ביאור:בבלי גיטין דף סט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לברוקתי [1]: ליתי עקרבא דשב חומרי [2] ונייבשיה בטולא [ונייבש את העקרב בצל] [3], ונישחוק תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה [4], ולימלי [5] תלתא מכחלי [6] בהאי עינא ותלתא מכחלי בהאי עינא [7]; טפי לא לימלי, דאי לא [8] פקע עיניה.

לשברירי דליליא [9]: ניתי שודרא ברקא [10], וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא [11], וניטרפו ינוקי חספא אבתריה [12], ולימרו ליה [13]: אסא כלבא אכסא תרנגולא [14]; וליגבי שב אומצי [15] משבעה בתי, וליתבינהו ניהליה [16] בצינורא דדשא [מזוזת הבית] וניכלינהו בקלקולי [17] דמתא; בתר הכי לפשוט שודרא ברקא [18], ונימרו הכי: "שברירי דפלוני בר פלוניתא שבקינהו לפלוני בר פלוניתא" וליחרו [וינשפו] לכלבא בבביתא דעיניה [19].

לשברירי דיממא [חולה בעורון יום, שאור היום מסנוור אותו]: ליתי שבעה סומקי [20] מגווא דחיותא [מתוך חיות; אולי: מתוך חיות שעומדות ללדת], וניטוינהו [ולצלות אותם] אחספא [בתוך][21] דאומנא [22], וליתיב איהו מגואי [בתוך הבית] ואיניש אחרינא מאבראי [מבחוץ], ונימא ליה עוירא [העור בעורון יום] [23] [לאיש הרואה, שיושב בחוץ]: "הב לי דאיכול"; ונימא ליה האיך פתיחא [האיש הרואה]: "סב איכול"; ובתר דאכיל - ליתבריה לחספא; דאי לא - הדרי עילויה [עלולה העורון לחזור].

לדמא דאתי מנחירא: ליתי גברא כהן דשמיה 'לוי', וליכתוב ליה 'לוי' למפרע [בסדר כתיבה הפוך: קודם יכתוב את האות י, אחרכך את האות ו, אחר כך את האות ל];

ואי לא - ליתי איניש מעלמא, וניכתוב ליה "אנא פפי שילא בר סומקי' [24] למפרע [בסדר הפוך];

ואי לא - ניכתוב ליה הכי "טעם דלי במי כסף; טעם דלי במי פגם" [25];

ואי לא - ליתי עיקרא [שרש] דאספסתא, ואשלא דפורייא [26] עתיקא [ישנה], וקורטסא [27], ומוריקי [28] וסומקא דלוליבא [29] ונקלינהו [ולשרוף אותם] בהדי הדדי, וליתי גבבא דעמרא [רש"י בבא בתרא עד,א ד"ה שקל גבבא דעמרא: לקח גיזת צמר...] וניגדול [30] תרתי פתילתא [שתי פתילות], ולטמיש בחלא [31] וניגדבל בקיטמא הדין [32] וניתיב [ולהושיב] בנחיריה [בנחיריו];

ואי לא - ליחזי אמת המים דאזלת [הזורמת] ממזרח כלפי מערב, ונפסע וניקום חד כרעא [רגל אחת] להאי גיסא [בצד זה של אמת המים] וחד כרעא להאי גיסא, ונישקול טינא [טיט] בידיה דימינא [ביד ימינו] מתותי כרעא דשמאליה [מתחת רגלו השמאלית], ובידיה דשמאלא [ובידו שמאלית] מתותי כרעא דימיניה [מתחת רגלו הימנית], וניגדול תרתי פתילתא דעמרא, וניטמיש בטינא, וניתיב בנחיריה;

ואי לא - ליתיב [לישיב] תותי [תחת] מרזבא [מרזב], ונייתו מיא [ויביאו מים במרזב] ולישדו עליה [וישפכו עליו] [33], ולימרו "כי היכי דפסקי הני מיא - ליפסוק דמיה דפלניא בר פלניתא".

לדמא דאתי מפומא: בדקינן ליה בגילא [34] דחיטתא [קש מחיטה, כפי שמסביר רש"י להלן]; אי סריך [35] - מריאה קאתי, ואית ליה תקנתא;

ואי לא - מכבדא קאתי, ולית ליה תקנתא.

אמר ליה רב אמי לרב אשי: והאנן איפכא תנן (חולין מב א): 'ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום, הריאה שניקבה או שחסרה [- טרפה]’!?

