ביאור:בבלי גיטין פרק ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
הדף היומי בויקימקור

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

...הפרק הקודם (זהו הפרק האחרון במסכת)

אודות הגמרא המבוארת

המקור עובד מטקסטים
באדיבות האתר "גמרא נוחה",
על שם נפתלי וחנה הולנדר
ובהשוואה למקורות מקוונים נוספים

גמרא נוחה - בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• מגמרא נוחה: רש"י, חלק מההפניות למקורות, וחלק מההסברים המורחבים
• דיבורי המתחיל (רש"י): במקום שנמצאים - הוכנסו ידנית לפי ש"ס וילנא
• מילים עם קו מתחתם – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• ראו גם מילון ארמי – עברי בויקימילון
• הסברים נוספים ללא שם: הוכנסו על ידי הויקיעורכים העורכים את הדף.
• תבנית ב - מציגה פירושים לגמרא המבוססים בעיקר על המפרשים שטיינזלץ ושוטנשטיין.

פרק תשיעי - המגרש

דפים בפרק זה

(דפים פב עמוד א - צ עמוד ב [סוף המסכת])
פב א | פב ב | | פג א | פג ב | | פד א | פד ב | פה א | פה ב | פו א | פו ב | פז א | פז עמוד ב|פז ב]] | פח א | פח ב | פט א | פט ב | צ א | צ ב

הדרן עלך מסכת גיטין

משניות בפרק זה

משניות

• משנה א - המגרש (ואמר...'הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני')
• משנה ב הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך...
• משנה ג - גופו של גט
• משנה ד - שלשה גיטין פסולין
• משנה ה - שנים ששלחו שני גיטין
• משנה ו - שני גיטין שכתבן זה בצד זה
• משנה ז - שייר מקצת הגט
• משנה ח - גט מעושה
• משנה ח - יצא שמה בעיר
• משנה ט - בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו

דף פב עמוד א

משנה א - המגרש

המגרש את אשתו,

ואמר לה: "הרי את מותרת לכל אדם - אלא לפלוני" -

ר' רבי אליעזר: מתיר,

וחכמים: אוסרים.

כיצד יעשה?

יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה,

ויאמר לה: "הרי את מותרת לכל אדם".

כתבו בתוכו -

ביאור:אע"פ שחזר ומחקו - פסול.

גמרא על משנה א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פב עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פג עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פג עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פד עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פד עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פה עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פה עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פו עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פו עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פז עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פז עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
משנה

חתימות עדים במקומות לא רגילים

שייר מקצת הגט - וכתבו בדף השני ^{רש"י ?:שאצלו, ברוחב המגילה, שקורין בלשוננו קולומי"ל [טור שני באותו עמוד]} ,

והעדים מלמטה – כשר.

חתמו עדים -

• בראש הדף,
• מן הצד ^{רש"י ?:בגליון של ימין הגט או בגליון השמאלי}
• או מאחריו - בגט פשוט: ^{רש"י ?:שתקנו עדיו להיות בתוכו}

פסול.

הקיף ראשו של זה - בצד ראשו של זה, ^{רש"י ?:חיבר זה אצל זה; כמו 'אין מקיפין שתי חביות' (בבלי מסכת ביצה דף לב עמוד ב)} והעדים באמצע -

שניהם פסולין. ^{רש"י ?:שאין נקרים החתימה לא עם זה ולא עם זה}

סופו של זה - בצד סופו של זה, והעדים באמצע -

את שהעדים נקרין עמו: ^{רש"י ?:שגג חתימת העדים כלפיו כדרך החותמין} כשר.

ראשו של זה - בצד סופו של זה, והעדים באמצע -

את שהעדים נקרין בסופו: ^{רש"י ?:שגג חתימה כלפי סופו, ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו} כשר.

חתימות ביוונית

גט שכתבו עברית - ועדיו יוונית,

יוונית ועדיו עברית,

עד אחד עברי - ועד אחד יווני,

כתב סופר ועד:

כשר.

הוספת המילה 'עד' בחתימה

'איש פלוני עֵד': כשר.

'בן איש פלוני עֵד': כשר.

'איש פלוני בן איש פלוני' - ולא כתב 'עֵד': כשר.

וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין ^{רש"י ?:נוהגין שלשונן קצרה לא היו חותמין עד - אלא: 'פלוני בן פלוני'} .

כתב חניכתו וחניכתה: ^{רש"י ?:שם לווי של משפחה כולה} כשר.

