ביאור:בבלי גיטין דף מט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק [1]: רבי ישמעאל סבר: בדניזק שיימינן [2];
ורבי עקיבא סבר: בדמזיק שיימינן [3].
מאי טעמא דרבי ישמעאל? [כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] נאמרה שדה למטה ונאמרה שדה למעלה: מה שדה האמורה למעלה [4] דניזק - אף שדה האמורה למטה [5] דניזק;
ורבי עקיבא סבר: 'מיטב שדהו ישלם' [6] - דהאיך דקא משלם [7].
ורבי ישמעאל [8]: אהני גזירה שוה [9] ואהני קרא [10]: אהני גזירה שוה, לכדאמרן; אהני קרא [11]: דאי אית ליה למזיק עידית וזיבורית, וזיבורית דידיה לא שויא כעידית דניזק - דמשלם ליה ממיטב [12].
רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וק"ו להקדש:
מאי 'ק"ו להקדש' [13]? אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש - (שמות כא לה) [וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת - ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון] – 'שור רעהו' אמר רחמנא, ולא שור של הקדש! אלא לאומר "הרי עלי מנה לבדק הבית" דאתי גזבר ושקיל מעידית.
לא יהא אלא בעל חוב [14], ובעל חוב דינו בבינונית [15]!? וכי תימא קסבר רבי עקיבא בעל חוב שקיל בעידית כניזקין - [16]איכא למיפרך: מה לבעל חוב [17] שכן יפה כחו בניזקין [18], תאמר בהקדש שכן הורע כחו בניזקין!?
לעולם דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש, ורבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא: רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט – פטור, ושל הדיוט שנגח לשור של הקדש - בין תם ובין מועד - משלם נזק שלם [19].
אי הכי [20] ממאי דבעידית דניזק כזיבורית דמזיק פליגי [21]? דלמא דכולי עלמא בדניזק שיימינן [22], והכא - בפלוגתא דרבי שמעון בן מנסיא ורבנן קמיפלגי [23]: דרבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, ורבי ישמעאל סבר לה כרבנן?
אם כן [24] מאי 'לא בא הכתוב' [25]? ועוד [26]: מאי 'ק"ו להקדש' [27]? ועוד: הא אמר רב אשי:
תניא בהדיא [28]: (שמות כב ד) [כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר -] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם: מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק - דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר: מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק.
רבינא אמר: לעולם מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: מדאורייתא בדמזיק שיימינן, ורבי שמעון היא [29], דדריש [30] טעמא דקרא [31], ו'מה טעם' קאמר: מה טעם הניזקין שמין להן בעידית? מפני תיקון העולם [32]; דתניא:
אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית? מפני הגזלנים ומפני החמסנין [33]: כדי שיאמר אדם "למה אני גוזל ולמה אני חומס? למחר בית דין יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכים על מה שכתוב בתורה 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'"; לפיכך אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית';
מפני מה אמרו 'בעל חוב בבינונית'? כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר "אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי", לפיכך אמרו בעל חוב בבינונית;
אלא מעתה יהא בזיבורית?
אם כן אתה נועל דלת בפני לווין;
כתובת אשה בזיבורית - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: בבינונית.
אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו 'כתובת אשה בזיבורית'?
שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא;
דבר אחר: אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה [34], והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו.
מאי 'דבר אחר' [35]? וכי תימא [36] 'כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיניה' - כי נפקא איהי [ביוזמתה] נמי ליתקני ליה [יש] רבנן כתובה מינה [מהאשה]? תא שמע: 'אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו' - אפשר דמשהי לה בגיטא [37].
כתובת אשה בזיבורית:
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: לא אמרן אלא מיתמי [38], אבל מיניה דידיה – בבינונית.
'מיתמי' - מאי איריא 'כתובת אשה'? אפילו כל מילי נמי, דהא תנן [גיטין פ"ה מ"ב]: 'אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו מיניה?
לעולם מיתמי, וכתובת אשה איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא: משום חינא [39] אקילו רבנן גבה - קא משמע לן.
