ביאור:בבלי גיטין דף יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואותביה בכיסתיה ^[1] דאי מפייסה ^[2] תיפייס ^[3], ^[4] - מאי?

אמר ליה: לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ^[5].

אמר ליה רבינא לרב אשי: גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי - מה הועילו חכמים בתקנתם ^[6]?

אמר ליה: הנהו - קלא אית להו ^[7].

איתמר: מאימתי מונין לגט ^[8]?

רב אמר: משעת נתינה, ושמואל אמר: משעת כתיבה.

מתקיף לה רב נתן בר הושעיא: לשמואל: יאמרו שתי נשים בחצר אחת, זו אסורה וזו מותרת ^[9]?

אמר ליה אביי: זו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה מוכיח עליה!

תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך שלשה חדשים, כשהגיע גט לידה צריכה להמתין שלשה חדשים, ולגט ישן אין חוששין ^[10], שהרי לא נתייחד עמה.

תניא כוותיה דשמואל: המשליש גט ^[11] לאשתו ^[12], ואמר לו "אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים" ^[13] - משנתנו לה מותרת לינשא מיד ^[14], ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה.

רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה, רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה;

והלכתא משעת כתיבה.

איתמר: מאימתי כתובה ^[15] משמטת ^[16]?

רב אמר: משתפגום ^[17] ותזקוף ^[18];

ושמואל אמר: פגמה ^[19] - אף על פי שלא זקפה ^[20], זקפה - אף על פי שלא פגמה.

תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: מאימתי כתובה משמטת? - משתפגום ותזקוף; פגמה ולא זקפה, זקפה ולא פגמה - אינה משמטת עד שתפגום ותזקוף.

תניא כוותיה דשמואל: 'אונס ^[21] וקנס ^[22] ופיתוי וכתובת אשה, שזקפן במלוה – משמטין, ואם לאו - אין משמטין; מאימתי נזקפים במלוה ^[23]? - משעת העמדה בדין ^[24]'.

אמר שמואל: כתובה - כמעשה בית דין דמיא ^[25]: מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה ^[26] - אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה ^[27].

כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה; הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי.

לימא כשמואל סבירא ליה?

'עסוקין באותו ענין' הוו ^[28], דתניא: 'אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק: לא שנו ^[29] אלא כשאין עסוקין באותו ענין, אבל עסוקין באותו ענין ^[30] – כשר ^[31]'.

[נכתב ... ביום ונחתם בלילה - פסול] רבי שמעון מכשיר:

אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון?

קסבר: כיון שנתן עיניו לגרשה [כלומר: אמר "כתבו גט" או מעשה דומה] - שוב אין לו פירות ^[32].

אמר ריש לקיש: לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים - לא:

עמוד ב

חיישינן שמא פייס ^[33];

ורבי יוחנן אמר: אפילו מכאן ועד עשרה ימים, אם איתא דפייס - קלא אית ליה למילתא ^[34].

איתמר: אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי":

אמר רבי יוחנן: שנים ^[35] משום עדים, וכולם משום תנאי ^[36];

וריש לקיש אמר: כולם משום עדים ^[37].

היכי דמי: אילימא דלא אמר להו "כולכם" - והא תנן: 'אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי" - אחד כותב ושנים חותמין ^[38]'!

אלא דאמר להו "כולכם" ^[39]? מאי בינייהו ^[40]?

איכא בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומיה, ואינך מכאן ועד עשרה ימים ^[41]: מאן דאמר 'משום תנאי' – כשר, ומאן דאמר 'משום עדים' – פסול ^[42];

אי נמי כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול ^[43]: למאן דאמר 'משום תנאי' – כשר; למאן דאמר 'משום עדים' – פסול.

אי חתום בתחילה קרוב או פסול ^[44] אמרי לה 'כשר' ואמרי לה 'פסול':

אמרי לה 'כשר' - תנאי הוא ^[45]; אמרי לה 'פסול' - אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא ^[46].

