ביאור:בבלי גיטין דף ו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אפילו דק"ס כת"י ו1-3 נוסף: שמע, פיר' נ': לא שמע אלא קן קולמוסא וקן מגילתא[1].
תניא כוותיה דרב אשי: המביא גט ממדינת הים דק"ס בכת"י ו2 נ': צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ – אפילו הוא בבית וסופר בעלייה, הוא דק"ס בכת"י פ וו1: או הוא בעלייה וסופר בבית, אפילו דק"ס בכתה"י: ואפילו נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר; הוא בבית וסופר בעלייה – הא דק"ס בכת"י ו1,3: והא לא קא חזי ליה? אלא לאו כגון דשמע קן קולמוסא וקן מגילתא דק"ס בכת"י ו2: קול קולמוס וקול מגילתא ?
אמר מר: 'אפילו דק"ס בכת"י פיר', ו1,3: ואפילו נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר'; מאן? אילימא שליח – השתא: הוא בבית וסופר בעלייה, דלא חזי דק"ס בכתה"י: קא חזי או קחזי, וב־ו1 ולא קא חזי ליה – אמרת 'כשר', נכנס ויוצא מיבעיא?
אלא דק"ס בכת"י ו2: ואלא מאי? סופר? פשיטא: משום דנכנס ויוצא – נפסליניה?
לא! צריכא: דנפק לשוקא[2] ואתא; מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה[3] ואמר ליה[4] דק"ס בכת"י פיר' נ': כתוב לי, וב־ו3 נ': לכתוב גט זה – קא משמע לן שאין חוששין לכך.
איתמר: בבל: רב אמר כארץ ישראל לגיטין, ושמואל אמר כחוצה לארץ.
לימא בהא קא מיפלגי: דמר סבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי, ומר סבר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו' והני נמי לא שכיחי.
ותסברא? הא רבה אית ליה דרבא[5]!?
אלא: דכולי עלמא בעינן דק"ס בכת"י ו2 נ': מצויין, ובכת"י מ' נ' עדים מצויין לקיימו; רב דק"ס בכתה"י: ורב סבר: כיון דאיכא מתיבתא[6] – מישכח שכיחי, ושמואל סבר: מתיבתא בגירסייהו טרידי[7].
איתמר נמי[8]: אמר רבי אבא אמר רב הונא דק"ס בכת"י מ', פיר', ו1,3 נ': אמר רב; בכת"י ו2: אמר רבה בר רב הונא : עשינו עצמינו בבבל דק"ס בכת"י פיר': עשינו בבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל[9].תוספות
מתיב רבי ירמיה: רבי יהודה אומר: מרקם למזרח[10] ורקם[11] כמזרח[12], מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו כצפון[13]. והא בבל[14] לצפונה דק"ס בכת"י מ': דלצפונה דארץ ישראל קיימא[15], דכתיב (ירמיהו א ד): ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה [על כל ישבי הארץ]; ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין; ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בעכו, דמקרבא, אבל בבל דמרחקא – לא!?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לבר מבבל[16].
עד היכן היא בבל? דק"ס בכת"י פיר' נ': רב אמר עד נהר עזקא ושמואל אמר עד נהר ואני.
אמר רב פפא: כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לגיטין[17];
ורב יוסף אמר: מחלוקת ליוחסין, אבל לגיטין דק"ס בכת"י ו1: מחלוקת ביוחסין, אבל בגיטין דברי הכל עד ארבא תניינא[18] דגישרא[19] דק"ס בכת"י ו1 נ': דמחוזא .
רב חסדא מצריך מאקטיספון דק"ס בכת"י פיר': מקטיספון לבי ארדשיר, ומבי ארדשיר לאקטיספון דק"ס בכת"י פיר': לקטספון לא מצריך; לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני[20] גמירי!?
ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא[21]!
אלא דכולי עלמא בעינן דק"ס בכת"י ו2 נ': מצויין לקיימו, והני[22] – כיון דאזלי לשוקא דק"ס בכת"י פיר': בשוקא להתם דק"ס בכת"י מ', פיר', ו2: דהתם [23] – הנך ידעי בחתימות ידא דהני, והני בדהנך לא ידעי דק"ס בגל' כת"י פיר': הנך בחתמות ידא דהני לא ידעי [24];
מאי טעמא?
בשוקייהו טרידי[25].
רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא[26]; רב ששת מצריך משכונה לשכונה[27]; ורבא דק"ס בכתה"י: רבא מצריך דק"ס בכת"י מ': אמר אפילו באותה שכונה.
והא רבא הוא דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו'?
שאני בני מחוזא, דניידי[28].
רב חנין דק"ס בכת"י מ': חנן; ו2,3: אבין מישתעי: רב כהנא דק"ס בכת"י מ', ו2,3: רבה בר רב הונא אייתי גיטא – ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא; אתא לקמיה דרב דק"ס בכת"י מ', ו3: דרב' , אמר ליה: צריכנא למימר "בפני נכתב ובפני נחתם" או לא צריכנא?
