ביאור:בבלי גיטין דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אפילו דק"ס כת"י ו1-3 נוסף: שמע, פיר' נ': לא שמע אלא  קן קולמוסא וקן מגילתא[1].

תניא כוותיה דרב אשי: המביא גט ממדינת הים דק"ס בכת"י ו2 נ': צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ  – אפילו הוא בבית וסופר בעלייה, הוא דק"ס בכת"י פ וו1: או הוא  בעלייה וסופר בבית, אפילו דק"ס בכתה"י: ואפילו  נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר; הוא בבית וסופר בעלייה – הא דק"ס בכת"י ו1,3: והא  לא קא חזי ליה? אלא לאו כגון דשמע קן קולמוסא וקן מגילתא דק"ס בכת"י ו2: קול קולמוס וקול מגילתא ?

אמר מר: 'אפילו דק"ס בכת"י פיר', ו1,3: ואפילו  נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר'; מאן? אילימא שליח – השתא: הוא בבית וסופר בעלייה, דלא חזי דק"ס בכתה"י: קא חזי או קחזי, וב־ו1 ולא קא חזי  ליה – אמרת 'כשר', נכנס ויוצא מיבעיא?

אלא דק"ס בכת"י ו2: ואלא מאי?  סופר? פשיטא: משום דנכנס ויוצא – נפסליניה?

לא! צריכא: דנפק לשוקא[2] ואתא; מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה[3] ואמר ליה[4] דק"ס בכת"י פיר' נ': כתוב לי, וב־ו3 נ': לכתוב גט זה  – קא משמע לן שאין חוששין לכך.


איתמר: בבל: רב אמר כארץ ישראל לגיטין, ושמואל אמר כחוצה לארץ.

לימא בהא קא מיפלגי: דמר סבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי, ומר סבר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו' והני נמי לא שכיחי.

ותסברא? הא רבה אית ליה דרבא[5]!?

אלא: דכולי עלמא בעינן דק"ס בכת"י ו2 נ': מצויין, ובכת"י מ' נ' עדים מצויין  לקיימו; רב דק"ס בכתה"י: ורב  סבר: כיון דאיכא מתיבתא[6] – מישכח שכיחי, ושמואל סבר: מתיבתא בגירסייהו טרידי[7].

איתמר נמי[8]: אמר רבי אבא אמר רב הונא דק"ס בכת"י מ', פיר', ו1,3 נ': אמר רב; בכת"י ו2: אמר רבה בר רב הונא : עשינו עצמינו בבבל דק"ס בכת"י פיר': עשינו בבל  כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל[9].תוספות

מתיב רבי ירמיה: רבי יהודה אומר: מרקם למזרח[10] ורקם[11] כמזרח[12], מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו כצפון[13]. והא בבל[14] לצפונה דק"ס בכת"י מ': דלצפונה  דארץ ישראל קיימא[15], דכתיב (ירמיהו א ד): ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה [על כל ישבי הארץ]; ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין; ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בעכו, דמקרבא, אבל בבל דמרחקא – לא!?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לבר מבבל[16].


עד היכן היא בבל? דק"ס בכת"י פיר' נ': רב אמר עד נהר עזקא ושמואל אמר עד נהר ואני. 

אמר רב פפא: כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לגיטין[17];

ורב יוסף אמר: מחלוקת ליוחסין, אבל לגיטין דק"ס בכת"י ו1: מחלוקת ביוחסין, אבל בגיטין  דברי הכל עד ארבא תניינא[18] דגישרא[19] דק"ס בכת"י ו1 נ': דמחוזא .


רב חסדא מצריך מאקטיספון דק"ס בכת"י פיר': מקטיספון  לבי ארדשיר, ומבי ארדשיר לאקטיספון דק"ס בכת"י פיר': לקטספון  לא מצריך; לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני[20] גמירי!?

ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא[21]!

