ביאור:בבלי גיטין דף מד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואי בעית אימא: ^[1] בְּשֶלָוָה ^[2] על מנת למשכנו ^[3] ולא משכנו.

^[4].

דקא משתרשי ליה. הרי נהנה מהם שפורע חובו הילכך לענין עישור חייב במעשר ומיהו גבי עבד קנסא משום מכירה היא וזה לא מכר מדעתו אלא שלא לרצונו גבאו ואמאי נקנסיה:

תנו רבנן: 'גבאו ^[5] בחובו ^[6], או שלקחו סיקריקון ^[7] - לא יצא לחירות ^[8]'.

ובחובו לא? ורמינהי: 'הרי שאנסו בית המלך גורנו: אם בחובו -חייב לעשר ^[9]; אם באנפרות ^[10]^[11] - פטור מלעשר'!?

שאני התם, דקא משתרשי ליה [הוא השתחרר מן החוב בגבית השדה על ידי המלכות, ויש לו מזה הנאה].

תא שמע: דאמר רב: 'המוכר עבדו לפרהנג ^[12] עובד כוכבים ^[13] - יצא לחירות'.

התם הוה ליה לפייס ^[14] ולא פייס ^[15].

גופא: אמר רב: 'המוכר עבדו לפרהנג עובד כוכבים יצא לחירות'. מאי הוה ליה למעבד?

הוה ליה לפייס ולא פייס.

בעי רבי ירמיה: מכרו לשלשים יום ^[16] – מהו?

תא שמע: דאמר רב: 'המוכר עבדו לפרהנג עובד כוכבים ^[17] - יצא לחירות'

התם בפרהנג עובד כוכבים שאינה חוזרת.

מכרו חוץ ממלאכתו ^[18] – מהו? חוץ מן המצות – מהו? ^[19] חוץ משבתות וימים טובים - מהו?

לגר תושב ^[20], לישראל מומר – מהו?

לכותי – מהו?

פשוט מיהא ^[21] חדא ^[22]: 'גר תושב הרי הוא כעובד כוכבים; כותי וישראל מומר - אמרי לה כעובד כוכבים ואמרי לה כישראל.

בעו מיניה מרבי אמי: עבד שהפיל עצמו לגייסות, ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים - מהו שיטול את דמיו?

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: פוק עיין במכילתיך ^[23] נפק דק ואשכח דתניא: 'המוכר ביתו ^[24] לעובדי כוכבים ^[25] - דמיו אסורין; ועובד כוכבים שאנס ביתו של ישראל ואין בעליו יכול להוציאו, לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים - מותר ליטול את דמיו, וכותב ^[26] ומעלה ^[27] בערכאות שלהן ^[28], מפני שהוא כמציל מידם.'

ודילמא ^[29] הני מילי בית, דכיון דלא סגי ליה בלא בית - לא אתי לזבוניה ^[30], אבל עבדא - דסגי ליה בלא עבדא - אתי לזבוניה ^[31]? או לא?

שלח להו רבי אמי ^[32]: 'מיני, אמי בר נתן, תורה ^[33] יוצאה לכל ישראל: 'עבד שהפיל עצמו לגייסות, ואין רבו יכול להוציאו - לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים - מותר ליטול את דמיו, וכותב ומעלה בערכאות של עובדי כוכבים, מפני שהוא כמציל מידם!'

אמר רבי יהושע בן לוי: 'המוכר עבדו לעובדי כוכבים - קונסים אותו ^[34] עד מאה בדמיו' - דוקא או לאו דוקא ^[35]?

תא שמע: דאמר ריש לקיש: המוכר בהמה גסה לעובדי כוכבים ^[36] - קונסים אותו עד עשר בדמיה' ^[37].

ודלמא ^[38] שאני עבד, דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות!?

ואיכא דאמרי: אמר רבי יהושע בן לוי: 'המוכר עבדו לעובדי כוכבים - קונסין אותו עד עשרה בדמיו' דוקא או לאו דוקא ^[39]?

תא שמע: דאמר ריש לקיש: 'המוכר בהמה גסה לעובדי כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיה ^[40]'!

שאני ^[41] עבד דלא הדר ליה ^[42].

^[43] אלא בהמה - טעמא מאי ^[44]? משום דהדרא ליה? לקנסיה טפי חד ^[45]!?

