ביאור:בבלי גיטין דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה] או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד ^[1] מצטרף עמהן.

גמרא:

איתמר: ^[2] בעל אומר 'לפקדון ^[3]' ושליש אומר לגירושין ^[4]", ^[5] - מי נאמן? רב הונא אמר: בעל נאמן, ורב חסדא אמר: שליש נאמן: רב הונא אמר בעל נאמן - דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה - הוה יהיב לה ניהלה; ורב חסדא אמר שליש נאמן - דהא הימניה ^[6]!

מתיב רבי אבא: 'הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם; כיצד? זה אומר 'כך' וזה אומר 'כך' - שליש נאמן'.

שאני ממון דאיתיהיב למחילה ^[7].

והא תניא 'וכן לגיטין'?

גיטי ממון ^[8].

והתניא 'וכן לשטרות'?

מידי גבי הדדי תניא ^[9]?

תנן: האשה שאמרה "התקבל לי גיטי" צריכה שתי כיתי עדים: שנים שיאמרו "בפנינו אמרה" ושנים שיאמרו "בפנינו קבל וקרע"' – ואמאי ^[10]? ליהמניה לשליש ^[11]?

מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה ^[12] דליהמניה ^[13]? ^[14]

תינח 'אמרה'; 'קיבל' למה לי ^[15]?

אמר רב: הא מני – רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי ^[16].

קרע למה לי ^[17]?

אמר רב יהודה אמר רב: בשעת הגזירה ^[18] שנו.

אמר רבה: ומודה רב הונא, דאי אמרה איהי "לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהביה ניהליה" – מהימנא.

מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן ואיהי ^[19] מהימנא?

אלא: אי אמרה "קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה" – מהימנא: מיגו דאי בעיא אמרה "לדידה יהביה ניהליה בעל".

בעל אמר "לגירושין ^[20]", ושליש אומר "לגירושין" והיא אומרת "נתן לי ואבד" - אמר רבי יוחנן: הוה דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים.

ואמאי? וליהימניה לשליש?

מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה?

ולהימניה לבעל, דאמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: 'בעל שאמר "גירשתי את אשתי" – נאמן' ^[21]?

מי קאמר "גירשתי" ^[22]?

ולימא ^[23] 'חזקה שליח עושה שליחותו', דאמר רבי יצחק: האומר לשלוחו "צא וקדש לי אשה" סתם, ומת שלוחו - אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו ^[24]!

עמוד ב

הני מילי לחומרא ^[25], אבל לקולא לא.

וליהמנה לדידה מדרב המנונא, דאמר רב המנונא: 'האשה שאמרה לבעלה "גירשתני" נאמנת, חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה'?

הני מילי היכא דליכא דקא מסייע לה, אבל היכא דמסייע לה - מעיזה ומעיזה.

משנה:

נערה המאורסה היא ואביה ^[26] מקבלין את גיטה ^[27].

אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד; וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש.

גמרא:

במאי קמיפלגי?

רבנן סברי ידא יתירתא זכי לה רחמנא, ורבי יהודה סבר: במקום אביה יד דילה לאו כלום היא ^[28].

וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה:

תנו רבנן: קטנה היודעת לשמור את גיטה – מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה - אינה מתגרשת ^[29]; ואיזו היא 'קטנה יודעת לשמור את גיטה'? כל שמשמרת גיטה ודבר אחר'.

מאי קאמר?

אמר רבי יוחנן: הכי קאמר: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה ^[30].

מתקיף לה רב הונא בר מנוח: הא - שוטה בעלמא היא ^[31]!

אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר.

אמר רב יהודה אמר רבי אסי: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו ^[32] - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים ^[33]; חפץ ומחזירו לאחר שעה ^[34] זוכה בין לעצמו ובין לאחרים ^[35].

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: דא ודא אחת היא ^[36].

מאי 'דא ודא אחת היא' ^[37]?

אמר רב חסדא: אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.

מתיב רב חיננא וורדאן ^[38]: כיצד משתתפין במבוי ^[39]? מניח את החבית ^[40], ואומר "הרי זו לכל בני המבוי" ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים'

האי שפחה - היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיא גביה ^[41]? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות, וקתני 'זוכה לאחרים'?

שאני שיתופי מבואות – דרבנן ^[42].

אמר רב חסדא: אישתיק וורדאן ^[43].

מאי הוה ליה למימר?