ההוא דאמר להו לעשרה "^[47] כתבו גט לאשתי", חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים: אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה:

הערות

^ ימים רבים
^ בהדיה בקטטות שביניהם
^ ולא יגרשנה
^ ולא איפייסה וגרשה, ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה
^ לא רגילי למיעבד הכי: לאנוחי בכיסתיה; דכיון דלא ניחא ליה בגירושין - פורענות הוא לגביה, ולא מקדים ליה
^ בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה
^ ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה
^ שלשה חדשים שהאשה צריכה להמתין
^ של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום, אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש; ולשמואל: זו תינשא לסוף שני חדשים וזו לסוף שלשה, יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום אחד
^ לקמן (פ"ח מ"ד; עט,ב) תנינא: דאין אדם מגרש בגט ישן, ואיזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה מאחר שכתבוֹ לה; וטעמא שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה': שמא תתעבר ותלד בין כתיבתו לנתינתו, ולאחר זמן יאמרו 'הגט קדם', ובזנות נתעברה
^ מסר הגט לשליש
^ כדי לגרשה בו לסוף שלשה חדשים
^ והוא הלך לדרכו
^ דמשעת כתיבה מנינן
^ כשאר שטר חוב
^ ומשמטתה שביעית
^ שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת ליגוש וליפרע
^ עליו המותר במלוה, דנפקא לה משום 'כתובה ומעשה בית דין' שאינו משמט, וחל עלה שם 'שטר חוב'
^ כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש
^ במלוה
^ אונס את הבתולה חייב חמשים כסף
^ דמוציא שם רע
^ כלומר מאימתי הויא כזקיפה
^ העמדה הרי היא כזקיפה
^ דתנאי בית דין היא
^ חיוביה משום פסק דין הוא, ואף על גב דלא איחתים; הלכך אין שם הקדמה, ונכתבים ביום ונחתמין בלילה
^ משעת כתיבה: דנכנסה לחופה, דקירוב חתנות - הוא חייל שעבודה, ואף על גב דלא אחתים
^ מכתיבה עד חתימה, ואפילו בשאר שטרות כשר
^ דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים
^ כיון שהעדים מזומנים לחתום, אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אף על גב דאיתרמי ליה חתימה לאורתא
^ שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא
^ וכי טרפה מזמן כתיבה - בדין טרפה
^ את אשתו בתוך כך, ובא עליה, והוי גט ישן
^ שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו, וכאשר ישקוט את ריבם - הכל מרגישים
^ נתכוין לחתום בו
^ לא החתים בו, אלא לביישה ברבים; ותנאי גמור הטיל בגט זה, דלא ליהוי גיטא אלא אם כן חותמין בו כולן
^ נתכוון להחתימם
^ וקשיא לתרוייהו דאמרי "כולם צריכים לחתום"
^ דלא שוויא גיטא עד דחתימי כולהו
^ בין 'משום תנאי' בין 'משום עדים'? כולם צריכים לחתום! דהכי נמי תנן בסיפא דההיא 'כולכם': 'כתבו גט לאשתי - אחד כותב וכולם חותמין'
^ וקודם שנתנו לה חתמו כולן
^ דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולם; וכיון דכולם לא חתמו ביום כתיבתו - הוי ליה 'מוקדם'
^ וקיימא לן בסנהדרין (ט,א): אפילו מאה עדים, ונמצא אחד קרוב או פסול - עדותן בטלה
^ בשנים הראשונים חתום הקרוב וכולן חתמו בו ביום
^ למאן דאמר 'משום תנאי', דאף על גב דאיחתים ברישא קרוב או פסול - העדות תתקיים בראויים לעדות, והוא יחשב לתנאי, דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות, והקרוב לתנאי
^ דכיון דחתם ברישא - אתי למימר זה 'ודאי לשם עדות חתם', ויכשירו קרוב בכל השטרות
^ כולכם