אלא עבד - מילתא דלא שכיחא ^[46] ומלתא דלא שכיחא לא גזרי בה רבנן.

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי אסי: מכר עבדו ומת - מהו שיקנסו את בנו אחריו ^[47]? אם תימצי לומר ^[48] צרם ^[49] אוזן בכור ^[50] ומת ^[51]: קנסו בנו אחריו ^[52]? - ^[53] משום דאיסורא דאורייתא היא ^[54], אבל הכא ^[55] - איסורא דרבנן ^[56];

עמוד ב

ואם ^[57] ^[58] תימצי לומר ^[59] כוון מלאכתו במועד ומת לא קנסו בנו אחריו ^[60] - משום דלא עבד איסורא ^[61]; הכא מאי? לדידיה קנסו רבנן, והא ליתיה? או דילמא לממוניה קנסו רבנן ^[62], והא איתיה ^[63]?

אמר ליה: תניתוה: 'שדה שנתקווצה ^[64] בשביעית ^[65] - ^[66]תזרע למוצאי שביעית; נטייבה ^[67] או נדיירה ^[68] - ^[69] לא תזרע למוצאי שביעית', ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: נקטינן: 'הטיבה ומת - בנו זורעה'; אלמא לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.

אמר אביי: נקטינן: 'טימא טהרות של חבירו ומת - לא קנסו רבנן בנו אחריו ^[70]; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר ^[71] לא שמיה היזק ^[72], וקנסא דרבנן היא: לדידיה קנסוהו רבנן, לבריה לא קא קנסו רבנן.

או לחוצה לארץ:

תנו רבנן: המוכר עבדו לחוצה לארץ ^[73] - יצא לחירות, וצריך גט שחרור מרבו שני. רבן שמעון בן גמליאל אומר: פעמים יצא, ופעמים לא יצא; כיצד: אמר "פלוני עבדי מכרתיהו לפלוני אנטוכי" ^[74] - ^[75] לא יצא ^[76]; "לאנטוכי שבאנטוכיא ^[77]" – יצא.

והא תניא: '"מכרתיהו לאנטוכי" – יצא; "לאנטוכי השרוי בלוד ^[78]" - לא יצא'!

לא קשיא: הא ^[79] דאית ליה ^[80] ביתא בארץ ישראל, הא ^[81] דאית ליה אושפיזא בארץ ישראל.

בעי רבי ירמיה: בן בבל שנשא אשה בארץ ישראל והכניסה לו עבדים ושפחות ודעתו לחזור ^[82] – מהו ^[83]?

תיבעי למאן דאמר: 'הדין עמה', תיבעי למאן דאמר ^[84]: 'הדין עמו':

תיבעי למאן דאמר 'הדין עמה': כיון דהדין עמה - כדידה דמו ^[85]? או דילמא כיון דמשעבדי ליה לפירא ^[86] - כדידיה דמו?

ותיבעי למאן דאמר 'הדין עמו': כיון דהדין עמו - כדידיה דמו? או דלמא כיון דלא קני ליה לגופיה ^[87] - כדידה דמו?

תיקו.

אמר רבי אבהו: שנה לי רבי יוחנן: עבד שיצא אחר רבו לסוריא ^[88] ומכרו שם רבו - יצא לחירות ^[89]'.

והתני רבי חייא: 'איבד את זכותו'?

לא קשיא: כאן שדעת רבו לחזור ^[90], כאן שאין דעת רבו לחזור; והתניא ^[91]: 'יוצא העבד אחר רבו לסוריא' ^[92] – 'יוצא' - ^[93] לא סגי דלא נפיק ^[94] והתנן 'ואין הכל מוציאין'?

^[95]

אלא 'יָצָא העבד אחר רבו לסוריא, ומכרו רבו שם: אם דעת רבו לחזור ^[96] - כופין אותו ^[97], ואם אין דעת רבו לחזור - אין כופין אותו'.

אמר רב ענן: שמעית מיניה דמר שמואל תרתי ^[98]; חדא הך ^[99], ואידך – דאיתמר: המוכר שדהו בשנת היובל עצמה: רב אמר 'מכורה ויוצאה ^[100]', ושמואל אמר: 'אינה מכורה כל עיקר' ^[101]; בחדא הדרי זביני ^[102], ובחדא לא הדרי זביני ^[103], ולא ידענא הי מינייהו ^[104].