גמרא על משנה ?

גמרא:

סוגיא: חשש לגט עשוי טלאים מחוברים מגט אחר

וליחוש ^{רש"י ?:אשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני קאי:} - דלמא הני תרי גיטי ^{רש"י ?:שלמים} הוו, ^{רש"י ?:והשמאלי נכתב בגובהה של מגילה יותר מן הימיני עד דיתרמו עדים דידיה - כלומר: גמרו של שני [היינו שורה אחרונה (פירוש גמרא נוחה)] כנגד התחלתו של ראשון}

ואיתרמי ליה זמן דקמא ^{רש"י ?:היינו התחלתו} - ועדים דבתרא, ^{רש"י ?:היינו סופו; כלומר: שיטות אחרונות שהעדים חתומין תחתיהן}

וגזייה - לזמן דבתרא, ועדים דקמא? ^{רש"י ?:חתך סופו של ראשון - שהיה שלו - מפני תנאי שהיה בו, וחתך ראשו של שני, והשווהו לתחלתו של ראשון, וכוון חתיכת סופו של ראשון - תיבה אצל תיבה של שיור השני, ומגרשה בשני חצאי גיטין, והעדים לא על שלו חתמו}

א"ר אבא:

אמר רב: כשיש ריוח ^{רש"י ?:גליון} מלמטה. ^{רש"י ?:תחת הראשון, דודאי לא נחתך ממנו כלום, דלא נכתב בו יותר}

ודלמא - זמן דבתרא מיגז גזייה? ^{רש"י ?:שמא הגט שלו - נמלך מלגמרו, ולמעלה הימנו בצדו היה גט אחר כתוב וחתום, וכשחזר ונמלך לגרשה חתך עליונו של שני וכוון תיבה אצל תיבה לגמור גט שלו}

כדא"ר אבא:

אמר רב: כשיש ריוח מלמטה -

דף פח עמוד א

הכא נמי - כשיש ריוח מלמעלה. ^{רש"י ?:דודאי לא נכתב בו יותר}

ודלמא - אימלוכי אימליך - ^{רש"י ?:מתחילה שלא לגרשה, והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו} וכתב? ^{רש"י ?:ונמצא הראשון בטל? אי נמי הוה ליה 'נכתב ביום ונחתם לאחר זמן', דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים}

דכתב 'הרי את' - מלמטה,

ו'מותרת' מלמעלה. ^{רש"י ?:דבתוך כדי גמר דבור ליכא למימר דמימליך, אלא גומר עד 'לכל אדם' - ונמלך}

ודלמא ^{רש"י ?:הכי} איתרמי ליה? ^{רש"י ?:שבתוך כדי גמר דבור חזר בו}

כולי האי - לא חיישינן.

רב אשי אמר ^{רש"י ?:כולהו קשייתא בהכי מיתרצן} :

^{רש"י ?:כגון} דידיעה ביה מתחתא דמגילתא. ^{רש"י ?:שניכר ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט, שלא היה בו קלף אלא זה, לא למעלה ולא למטה; שניכר סביבות הקלף שחור ועב, שלא נגע שם תער הגלבים; שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב למתוח הקלף, ומתחילין לתקנו בסמוך; וכשאין ריוח מלמטה עסקינן, דליכא למיפרך אימלוכי אימליך}

סוגיא: חתימה בראש הדף של גט פשוט

חתמו עדים בראש הדף:

משנתנו: חתמו עדים בראש הדף
מן הצד, או מאחריו בגט פשוט –
פסול.

איני? והא רב חתים מן הצד!

התם - בשגגו ^{רש"י ?:של חתימה} כלפי כתב. ^{רש"י ?:כלפי כתב הגט; דהאי ודאי על גט זה חתם; ומתניתין בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט, דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים} .

אלא הא דקתני:

הקיף ראשו של זה - בצד ראשו של זה, והעדים באמצע -

שניהם פסולין.

וליחזי: הי מינייהו ^{רש"י ?:גגו} כלפי כתב - וליתכשר? ^{רש"י ?:דודאי עליו חתמו רש"י ?:דקא סלקא דעתא שהעדים חותמין ברוחב הקלף כסדר כתב הגיטין.}

התם - דרמי ליה כעיברא. ^{רש"י ?:העדים מוטלין בין שני הגיטין כבריח: ראשי שיטות של חתימה מחברין הגיטין כבריח הדלת שנמשכת באויר הפתח - כך הן נמשכין בין אויר שני הגיטין}

אי הכי - סיפא, דקתני:

ראשו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע -

את שהעדים ניקרין בסופו - כשר.