אמר ליה: לא צריכת[29],
ואי עבדת אהנית.
מאי 'אי עבדת אהנית'?
דאי אתי בעל מערער דק"ס בכתה"י: ומערער – לא משגחינן ביה[30], כדתניא[31]:
- מעשה באדם אחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל דק"ס בכת"י ו2,3 נ': בר' יוסי , אמר לו: צריך אני לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" או איני צריך?
- אמר לו: בני – מהיכן אתה?
- אמר לו: רבי – מכפר סיסאי דק"ס בכת"י מ', ו1: ססאי; ו2: סאסאי [32] אני.
- אמר לו: צריך אתה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", שלא תיזקק[33] לעדים[34].
- לאחר שיצא – נכנס לפניו רבי אלעאי, אמר לו: רבי! והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו!
- ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין, ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר דק"ס בכת"י פיר': ואפילו רבנן דפליגי עליה לא פליגי אלא בעכו, דמרחקא, אבל כפר סיסאי דק"ס בכת"י מ', ו1: ססאי; ו2,3: סאסאי – דמקרבא – לא!
- אמר לו: שתוק בני, שתוק: הואיל ויצא הדבר בהיתר דק"ס בכת"י מ', ו1: להיתר – יצא.
- הא דק"ס בכתה"י: והא איהו נמי דק"ס בכת"י ו2,3: ד[ק]אמר – שלא תיזקק לעדים קאמר ליה[35]?
- לא סיימוה קמיה דק"ס בכת"י פיר' נ': לשליחותיה [36].
שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא: 'גיטין הבאים משם לכאן[37] אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"' דק"ס בכתה"י: אי[נ]ן צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם"' .
לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי?
ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא!
אלא דכולי עלמא בעינן דק"ס בכת"י מ', ו2,3 נ': [עדים] מצויין לקיימו, וכיון דאיכא רבים דק"ס בכל כתה"י: רבנן דסלקי ונחתי – מישכח שכיחי.
אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר – בר סמכא דק"ס בכת"י פיר': גברא דסמכא, וכעין זה בכתי"י נוספים הוא[38]? ועוד – הא דק"ס בכת"י פיר': והא; ו1: דהא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן דק"ס בכת"י ו1 נ': ומאן אינון? זעירי ורבה בר בר חנה הן קיימו בעצמן: '[ואל עמי ידו גורל] ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו' (יואל ד ג)[39], וכתב[40] ליה דק"ס בכת"י ו1: לה [41] בלא שירטוט, ואמר רבי יצחק: שתים כותבין[42], שלש אין כותבין; במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין!?
אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע דק"ס בכתה"י: שמיע ליה הא דק"ס בכת"י פיר', ו1,2: להא דרבי יצחק – לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא[43] – לחיי[44]; [אבל] הא דק"ס בכת"י מ': אלא הא; בכתי"י אחרים: האי – גמרא היא דק"ס בכתה"י: הוא , וגמרא[45] לא שמיע ליה!?
ועוד:
- הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה[46], דכתיב[47] (שופטים יט ב): "ותזנה[48] עליו פילגשו [ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה; ותהי שם ימים ארבעה חדשים]".
- ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה?
- אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה.
- ומאי קאמר?
- אמר ליה: 'אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר'.
- אמר ליה: חס ושלום! ומי איכא ספיקא קמי שמיא דק"ס בכת"י מ', ו1,2,3: קמי קודשא בריך הוא ?
- אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן: זבוב מצא דק"ס בכת"י מ', ו3 נ': לה; פיר', ו2 נ': בה – ולא הקפיד, נימא מצא דק"ס בכת"י מ', ו3 נ': לה; פיר', ו2 נ': בה והקפיד[51].
אמר רב יהודה דק"ס ברוב כתה"י נ': אמר רב : זבוב בקערה; ונימא דק"ס בכתה"י: נימא באותו מקום[52]: זבוב – מאיסותא, ונימא – סכנתא.
איכא דאמרי: אידי ואידי בקערה: זבוב – אונסא, ונימא דק"ס בכתה"י: נימא – פשיעותא.
אמר רב חסדא דק"ס בכת"י ו2: יוחנן : לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה – הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.
אמר רב יהודה אמר רב דק"ס בכת"י מ', ו2,3: ליתא אמר רב. : כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו – סוף הוא בא דק"ס בכת"י פיר': סוף שהוא בא; ו1: סופו בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות[53] ושפיכות דמים[54] וחילול שבת דק"ס בכת"י מ', ו2: שבתות [55].
אמר רבה בר בר חנה דק"ס בכתה"י: רבה בר רב הונא, ובכת"י מ', ו2,3 נ' אמר רב : הא דאמרי דק"ס בכת"י מ', פיר', ו3: דאמור רבנן (שבת פ"ב מ"ז): שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם[56]? ערבתם[57]? הדליקו את הנר! – צריך
תוספות מסכת גיטין דף ו עמוד א ד"ה מכי אתא רב לבבל
עריכהתוספות : מכי אתא רב לבבל – פירש הקונטרס: והרבָה ישיבות.