אמר רב יוסף: ניחזי אנן: מדתני בברייתא ^[105] 'המוכר עבדו לחו"ל יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני' - שמע מינה קנייה רבו שני ^[106], ולא הדרי זביני ^[107]; וכי אמר שמואל התם 'אינה מכורה' - ומעות חוזרין.

הערות עריכה

^ הא דשדה - כגון
^ העובד כוכבים מישראל
^ "שאם לא אפרע לזמן פלוני בא ומשכנני מקרקע זו ותהא שלך"
^ והא דקתני 'פטורה מן המעשר' - כל זמן שלא בא ישראל ומשכנו, דאע"ג דמטא זמניה הויא בחזקת העובד כוכבים, ואם היה ישראל נוטל חלק בפירות - פטורה מן המעשר; וגבי עבד כי האי גוונא קנסוה רבנן לישראל, ואף על פי שלא משכנו העובד כוכבים עדיין - בעבד זה קנסוהו הואיל ועבר זמנו ולא פרע
^ העובד כוכבים לעבד
^ שהיה לו על ישראל והוא לא מכרו לו ולא לוה עליו
^ בשעה שישראל מופקרין להריגה, ואמר לעובד כוכבים "שא קרקע זו או עבד זה והניחני"
^ דאונס הוא וליכא למקנסיה
^ עליה, דהוי כמוכר
^ הפסד
^ Note: יש מפרשים: בחוב שמשתלם בתשלומים, אך אם לא עומדים בתשלומים במועד – גובים יותר מהחוב, כקנס. ופטור מלעשר, כי הגביה של השדה על ידי השלטון הוא כקנס, ולא כתשלום.
^ מציק ושם עלילות
^ ומכרו לו בדמי אנפרותו שהעליל עליו
^ בדבר אחר
^ ומסרו לו מדעתו
^ ולאחר שלשים יחזור אליו
^ וקא סלקא דעתך לעבוד עבודת המלך עד זמן פלוני ולשוב
^ "גופו קנוי לך ובלבד שלא תשתעבד בו": שלא מכרו אלא להשיאו לשפחתו לולדות, דהשתא לא מפקע ממצות לחלל שבתות
^ אי נמי מכרו למלאכתו
^ שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות
^ ממתניתא
^ מהנך בעיא
^ במשנה הסדורה לך לידע מה נשיב
^ בארץ ישראל
^ דאמר קרא 'לא תחנם': לא תתן להם חנייה בקרקע (עבודה זרה כ א)
^ לו שטר
^ לחותמו
^ אף על פי שחשיבות הוא להם
^ הא דלא גזור רבנן בהך דילמא אתי לזבוני מדעתו
^ דלא סגי ליה לאינש בלא בית ולא עבידי אינשי דמזבני [לכאורה דברי הגמרא לא היו בגירסת רש"י ולכ ראה צורך לפרש, ולאחר מכן נכנס פירושו לגוף הגמרא על ידי המעתיקים, או שאין אלה דברי רש"י אלא דברי הגמרא שהוכנסו בטעות המעתיקים לדברי רש"י!]
^ וגזרינן בהא אטו מכירה, דעלמא ולא תפשוט
^ להנך דבעו מיניה
^ הוראה זו
^ לפדות מיד העובד כוכבים
^ דלא קנסינן ליה כולי האי, וגוזמא קאמר
^ אין מוכרין בהמה גסה, גזירה משום שאלה, ושכירות, ונסיוני; במסכת עבודה זרה (טו,א)
^ אלמא בהנך דקנוס רבנן במכירה דידהו לא קנוס כולי האי
^ כלומר: לעולם אימא לך דעבד דוקא;
^ דאי בעו מיניה טפי קנסינן ליה עד דפריק, ואורחא דמלתא הוא דנקט
^ וקסלקא דעתן הוא הדין לעבד
^ כלומר: דילמא תרוייהו דוקא
^ ועבד היינו טעמא: דלא קנסוהו כולי האי, דלא הדר למריה בתר דפריק ליה, דהא תנן 'יצא לחירות'
^ ופרכינן:
^ קנסינן ליה כולי האי
^ מכדי דמיה היה לך לקונסו יותר מן העבד, ותו לא, הואיל וטעמא משום דהדרה ליה הוא אין כאן אלא כדי דמיה ואתה קונסו מי' עד ק' אוי לו בחזרה זו
^ שימכרוהו לעובד כוכבים
^ לפדותו
^ הך דמבעיא לן בבכורות:
^ כהן
^ ועבר משום כל מום לא יהיה בו
^ דאמרינן התם: לא ישחט עולמית
^ ומבעיא לן צרם ומת מהו שיקנסו בנו אחריו
^ ואם תימצי לומר בההיא דקנסוהו - הא דהכא לא מיפשט לן מינה
^ דהתם קא עבד אבוה איסורא דאורייתא
^ מוכר עבדו לעובד כוכבים
^ הוא דעבד
^ גבי מכוון מלאכתו במועד: שיכול לעשות קודם המועד או להניחה מלהתחיל בה עד לאחר המועד, וכיון דצמצם להתחיל בה סמוך למועד, שאם לא יגמרנה במועד יהא דבר האבד ויהיה מותר לגומרה, ותנן התם (מועד קטן יג א) 'וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו', ואיבעיא לן: כוון ומת מהו שיקנסו בנו אחריו; ואם תמצא לומר בההיא [דקנסוהו] - תפשוט לן דקנסוהו, ואע"ג דלא עבד איסורא - כל שכן הא דעבד איסורא;