אלא דכולי עלמא בעינן דק"ס בכת"י ו2 נ': מצויין  לקיימו, והני[22] – כיון דאזלי לשוקא דק"ס בכת"י פיר': בשוקא  להתם דק"ס בכת"י מ', פיר', ו2: דהתם [23] – הנך ידעי בחתימות ידא דהני, והני בדהנך לא ידעי דק"ס בגל' כת"י פיר': הנך בחתמות ידא דהני לא ידעי [24];

מאי טעמא?

בשוקייהו טרידי[25].

רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא[26]; רב ששת מצריך משכונה לשכונה[27]; ורבא דק"ס בכתה"י: רבא  מצריך דק"ס בכת"י מ': אמר אפילו  באותה שכונה.

והא רבא הוא דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו'?

שאני בני מחוזא, דניידי[28].


רב חנין דק"ס בכת"י מ': חנן; ו2,3: אבין  מישתעי: רב כהנא דק"ס בכת"י מ', ו2,3: רבה בר רב הונא  אייתי גיטא – ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא; אתא לקמיה דרב דק"ס בכת"י מ', ו3: דרב' , אמר ליה: צריכנא למימר "בפני נכתב ובפני נחתם" או לא צריכנא?

אמר ליה: לא צריכת[29],


עמוד ב

ואי עבדת אהנית.

מאי 'אי עבדת אהנית'?

דאי אתי בעל מערער דק"ס בכתה"י: ומערער  – לא משגחינן ביה[30], כדתניא[31]:

מעשה באדם אחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל דק"ס בכת"י ו2,3 נ': בר' יוסי , אמר לו: צריך אני לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" או איני צריך?
אמר לו: בני – מהיכן אתה?
אמר לו: רבי – מכפר סיסאי דק"ס בכת"י מ', ו1: ססאי; ו2: סאסאי [32] אני.
אמר לו: צריך אתה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", שלא תיזקק[33] לעדים[34].
לאחר שיצא – נכנס לפניו רבי אלעאי, אמר לו: רבי! והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו!
ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין, ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר דק"ס בכת"י פיר': ואפילו רבנן דפליגי עליה לא פליגי  אלא בעכו, דמרחקא, אבל כפר סיסאי דק"ס בכת"י מ', ו1: ססאי; ו2,3: סאסאי  – דמקרבא – לא!
אמר לו: שתוק בני, שתוק: הואיל ויצא הדבר בהיתר דק"ס בכת"י מ', ו1: להיתר  – יצא.
הא דק"ס בכתה"י: והא  איהו נמי דק"ס בכת"י ו2,3: ד[ק]אמר  – שלא תיזקק לעדים קאמר ליה[35]?
לא סיימוה קמיה דק"ס בכת"י פיר' נ': לשליחותיה [36].


שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא: 'גיטין הבאים משם לכאן[37] אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"' דק"ס בכתה"י: אי[נ]ן צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם"' .

לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי?

ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא!

אלא דכולי עלמא בעינן דק"ס בכת"י מ', ו2,3 נ': [עדים] מצויין  לקיימו, וכיון דאיכא רבים דק"ס בכל כתה"י: רבנן  דסלקי ונחתי – מישכח שכיחי.


אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר – בר סמכא דק"ס בכת"י פיר': גברא דסמכא, וכעין זה בכתי"י נוספים  הוא[38]? ועוד – הא דק"ס בכת"י פיר': והא; ו1: דהא  איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן דק"ס בכת"י ו1 נ': ומאן אינון? זעירי ורבה בר בר חנה  הן קיימו בעצמן: '[ואל עמי ידו גורל] ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו' (יואל ד ג)[39], וכתב[40] ליה דק"ס בכת"י ו1: לה [41] בלא שירטוט, ואמר רבי יצחק: שתים כותבין[42], שלש אין כותבין; במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין!?

אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע דק"ס בכתה"י: שמיע ליה  הא דק"ס בכת"י פיר', ו1,2: להא  דרבי יצחק – לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא[43] – לחיי[44]; [אבל] הא דק"ס בכת"י מ': אלא הא; בכתי"י אחרים: האי  – גמרא היא דק"ס בכתה"י: הוא , וגמרא[45] לא שמיע ליה!?

ועוד:

הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה[46], דכתיב[47] (שופטים יט ב): "ותזנה[48] עליו פילגשו [ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה; ותהי שם ימים ארבעה חדשים]".
רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה[49];
רבי יונתן אמר: נימא מצא לה[50];
ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה?
אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה.
ומאי קאמר?
אמר ליה: 'אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר'.
אמר ליה: חס ושלום! ומי איכא ספיקא קמי שמיא דק"ס בכת"י מ', ו1,2,3: קמי קודשא בריך הוא ?
אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן: זבוב מצא דק"ס בכת"י מ', ו3 נ': לה; פיר', ו2 נ': בה  – ולא הקפיד, נימא מצא דק"ס בכת"י מ', ו3 נ': לה; פיר', ו2 נ': בה  והקפיד[51].

אמר רב יהודה דק"ס ברוב כתה"י נ': אמר רב : זבוב בקערה; ונימא דק"ס בכתה"י: נימא  באותו מקום[52]: זבוב – מאיסותא, ונימא – סכנתא.

איכא דאמרי: אידי ואידי בקערה: זבוב – אונסא, ונימא דק"ס בכתה"י: נימא  – פשיעותא.


אמר רב חסדא דק"ס בכת"י ו2: יוחנן : לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה – הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.

אמר רב יהודה אמר רב דק"ס בכת"י מ', ו2,3: ליתא אמר רב. : כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו – סוף הוא בא דק"ס בכת"י פיר': סוף שהוא בא; ו1: סופו בא  לידי שלש עבירות: גילוי עריות[53] ושפיכות דמים[54] וחילול שבת דק"ס בכת"י מ', ו2: שבתות [55].

אמר רבה בר בר חנה דק"ס בכתה"י: רבה בר רב הונא, ובכת"י מ', ו2,3 נ' אמר רב : הא דאמרי דק"ס בכת"י מ', פיר', ו3: דאמור  רבנן (שבת פ"ב מ"ז): שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם[56]? ערבתם[57]? הדליקו את הנר! – צריך

תוספות מסכת גיטין דף ו עמוד א ד"ה מכי אתא רב לבבל עריכה

תוספות  : מכי אתא רב לבבל – פירש הקונטרס: והרבָה ישיבות.

וקשה, דאם כן מאי פריך ממתניתין דמעכו לצפון – שנישנית קודם שבא רב לבבל!

ומפרש רבנו תם: מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר דינה להיות כארץ ישראל לגיטין,

וכן מפרש בריש 'בכל מערבין'[58] ובסוף 'מרובה' [59].

ולא גרס אמר רב הונא אמר רב, שרב עצמו לא היה אומר 'מכי אתא רב לבבל'.

ויש מפרשים מכי אתא רב – לא רב ממש, אלא כלומר רבנים ובעלי תורה.

