ביאור:בבלי גיטין דף נג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

היינו מדמע [1].

ואידך?

[2] קנסא הוא [3], ומקנסא לא ילפינן [4].

ולמאן דיליף קנסא מקנסא [5] - כל הני [6] למה לי [7]?

צריכא: דאי תנא 'מטמא' - אי תרומה הוה אמינא משום דקא מפסיד לה לגמרי [8], ואי מטמא חולין - משום ד'אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל [9]' [10], אבל מדמע [11] אימא לא! ואי אשמעינן מדמע - משום דשכיח [12], אבל מטמא - דלא שכיח - אימא לא! ואי אשמעינן מטמא ומדמע - משום דלא קים ליה בדרבה מיניה, אבל מנסך - דקים ליה בדרבה מיניה - אימא לא! קא משמע לן כדרבי ירמיה [13].

ולהא דתני אבוה דרבי אבין: 'בראשונה היו אומרים: 'המטמא והמנסך', חזרו לומר אף 'המדמע' - כל הני למה לי [14]?

צריכא: דאי אשמעינן 'מטמא' - משום דלא קים ליה בדרבה מיניה, אבל מנסך - דקים ליה בדרבה מיניה - אימא לא! ואי אשמעינן מנסך משום דקא מפסיד ליה לגמרי [15] אבל מטמא, דלא מפסיד ליה לגמרי [16] - אימא לא! ואי אשמעינן הני תרתי - משום דהפסד מרובה [17], אבל מדמע, דהפסד מועט - אימא לא! - צריכא.

אמר חזקיה: דבר תורה: אחד שוגג ואחד מזיד - חייב; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר [18] שמיה היזק [19]; ומה טעם אמרו 'בשוגג פטור'? כדי שיודיעו [20].

אי הכי - אפילו במזיד נמי!?

השתא: לאוזוקי קא מכוין, אודועי לא מודע ליה [21]?!

ורבי יוחנן אמר: דבר תורה: אחד שוגג ואחד מזיד פטור; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, ומה טעם אמרו 'במזיד חייב'? שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר 'פטור אני'.

תנן [להלן במשנתנו נד,ב]: 'הכהנים שפגלו במקדש [22]: מזידים [23] חייבין [24]' [25]; ותני עלה: 'מפני תיקון העולם' [26]; ואי אמרת 'היזק שאינו ניכר שמיה היזק' האי 'שוגגין פטורין מפני תיקון העולם' מיבעי ליה [27]?

הכי נמי קאמר: 'מזידין חייבין' - הא שוגגין פטורין [28], מפני תיקון העולם [29].

מתיב רבי אלעזר: (בבא קמא נו א; צח,א) 'העושה מלאכה במי חטאת [30] ובפרת חטאת [31] - פטור מדיני אדם [32] וחייב בדיני שמים' [33]; ואי אמרת 'היזק שאינו ניכר שמיה היזק' - בדיני אדם נמי לחייב?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: פרה שהכניסה לרבקה [34] על מנת שתינק [35] ותדוש [36]; מי חטאת - ששקל בהן משקלות [37]!

והאמר רבא 'מי חטאת


עמוד ב

ששקל בהן משקלות - כשרה'?

לא קשיא: הא [שפסולים] בגופן, הא [38] בכנגדן [39].

'בגופן'? מעשה קא עביד בהו! ואי היזק שאינו ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב!

אלא אידי ואידי בכנגדן, ולא קשיא: הא [40] דאסח דעתיה [41], הא [42] דלא אסח דעתיה.

מתיב רב פפא: 'גזל מטבע ונפסל [43], תרומה ונטמאת [44], חמץ ועבר עליו הפסח - אומר לו "הרי שלך לפניך" [45]'; ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק - האי גזלן הוא [46] ממונא מעליא בעי שלומי [47]!

תיובתא.

לימא כתנאי: 'המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד – חייב, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג פטור במזיד חייב'

מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר [48] סבר היזק שאינו ניכר שמיה היזק [49], ומר סבר: לא שמיה היזק [50].

אמר רב נחמן בר יצחק: דכולי עלמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, והכא – ב'קנסו שוגג אטו מזיד' קא מיפלגי: דמר [51] סבר קנסו שוגג אטו מזיד [52], ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד.

ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, דתניא: המבשל בשבת: בשוגג - יאכל [53], במזיד - לא יאכל, דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת [54], במזיד - לא יאכל עולמית.

רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יֵאָכֵל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד - לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים' [55];

קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה!

דרבי מאיר אדרבי מאיר לא קשיא: כי קניס – בדרבנן [56] בדאורייתא לא קניס [57].

והא מנסך דאורייתא הוא, וקא קניס?

משום חומרא דעבודת כוכבים [58] קנס ליה [59].

דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: כי לא קניס – בדרבנן, בדאורייתא [60] קניס [61].

והא מנסך, דאורייתא, ולא קניס?