אמר רבא: תא שמע: רבי מאיר אומר: 'כתובת אשה בבינונית'; ממאן [40]? אילימא [41] מיתמי [42] - לית ליה לרבי מאיר הא דתנן 'אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו – מיניה; מכלל דרבנן סברי בזיבורית!
לא! לעולם מיתמי, ושאני כתובת אשה - משום חינא.
אמר אביי: תא שמע: 'הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית' – ממאן? אילימא מיתמי - מאי איריא 'כתובת אשה'? אפילו כל הני נמי!? אלא לאו – מיניה!
אמר רב אחא בר יעקב: [43] הכא במאי עסקינן? [44] כגון שנעשה ערב לנזקי בנו לבעל חוב בנו ולכתובת כלתו [45], והאי כי דיניה והאי כי דיניה: ניזקין ובעל חוב - דמחיים גבו [46] - איהו נמי כי מגבי [47] - [48] כמחיים מגבי [49]; כתובת אשה - דלאחר מיתה גביא, ולאחר מיתה - ממאן גביא [50]? – מיתמי? - איהו נמי [51], כי מגבי - כלאחר מיתה מגבי.
ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד [52] בקבלן [53]?
הניחא למאן דאמר [54]: 'קבלן - אף על גב דלית ליה - נכסי ללוה משתעבד' – שפיר; אלא למאן דאמר: 'אי אית ליה [55] – משתעבד [56], אי לית ליה - לא משתעבד' - מאי איכא למימר [57]?
איבעית אימא: בדהוו ליה [58] ואישתדוף [59], ואיבעית אימא: כל לגבי בריה [60] - שעבודי משעבד נפשיה
איתמר: ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד [61]
הערות
עריכה- ^ ולרבי ישמעאל נמי אין שמין אכילת ערוגה אלא לפי מה שהיתה: אם שמינה – שמינה, אם כחושה – כחושה; ולאחר שנישומה בבית דין ואמר "אין לי מעות לפורעו" - יטול קרקע בדמי מעות נזקו ובא להגבותו מזיבורית שלו והיא טובה כעידית של ניזק והלה אומר "מעידית שלך הגביני, לפי דמי נזקי, שכן אמרה תורה: מיטב שדהו וגו'
- ^ ו'מיטב' שאמרה תורה: שאם בא להגבותו קרקע גרוע מעידיתו של ניזק, ויש לו להגבותו ערוגה במיטב של ניזק - על כרחו יגבהו ממיטב, אבל טובה מעידיתו של ניזק - אין לנו לכוף את המזיק לפרוע, ואפילו יש לו
- ^ ממיטב שדותיו אמרה תורה שיגבנו
- ^ לענין נזק: ובער בשדה אחר
- ^ לענין תשלומין מיטב שדהו
- ^ 'שדהו ישלם' כתיב
- ^ במשלם הכתוב מדבר, דהיינו מזיק; והכי קאמר רבי עקיבא: לא בא הכתוב להקל על המזיק להפטר בזיבורית שלו אם היא כעידית של ניזק, אלא להגבות לניזקין מן העידית של מזיק
- ^ אמר לך
- ^ ד'שדה' 'שדה' דבניזק שיימינן
- ^ ד'שדהו ישלם' דמשמע דבמזיק שיימינן
- ^ לשלומי מעידית דידיה
- ^ דאי לאו קרא - הוה אמינא 'לא חייביה רחמנא טפי ממיטב דניזק', ולא רמי דיניה דניזק אעידית דמזיק ולישקול מאי דמשכח גביה [דניזק] כאילו לא הוה ליה [למזיק] עידית
- ^ וקא סלקא דעתך בניזקין נמי קאי
- ^ בדבורא בעלמא דקביל עליה
- ^ - מי עדיף מחוב דתנן בבינונית? דאם החמירה תורה בניזקין - לא ילפינן חוב מיניה
- ^ כלומר: אפילו סבירא ליה הכי - לא ילפינן הקדש מיניה, ד
