ביאור:בבלי גיטין דף כט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אבל בבית דין של ישראל - כיון דנפק ליה דינא לקטלא - קטלי ליה.
אמר ליה אביי: בית דין של ישראל נמי - אפשר דחזו ליה זכותא?
כי חזו ליה זכותא - מקמי דליגמר דינא, בתר גמר דינא תו לא חזו ליה זכותא [1].
לימא מסייעא ליה: כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו" - הרי זה יהרג!
דלמא בורח שאני.צצצ
תא שמע: שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - ישיאו את אשתו; מקומנטריסים של עובדי כוכבים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - אל ישיאו את אשתו;
מאי מת ומאי נהרג? אילימא מת – ממש, ונהרג – ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים - אמאי 'אל ישיאו את אשתו'? הא קיימא לן 'כל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה'? אלא לאו מת - יוצא למות, ונהרג - יוצא ליהרג, וקתני בבית דין של ישראל ישיאו את אשתו?
לעולם מת – ממש, ונהרג – ממש; דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא? והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? - הני מילי במילתא דלא שייכי בה, אבל במילתא דשייכי בה - עבדי לאחזוקי שקרייהו.
צצצ
משנה:
המביא גט בארץ ישראל [2] וחלה - הרי זה משלחו ביד אחר [3], ואם אמר לו [4] "טול לי הימנה חפץ פלוני" [5] - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.
גמרא:
אמר רב כהנא: 'חלה' תנן [6].
פשיטא: 'חלה' קתני!
מהו דתימא הוא הדין אף על גב דלא חלה, והאי דקתני 'חלה' - אורחא דמילתא קתני - קא משמע לן.
היכי דמי? אי דאמר ליה "הולך" [7] - אף על גב דלא חלה נמי! ואי דאמר ליה "את הולך" - אפילו [8] חלה נמי לא!? ואי [9] רבן שמעון בן גמליאל - אפילו חלה נמי לא, דתניא: '"הולך גט זה לאשתי" - הרי זה משלחו ביד אחר [10]; "את הולך גט זה לאשתי" הרי זה לא ישלחנו ביד אחר; רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח'?
איבעית אימא: [11] "הולך" [12] - [13] והוא דחלה; ואי בעית אימא: [14] "את הולך"; ו'חלה' שאני [15];
ואי בעית אימא: [16] רשב"ג היא [17], וחלה שאני [18].
תנן: 'המביא גט בא"י, וחלה, - הרי זה משלחו ביד אחר'; ורמינהו: 'אמר לשנים "תנו גט לאשתי" [19] או "לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי" - הרי אלו יכתבו [20] ויתנו [21]': אינהו - אין, אבל שליח – לא [22]!?
אמר אביי: התם טעמא מאי? משום בזיון דבעל [23]; הכא [24] - בעל לא קפיד [25].
רבא אמר: [26] משום דמילי נינהו [27], ומילי לא מימסרן לשליח [28].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו שליח מתנה [29], ובפלוגתא דרב ושמואל: רב אמר: מתנה אינה כגט, ושמואל אמר: מתנה הרי היא כגט.
ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני:
אמר ריש לקיש: כאן [30] שנה [31] רבי: אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר [32].
אמר לו רבי יוחנן: זו - אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה [33]; אלא [34] זימנין דגיטא נמי לא הוי [35]: דנעשה כמי שאמר לו "אל תגרשה אלא בבית" וגירשה בעלייה; "אל תגרשה אלא בימין" וגירשה בשמאל [36]; דכולי עלמא [37] היכא דנפקה לאפיה ויהבה ליה חפץ [38] והדר שקלה מיניה גיטא - כולי עלמא לא פליגי דגיטא גיטא מעליא הוי [39]; כי פליגי היכא דאמר ליה
"שקול מינה חפץ [40] והדר הב לה גיטא", ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ: רבי יוחנן פוסל בו [41] וכל שכן בשלוחו [42], וריש לקיש מכשיר בשלוחו, וכל שכן בו [43].
משנה:
המביא גט ממדינת הים וחלה - עושה שליח בבית דין, ומשלחו, ואומר לפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם" [44]; ואין שליח אחרון צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", אלא אומר "שליח בית דין אני" [45].
גמרא:
אמרו ליה רבנן לאבימי: בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח [46] - משוי שליח או לא?
אמר להו: הא - לא תיבעי לכו, מדקתני 'אין השליח האחרון' [47] - מכלל דמשוי שליח; אלא כי תיבעי לכו: כי משוי שליח - בבית דין או אפילו שלא בבית דין [48]?
אמרו ליה: הא - לא מבעיא לן, מדקתני 'אלא אומר "שליח בית דין אני".
רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמרו ליה רבנן לאבימי: בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח - כי משוי שליח - בבית דין או שלא בבית דין?
אמר להו: ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא?
