ביאור:בבלי גיטין דף נה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומאי שנא מדרבי אמי [1]?
התם איכא למימר [2] טעי בדרבי ירמיה [3]; [4] הכא [5] - כיון דקא מפסיד כוליה אגריה [6], ואתא ואמר – אימור: קושטא קאמר.
משנה:
העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה - שהיא יוצאה בגט [7];
ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן [8] - שאוכלת בתרומה [9], ואם מתה בעלה – יורשה;
ועל המריש [10] הגזול שבנאו בבירה [11] - שיטול את דמיו, מפני תקנת השבים [12];
ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים [13] - שהיא מכפרת [14], מפני תיקון המזבח [15].
גמרא:
אמר רבא: מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא [16]: אמר לעדים [17] "ראו גט זה שאני נותן לה" וחזר ואמר לה "כנסי שטר חוב זה" [18] - הרי זו מגורשת. מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא 'לא בעינן דעתה' [19]? הכי נמי לא בעינן דעתה.
פשיטא?
מהו דתימא כיון דאמר 'כנסי שטר חוב זה' בטולי בטליה - קא משמע לן: אם איתא דבטליה - לעדים הוה אמר להו, והאי דקאמר הכי - משום כיסופא.
ועל קטנה בת ישראל:
ואילו חרשת [20] לא אכלה [21]? מאי טעמא [22]?
גזירה שמא יאכיל [23] חרש בחרשת [24].
[25] וליכול! [26] קטן אוכל נבלות הוא [27]?
גזרה שמא יאכיל חרש [28] בפיקחת [29].
ולאכול[30] בתרומה דרבנן [31]? גזירה שמא אתי לאכולי בתרומה דאורייתא.
ועל המריש הגזול שבנאו:
תנו רבנן: גזל מריש ובנאו בבירה: בית שמאי אומרים: מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו, ובית הלל אומרים: אין לו אלא דמי מריש בלבד - משום תקנת השבין.
ועל חטאת הגזולה כו' [ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים - שהיא מכפרת, מפני תיקון המזבח]:
אמר עולא: דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה - אינה מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי [32] לא קני [33], ומה טעם אמרו 'לא נודעה - מכפרת'? שלא יהו כהנים עצבין [34].
אמרי ליה רבנן לעולא: והאנן 'מפני תיקון המזבח' תנן?
אמר להם: כיון דכהנים עצבין - נמצא מזבח בטל [35].
ורב יהודה אמר: דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה [36] – מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי קני
ומה טעם אמרו 'נודעה אינה מכפרת' [37]? שלא יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.
בשלמא לעולא, היינו דקתני 'חטאת' [38], אלא לרב יהודה מאי איריא 'חטאת' - אפילו עולה נמי?
'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא עולה, דכליל היא [39], אלא אפילו חטאת נמי, דחלב ודם הוא דסליק לגבי מזבח, ואידך כהנים אכלי ליה - אפילו הכי גזור, שלא יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.
תנן: 'על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח': בשלמא לעולא, ניחא, אלא לרב יהודה - איפכא מיבעי ליה [40]?
הכי נמי קאמר: לא נודעה – מכפרת, נודעה - אינה מכפרת, מפני תיקון המזבח.
מתיב רבא: 'גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר - משלם תשלומי כפל [41] ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה [42]', ותני עלה: 'בחוץ [43] כי האי גוונא - ענוש כרת'; ואי אמרת 'יאוש כדי לא קני' - כרת מאי עבידתיה [44]?
אמר רב שיזבי: כרת מדבריהם,
אחיכו עליה: 'כרת מדבריהם' מי איכא?
אמר להו רבא: גברא רבה אמר מילתא, לא תחוכו עלה: כרת שעל ידי דבריהן באתה לו [45]: אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה
אמר רבא הא וודאי קא מיבעיא לי כי אוקמוה רבנן ברשותיה [46].
משעת גניבה או משעת הקדישה?
למאי נפקא מינה?
לגיזותיה וולדותיה [47].
מאי?
הדר אמר רבא: מסתברא משעת הקדישה, שלא יהא חוטא נשכר.
משנה:
לא היה סיקריקון[48] ביהודה בהרוגי מלחמה[49].
מהרוגי המלחמה ואילך יש בה סיקריקון; כיצד? לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל[50]; מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון - מקחו קיים.
