ביאור:בבלי גיטין דף כז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
המביא גט, ואבד הימנו: מצאו לאלתר – כשר, ואם לאו – פסול [1]; מצאו בחפיסה [2] או בדלוסקמא; אם מכירו – כשר.
גמרא:
ורמינהו [בבא מציעא פ"א מ"ז]: מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים, דייתיקי [4], מתנות [5] ושוברין - הרי זה לא יחזיר [6], שאני אומר: כתובין היו, ונמלך עליהן שלא ליתנן [7], [8] הא [9] אמר [10] "תנו [11]" - נותנין [12], ואפילו לזמן מרובה!
אמר רבה: לא קשיא: כאן [13] במקום שהשיירות מצויות [14], כאן במקום שאין השיירות מצויות.
ואפילו במקום שהשיירות מצויות, והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת [15]; |
דאי לא תימא הכי [16] - קשיא דרבה אדרבה: דההוא גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא [17], והוה כתיב ביה [18] 'בשוירי מתא דעל רכיס נהרא' [19], ואמר רב הונא 'חוששין לשני שוירי' [20], ואמר ליה רב חסדא לרבה: פוק ועיין בה, דלאורתא בעי לה מינך רב הונא. נפק, דק ואשכח דתנן [21]: כל מעשה בית דין [22] - הרי זה יחזיר [23], והא בי דינא דרב הונא - דכמקום שהשיירות מצויות דמי [24], וקא פשיט 'יחזיר', אלמא [25]: אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת – אִין, ואי לא – לא!
עבד רבה עובדא בההוא גיטא דאישתכח בי כיתנא בפומבדיתא כשמעתיה [26];
איכא דאמרי: [27] - בדוכתא היכא דתרו כיתנא [28], ואף על גב דהוחזקו [29], דלא שכיחן שיירתא;
ואיכא דאמרי: בדוכתא דמזבני כיתנא, והוא שלא הוחזקו, ושכיחן שיירות [30].
רבי זירא רמי מתניתין אברייתא, ומשני: תנן: המביא גט ואבד הימנו: אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול ורמינהו מצא גט אשה בשוק - בזמן שהבעל מודה [31] - יחזיר לאשה; אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה [32] - הא
בזמן שהבעל מודה מיהת יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה!?
ומשני: כאן במקום שהשיירות מצויות [לא יחזירנו], כאן במקום שאין השיירות מצויות.
איכא דאמרי: [33] והוא שהוחזקו - הוא דלא ליהדר, והיינו דרבה [34];
איכא דאמרי: אף על גב דלא הוחזקו - לא ליהדר, ופליגא דרבה. בשלמא דרבה [35] לא אמר כרבי זירא: מתניתין אלימא ליה לאקשויי [36], אלא רבי זירא [37] - מאי טעמא לא אמר [38] כרבה?
אמר לך [39]: מי קתני [40] 'אם אמר "תנו" נותנין ואפילו לזמן מרובה'? [41] דלמא [42] 'אם אמר "תנו" נותנין', כדקיימא לן [43]: [44] לאלתר [45]!? [46]
רבי ירמיה אמר [47], כגון דקאמרי עדים [48]: "מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון [49]".
אי הכי - מאי למימרא?
מהו דתימא ליחוש דלמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים - קא משמע לן.
רב אשי אמר: כגון דקאמר [50] נקב יש בו בצד אות פלונית דהוה ליה סימן מובהק.
ודוקא [51] 'בצד אות פלונית', דהוה ליה סימן מובהק [52], אבל נקב בעלמא – לא.
מספקא ליה סימנין אי דאורייתא אי דרבנן [53].
רבה בר בר חנה [54] אירכס ליה גיטא בי מדרשא; אמר: אי סימנא [55] אית לי בגויה [56]; אי טביעות עינא [57] אית לי [58] בגויה [59]. אהדרוה ניהליה.
אמר: לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה, וקסברי סימנים דאורייתא [60] אי משום טביעות עינא, ודוקא צורבא מדרבנן [61], אבל אינש בעלמא לא?
[ולא איפשטא.]
[מצאו לאלתר – כשר,] ואם לאו פסול:
תנו רבנן: 'איזהו שלא לאלתר?
רבי נתן אומר: ששהה [62] כדי שתעבור שיירא ותשרה [63];
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר שם אדם [64];
ויש אומרים שלא שהה אדם שם;
רבי אומר: כדי לכתוב את הגט [65];
רבי יצחק אומר: כדי לקרותו;
אחרים אומרים: כדי לכותבו ולקרותו;
ואפילו שהה ויש בו סימנין [66]מעידים עליו [67], דאמרי "נקב יש בו בצד אות פלונית"; ואין מעידין על סימני הגוף [68] דאמרי ארוך וגוץ [69];
מצאו קשור בכיס בארנקי ובטבעת [70]
הערות
עריכה- ^ שמא מאחר נפל ואין זה שלו
- ^ כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו
- ^ מילתא באנפי נפשיה, ו'או או' קתני: או שמכירו ואפילו מצאו בכל מקום - כשר.