אמרו ליה: הא - לא קא מיבעיא לן, דתנן 'אין השליח האחרון' - מכלל דשליח משוי שליח, אלא כי קא מיבעיא לן: בבית דין או שלא בבית דין?
אמר להו: הא - נמי לא תיבעי לכו, דקתני 'אלא אומר "שליח בית דין אני".
אמר רבה: שליח בא"י עושה כמה שלוחין [49].
אמר רב אשי: אם מת ראשון [50] - בטלו כולן [51].
אמר מר בר רב אשי: הא דאבא - דקטנותא היא [52]! אילו מת בעל - מידי מששא אית בהו? כולהו מכח מאן קאתו? מכח דבעל קאתו: איתיה לבעל - איתנהו לכולהו, ליתיה לבעל - ליתנהו לכולהו.
ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר שליח "לא ידענא לה [53]". אמר ליה: זיל יהביה לאבא בר מניומי, דאיהו ידע לה, וליזיל וליתביה ניהלה.
אתא, ולא אשכח לאבא בר מניומי; אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא, ויתיב רב ספרא גבייהו; אמרו ליה: מסור מילך קמי דידן [54] דכי ייתי אבא בר מניומי - ניתביניה ליה [55] וליזיל וליתביניה לה.
אמר להו רב ספרא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא [56]!?
איכסופו.
אמר רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי [57]!
אמר רב אשי: במאי קפחינהו [58]? מי קאמר ליה [59] "אבא בר מניומי [60] ולא את" [61]?
איכא דאמרי [62] אמר רבא: 'קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא'; אמר רב אשי: מאי טעותא? מאי קא אמר ליה [63]? 'אבא בר מניומי ולא את' [64]?!
[65].
ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר ליה לשליח: "לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין". אתניס [66] בגו תלתין יומין [67]. אתא לקמיה דרבא; אמר רבא: 'חלה' - טעמא מאי? משום דאנוס! האי - נמי אנוס הוא! אמר ליה: מסור מילך קמי דידן, דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה.
אמרו ליה רבנן לרבא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא [68]?
אמר להו: כיון דלבתר תלתין יומין - מצי מגרש; כשליח שניתן לגירושין הוא.
וליחוש שמא פייס [69]?
מי לא תנן (גיטין ז ח): '"מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב חודש", ומת בתוך יב חודש - הרי זה גט', והוינן בה: וניחוש שמא פייס [70]? ואמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר [71] "[72] נאמנת עלי [73] לומר שלא באתי [74]" [75]!
איכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי.
אמר רבא: אם אמרו בנשואה [76] - יאמרו בארוסה?
אמר רבא: הא - ודאי קא מיבעיא לן:
הערות
עריכה- ^ כלומר: לא שכיח, הלכך לא מספקינן בהכי
- ^ שאין צריך לומר "בפני נכתב ונחתם"
- ^ ועושה שליח מאליו ושלא בבית דין
- ^ בעל לשליח:
- ^ כשתתן לה את הגט
- ^ דאניס, והוא הדין לכל אונסין, אבל אי לא אניס - לא ישלחנו ביד אחר
- ^ ולא אמר ליה "אתה בעצמך הולך"
- ^ לא אמר ליה "אתה הולך"
- ^ מתניתין
- ^ ולא מפליג בין חלה ללא חלה, ועושה שליח אחר, ד"הולך" - לא משמע אלא 'טרח שיבא גט זה לידה'
- ^ מתניתין, דאמר ליה
- ^ ואפילו הכי בעינן 'חלה'
- ^ דברייתא דקתני 'הרי זה משלחו'
- ^ מתניתין - דאמר ליה:
- ^ וברייתא, דקתני 'לא ישלחנו' - בדלא חלה
- ^ וכן נמי
- ^ כי תוקמא כרבן שמעון
- ^ ורבי שמעון בשלא חלה
- ^ ולא נתן להם גט - עשאן עדים; ואף על פי שלא אמר להם "אתם עצמכם כתבוהו" - הרי אלו יכתבו ויתנו, ולא יאמרו לסופר ויכתוב, כדמפרש לקמן
- ^ הם עצמם, שהרי אמר להם 'כתבו'
- ^ אבל אמר לשלשה "תנו גט לאשתי" - יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו, מפני שעשאן בית דין, ורשאין לעשות שליח
- ^ אלמא אין היחיד עושה שליח
- ^ שעליו לכתוב את הגט, ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתבו
- ^ גבי הולכה
- ^ דמאי קפידא איכא?