ואי דרמי כעיברא -

לאו בהדי האי מיקרי - ולאו בהדי האי מיקרי?

אלא רב ^{רש"י ?:כי חתים מן הצד - לא בגיטין ולא בשטרות אלא} - בדיסקי ^{רש"י ?:כשהיה מזמין אנשים לדין לפניו והסופר כותב להם איגרת הזמנה בשמו והוא חותם} הוה חתים. ^{רש"י ?:פעמים מן הצד, ואין הקפדה בכך}

סוגיא: חתימה ביוונית

גט שכתבו עברית ... "כתב סופר ועד - כשר"

גט שכתבו עברית -ועדיו יוונית,
יוונית ועדיו עברית;
עד אחד עברי ועד אחד יווני,
כתב סופר ועד:
כשר.

אמר רבי ירמיה: חתם סופר [ולא 'כתב סופר'] ^{רש"י ?:עם עד אחד} שנינו. ^{רש"י ?:במשנתנו, דכשר, דהוה להו שני עדים, ואשמועינן מתניתין דלא חיישינן למימר 'הבעל לא צוה שיחתום הסופר, אלא אמר לשנים "אמרו לסופר פלוני ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתומו", וחשו הנך שלוחין לכיסופא דספרא ואחתמוהו - להא לא חיישינן כדאוקמינן בפרק 'מי שאחזו' (דף עב,א)} .

אמר רב חסדא: הא מני? - רבי יוסי היא ^{רש"י ?:דאמר מילי לא מימסרן לשליח} .

סוגיא: כתב של סופר מוכר - במקום עד

ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דרבי אבהו,

דהוו ידעי ליה לטופסא ^{רש"י ?:דשטרא: שהיו מכירין כתיבת הסופר} ולחתימת ידא דחד סהדא: ^{רש"י ?:ולא היו מכירין חתימת השני}

סבר לאכשורה.

אמר ליה רבי ירמיה: 'חתם סופר שנינו'.

סוגיא: שימוש בשמות השושלת (המשפחה)

כתב חניכתו וחניכתה כשר:

תנו רבנן:

חניכת אבות בגיטין -

עד עשרה דורות ^{רש"י ?:הויא חניכה, שאם כתבה בגט - לא מפסלא, למיהוי כשִינה שמו ושמה}

רבי שמעון בן אלעזר אומר:

שלשה דורות - כשר,

מכאן ואילך - פסול.

כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא:

'כתב חניכת אבות בגיטין - עד שלשה דורות'?

כמאן? כרבי שמעון בן אלעזר! אמר רב הונא: מאי קראה: "כי תוליד בנים ^{רש"י ?:היינו דור שני} ובני בנים ^{רש"י ?:היינו דור שלישי} ונושנתם ^{רש"י ?:ומכאן ואילך קרי ליה 'ונושנתם'} (דברים ד,ב)

ב כי תוליד בנים ובני בנים
ונושנתם[בארץ והשחתם
ועשיתם פסל - תמונת כל,
ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך - להכעיסו... (דברים ד:ב)

סוגיא: השושלות הגלות וחורבן הארץ

אמר רבי יהושע בן לוי:

לא חרבה ארץ ישראל - עד שעבדו בה שבעה בתי דינים ^{רש"י ?:שבעה משפחות של מלכים ממלכי ישראל} עבודה זרה,

ואלו הן:

• ירבעם בן נבט ובעשא בן אחיה,
• ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי,
• ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי,
• והושע בן אלה,

ט אומללה יולדת השבעה,
נפחה נפשה - באה שמשה,
בעוד יומם בושה וחפרה.
ושאריתם - לחרב אתן לפני איביהם!
נאם ה'. (ירמיהו טו:ט)

שנאמר "אומללה יולדת השבעה, נפחה נפשה באה שמשה, בעוד יומם בושה וחפרה..." (ירמיהו טו ט) ^{רש"י ?:והנך דמלכי יהודה לא חשיב, שהיו בימיהם של אלו, והוי כבית דין אחד: המלך ובנו ובן בנו - וכל מלכים שקמו מזרעו אחריו קרי 'חד בית דין'. שלום בן יבש וזכריה לא קחשיב, לפי שלא מלכו שנה שלמה; וכן זמרי; אבל עמרי - אביו של אחאב - על שם בית דינו של אחאב נקרא, ומפני שאחאב הרשיע לעשות יותר נקרא הקלקול על שמו. בימי הושע בן אלה גלו עשרת השבטים, ומההיא שעתא קרי לה 'חורבן' דהיינו 'אומללה יולדת השבעה' שילדה שבע משפחות לעבודה זרה} .