[1] ימים רבים

[2] בהדיה בקטטות שביניהם

[3] ולא יגרשנה

[4] ולא איפייסה וגרשה, ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה

[5] לא רגילי למיעבד הכי: לאנוחי בכיסתיה; דכיון דלא ניחא ליה בגירושין - פורענות הוא לגביה, ולא מקדים ליה

[6] בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה

[7] ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה

[8] שלשה חדשים שהאשה צריכה להמתין

[9] של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום, אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש; ולשמואל: זו תינשא לסוף שני חדשים וזו לסוף שלשה, יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום אחד

[10] לקמן (פ"ח מ"ד; עט,ב) תנינא: דאין אדם מגרש בגט ישן, ואיזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה מאחר שכתבוֹ לה; וטעמא שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה': שמא תתעבר ותלד בין כתיבתו לנתינתו, ולאחר זמן יאמרו 'הגט קדם', ובזנות נתעברה

[11] מסר הגט לשליש

[12] כדי לגרשה בו לסוף שלשה חדשים

[13] והוא הלך לדרכו

[14] דמשעת כתיבה מנינן

[15] כשאר שטר חוב

[16] ומשמטתה שביעית

[17] שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת ליגוש וליפרע

[18] עליו המותר במלוה, דנפקא לה משום 'כתובה ומעשה בית דין' שאינו משמט, וחל עלה שם 'שטר חוב'

[19] כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש

[20] במלוה

[21] אונס את הבתולה חייב חמשים כסף

[22] דמוציא שם רע

[23] כלומר מאימתי הויא כזקיפה

[24] העמדה הרי היא כזקיפה

[25] דתנאי בית דין היא

[26] חיוביה משום פסק דין הוא, ואף על גב דלא איחתים; הלכך אין שם הקדמה, ונכתבים ביום ונחתמין בלילה

[27] משעת כתיבה: דנכנסה לחופה, דקירוב חתנות - הוא חייל שעבודה, ואף על גב דלא אחתים

[28] מכתיבה עד חתימה, ואפילו בשאר שטרות כשר

[29] דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים

[30] כיון שהעדים מזומנים לחתום, אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אף על גב דאיתרמי ליה חתימה לאורתא

[31] שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא

[32] וכי טרפה מזמן כתיבה - בדין טרפה

[33] את אשתו בתוך כך, ובא עליה, והוי גט ישן

[34] שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו, וכאשר ישקוט את ריבם - הכל מרגישים

[35] נתכוין לחתום בו

[36] לא החתים בו, אלא לביישה ברבים; ותנאי גמור הטיל בגט זה, דלא ליהוי גיטא אלא אם כן חותמין בו כולן

[37] נתכוון להחתימם

[38] וקשיא לתרוייהו דאמרי "כולם צריכים לחתום"

[39] דלא שוויא גיטא עד דחתימי כולהו

[40] בין 'משום תנאי' בין 'משום עדים'? כולם צריכים לחתום! דהכי נמי תנן בסיפא דההיא 'כולכם': 'כתבו גט לאשתי - אחד כותב וכולם חותמין'

[41] וקודם שנתנו לה חתמו כולן

[42] דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולם; וכיון דכולם לא חתמו ביום כתיבתו - הוי ליה 'מוקדם'

[43] וקיימא לן בסנהדרין (ט,א): אפילו מאה עדים, ונמצא אחד קרוב או פסול - עדותן בטלה

[44] בשנים הראשונים חתום הקרוב וכולן חתמו בו ביום

[45] למאן דאמר 'משום תנאי', דאף על גב דאיחתים ברישא קרוב או פסול - העדות תתקיים בראויים לעדות, והוא יחשב לתנאי, דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות, והקרוב לתנאי

[46] דכיון דחתם ברישא - אתי למימר זה 'ודאי לשם עדות חתם', ויכשירו קרוב בכל השטרות

[47] כולכם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]