- ^ התם היינו טעמא דלא משוו שליח -
- ^ שלא מסר להם אלא דברים
- ^ ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחֵר, אבל גט - דאית ביה מששא - חוזר ונמסר
- ^ שאמר בעל הבית לשני עדים: "כתבו שטר מתנה לפלוני": אי טעמא דגט משום בזיון הוא - הכא ליכא למימר הכי, שהרי אין עליו לכותבו, דתנן (בבא בתרא קסז ב) 'והמקבל נותן את השכר'; הלכך אם ירצו - יאמרו לאחרים ויכתבו; ולמאן דאמר מילי לא מימסרן - הני נמי לא מימסרן
- ^ במשנה זו
- ^ לנו
- ^ דהא דתנן 'לא ישלחנו ביד אחר' - לא משום בטולי שליחות דגיטא נקט לה, [שהרי] דאם שילח ביד אחר הגט גט, דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליח לגרש מיהא שויה; אלא האי דתנן 'לא ישלחנו' - לאשמועינן דאין השואל רשאי להשאיל
- ^ דאם השאילה לו - לא לצורך אחרים השאילה לו, דאין השואל רשאי להשאיל, ונמצא זה עובר על דעתו ומקניטו
- ^ משום שליחות דגט גופיה תנא 'לא ישלחנו', דאם שלחו ביד אחר
- ^ ולקמן מפרש מאי זימנין
- ^ דלא שויה שליח להכי; האי נמי פעמים ששליחות הגט תלוי בחפץ ואיכא קפידא לבעל
- ^ דמדאמר רבי יוחנן 'זימנין דגיטא נמי לא הוי' - משמע דרוב פעמים הוי גיטא, ואפילו שלחו ביד אחר
- ^ לההוא שליח שני
- ^ דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליחות דגיטא לא בטיל, ככל שלוחי גיטא שיכולין לעשות שליח, דאגט לא קפיד בעל לדבר זה; דגט אינו תלוי בחפץ, דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר; הלכך אפילו שינה בחפץ - אין זה שינוי בגט, שהרי קיבל החפץ ואחר כך נתן
- ^ ברישא
- ^ דכי אמר ליה "שקול חפץ" - ברישא - קפיד איהו: שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ, ולרדותה בעיגונא עד שתתן; הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה, וזה - אם שינה - נעשה כמי שאמר לו "אל תגרשנה אלא בבית" וגירשה בעלייה; הלכך רבי יוחנן פוסל בו בשליח ראשון
- ^ והיינו דקאמר 'זימנין דגיטא נמי לא הוי'; הלכך תנא במתניתין 'לא ישלחנו ביד אחר': שמא כשימסור ראשון שליחות לשני - לא ימסור לו דברים כהוייתן, או השני לא ידקדק בהן, ויהא משנה, ומיפסיל גיטא!
- ^ קסבר: לאו קפידא הוא, אלא אורחא דמילתא קאמר ליה
- ^ שצריך הראשון לומר בפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם" לפי שהאחרון לא יוכל לומר
- ^ ומסתמא בית דין עשו הדבר בהכשירו
- ^ השליח השני, שנעשה בבית די
- ^ ולא תנן 'השני'
- ^ ה"ג אלא כי תבעי לכו בב"ד או אפי' שלא בב"ד
- ^ ראשון לשני, ושני לשלישי, וכן לעולם, ואין צריך בית דין: הואיל ואין הראשון צריך לומר "בפני נכתב" - האחרון נמי א"צ לומר "שליח בית דין אני"
- ^ עד שלא הגיע הגט לידה
- ^ קסבר מכחו באו
- ^ בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה
- ^ איני מכירה
- ^ אמור דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט, ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם"
- ^ ואנו נמסרנו לו, ויהיה שליח בית דין
- ^ השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה, אלא למוסרו לאבא בר מניומי, הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר
- ^ קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם
- ^ גירסת רש"י:] מאי קפחותא? הלא אינה תשובה:
- ^ בעל
- ^ יגרשנה
- ^ אי הוה האי ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה! לשון 'קיפוח' - דטרונציי"ר: שמקצרו מלמטה
- ^ דרבא אמר שאינה תשובה, אלא בטעות קפחם, ואמר (ליה) רב אשי: מאי טעותא שפיר קפחינהו:
- ^ בעל
- ^ מאחר שאינך מכירה - הוא יהא שליח מעתה, ולאו את
- ^ בלישנא קמא גרסינן 'מי אמר ליה'; בלישנא בתרא גרסינן 'מאי קאמר ליה'
- ^ שליח
- ^ שלא יוכל לילך אחר שלשים
- ^ בתוך שלשים
- ^ שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים, ונתייחד עמה ופייסה ובעל, והוי גט ישן
- ^ בתוך י"ב חדש, שיש שהות הרבה לבא, ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו: דהתם ליכא למיחש שמא פייס, דמימר אמר הבעל: "השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה" ולא עקר נפשיה מספיקא
- ^ בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח
- ^ הרי היא
- ^ כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא - הריני מאמינה
- ^ בתוך הזמן אצלה
- ^ וכיון דמעיקרא הימנה - תו לא מהימן לערער; וכל שכן דאנן לא ליקו ולערער! אלמא טעמא - דאמר הכי, אבל האי דלא אמר הכי -ליחוש
- ^ שחביבה עליו ומחזר לפייסה