וקשה, דאם כן מאי פריך ממתניתין דמעכו לצפון – שנישנית קודם שבא רב לבבל!
ומפרש רבנו תם: מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר דינה להיות כארץ ישראל לגיטין,
וכן מפרש בריש 'בכל מערבין'[58] ובסוף 'מרובה' [59].
ולא גרס אמר רב הונא אמר רב, שרב עצמו לא היה אומר 'מכי אתא רב לבבל'.
ויש מפרשים מכי אתא רב – לא רב ממש, אלא כלומר רבנים ובעלי תורה.
הערות
עריכה- ^ תיקון הקולמוס והקלף שמע, כשתיקנוהו לשמה: כשחותכין אותו ומחליקין אותו; ולי נראה: קן קולמוסא – קול הקולמוס כשהוא כותב, וקול היריעה שהוא נשמע, כמי שאומר 'קן קן'; ואית דגרסי 'קל קולמוסא'
- ^ סופר יצא לשוק למקום שיש שם בני אדם הרבה
- ^ ששמו כשמו של זה
- ^ לכתוב לו גט
- ^ ונהי נמי דגמירי, הא כיון דממדינה למדינה הוא - בעינן לקיימו
- ^ ישיבות קבועות, אחת בסורא ואחת בנהרדעא, והולכין תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד תורה
- ^ ואין מכירין החתימות
- ^ דטעמא משום דשכיחי מתיבתא היא
- ^ וקבע ישיבה בסורא; ודשמואל הואי בנהרדעא. אבל מעיקרא לא, ואף על גב דגמירי, דמִשֶּׁגָּלָה יכניה לבבל (מלכים ב כד טז) והחרש והמסגר עמו – לא פסקה תורה מהם.
- ^ למזרחו של עולם בסופו הוי מדינת הים במזרחה של ארץ ישראל
- ^ עצמה
- ^ כמזרח העולם דהוא מדינת הים
- ^ מעכו לצפונו של עולם
- ^ התם קיימא
- ^ בין עכו לצפון
- ^ דאיכא טעמא להתירה
- ^ בפרק 'עשרה יוחסין' (קידושין עא א), דקיימא לן כל הארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל – ואפליגו התם עד היכן הוא
- ^ ערבה שניה
- ^ הסמוכה לגשר
- ^ דבי ארדשיר
- ^ וכיון דממדינה למדינה הוא – בעינן לקיימו
- ^ דבי ארדשיר
- ^ לאקטיספון, ומוסרין להן שם עדיות וחותמין שם בשטרות והשטרות ביד בני אקטיספון עד זמן שניגבים, לפיכך בני אקטיספון מכירין חתימת בני ארדשיר; הלכך גט שנחתם בארדשיר ונשתלח לאקטיספון – עדים מצויין לקיימו, ואף בני ארדשיר – כשהולכין שם לשוק – יקיימוהו
- ^ אבל בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני אקטיספון, ואף על פי שהולכין שם תמיד לסחורה
- ^ דכל יום השוק – בשוקייהו טרידין, ואינן נותנין לב להסתכל ולהכיר חתימת בני העיר
- ^ משורת הבתים שבצד רשות הרבים לשורה שכנגדה
- ^ סתם שכונה שלשה בתים (במסכת עבודה זרה דף כא,א)
- ^ אינן משתהין בבתיהן, שטרודין בסחורה, ואין מכירין חתימות שביניהם
- ^ דבבל כארץ ישראל
- ^ אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער – מיפסיל
- ^ דאף מי שאינו צריך לומר, אם אמר מהני
- ^ שם מקום
- ^ האשה
- ^ אם יקרא עליו ערער
- ^ ולאו משום דצריך, ומאי קשיא ליה לרבי אלעאי
- ^ דרבי אלעאי לסיומא דמילתיה דרבי ישמעאל
- ^ מבבל לארץ ישראל
- ^ ראוי לסמוך עליו
- ^ שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל בעיניהם ילדים וילדות
- ^ רבי אביתר
- ^ את המילים האלה מתוך הפסוק ביואל
- ^ שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט
- ^ אי לא הוה סבר לה מדעתו
- ^ כלומר: שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא
- ^ הא גמרא דרבי יצחק
- ^ לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים על אמיתתם
- ^ בפילגש בגבעה
- ^ סרחה
- ^ בקערה
- ^ לקמיה מפרש
- ^ כדמפרש טעמא ואזיל
- ^ ודרכן היה להשיר את השער ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה, ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה, וברחה מפני אֵימָתו
- ^ כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה, והיא יראה לומר "לא טבלתי" ומשמשתו נדה
- ^ כי הכא [בפלגש בגבעה], או פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או מגשר
- ^ פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו, והוא אינו יודע
- ^ פירות שנאכל למחר
- ^ עירובי חצירות
- ^ עירובין כח א
- ^ בבא קמא פ א