנו שלא ליקח ולהביא, כדמפרש ואזיל; לפיכך הוצרכו לחזור ולתקן ולהעמידה כדין תורה
- ^ אין אנו נענשין בדבר
- ^ שלא היה חוזר ופודה אותה
- ^ כדי שיטרח ויפדנו
- ^ שיאכל הלוקח פירות עד עשר שנים, ותחזור הקרקע לבעליה; ובזמן שאין היובל נוהג קאמר, דהיינו משגלו שבט ראובן ושבט גד, שגלו תחילה מעבר הירדן על ידי סנחריב, עד חרבות ירושלים; דאי בזמן שיובל נוהג - סתם מכירה לפירות היא, שהרי סופה לחזור ביובל
- ^ ויכול לומר "מראשית פרי האדמה אשר נתתה לי"
- ^ גבי ביכורים כתיב:
- ^ שגדלו בקרקע מלוג שהכניסה לו אשתו לפירות
- ^ ומדאיצטריך לרבויי - שמע מינה קנין פירות לאו כקנין הגוף
- ^ דכי היכי דאשמועינן דהכא כקנין הגוף דמי - הוא הדין בעלמא
- ^ וירָשָהּ הוא, וקנה גוף הקרקע
- ^ וחזר והביאן הוא בעצמו
- ^ וא"א לומר שהביאו שליח אחר, דאפילו לא מת שליח ראשון - אינו קורא, דתנן 'האשה וטומטום ואנדרוגינוס והשליח - מביאין ולא קוראין, שאין יכולין לומר "אשר נתתה לי"
- ^ Note: בפרשה לא כתובה המלה "והבאת"! אלא כתוב: [דברים כו,ג: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם; ואמרת אליו: הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו. – ולפי זה אולי צ"ל 'ובאת' במקום 'והבאת'; אפשרות אחרת היא (דברים כו י ): ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, אשר נתתה לי, יהוה; והנחתו, לפני ה' אלקיך, והשתחוית, לפני ה' אלקיך.]
- ^ והכא נמי לבעי לקיחה והבאה באחד