לקח מן האיש[51] וחזר ולקח מן האשה[52] – מקחו בטל[53]; מן האשה, וחזר ולקח מן האיש – מקחו קיים.
זו משנה ראשונה; בית דין של אחריהם אמרו: הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע[54]; אימתי? בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח – הן קודמין לכל אדם.
רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש – כל הקודם ליקח זכה, אבל נותן לבעלים רביע.
גמרא:
השתא 'בהרוגי המלחמה לא היה בה סיקריקון' – 'מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון'?
אמר רב יהודה: 'לא דנו בה[55] דין סיקריקון[56]' [57] קאמר, דאמר רבי אסי: שלש גזירות גזרו[58]:
גזרתא קמייתא: כל דלא קטיל[59] – ליקטלוהו[60]; מציעתא: כל דקטיל – לייתי ארבע זוזי [קנס]; בתרייתא: כל דקטיל – ליקטלוהו; הלכך: קמייתא ומציעתא, כיון דקטלי אגב אונסיה – גמר ומקני; בתרייתא – אמרי: האידנא לישקול, למחר תבענא ליה בדינא.
אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי כח יד): "אשרי אדם מפחד[61] תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה"?
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים; אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא; אשקא דריספק דק"ס בכתי"י מ' ווט': דדייספק חרוב ביתר[62].
אקמצא ובר קמצא[63] חרוב ירושלים: דההוא גברא דרחמיה[64] 'קמצא'[65], ובעל דבביה דק"ס בכת"י וט': דבבא 'בר קמצא'; עבד סעודתא, אמר ליה לשמעיה דק"ס מהדו"ק בכת"י אר': לשלוחו : זיל אייתי לי דק"ס בכת"י וט' ליתא: לי קמצא.
אזל אייתי ליה בר קמצא.
אתא אשכחיה דהוה יתיב דק"ס בכת"י אר': אזל אשכחיה דיתיב , אמר ליה: מכדי ההוא גברא בעל דבבא דק"ס בכת"י אר' ומ': דבביה דההוא גברא הוא, מאי בעית הכא? קום פוק דק"ס בכתה"י ליתא: פוק, ובכת"י מ' ליתא נמי קום. !
אמר ליה: הואיל ואתאי – שבקן, ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא.
הערות עריכה
- ^ דאמר ליה 'אין אתה נאמן להפסיד ספר תורה'
- ^ דמשקר, ונתכוון להקניט
- ^ וסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות, כרבי ירמיה
- ^ אבל
- ^ גבי קלפים
- ^ דיודע הוא שיפסיד כל שכרו
- ^ רבותא נקט: דאף על גב דקביל אביה קידושין דידה כשהיא קטנה, והויא לה אשת איש גמורה - אפילו הכי יוצאה בגט, ומקבלת את גיטה, ואף על גב דלית בה דעתא; דאשה כי נפקא – בעל כרחה נפקא, ואין מתרצה בגירושין ואפילו הכי נפקא - הלכך לא בעינן דעתה
- ^ והיא יתומה, דלא הוו נישואין אלא מדרבנן
- ^ דרבנן בהני נישואין ולא גזרינן מידי
- ^ קורה
- ^ בית גדול
- ^ שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו - ימנע מלעשות תשובה
- ^ שהיא גזולה
- ^ ואין צריך להביא אחרת
- ^ בגמרא מפרש ומשום הנך תרתי בתרייתא - דמשום תקנה נינהו - תנא ליה הכא
- ^ אנו למדין
- ^ שלא בפניה
- ^ ולא הודיעה שהוא גט
- ^ דאשה דהא חרשת לית לה דעתא
- ^ שלא השיאה אביה והיא נישאת מעצמה לכהן משגדלה
- ^ בתרומה מדשני תנא במילתיה, דאיירי בחרשת, ושבקה ונקט קטנה - שמע מינה חרשת גדולה, דנשואיה דרבנן, דכוותה נינהו 'לא אכלה' - על ידי קידושין דידה
- ^ הא נישואי חרש וחרשת נמי רבנן תקינו, ביבמות ב'חרש שנשא' (קיב,ב)
- ^ כהן
- ^ אי שרית להאכיל פקח בחרשת - אתא לאכולי חרש בחרשת
- ^ ופריך:
- ^ הך חרשת, כיון דלית בה דעתא הרי היא
- ^ כקטן האוכל נבילות; ואיכא למאן דאמר ביבמות (קיד,א) דאין בית דין מצווין עליו להפרישו ואפילו בתרומה דאורייתא תיכול
- ^ כהן, שאין קניינו קנין