^ אבל אם
^ בההיא
^ דלא קנסוה - אכתי הא מבעיא לן:
^ דהתם הוא דלא עבד אבוה איסורא, שהרי מת קודם המועד, ולא בא לידי איסור
^ לפדותו מנכסיו
^ ביד בנו
^ ניטלו ממנו קוצים וברקונין ליפותה
^ ואין זו עבודת קרקע מן התורה
^ לא קנסוהו ו
^ נזדבלה והוליך לה זבל בעגלות ומשאות
^ על ידי דיר בהמה, לזבלה;
^ עבודת קרקע היא וקונסין אותו:
^ לשלם, ואע"ג שהוא חייב לשלם, כדתנן בהניזקין (לקמן נב,ב): המטמא והמדמע והמנסך: שוגג פטור ומזיד חייב
^ הטומאה אינה ניכרת בפירות
^ לחייב נכסיו מן התורה
^ אפילו לישראל
^ משמע שנולד באנטוכיא ולא משמע שנולד ודר באנטוכיא, ואיכא למימר: לא לקחו על מנת להוליכו שם
^ הלכך
^ לחירות, ואפילו הוליכו יש לומר דעתו לחזור
^ משמע שדירתו שם ועל מנת כן לקחו
^ בא"י
^ דקתני '"לפלוני אנטוכי" לא יצא' - עד דאמר "שבאנטוכיא"
^ להאי אנטוכי
^ דקתני '"לאנטוכי" יצא' דלית ליה בית, אבל
^ לבבל
^ מי הויא הך איתתא כמוכרת עבד זה לחוצה לארץ בנישואין הללו, דקיימא לן (כתובות צה ב) בעל בנכסי אשתו לוקח הוי, ויצאו לחירות? או לא
^ (יבמות סו ב) במכנסת שום לבעלה, וגירשה; היא אומרת "כֵלַי אני נוטלת" והוא אומר "דמים אני נותן, כמו ששמאום לי באחריותי בנכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה"; ואיכא למאן דאמר: הדין עמו הואיל ומאותה שעה הם באחריותו, ואיכא למאן דאמר: הדין עמה, משום שבח בית אביה
^ ולאו מכירה היא, דהא אם נתארמלה או נתגרשה - דידה נינהו
^ שהוא משעבד בהן למלאכתו
^ דאי מיית או מגרש לה הדרי לה
^ ארם צובה; וכחוצה לארץ היא למכירת עבדים, כדתניא בפרק קמא (ח,א): 'המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ'
^ ואע"פ שיצא מתחלה לדעת, ואי הוה מחי העבד - לא הוה רבו מצי כייף ליה, כדתנן: 'הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין' – שניםשני דייני גזירות' (כתובות קי ב)
^ כשיצא - על מנת כן יצא; וכיון דמכרו - הוי כמוכר מארץ לחוצה לארץ
^ בניחותא
^ משמע: דין על העבד לצאת אחר רבו לסוריא
^ ופריך:
^ בתמיה:
^ (לישנא אחרינא) גרסינן: יצא עבד כו': עבד שיצא אחר רבו לסוריא, ומכרו רבו שם' ומקמי הך תרצתא הוה גרסינן הכי: 'יוצא עבד אחר רבו לסוריא מכרו רבו שם כו' - ולא שבקיה לאסוקי לכולה מתניתא עד דפרכיה.
^ אם כשיצא - על מנת לחזור יצא
^ להוציאו לחירות
^ בשני דברים הללו שמעתי שפסק דין
^ מכירת עבד לחוצה לארץ
^ לבעלים מיד, וזה הפסיד מעותיו
^ מקל וחומר: ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר! וקאמר רב ענן בשני דברים הללו שמעתי ממנו מה תהא על המעות
^ וחוזרות המעות ללוקח
^ אלא איבד הלוקח מעותיו
^ ואי תימא: אי לשמואל במוכר שדהו לא הדרי זביני ואיבד מעותיו - במאי פליג עליה דרב? דהא לרב נמי לא הדרה, דקאמר 'מכורה ויוצאה'? ודאי פליגי: דאילו לרב המכר מכר, ואם קנו עמה נכסים שאין להן אחריות - נקנין עמה במכירה זו בלא משיכה; ולשמואל אינו מכר, והמעות מתנה נינהו, ואין נכסים שאין להן אחריות נקנין עמה במכירה זו בלא משיכה, ויכולין לחזור בהן; ומעות המטלטלין חוזרין, ומעות הקרקע מתנה: דאדם יודע שאין מכר שדה בשנת היובל, וגמר ונתן מעות לשם מתנה
^ לעיל ברישא דשמעתין
^ ואיבד מעותיו
^ דאי הדר זביני, ורבו ראשון קנייה - למה ליה לשני לשחררו? היה לנו לכוף את הראשון, שאיסורו עליו! אלמא לא הדרי זביני; וכיון דשמע רב ענן בחדא מנייהו אמר שמואל דהדרי זביני - ודאי גבי שדה אמר שמואל דהדרי, ולא הפסיד הלוקח