- ^ צוואת שכיב מרע: 'דא תהא למיקם ולהיות'
- ^ מתנת בריא
- ^ לא לבעל ולא לאשה; וכן שחרור, וכן כולם
- ^ ומדתלי טעמא ב'שאני אומר' - שמעינן מינה דאם אמר הבעל "תנו לה שאני כתבתיו לה" - נותנין
- ^ שמעינן מינה
- ^ דאם
- ^ הבעל
- ^ לה, שאני כתבתיו לה
- ^ ולא חיישינן לשמא אינו זה
- ^ פסול
- ^ שמא מעוברים ושבים אחרים נפל
- ^ לאו רבה קאמר לה, אלא הש"ס הוא דמסדר ואמר: דהא דאוקי רבה במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר; |align = "right"|אבל אם לא הוחזקו - מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן, או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו
- ^ דלא פסיל רבה אלא ב'מצויות' ו'הוחזקו'
- ^ שהובא שם לקיימו בבית דין
- ^ הנפק:
- ^ ונפל מזה, והוא תובעו, ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר
- ^ ושמא לא זה הוא שנפל מזה
- ^ בבבא מציעא פ"א מ"ח; דף כ,א
- ^ המוצא שטר מקויים בבית דין, דליכא למיחש ל'כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם': דלא עביד לקיומיה שטרא אלא מלוה לאחר שנמסר לידו, דחייש שמא ימותו עדים
- ^ ולא חיישינן לשמא אינו זה
- ^ היו צריכין לו לדין ולהוראה, ובאים שם
- ^ שמע מינה משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא, דלשני 'שוירי' לא חיישינן
- ^ דאמר: תרתי בעינן, והכא לא הוה אלא חדא, והחזירו לתובע
- ^ האי בי כיתנא
- ^ בבית מי המשרה ששורין שם פשתן, ואין שיירות מצויות שם, והחזירו
- ^ שנים באותה העיר באותו השם
- ^ בשוק ששיירות מצויות, והחזירו לפי שלא הוחזקו
- ^ שאומר ליתנו לה
- ^ לבעל לא יחזיר שמא כבר נְתָנוֹ לה, וממנה נפל, וכשיבא לידו יחזר אחר עדי מסירה, ויעידו שגירשה, וכשתתבע כתובתה - יאמר "פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין - ותנן הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה, וחייבוני לפרוע, ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה"; ולאשה לא יחזיר - שמא תינשא בו!
- ^ הא דשני רבי זירא במקום שהשיירות מצויות פסול -
- ^ דבעינן תרתי
- ^ דשָני לעיל שנויא דידיה אתרתי מתניתין, חדא דגיטין וחדא דבבא מציעא
- ^ דקא סלקא דעתיה דאינהו רמינהו אהדדי, ומתניתין עיקר מברייתא
- ^ דרמי מתניתין אברייתא
- ^ שינויא דידיה אתרתי מתניתין
- ^ רבי זירא מתניתין לא קשיין אהדדי
- ^ בבבא מציעא
- ^ כלומר: ודאי על כרחין הא אמר "תנו" נותנין - דייקינן מינה מדתלה טעמא בנמלך עליהן, אלא לזמן מרובה מהיכא דייקת?
- ^ לעולם
- ^ בהכשירא דגיטין
- ^ מצאו -
- ^ כשר
- ^ אבל ברייתא ודאי קשיא, דקתני יחזיר לאשה, ואי לאלתר, והבעל מודה – פשיטא, למאי ניחוש לה? אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה - לא איצטריך למיתנייה, דבשלמא מתניתין לא תנא בה בהדיא, האמר "תנו" – נותנין, ואצטריך למתנייה, משום היא גופא: לאשמועינן דלא יחזיר, שאני אומר כו'
- ^ לא מתניתין קשיא ולא ברייתא קשיא, דכל הני דאמרינן 'יחזיר' - לזמן מרובה
- ^ החתומים בו
- ^ ואותו חתמנו לאיש זה התובעו
- ^ האי שליח שאבדו
- ^ נקט רב אשי
- ^ דאין עדות ברורה מזו
- ^ הא דאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כז א) שמחזירין אבדה בסימנין, ואיבעיא לן התם: דאורייתא או דרבנן? - לרב אשי נמי מספקא ליה, הילכך באיסור אשת איש - לא סמכינן אסימנין בעלמא, דלמא סימנין דרבנן, ובממונא - הוא דמצו רבנן להפקיע, דהפקר בית דין היה הפקר, וטעמא דתקנתא - התם מפרש, אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן התורה; והאי דלא אמר 'קסבר סימנין דרבנן' - משום דהתם מיבעיא לן, ומהכא לא מצינן למיפשט, דהא אי נמי מספקא ליה - קאסר מספיקא
- ^ שליח היה
- ^ בעיתו דאיתיהב לכו
- ^ סימנא
- ^ ואי בטביעות עינא בעיתו להדורי ניהלי
- ^ טביעות עינא
- ^ שנתתי עיני בו עד שאני מכירו יפה בלא שום סימן
- ^ שלא נתן בו סימן מובהק, אלא סימנא בעלמא; ומדאסמכו אסימנא באיסורא - קסברי סימנין לאהדורי אבדתא דאורייתא, מ'וכן תעשה לשמלתו', כדאמרינן ב'אלו מציאות' (שם)
- ^ דידע בטביעות עינא ולא משני בדיבוריה
- ^ שיעור
- ^ שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות
- ^ כלומר: אין הדבר תלוי בשיעור, אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט
- ^ שיעורא בעלמא נתנו בו
- ^ מובהקים, ו
- ^ סימנים אלו להכשירו
- ^ של גט, כגון
- ^ ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה
- ^ ומכיר את הכיס ואת הארנקי