אמר ליה: כיון [36] דמפומיה קאתי [37] - אימר איתמוחי איתמח [38].

אמר מר: 'אי מריאה קאתי אית ליה תקנתא'; מאי תקנתיה?

ליתי שבעה כוני [39] מפירמא דסילקא [40] ושבעה כוני פירמא דכרתי, וחמשה כוני פרידא [41] ותלתא כוני דטלפחי [עדשים], וכונא דכמונא [כמון; "קימל" בלע"ז] וכונא דחבלי [פשתן], וכנגדן [42] כנתא פטירתא [43], וליבשיל וליכול, ולישתי אבתריה שיכרא חריפא דטבת [או: שיכר [אולי: בירה] של חודש טבת, שאז השיכר חזק; או 'טבת' מלשון: טובה, כלומר: בירה חריפה, שהיא טובה].

לככא [44]: אמר רבה בר רב הונא: ליתי תומא יחידאה [45], ונימרסיה [46] במישחא [שמן, עך פי רוב שמן זית] ומילחא [ומלח], ונתביה [ולהניחו] אטופראי דאליונא [47] דההוא גיסא דכייב ליה [בצד שבו כואב לו], ונהדר ליה גדנפא דלישא [באופן מילולי: כנף של עיסה; כלומר: לשים על הבוהן שעליו השום הטחון בשמן ומלח כסוי או עטיפה מבצק], וניזדהר לבישריה [48] דקשי לחיורא [49].

לחינכי [50]: אמר רבי יוחנן: חומתי כי ממרו [51] - ועיקרא דחומתי [52] עדיף [53] מממרו [54] - ונינקוט בפומיה; הני [55] – לאוקומי [56];

לבשולי [57]: לייתי פארי דריש נפייא [58], וטלפחי בעפרייהו [59], ושובלילתא [60], וחומרתא דכשותא [61], ונינקוט כאמגוזא [62] בפומיה;

לאיפתוחי [63]: לינפח ליה חבריה [64] תחלי חיורתא בגילא דחיטתא [65];

לאסוקי [66]: ליתי עפרא מטולא דבית הכסא [67], וניגבול בדובשא, וניכול, דמעלי ליה [טוב לו, מועיל לו].

לברסם [68]: ליתי כי פיסתקא דנישדור [69] וכי אמגוזא [שיעור כאגוז] דחלבניתא דובשניתא [70], ומלי תרוודא [71] דובשא חיורא, ומלי נטלא [72] בת מחוזא חמרא נקידא [73], ונישלוקינהו בהדי הדדי; וכי בשיל נשדור בשיל ליה כוליה [74];

ואי לא: ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי


עמוד ב

וניטייפיה אתלת קלחי כרבא [75] וניבחשיה בגווזא דמרמהין [76], וכי בשיל גווזא במרמהין - בשיל ליה כוליה;

ואי לא: ליתי נפקי דכלבא חיורא [77], וניגבול בנטפא [78], וכמה דאפשר [79] - נפקא לא ניכול [80], דמפריק [81].

לגירא [82]: ליתי גירא דלילתא [83], וניפכיה [84], ונשדי מיא עלויה ונשתי;

ואי לא - ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא, וניזדהר מגילויא [85].

לגילויא: אנפקא [86] דחמרא חייא.

למורסא: אנפקא דחמרא באהלא תולאנא [87].

לפירחא דליבא [88]: ליתי תלת ברושייאתא [89] דשערי, ונשטרינהו בכמכא [90] דלא עבר עילויה ארבעין יומין [91], וניכול ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא [92].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וכל שכן דפרח ליביה [93]!

אמר ליה: אנא - ליוקרא דליבא [94] אמרי;

לפירחא דליבא: ליתי תלת ברושייאתא דחיטי, ונישטרינהו בדובשא, וניכול ונישתי אבתרייהו חמרא חייא.

לצרחא דליבא [95]: ליתי תלת ביעי נינייא [96], וביעתא דכמונא וביעתא דשומשימי וליכול.

לכאב מעי: ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא, וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא.

רבין דמן נרש עבד לה לברתיה דרב אשי מאה וחמשין מהני דידן [97], ואתסיא.

לכירצא [98]: אנפקא [כרביעית] דחמרא באטרפא דעראה [99].

לכירצא חיורא: ליתי ביזרא גלגילא [100], וניציירה בשיסתג [101], וניתייריה [ולשרות] במיא, ונשתיה, ונזדהר מבינתא [102], דאי לא - מנקבא לה למעייניה [103].