[1] הא דשדה - כגון

[2] העובד כוכבים מישראל

[3] "שאם לא אפרע לזמן פלוני בא ומשכנני מקרקע זו ותהא שלך"

[4] והא דקתני 'פטורה מן המעשר' - כל זמן שלא בא ישראל ומשכנו, דאע"ג דמטא זמניה הויא בחזקת העובד כוכבים, ואם היה ישראל נוטל חלק בפירות - פטורה מן המעשר; וגבי עבד כי האי גוונא קנסוה רבנן לישראל, ואף על פי שלא משכנו העובד כוכבים עדיין - בעבד זה קנסוהו הואיל ועבר זמנו ולא פרע

[5] העובד כוכבים לעבד

[6] שהיה לו על ישראל והוא לא מכרו לו ולא לוה עליו

[7] בשעה שישראל מופקרין להריגה, ואמר לעובד כוכבים "שא קרקע זו או עבד זה והניחני"

[8] דאונס הוא וליכא למקנסיה

[9] עליה, דהוי כמוכר

[10] הפסד

[11] Note: יש מפרשים: בחוב שמשתלם בתשלומים, אך אם לא עומדים בתשלומים במועד – גובים יותר מהחוב, כקנס. ופטור מלעשר, כי הגביה של השדה על ידי השלטון הוא כקנס, ולא כתשלום.

[12] מציק ושם עלילות

[13] ומכרו לו בדמי אנפרותו שהעליל עליו

[14] בדבר אחר

[15] ומסרו לו מדעתו

[16] ולאחר שלשים יחזור אליו

[17] וקא סלקא דעתך לעבוד עבודת המלך עד זמן פלוני ולשוב

[18] "גופו קנוי לך ובלבד שלא תשתעבד בו": שלא מכרו אלא להשיאו לשפחתו לולדות, דהשתא לא מפקע ממצות לחלל שבתות

[19] אי נמי מכרו למלאכתו

[20] שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות

[21] ממתניתא

[22] מהנך בעיא

[23] במשנה הסדורה לך לידע מה נשיב

[24] בארץ ישראל

[25] דאמר קרא 'לא תחנם': לא תתן להם חנייה בקרקע (עבודה זרה כ א)

