ביאור:בבלי גיטין דף נג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
היינו מדמע [1].
ואידך?
[2] קנסא הוא [3], ומקנסא לא ילפינן [4].
ולמאן דיליף קנסא מקנסא [5] - כל הני [6] למה לי [7]?
צריכא: דאי תנא 'מטמא' - אי תרומה הוה אמינא משום דקא מפסיד לה לגמרי [8], ואי מטמא חולין - משום ד'אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל [9]' [10], אבל מדמע [11] אימא לא! ואי אשמעינן מדמע - משום דשכיח [12], אבל מטמא - דלא שכיח - אימא לא! ואי אשמעינן מטמא ומדמע - משום דלא קים ליה בדרבה מיניה, אבל מנסך - דקים ליה בדרבה מיניה - אימא לא! קא משמע לן כדרבי ירמיה [13].
ולהא דתני אבוה דרבי אבין: 'בראשונה היו אומרים: 'המטמא והמנסך', חזרו לומר אף 'המדמע' - כל הני למה לי [14]?
צריכא: דאי אשמעינן 'מטמא' - משום דלא קים ליה בדרבה מיניה, אבל מנסך - דקים ליה בדרבה מיניה - אימא לא! ואי אשמעינן מנסך משום דקא מפסיד ליה לגמרי [15] אבל מטמא, דלא מפסיד ליה לגמרי [16] - אימא לא! ואי אשמעינן הני תרתי - משום דהפסד מרובה [17], אבל מדמע, דהפסד מועט - אימא לא! - צריכא.
אמר חזקיה: דבר תורה: אחד שוגג ואחד מזיד - חייב; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר [18] שמיה היזק [19]; ומה טעם אמרו 'בשוגג פטור'? כדי שיודיעו [20].
אי הכי - אפילו במזיד נמי!?
השתא: לאוזוקי קא מכוין, אודועי לא מודע ליה [21]?!
ורבי יוחנן אמר: דבר תורה: אחד שוגג ואחד מזיד פטור; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, ומה טעם אמרו 'במזיד חייב'? שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר 'פטור אני'.
תנן [להלן במשנתנו נד,ב]: 'הכהנים שפגלו במקדש [22]: מזידים [23] חייבין [24]' [25]; ותני עלה: 'מפני תיקון העולם' [26]; ואי אמרת 'היזק שאינו ניכר שמיה היזק' האי 'שוגגין פטורין מפני תיקון העולם' מיבעי ליה [27]?
הכי נמי קאמר: 'מזידין חייבין' - הא שוגגין פטורין [28], מפני תיקון העולם [29].
מתיב רבי אלעזר: (בבא קמא נו א; צח,א) 'העושה מלאכה במי חטאת [30] ובפרת חטאת [31] - פטור מדיני אדם [32] וחייב בדיני שמים' [33]; ואי אמרת 'היזק שאינו ניכר שמיה היזק' - בדיני אדם נמי לחייב?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: פרה שהכניסה לרבקה [34] על מנת שתינק [35] ותדוש [36]; מי חטאת - ששקל בהן משקלות [37]!
והאמר רבא 'מי חטאת
ששקל בהן משקלות - כשרה'?
לא קשיא: הא [שפסולים] בגופן, הא [38] בכנגדן [39].
'בגופן'? מעשה קא עביד בהו! ואי היזק שאינו ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב!
אלא אידי ואידי בכנגדן, ולא קשיא: הא [40] דאסח דעתיה [41], הא [42] דלא אסח דעתיה.
מתיב רב פפא: 'גזל מטבע ונפסל [43], תרומה ונטמאת [44], חמץ ועבר עליו הפסח - אומר לו "הרי שלך לפניך" [45]'; ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק - האי גזלן הוא [46] ממונא מעליא בעי שלומי [47]!
תיובתא.
לימא כתנאי: 'המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד – חייב, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג פטור במזיד חייב'
מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר [48] סבר היזק שאינו ניכר שמיה היזק [49], ומר סבר: לא שמיה היזק [50].
אמר רב נחמן בר יצחק: דכולי עלמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, והכא – ב'קנסו שוגג אטו מזיד' קא מיפלגי: דמר [51] סבר קנסו שוגג אטו מזיד [52], ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד.
ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, דתניא: המבשל בשבת: בשוגג - יאכל [53], במזיד - לא יאכל, דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת [54], במזיד - לא יאכל עולמית.
רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יֵאָכֵל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד - לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים' [55];
קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה!
דרבי מאיר אדרבי מאיר לא קשיא: כי קניס – בדרבנן [56] בדאורייתא לא קניס [57].
והא מנסך דאורייתא הוא, וקא קניס?
משום חומרא דעבודת כוכבים [58] קנס ליה [59].
דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: כי לא קניס – בדרבנן, בדאורייתא [60] קניס [61].
והא מנסך, דאורייתא, ולא קניס?
משום חומרא דעבודת כוכבים מיבדל בדילי מיניה [62].
ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר בדאורייתא [63], דתניא: הנוטע בשבת: בשוגג – יקיים, במזיד – יעקר; ובשביעית - בין בשוגג בין במזיד – יעקר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשביעית: בשוגג – יקיים, במזיד – יעקר, ובשבת - בין בשוגג בין במזיד – יעקר' [64]
ולטעמיך תקשה לך היא גופה: מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית?
אלא התם - כדקתני טעמא: אמר רבי מאיר: מפני מה אני אומר בשבת: בשוגג יקיים במזיד יעקר, ובשביעית: בין בשוגג בין במזיד יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית [65],
הערות
עריכה- ^ שמערב בהיתר דבר האוסרו; וכיון דשמעינן דקנסוהו רבנן - הוא הדין דילפינן מיניה למנסך, ולא אצטריך למתנייה; אבל השתא דמנסך ממש - איצטריך למתנייה, דלא תימא 'קם ליה בדרבה מיניה ופטור'
- ^ מטמא ומדמע דבמזיד חייב
- ^ דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק
- ^ דהא לאו דינא הוא, והיכא דקנוס – קנוס, והיכא דלא קנוס - לא קנוס, ולהכי אצטריך 'מנסך'
- ^ היינו רב, דאמר 'מנסך ממש', דאילו מערב לא אצטריך, דילפינן ממדמע - אף על גב דקנסא הוא
- ^ דמתניתין
- ^ ליתני חדא ונילפא אידך מינה
- ^ דלא חזיא תו לאכילה
- ^ מפני פרושים שאוכלין חוליהן בטהרה
- ^ ומשום דעבד איסורא קנסוהו
- ^ לא מפסיד לגמרי, דהא חזי לכהנים, וזבני מיניה בזול
- ^ דעביד, ובמילתא דשכיח עבדי רבנן תקנתא כי היכי דלא נעביד
- ^ דמדאגבהה קנייה
- ^ כיון דתנן 'מנסך' בתרתי, דרישא - כל שכן מדמע, דליכא למימר דקם ליה בדרבה מיניה
- ^ שאוסרו בהנאה
- ^ אף על גב דמפסיד ליה לגמרי לענין שהוא עצמו אינו יכול לאכול, אבל חזי הוא עדיין להסקה או למאכל בהמה, דאפילו מטמא תרומה חזי להסקה או לבהמת כהן
- ^ מטמא איכא הפסד מרובה, דלא חזיא תו לאכילה
- ^ כגון הני דמתניתין שלא נשתנו מכמות שהיו
- ^ ובהיזק לא חילקה תורה כשהוא בא בידי אדם עצמו, בין שוגג למזיד, כדאמרינן בהחובל (בבא קמא פה ב): פצע תחת פצע - לחייב על השוגג כמזיד
- ^ שטימא או דימע; דאי מחייבת ליה - לא אתי מודע להו לבעלים, ואכלי איסורא
- ^ דאי לאו להקניטו בא ולהודיעו - למה לו דעבד
- ^ קרבנות ששחטום וזרקום לאכול מהם חוץ לזמנם, ולא הורצו לבעלים
- ^ שידעו שפסולים בכך
- ^ לשלם דמיהם לבעלים
- ^ שהרי צריכין להביא אחרים; ואי נמי נדבה היא קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש
- ^ קא סלקא דעתן דהכי קאמר: חייבין מפני תקון העולם, שלא ירגילו בכך
- ^ דהא 'חייבין דמזיד' - דינא דאורייתא הוא, ו'תיקון העולם' - אפטורין הוא דשייך למיתני, כדי שיודיעו