אמר רב אמי: מאי קראה? - "כי תוליד בנים ובני בנים".

הפורענות בימי הושע

אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב:

ב ויעש הרע בעיני ה',
רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו... (מלכים ב יז:ב)

כתיב ביה, בהושע בן אלה: "ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל... " (מלכים ב יז,ב)

וכתיב: עליו עלה שלמנאסר (מלכים ב יז,ג)?! ^{רש"י ?:מפני שלא הרשיע כשאר המלכים בא הפורעניות בימיו - בתמיה} ?

אמר להו:

ג עליו עלה שלמנאסר מלך אשור -
ויהי לו הושע עבד - וישב לו מנחה. (מלכים ב יז:ג)

אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים - כדי שלא יעלו ישראל לרגל:

בא הושע וביטלן,

ואף על פי כן - לא עלו ישראל לרגל.

אמר הקב"ה:

אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל - ^{רש"י ?:הואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו} -

^{רש"י ?:יגלו ו} ילכו בשבי.

חסד ה' (צדקה) בחורבן

אמר רב חסדא:

אמר מר עוקבא:

ואמרי לה -

אמר רב חסדא

[אמר רבי ירמיה] דרש מרימר:

יד וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו,
כי צדיק ה' אלהינו - על כל מעשיו אשר עשה,
ולא שמענו בקלו! (דניאל ט:יד)

מאי דכתיב: "וישקוד ^{רש"י ?:וימהר, כמו 'כי שוקד אני על דברי' - מתרגמינן 'מוחי אנא' (ירמיה א,יב)} ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו..." (דניאל ט,יד)

משום דצדיק ה' אלהינו -

וישקוד ה' על הרעה - ויביאה עלינו?!

אלא: צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל,

שהגלה גלות צדקיהו ^{רש"י ?:חרבות ירושלים שגלו כולם}

ועדיין גלות יכניה קיימת ^{רש"י ?:גלולת יכניה - הוא יהויכין - קדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה, וזו היא צדקה: שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיה לבבל, בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין: שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם, לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניה} ,

טז ואת כל אנשי החיל - שבעת אלפים,
והחרש והמסגר אלף -
הכל גבורים עשי מלחמה.
ויביאם מלך בבל גולה - בבלה. (מלכים ב כד:טז)

דכתיב ביה בגלות יכניה: "...החרש והמסגר - אלף..." (מלכים ב', כ"ד ט"ז):

'חרש': שבשעה שפותחין - נעשו הכל כחרשין.

'מסגר': כיון שסוגרין - שוב אינן פותחין ^{רש"י ?:הלכה שהם סגורים בה - שאינם יודעים להשיב לשואליהם - שוב אין לה פותחין אחרים}

וכמה? 'אלף'.

עולא אמר:

כה כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים -
וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם,
וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל
וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ - לְהַכְעִיסו... (דברים ד:כה)

^{רש"י ?:היינו צדקה:} שהקדים שתי שנים ל-'ונושנתם' ^{רש"י ?:שמיהר להביא הרעה לסוף שמונה מאות וחמשים, דהיינו שתי שנים קודם 'ונושנתם', דהיא בגימטריא שמונה מאות וחמשים ושתים; ואם שהו עד 'ונושנתם' - היה מתקיים בהן 'כי אבד תאבדון'} .

דף פח עמוד ב

אמר רב אחא בר יעקב:

שמע מינה: 'מהרה' דמרי עלמא -

תמני, מאה וחמשין ותרתי הוא ^{רש"י ?:כמנין 'ונושנתם' דהא כתיב: 'כי אבד תאבדון מהר'} .

משנה ח - גט מעושה

משנה

גט מעושה: ^{רש"י ?:בחזקה}

בישראל - כשר,

ובעובדי כוכבים פסול;

ובעובדי כוכבים -

חובטין אותו ואומרים לו "עשה מה שישראל אומרים לך" -

וכשר.

גמרא על משנה ח

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פט עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף פט עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף צ עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף צ עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

הדרן עלך: 'המגרש' הדרן עלך מסכת גיטין