- ^ שמוזהרת על האיסור; הלכך גזור פקח בחרשת: משום חרש בפקחת; אבל גדול בקטנה ליכא למיגזר משום קטן בגדולה, דקטן לית ליה נישואין אפילו מדרבנן, כדאמר ביבמות (קיב,ב): 'שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'
- ^ חרש בפקחת
- ^ דאתו נשואין דרבנן ומהני לתרומה דרבנן
- ^ יאוש לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש
- ^ לענין הקרבה ואפי' שמעינן שנתייאשו הבעלים לא קרינן ביה קרבנו
- ^ שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין
- ^ שנמנעין מלעבוד עבודה; ואי קשיא: היאך התנו בית דין לעקור דבר מן התורה, ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב? הא אמרינן ביבמות (צ,ב) 'שב ואל תעשה שאני, דלאו מיעקר הוא'
- ^ אם נתייאשו הבעלים
- ^ דקתני מתניתין 'שלא נודעה מכפרת' - הא נודעה אינה מכפרת, כלומר אינה קריבה
- ^ דאיכא אכילת כהנים
- ^ ואמרי 'מזבח אוכל גזילות'
- ^ 'ועל חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת מפני תקנת המזבח'
- ^ דכשגנבה חולין הואי
- ^ דכי טבח ומכר - הקדש הואי, ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה נוהגין בהקדש, כדילפינן ב'הזהב' (בבא מציעא נז ב)
- ^ אי שחט בחוץ
- ^ דבשלמא לענין תשלומי ארבעה וחמשה - לא קשיא לן, דאיכא למימר: דכי אמר 'יאוש כדי לא קני' - לענין הקרבה קאמר, ולא לענין הקדש קאמר, אלא כרת - אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה - הא קיימא לן (זבחים קיב א) 'הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, מידי אחרינא לא'
- ^ כרת דאורייתא, כדמפרש ואזיל
- ^ ברשות גנב אם הקדישה שיחול עליה הקדש גמור, ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ, כי היכי דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה; וקנס היא דקנסוהו, והפקר בית דין הפקר הוא, וקדשה
- ^ דלפני הקדש: אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה - גיזותיה דידיה הוא, ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד, ולא דמי פרה וולדה
- ^ עובד כוכבים רוצח, שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו "שא קרקע זו ואל תמיתני"
- ^ מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים וביהודה; ובגמרא פריך 'מאי קאמר'
- ^ דאמרינן: מיראה עבד; אי נמי 'השני נוח לי והראשון קשה הימנו'; ובגמרא מוקי לה דלא כתב ליה שטרא
- ^ קרקע המיוחדת לכתובת אשתו, או שכתוב בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה, וכל שכן שאר נכסים
- ^ דאי לא עבדה ליה אמר לה 'עיניך נתת בגרושין ובמיתה' – הכי מוקמינן ליה בבבא בתרא (נ,א)
- ^ דאמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"
- ^ ששיערו דסיקריקון מוזיל גביה ריבעא
- ^ בהרוגי המלחמה
- ^ דקני לגמרי, והלוקח ממנו מקחו קיים
- ^ אבל מהרוגי המלחמה ואילך - הלוקח ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו
- ^ טיטוס בפולמוס שלו
- ^ ישראל כל היכא דמשכח ליה
- ^ הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה "שא קרקע זו והניחני" – אקנייה ניהליה בלב שלם, וקיימא לן 'תלאו וזבין – זביניה זבינא' (בבא בתרא מז ב)
- ^ דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת
- ^ 'שקא דריספק': דופן של מרכבת נשים, שקורין ריטוג"א בלשון אשכנז, והיא כעין עגלה; דאמרינן ב'אותו ואת בנו' (חולין עט א): כי מעיילית לי כודנייתא בריספק
- ^ כך שם שני יהודים
- ^ אוהבו היה שמו
- ^ Note: רש"י מסכת שבת עז,ב, ד"ה קמצא: ארבה; ול"נ קמצא נמלה.