למיסר [104]: סיסין [105] רטיבא במיא.

למישרא [106]: - [סיסין] יבישתא במיא; וסימנך [107]: איצא [108] רטיבא [109] דסכר נהרא [110].

לטחלא [111]: ליתי שב ביני דמיא [112] ונייבשינהו בטולא [בצל], וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא;

ואי לא - ליתי טחלא דציפרתא דלא איפתח [113], ונטחיא בתנורא [ידביק או יכניס בתנור], ונוקי להדיה [114] ונימא [ויאמר]: "כי היכי דיביש האי טחלא - נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא";

ואי לא [115] - ניטחייה [116] ביני אורבי [117] דביתא חדתא, ונימא הכי [118];

ואי לא - ליבקי [119] שכבא דשכיב בשבתא [120] ונישקליה לידיה [121] ונותבה אטחליה [122] [יניח יד של המת מעל לטחול של החולה] ונימא "כי היכי דיביש הא ידא - נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא";

ואי לא - ניתי ביניתא [123], וניטווייה [124] בי נפחא [125], וניכליה במיא דבי נפחא [126], ונישתי ממיא דבי נפחא.

  • ההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא - אישתחיט ולא אישתכח לה טחלא;

ואי לא: ליפתח חביתא דחמרא לשמיה [127]

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא - לא אתי לקמיה דמר [128], אלא [יש להמליץ] מרגל בפת שחרית, דמעליא לכולי גופיה.

לרושחתא [129] [טחורים או תולעים האזור פי הטבעת]: ליתי אקיקא [130], ואילווא [131], ואספירכא [132] ומרתכא [133] וחומרתא דפילון [134] ושיאפא דחמימתא [135] ונינקט [136] בשחקי דכיתנא [מפשתן] בקייטא [137], ודעמר גופנא [מצמר גפן] בסיתוא [138];

ואי לא לישתי שיכרא מרקא.

לשיגרונא [139]: ליתי פתיא דמוניני [140], וניגנדריה [141] שיתין זימני [142] אהא מטחתיה [143] ושיתין זימני אהא מטחתיה.

לצמירתא [144]: ניתי תלת ניטופייתא [145] מישחא דכופרא [146], ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי [147], ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא [148], ולישדי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום;

ואי לא - ליתי אונא דזיקא [149] ולתלי ליה לאיש באמה ולאשה בדדין;

ואי לא - ליתי חוטא דזהוריתא [150] דשדתיה דומה בת דומה [151], וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה בדדין;

ואי לא - ליתי כינה דזכר ונקבה וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום;

- וכי משתין - נשתין אסיסנא יבישתא [152] בצינורא דדשא, ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה [153], דמעליא לכולהו צימרא [154].

לצימרא ברא: ליתי תלתא גריבי [155] סופלי [156], ותלתא גריבי אטרף אדרא [157], ונישלוקינהו כל חד לחודיה, וליתיב בינייהו, ולתבינהו [ולהניח אותם] בתרתי משיכלי [158], וניתי פתורא [שולחן] וננח עילויה, וניקום מעילוי האי [ויעמוד רכון מעל לאחד מהם] ולותיב עילוי האי [וישים מעליו את השני], ומעילוי האי ולותיב עילוי האי [ויחליף את מקום הכלים] עד דניסק ביה הבלא [עד שיתחמם הרבה ויזיע] ולסחי מינייהו [ויתרחץ במימיהם]; וכי שתי [159] - ממיא דאדרא לישתי, [160] ממיא דסופלי לא לישתי, משום דמיעקרי [161].

לצימרא גוונא [חום פנימי]: ליתי שבעה בוני [162] דסילקא, משב משארי [163], ונישלוקינהו בעפרייהו [164], וניכול ונישתי אטרף אדרא בשיכרא או