הערות עריכה

  1. ^ תיקון הקולמוס והקלף שמע, כשתיקנוהו לשמה: כשחותכין אותו ומחליקין אותו; ולי נראה: קן קולמוסא – קול הקולמוס כשהוא כותב, וקול היריעה שהוא נשמע, כמי שאומר 'קן קן'; ואית דגרסי 'קל קולמוסא'
  2. ^ סופר יצא לשוק למקום שיש שם בני אדם הרבה
  3. ^ ששמו כשמו של זה
  4. ^ לכתוב לו גט
  5. ^ ונהי נמי דגמירי, הא כיון דממדינה למדינה הוא - בעינן לקיימו
  6. ^ ישיבות קבועות, אחת בסורא ואחת בנהרדעא, והולכין תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד תורה
  7. ^ ואין מכירין החתימות
  8. ^ דטעמא משום דשכיחי מתיבתא היא
  9. ^ וקבע ישיבה בסורא; ודשמואל הואי בנהרדעא. אבל מעיקרא לא, ואף על גב דגמירי, דמִשֶּׁגָּלָה יכניה לבבל (מלכים ב כד טז) והחרש והמסגר עמו – לא פסקה תורה מהם.
  10. ^ למזרחו של עולם בסופו הוי מדינת הים במזרחה של ארץ ישראל
  11. ^ עצמה
  12. ^ כמזרח העולם דהוא מדינת הים
  13. ^ מעכו לצפונו של עולם
  14. ^ התם קיימא
  15. ^ בין עכו לצפון
  16. ^ דאיכא טעמא להתירה
  17. ^ בפרק 'עשרה יוחסין' (קידושין עא א), דקיימא לן כל הארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל – ואפליגו התם עד היכן הוא
  18. ^ ערבה שניה
  19. ^ הסמוכה לגשר
  20. ^ דבי ארדשיר
  21. ^ וכיון דממדינה למדינה הוא – בעינן לקיימו
  22. ^ דבי ארדשיר
  23. ^ לאקטיספון, ומוסרין להן שם עדיות וחותמין שם בשטרות והשטרות ביד בני אקטיספון עד זמן שניגבים, לפיכך בני אקטיספון מכירין חתימת בני ארדשיר; הלכך גט שנחתם בארדשיר ונשתלח לאקטיספון – עדים מצויין לקיימו, ואף בני ארדשיר – כשהולכין שם לשוק – יקיימוהו
  24. ^ אבל בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני אקטיספון, ואף על פי שהולכין שם תמיד לסחורה
  25. ^ דכל יום השוק – בשוקייהו טרידין, ואינן נותנין לב להסתכל ולהכיר חתימת בני העיר
  26. ^ משורת הבתים שבצד רשות הרבים לשורה שכנגדה
  27. ^ סתם שכונה שלשה בתים (במסכת עבודה זרה דף כא,א)
  28. ^ אינן משתהין בבתיהן, שטרודין בסחורה, ואין מכירין חתימות שביניהם
  29. ^ דבבל כארץ ישראל
  30. ^ אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער – מיפסיל
  31. ^ דאף מי שאינו צריך לומר, אם אמר מהני
  32. ^ שם מקום
  33. ^ האשה
  34. ^ אם יקרא עליו ערער
  35. ^ ולאו משום דצריך, ומאי קשיא ליה לרבי אלעאי
  36. ^ דרבי אלעאי לסיומא דמילתיה דרבי ישמעאל
  37. ^ מבבל לארץ ישראל
  38. ^ ראוי לסמוך עליו
  39. ^ שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל בעיניהם ילדים וילדות
  40. ^ רבי אביתר
  41. ^ את המילים האלה מתוך הפסוק ביואל
  42. ^ שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט
  43. ^ אי לא הוה סבר לה מדעתו
  44. ^ כלומר: שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא
  45. ^ הא גמרא דרבי יצחק
  46. ^ לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים על אמיתתם
  47. ^ בפילגש בגבעה
  48. ^ סרחה
  49. ^ בקערה
  50. ^ לקמיה מפרש
  51. ^ כדמפרש טעמא ואזיל
  52. ^ ודרכן היה להשיר את השער ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה, ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה, וברחה מפני אֵימָתו
  53. ^ כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה, והיא יראה לומר "לא טבלתי" ומשמשתו נדה
  54. ^ כי הכא [בפלגש בגבעה], או פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או מגשר
  55. ^ פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו, והוא אינו יודע
  56. ^ פירות שנאכל למחר
  57. ^ עירובי חצירות
  58. ^ עירובין כח א
  59. ^ בבא קמא פ א