[26] לו שטר

[27] לחותמו

[28] אף על פי שחשיבות הוא להם

[29] הא דלא גזור רבנן בהך דילמא אתי לזבוני מדעתו

[30] דלא סגי ליה לאינש בלא בית ולא עבידי אינשי דמזבני [לכאורה דברי הגמרא לא היו בגירסת רש"י ולכ ראה צורך לפרש, ולאחר מכן נכנס פירושו לגוף הגמרא על ידי המעתיקים, או שאין אלה דברי רש"י אלא דברי הגמרא שהוכנסו בטעות המעתיקים לדברי רש"י!]

[31] וגזרינן בהא אטו מכירה, דעלמא ולא תפשוט

[32] להנך דבעו מיניה

[33] הוראה זו

[34] לפדות מיד העובד כוכבים

[35] דלא קנסינן ליה כולי האי, וגוזמא קאמר

[36] אין מוכרין בהמה גסה, גזירה משום שאלה, ושכירות, ונסיוני; במסכת עבודה זרה (טו,א)

[37] אלמא בהנך דקנוס רבנן במכירה דידהו לא קנוס כולי האי

[38] כלומר: לעולם אימא לך דעבד דוקא;

[39] דאי בעו מיניה טפי קנסינן ליה עד דפריק, ואורחא דמלתא הוא דנקט

[40] וקסלקא דעתן הוא הדין לעבד

[41] כלומר: דילמא תרוייהו דוקא

[42] ועבד היינו טעמא: דלא קנסוהו כולי האי, דלא הדר למריה בתר דפריק ליה, דהא תנן 'יצא לחירות'

[43] ופרכינן:

[44] קנסינן ליה כולי האי

[45] מכדי דמיה היה לך לקונסו יותר מן העבד, ותו לא, הואיל וטעמא משום דהדרה ליה הוא אין כאן אלא כדי דמיה ואתה קונסו מי' עד ק' אוי לו בחזרה זו

[46] שימכרוהו לעובד כוכבים

[47] לפדותו

[48] הך דמבעיא לן בבכורות:

[49] כהן

[50] ועבר משום כל מום לא יהיה בו

[51] דאמרינן התם: לא ישחט עולמית

[52] ומבעיא לן צרם ומת מהו שיקנסו בנו אחריו

[53] ואם תימצי לומר בההיא דקנסוהו - הא דהכא לא מיפשט לן מינה

[54] דהתם קא עבד אבוה איסורא דאורייתא

[55] מוכר עבדו לעובד כוכבים

[56] הוא דעבד

[57] גבי מכוון מלאכתו במועד: שיכול לעשות קודם המועד או להניחה מלהתחיל בה עד לאחר המועד, וכיון דצמצם להתחיל בה סמוך למועד, שאם לא יגמרנה במועד יהא דבר האבד ויהיה מותר לגומרה, ותנן התם (מועד קטן יג א) 'וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו', ואיבעיא לן: כוון ומת מהו שיקנסו בנו אחריו; ואם תמצא לומר בההיא [דקנסוהו] - תפשוט לן דקנסוהו, ואע"ג דלא עבד איסורא - כל שכן הא דעבד איסורא;

[58] אבל אם

[59] בההיא

[60] דלא קנסוה - אכתי הא מבעיא לן:

[61] דהתם הוא דלא עבד אבוה איסורא, שהרי מת קודם המועד, ולא בא לידי איסור

[62] לפדותו מנכסיו

[63] ביד בנו

[64] ניטלו ממנו קוצים וברקונין ליפותה

[65] ואין זו עבודת קרקע מן התורה

[66] לא קנסוהו ו

[67] נזדבלה והוליך לה זבל בעגלות ומשאות

[68] על ידי דיר בהמה, לזבלה;

[69] עבודת קרקע היא וקונסין אותו:

[70] לשלם, ואע"ג שהוא חייב לשלם, כדתנן בהניזקין (לקמן נב,ב): המטמא והמדמע והמנסך: שוגג פטור ומזיד חייב