הערות

עריכה
  1. ^ חולי שבעין שקורין טייל"א
  2. ^ מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה
  3. ^ כלומר שלא מחמת שמש
  4. ^ שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו
  5. ^ ישום בעינו
  6. ^ מכחול הוא כנף עוף [בעברית של ימינו: נוצה של תרנגול] או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין
  7. ^ שלשה פעמים
  8. ^ מיזדהר דלא לימלי טפי
  9. ^ סנורים הבאות על האדם בלילה
  10. ^ חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה
  11. ^ יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל
  12. ^ יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו
  13. ^ לחש זה
  14. ^ זקן כלב שוטה תרנגול
  15. ^ חתיכות בשר
  16. ^ בני הבתים להנך אומצי
  17. ^ אשפות
  18. ^ יתיר הקשר מרגלו
  19. ^ בבבת עינו
  20. ^ טחולים
  21. ^ כלי חרס מנוול
  22. ^ שמקיזין לתוכו דם
  23. ^ לפתיחא
  24. ^ לחש הוא
  25. ^ לחש הוא
  26. ^ חבל של מיטה
  27. ^ נייר של מוכין
  28. ^ קרוג
  29. ^ דבר אדום [חום]: ; בכורות ו,א: אימא (ולד חמור בצורת סוס) חמור אדום בעלמא הוא (רש"י: ולחייב בבכורה) קמשמע לן (המשך רש"י: סתם סוסים אדומים הם) הגדל בלולב
  30. ^ לשון 'גדילים': יעשה פתילה מן הצמר
  31. ^ ישרה בחומץ
  32. ^ יגלגלנו באפר, וידבק האפר בו
  33. ^ דרך מרזב
  34. ^ אישטריי"ס
  35. ^ נדבק הקש בדם
  36. ^ דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה
  37. ^ עולה למעלה ונפיק דרך הפה
  38. ^ כולה כבדא, ולא נשתייר הימנה כלום, ונפל לריאה דרך קנה הכבד, שמחובר לקנה של ריאה
  39. ^ מלא אגרוף
  40. ^ קניבת תרדים; מצינדור"א
  41. ^ מין עשב; ויש אומרים מדיירישר"ש
  42. ^ כשיעור כל אלו
  43. ^ אנטריי"ל של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה
  44. ^ חולי השינים הפנימים
  45. ^ ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד
  46. ^ ישחקנו
  47. ^ על צפורן של בוהן יד
  48. ^ שלא יגע אותו שום בבשרו
  49. ^ צרעת
  50. ^ אבעבועות הגדילים בגרון, כמין גלנט; ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן
  51. ^ עלי של חומם פילטרו טוב לרפואה זו; כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי
  52. ^ שורש החימום פילטרו
  53. ^ לרפואה
  54. ^ ממרו: "שבדמוני'" - לשון מורי
  55. ^ חומתי וממרו
  56. ^ לאוקומי החולי, שלא ינפח יותר מדאי
  57. ^ לבשולי האבעבועות, שתקבץ לחה שלהן לתוכן, שתהא יוצאה כשיבקעו אותו
  58. ^ סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין
  59. ^ עדשים עם עפר שנתלשו בהן
  60. ^ תלתן; פינוגר"י
  61. ^ פרח שבכשות; הומלו"ן
  62. ^ כשיעור אגוז
  63. ^ לפתוחי האבעבועות של אשטרנגיילו"ן: שיבקעו ותצא הליחה
  64. ^ בגרונו
  65. ^ שהוא חלול, ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד, ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה, וינפח חבירו בראש האחר, ויצאו השחלים, ויפלו ויחנו על החולי
  66. ^ להעלות בשר לרפאות הביקוע
  67. ^ מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות, ומתוקנות כעין מושב
  68. ^ חולי שקורין צוריי"ר; והוא בא מן הראש דרך החוטם
  69. ^ כשיעור גלנט של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא
  70. ^ חלבנה מתוקה שקורין גלמא
  71. ^ כף
  72. ^ כלי מחזיק רביעית
  73. ^ יין צלול יפה שאינו אדום