כל דתקון רבנן

הערות

^ שלישי שנעשה עד בזו ובזו
^ גט שנתון ביד שליש:
^ נתתיו בידך
^ נתת לי שהייתי שלוחה לקבלה ונתגרשה בקבלתי
^ והאיש והאשה יחד בעיר
^ כשמסרו בידו
^ שאם מחלו מחול; הלכך שליש נאמן, דכיון שהאמינו ומסר בידו - נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו, ולהאמין כל מה שיאמר, אבל במילתא דאיסורא - אין בידו להאמין
^ שאין 'גט' אלא לשון שטר
^ 'וכן לגיטין', 'וכן לשטרות' דנימא מדהא לשטרות דממון - קמייתא לגיטי נשים? הני - תרי תנאי נינהו, ותרוייהו בממון איירי [ואחד מסר דבריו בלשון "שטרות" ואחד מסר את אותה הלכה בלשון "גט", ושניהם לגיטי ממון התכוונו]
^ ואמאי בעי עדים כלל, לא בקבלה ולא באמירה
^ אלא באמירתו בלבד להימניה, דהא הימניה בעל
^ בפנינו להראותו לנו
^ הא קרעו!
^ ואף על פי שהקרעים בידו בפנינו - אין שליש אל אם כן השלישית בידו; דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר - נאמן נמי על אמירתו, אבל זה שקרעו - אין בידו למוסרו בידה.
^ לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל? הרי הוא בידו בפנינו, והא ודאי קבליה
^ דאמר אין גט כשר בלא עדי מסירה
^ כלומר למה לי למקרעיה
^ שעת גזרת המלכות הוה, שגזרו על המצות
^ כי אמרה משמיה
^ נתתיו לשליש למוסרו לה
^ דמה לו לשקר הרי בידו לגרשה
^ שליח להולכה הוא דעבד [והבעל אינו יודע מה עשה השליח]
^ כיון דבעל נאמן דמסריה להאי על מנת לגרשה, נימא
^ שמא זו קרובת ארוסתו שקדש לו שלוחו היא, אל אם כן חזר שלוחו לומר לו "פלונית קדשתי לך" או "לא קדשתי לך שום אשה"
^ כי הא דרבי יצחק
^ או היא או אביה
^ היא - יש לה יד, דהא גדולה היא; ואביה נמי זכאי לקבלו; ומכל מקום יד דידה כדקיימא קיימא, דהא גדולה היא, ואם היתה יתומה - היא מהוה את עצמה [מקבלת קידושין], והיא מקבלת את גיטה, והשתא נמי לא שנא
^ דלגמרי אוקמה רחמנא ברשותיה כל ימי נערות, אלא אם כן ניסת
^ דכתיב 'ושלחה מביתו': מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת. הכי דרשינן לה ביבמות בפרק 'חרש שנשא' (קיג,ב); הלכך אפילו בקבלת אביה אינה מתגרשת
^ שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו, וסבורה שהוא גיטה
^ ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה, דמדלא קתני 'שמשמרת שטר אחר' - מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה
^ קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו
^ אם זיכה אדם לחברו דבר ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר
^ כשתובעין אותו ממנו
^ ומדרבנן
^ שתי תקנות אלו דינן שוה
^ שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות
^ מאנשי וורדניא - מקום
^ להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן
^ שהיין בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין
^ הרי היא יוצאת בסימנין
^ דמדאורייתא אין אסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים
^ נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה

[1] שלישי שנעשה עד בזו ובזו

[2] גט שנתון ביד שליש:

[3] נתתיו בידך

[4] נתת לי שהייתי שלוחה לקבלה ונתגרשה בקבלתי

[5] והאיש והאשה יחד בעיר

[6] כשמסרו בידו

[7] שאם מחלו מחול; הלכך שליש נאמן, דכיון שהאמינו ומסר בידו - נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו, ולהאמין כל מה שיאמר, אבל במילתא דאיסורא - אין בידו להאמין

[8] שאין 'גט' אלא לשון שטר

[9] 'וכן לגיטין', 'וכן לשטרות' דנימא מדהא לשטרות דממון - קמייתא לגיטי נשים? הני - תרי תנאי נינהו, ותרוייהו בממון איירי [ואחד מסר דבריו בלשון "שטרות" ואחד מסר את אותה הלכה בלשון "גט", ושניהם לגיטי ממון התכוונו]

[10] ואמאי בעי עדים כלל, לא בקבלה ולא באמירה

[11] אלא באמירתו בלבד להימניה, דהא הימניה בעל

[12] בפנינו להראותו לנו

[13] הא קרעו!

[14] ואף על פי שהקרעים בידו בפנינו - אין שליש אל אם כן השלישית בידו; דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר - נאמן נמי על אמירתו, אבל זה שקרעו - אין בידו למוסרו בידה.

[15] לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל? הרי הוא בידו בפנינו, והא ודאי קבליה

[16] דאמר אין גט כשר בלא עדי מסירה

[17] כלומר למה לי למקרעיה

[18] שעת גזרת המלכות הוה, שגזרו על המצות

[19] כי אמרה משמיה

[20] נתתיו לשליש למוסרו לה

[21] דמה לו לשקר הרי בידו לגרשה

[22] שליח להולכה הוא דעבד [והבעל אינו יודע מה עשה השליח]

[23] כיון דבעל נאמן דמסריה להאי על מנת לגרשה, נימא

[24] שמא זו קרובת ארוסתו שקדש לו שלוחו היא, אל אם כן חזר שלוחו לומר לו "פלונית קדשתי לך" או "לא קדשתי לך שום אשה"

[25] כי הא דרבי יצחק

[26] או היא או אביה

[27] היא - יש לה יד, דהא גדולה היא; ואביה נמי זכאי לקבלו; ומכל מקום יד דידה כדקיימא קיימא, דהא גדולה היא, ואם היתה יתומה - היא מהוה את עצמה [מקבלת קידושין], והיא מקבלת את גיטה, והשתא נמי לא שנא

[28] דלגמרי אוקמה רחמנא ברשותיה כל ימי נערות, אלא אם כן ניסת

[29] דכתיב 'ושלחה מביתו': מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת. הכי דרשינן לה ביבמות בפרק 'חרש שנשא' (קיג,ב); הלכך אפילו בקבלת אביה אינה מתגרשת

[30] שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו, וסבורה שהוא גיטה

[31] ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה, דמדלא קתני 'שמשמרת שטר אחר' - מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה

[32] קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו

[33] אם זיכה אדם לחברו דבר ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר

[34] כשתובעין אותו ממנו

[35] ומדרבנן

[36] שתי תקנות אלו דינן שוה

[37] שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות

[38] מאנשי וורדניא - מקום

[39] להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן

[40] שהיין בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין

[41] הרי היא יוצאת בסימנין

[42] דמדאורייתא אין אסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים

[43] נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]