[71] הטומאה אינה ניכרת בפירות

[72] לחייב נכסיו מן התורה

[73] אפילו לישראל

[74] משמע שנולד באנטוכיא ולא משמע שנולד ודר באנטוכיא, ואיכא למימר: לא לקחו על מנת להוליכו שם

[75] הלכך

[76] לחירות, ואפילו הוליכו יש לומר דעתו לחזור

[77] משמע שדירתו שם ועל מנת כן לקחו

[78] בא"י

[79] דקתני '"לפלוני אנטוכי" לא יצא' - עד דאמר "שבאנטוכיא"

[80] להאי אנטוכי

[81] דקתני '"לאנטוכי" יצא' דלית ליה בית, אבל

[82] לבבל

[83] מי הויא הך איתתא כמוכרת עבד זה לחוצה לארץ בנישואין הללו, דקיימא לן (כתובות צה ב) בעל בנכסי אשתו לוקח הוי, ויצאו לחירות? או לא

[84] (יבמות סו ב) במכנסת שום לבעלה, וגירשה; היא אומרת "כֵלַי אני נוטלת" והוא אומר "דמים אני נותן, כמו ששמאום לי באחריותי בנכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה"; ואיכא למאן דאמר: הדין עמו הואיל ומאותה שעה הם באחריותו, ואיכא למאן דאמר: הדין עמה, משום שבח בית אביה

[85] ולאו מכירה היא, דהא אם נתארמלה או נתגרשה - דידה נינהו

[86] שהוא משעבד בהן למלאכתו

[87] דאי מיית או מגרש לה הדרי לה

[88] ארם צובה; וכחוצה לארץ היא למכירת עבדים, כדתניא בפרק קמא (ח,א): 'המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ'

[89] ואע"פ שיצא מתחלה לדעת, ואי הוה מחי העבד - לא הוה רבו מצי כייף ליה, כדתנן: 'הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין' – שניםשני דייני גזירות' (כתובות קי ב)

[90] כשיצא - על מנת כן יצא; וכיון דמכרו - הוי כמוכר מארץ לחוצה לארץ

[91] בניחותא

[92] משמע: דין על העבד לצאת אחר רבו לסוריא

[93] ופריך:

[94] בתמיה:

[95] (לישנא אחרינא) גרסינן: יצא עבד כו': עבד שיצא אחר רבו לסוריא, ומכרו רבו שם' ומקמי הך תרצתא הוה גרסינן הכי: 'יוצא עבד אחר רבו לסוריא מכרו רבו שם כו' - ולא שבקיה לאסוקי לכולה מתניתא עד דפרכיה.

[96] אם כשיצא - על מנת לחזור יצא

[97] להוציאו לחירות

[98] בשני דברים הללו שמעתי שפסק דין

[99] מכירת עבד לחוצה לארץ

[100] לבעלים מיד, וזה הפסיד מעותיו

[101] מקל וחומר: ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר! וקאמר רב ענן בשני דברים הללו שמעתי ממנו מה תהא על המעות

[102] וחוזרות המעות ללוקח

[103] אלא איבד הלוקח מעותיו

[104] ואי תימא: אי לשמואל במוכר שדהו לא הדרי זביני ואיבד מעותיו - במאי פליג עליה דרב? דהא לרב נמי לא הדרה, דקאמר 'מכורה ויוצאה'? ודאי פליגי: דאילו לרב המכר מכר, ואם קנו עמה נכסים שאין להן אחריות - נקנין עמה במכירה זו בלא משיכה; ולשמואל אינו מכר, והמעות מתנה נינהו, ואין נכסים שאין להן אחריות נקנין עמה במכירה זו בלא משיכה, ויכולין לחזור בהן; ומעות המטלטלין חוזרין, ומעות הקרקע מתנה: דאדם יודע שאין מכר שדה בשנת היובל, וגמר ונתן מעות לשם מתנה

[105] לעיל ברישא דשמעתין

[106] ואיבד מעותיו

[107] דאי הדר זביני, ורבו ראשון קנייה - למה ליה לשני לשחררו? היה לנו לכוף את הראשון, שאיסורו עליו! אלמא לא הדרי זביני; וכיון דשמע רב ענן בחדא מנייהו אמר שמואל דהדרי זביני - ודאי גבי שדה אמר שמואל דהדרי, ולא הפסיד הלוקח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]

[96]

[97]

[98]

[99]

[100]