- ^ דמתניתין לא תני 'שוגגין פטורין' בהדיא ברישא
- ^ ואי נמי תני 'תיקון העולם' - לא ארישא קאי
- ^ דפרה אדומה
- ^ וכן פרה עצמה - נפסלין במלאכה, דכתיב (במדבר יט) 'אשר לא עלה עליה עול'; ובמי חטאת כתיב 'למשמרת למי נדה' ותניא בספרי: מה תלמוד לומר? שיכול אין לי שתהא מלאכה פוסלת אלא בפרה, ומנין אף במים? תלמוד לומר: 'למשמרת למי נדה', כלומר: שיהיו משומרות לכך - ולא לדבר אחר
- ^ לשלם
- ^ פורענות לשלם לרשעים שנתכוין להפסיד את ישראל
- ^ למקום אסיפת הבהמות וקישורן כמו 'כעגלי מרבק' (מלאכי ג)
- ^ את אמה
- ^ בתבואה עם השאר; דתשלומין ליכא אמעשה ידיו, דאמר "לטובה הכנסתיה שתינק", ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו: שנתכוין אף שתדוש; וגרמא בניזקין פטור דאמחשבה לא מחייבינן ליה דפסולה מחמת מחשבה הוא, כדאמר (פסחים כו ב) 'עובד' - דומיא דעבד דניחא ליה
- ^ שהיו תלויות בכף מאזנים, והיה יודע משקלם, ונתן בשר לשקלו בכף שניה, דלא עבד בהן מעשה בידיו אלא במחשבה מיפסל
- ^ דרבא
- ^ כדפרישית; ומתניתא דמשמע פסולות - ששקל בגופן כדרך הטבחים לשקול בשר במים: שיש להם כלי שיש בו שנתות, ונותנים מים בראשונה, ונותנים בשר במים עד שהמים עולים לרושם השני, וכוונהו כבר: שבמשקל ליטרא או שני ליטראות - המים עולים ומגיעין לאותו הרושם
- ^ מתניתא [הברייתא של רבי אלעזר שאמר שהמים פסולים]
- ^ משמירתן, ע"י המשקל ששקל בהם, ונפסלו בהיסח הדעת; ד'למשמרת למי נדה' כתיב: שצריכה שימור תמיד; ומיהו בדיני אדם לא מיחייב, דגרמא בעלמא הוא
- ^ דרבא
- ^ שפסלתו מלכות
- ^ מאליה
- ^ ובלבד שישלם לו אותו עצמו, וקרינא בה 'והשיב את הגזלה אשר גזל' (ויקרא ה), שהרי לא נשתנה
- ^ מכדי מיגזל גזליה, מדמשכיה, וקם ליה ברשותיה
- ^ וכי קמשלם ליה - דבר הניזק משלם ליה, ולא כמה שגזל
- ^ רבי מאיר
- ^ הלכך אף בשוגג חייב דאתרבי (בבא קמא כו ב) מ'פצע תחת פצע'
- ^ ובמזיד הוא דמחייב משום קנסא
- ^ רבי מאיר
- ^ ואף על גב דמזיד גופיה קנסא הוא
- ^ הוא עצמו, ואף בשבת
- ^ לאחר שהמתין בכדי שיעשו אבל בשבת לא דקניס שוגג אטו מזיד
- ^ בדרבי יוחנן הסנדלר גרס יֵאָכֵל, דרבי יוחנן סבר מעשה שבת אסורין באכילה, ויליף לה מקראי בבא קמא (עא,א) ובכתובות (לד,ב.)
- ^ מטמא ומדמע - איסורא דרבנן הוא; כיון דלא שמיה היזק - אין כאן איסורא דאורייתא; ודברי סופרים צריכין חיזוק, הלכך קניס אף השוגג, אבל בישול בשבת איסורא דאורייתא הוא
- ^ ולא שכיח דעברי עלה הלכך לא קניס
- ^ להרחיקו מן האיסור
- ^ ועבד ליה חיזוק
- ^ משום דעבד איסור חמור
- ^ להרחיקו, אבל בדרבנן - דקיל - לא קניס את השוגג
- ^ ולא צריך למיקנסיה
- ^ דאורייתא אדאורייתא
- ^ הכא תני בשבת דאורייתא דלא קניס, וגבי שביעית קתני 'בין בשוגג בין במזיד יעקר'; והוא הדין נמי דלרבי יהודה קשיא, אלא משום דתנא קמא - רבי מאיר הוא - נקט ליה; ומסקנא אליבא דתרווייהו מתרצינן לה:
- ^ ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית, לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה, ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה, ומחללין אותו ברביעית; הרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית, ואתי למשרי נטיעה בשביעית!