  74. ^ זה סימן יהיה לך: לכשיבשל הנשדור - בידוע ששאר סמנין מבושלין, לפי שהוא קשה
  75. ^ יטיפנו על שלשה קלחי כרוב בכלי
  76. ^ יגיס את הקדירה בקיסם של עץ ששמו מרמהין
  77. ^ צואה של כלב לבן
  78. ^ צרי
  79. ^ לו ברפואה אחרת או להתאפק בחוליו
  80. ^ לא יאכל צואת הכלבים
  81. ^ מנתק אבריו
  82. ^ חולי שקורין אשפונט"א
  83. ^ חץ של לילית אבן שעשויה כחץ ונופלת עם הברד
  84. ^ העוקץ למטה ובית יד למעלה
  85. ^ שיהו במקום שאין נחש מצוי
  86. ^ זהו רביעית; וכן שם הכלי
  87. ^ אהלות אדום כמין תולעת שני
  88. ^ שלבו פורח; פשמיי"ר בלע"ז
  89. ^ חלות
  90. ^ ישרה אותם בכותח; טרכנריי"ד בלע"ז
  91. ^ שנעשה הכותח
  92. ^ מזוג במים הרבה
  93. ^ שדברים חלשים הן כל אלו ומתישין כחו של אדם
  94. ^ שלבו כבד עליו
  95. ^ כאב הלב
  96. ^ מינט"ה
  97. ^ פילפלין שלנו
  98. ^ תולעים שבמעים
  99. ^ עלה של עץ ארע שקורין לוריי"ר ופריו קורין ביי"ש
  100. ^ זרע אורוגא
  101. ^ יקשרנו בחתיכת בגד של צמר גפן
  102. ^ יזהר שלא יבלע את גרגיר הזרע
  103. ^ למיעיו
  104. ^ לעצור את השלשול
  105. ^ פוליאו"ל
  106. ^ לשלשל אדם עצור
  107. ^ שלא תחליף לשתות לח לשלשל ויבש לעצור
  108. ^ שם עשב
  109. ^ וכשהוא לח
  110. ^ סוכרין בו נהרות, כך הלח סותם
  111. ^ שטחול שלו נפוח וגדול מחמת חולי
  112. ^ שבע עלוקות של מים בלעז שנשוא"ש
  113. ^ עז שלא ילדה
  114. ^ יעמוד כנגדו
  115. ^ אי ליכא תנורא
  116. ^ לההוא טחלא
  117. ^ יטיח אותו בכותל וידבק בין שורות הכותל וייבש שם
  118. ^ כי היכי דיביש האי טחלא כו'
  119. ^ 'ליבקי' - לשון בקיאות
  120. ^ יטרח עד שידע היכן יש מת שמת בשבת
  121. ^ דשכבא
  122. ^ וניתי להדיה טחלא דחולה
  123. ^ דג
  124. ^ בנורא
  125. ^ יצלנו בגחלים שלפני הנפח
  126. ^ אותם שמכבה בהן את הברזל
  127. ^ יקנה חבית של יין לשתייתו; כלומר: ישתה יין טוב תמיד הרבה
  128. ^ לשאל רפואה שהיין רפואה לו
  129. ^ תחתוניות
  130. ^ עשב ששמו קקול"י
  131. ^ אלואיי"ן
  132. ^ כסף חי [עופרת לבנה; או: כספית נוזלת]
  133. ^ קוגילו"ן, והוא מפסולת הכסף: מקום שחופרין כסף מן הקרקע ויוצקים אותו ומעלה ריתחא והוא מרתחא
  134. ^ בוטון שהנשים תולות בצואריהן, של זהב או של כסף, ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון, ודומה לעלי גפנים, כדתניא בתורת כהנים: שלא יערב קימוס במר, מי גלובקיא בשמן, עלי גפנים בפילון
  135. ^ צואת יונים ולשון מורי צואת תרנגולין
  136. ^ כל אלו
  137. ^ שהם קרים בקייטא [בקיץ]
  138. ^ שהן חמים בסתוא, וישים באותו מקום
  139. ^ חולי הירכים והקלבוסת שקורין הנק"א
  140. ^ כלי מלא ציר דגים קטנים
  141. ^ יגלגלו
  142. ^ ששים פעמים
  143. ^ על ירך זה, למעלה בקילבוסת שקורין הנק"א
  144. ^ אבן הגדילה בגיד ועוצרת השתן
  145. ^ טיפות
  146. ^ פסולת של זפת והוא עיטרן
  147. ^ סחיטת כרישין
  148. ^ יין נקי
  149. ^ אוזן של נוד
  150. ^ חוט של זהורית
  151. ^ שטואתו אשה חשודה בת חשודה
  152. ^ על סנה יבש
  153. ^ יהא זהיר באבן היוצאת ממנו לשומרה
  154. ^ חולי שקורין פיוור"י
  155. ^ סאין
  156. ^ גרעיני תמרים
  157. ^ עלין של עץ ששמו אדר
  158. ^ עריבות
  159. ^ דקיימא לן: הרוחץ בחמין - שותה מהם, והם רפואה לו במסכת שבת (מא,א)
  160. ^ אבל
  161. ^ עושין אותו עקר מלהוליד
  162. ^ מלא יד
  163. ^ משבעת ערוגות
  164. ^ עפר העולה בשרשיהם