- ^ שהוא הדיוט, דינא הוא דלישקול בעידית
- ^ שחברו חייב בנזקו
- ^ ודריש 'רעהו' הכי: רעהו הוא דמשלם חצי נזק, אבל להקדש - נזק שלם; ולגבי הזיק הקדש דריש הכי: לרעהו הוא דמחייב, אבל הקדש שהזיקה - פטור
- ^ דרבי עקיבא כרבי שמעון אוקמת ליה
- ^ מאי דוחקיך דאוקמת פלוגתא דרישא בשומא דניזק ומזיק
- ^ דלמא לגבות מן העידית דקאמר רבי עקיבא - נמי מעידית דניזק קאמר, דהיא זיבורית דמזיק, כרבי ישמעאל
- ^ ואמינא: לא פליג עליה אלא בק"ו להקדש: דרבי ישמעאל לא סבירא ליה דרבי שמעון בן מנסיא
- ^ דלא פליג עליה דרישא
- ^ דקאמר, דמשמע 'לא בא לכך אלא לכך'
- ^ אי רבי עקיבא קולא קאמר לגבי מזיק, כרבי ישמעאל
- ^ דקאמר, הואיל וקולא היא - היכי מצי למימר 'וק"ו' דמקילינן נמי גבי הקדש
- ^ דלרבי עקיבא בדמזיק שיימינן
- ^ מתניתין, דקתני במידי דאורייתא 'מפני תיקון העולם' - רבי שמעון, שהיה תלמיד של רבי עקיבא, אמרה
- ^ נמי בעלמא
- ^ בבבא מציעא (קטו,א), גבי 'לא תחבול בגד אלמנה' (דברים כד) דקאמר: עשירה - ממשכנין אותה
- ^ כדקתני בברייתא [להלן]: 'שיאמר אדם למה אני גוזל כו'
- ^ גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי
- ^ על כרחה בעל מגרשה
- ^ היכי הויא טעמא לכתובה למישקל בזיבורית
- ^ כלומר: מילתא אחריתי קאמר, ולא טעמא לזיבורית הוא:
- ^ ולא יהיב לה גיטא וכיון דלא אשהי מדעתיה גירשה
- ^ כגון כתובת אלמנה
- ^ שיהו אנשים נושאין חן בעיני הנשים וינשאו להם
- ^ קאמר כל הני דמתניתין
- ^ נזקין
- ^ היכא דמית מזיק וגבי מיתמי: מי גבי מעידית?
- ^ לעולם כתובה מיניה דידיה - בבינונית
- ^ וכולה מתניתין בעָרֵב קמיירי:
- ^ שנעשה ערב לבנו לנזקו, ולהלואתו, ולכתובת אשתו לפורעה בשבילו אם לא יפרעה, ולא פרעה, ומת, ואתו וגבו מן הערב; והכא ודאי אף על גב דלאו מיתמי גביא - לא מגבינן לה אלא מזיבורית
- ^ דדינייהו ליפרע נמי מחיים של בן
- ^ תביעתן אינה באה כצועקים על היתומים
- ^ לפיכך כשנפרעים מן הערב -
- ^ נפרעים ממנו כדין שהיו נפרעים מן הבן אם היה בחיים והיו לו נכסים
- ^ אם היו לו לבן נכסים
- ^ ערב
- ^ לפרוע; דהכי פסקינן הלכתא לקמן בסמוך
- ^ שנעשה עליה קבלן: שהתפיסה בנו מטלטלין לכתובתה, והיא מסרתן לידו בתורת קבלנות, והחזירתן לבנו
- ^ בבבא בתרא, ב'גט פשוט'
- ^ ללוה בשעת הלואה
- ^ דאיכא למימר עלייהו סמיך הערב הזה, וגמר ושעבד נפשיה, ואם שטפו נהר אחרי כן נפרעין מן הערב
- ^ הא ודאי לית ליה נכסים לאותו הבן, דאי הוו ליה נכסים - לא היו פורעים מן הערב! דתנן (בבא בתרא פ"יא, מ"ח): 'המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב' ומוקמינן 'לא יתבע מן הערב תחילה'
- ^ נכסים לבן בשעת מלוה
- ^ השתא
- ^ בשביל בנו
- ^ חדא: דערב בעלמא הוא; ועוד לאו מידי חסרה, שלא הוציאה כלום משלה!