משום חומרא דעבודת כוכבים מיבדל בדילי מיניה [62].

ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר בדאורייתא [63], דתניא: הנוטע בשבת: בשוגג – יקיים, במזיד – יעקר; ובשביעית - בין בשוגג בין במזיד – יעקר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשביעית: בשוגג – יקיים, במזיד – יעקר, ובשבת - בין בשוגג בין במזיד – יעקר' [64]

ולטעמיך תקשה לך היא גופה: מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית?

אלא התם - כדקתני טעמא: אמר רבי מאיר: מפני מה אני אומר בשבת: בשוגג יקיים במזיד יעקר, ובשביעית: בין בשוגג בין במזיד יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית [65],

הערות

עריכה
  1. ^ שמערב בהיתר דבר האוסרו; וכיון דשמעינן דקנסוהו רבנן - הוא הדין דילפינן מיניה למנסך, ולא אצטריך למתנייה; אבל השתא דמנסך ממש - איצטריך למתנייה, דלא תימא 'קם ליה בדרבה מיניה ופטור'
  2. ^ מטמא ומדמע דבמזיד חייב
  3. ^ דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק
  4. ^ דהא לאו דינא הוא, והיכא דקנוס – קנוס, והיכא דלא קנוס - לא קנוס, ולהכי אצטריך 'מנסך'
  5. ^ היינו רב, דאמר 'מנסך ממש', דאילו מערב לא אצטריך, דילפינן ממדמע - אף על גב דקנסא הוא
  6. ^ דמתניתין
  7. ^ ליתני חדא ונילפא אידך מינה
  8. ^ דלא חזיא תו לאכילה
  9. ^ מפני פרושים שאוכלין חוליהן בטהרה
  10. ^ ומשום דעבד איסורא קנסוהו
  11. ^ לא מפסיד לגמרי, דהא חזי לכהנים, וזבני מיניה בזול
  12. ^ דעביד, ובמילתא דשכיח עבדי רבנן תקנתא כי היכי דלא נעביד
  13. ^ דמדאגבהה קנייה
  14. ^ כיון דתנן 'מנסך' בתרתי, דרישא - כל שכן מדמע, דליכא למימר דקם ליה בדרבה מיניה
  15. ^ שאוסרו בהנאה
  16. ^ אף על גב דמפסיד ליה לגמרי לענין שהוא עצמו אינו יכול לאכול, אבל חזי הוא עדיין להסקה או למאכל בהמה, דאפילו מטמא תרומה חזי להסקה או לבהמת כהן
  17. ^ מטמא איכא הפסד מרובה, דלא חזיא תו לאכילה
  18. ^ כגון הני דמתניתין שלא נשתנו מכמות שהיו
  19. ^ ובהיזק לא חילקה תורה כשהוא בא בידי אדם עצמו, בין שוגג למזיד, כדאמרינן בהחובל (בבא קמא פה ב): פצע תחת פצע - לחייב על השוגג כמזיד
  20. ^ שטימא או דימע; דאי מחייבת ליה - לא אתי מודע להו לבעלים, ואכלי איסורא
  21. ^ דאי לאו להקניטו בא ולהודיעו - למה לו דעבד
  22. ^ קרבנות ששחטום וזרקום לאכול מהם חוץ לזמנם, ולא הורצו לבעלים
  23. ^ שידעו שפסולים בכך
  24. ^ לשלם דמיהם לבעלים
  25. ^ שהרי צריכין להביא אחרים; ואי נמי נדבה היא קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש
  26. ^ קא סלקא דעתן דהכי קאמר: חייבין מפני תקון העולם, שלא ירגילו בכך
  27. ^ דהא 'חייבין דמזיד' - דינא דאורייתא הוא, ו'תיקון העולם' - אפטורין הוא דשייך למיתני, כדי שיודיעו
  28. ^ דמתניתין לא תני 'שוגגין פטורין' בהדיא ברישא
  29. ^ ואי נמי תני 'תיקון העולם' - לא ארישא קאי
  30. ^ דפרה אדומה
  31. ^ וכן פרה עצמה - נפסלין במלאכה, דכתיב (במדבר יט) 'אשר לא עלה עליה עול'; ובמי חטאת כתיב 'למשמרת למי נדה' ותניא בספרי: מה תלמוד לומר? שיכול אין לי שתהא מלאכה פוסלת אלא בפרה, ומנין אף במים? תלמוד לומר: 'למשמרת למי נדה', כלומר: שיהיו משומרות לכך - ולא לדבר אחר
  32. ^ לשלם
  33. ^ פורענות לשלם לרשעים שנתכוין להפסיד את ישראל
  34. ^ למקום אסיפת הבהמות וקישורן כמו 'כעגלי מרבק' (מלאכי ג)
  35. ^ את אמה
  36. ^ בתבואה עם השאר; דתשלומין ליכא אמעשה ידיו, דאמר "לטובה הכנסתיה שתינק", ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו: שנתכוין אף שתדוש; וגרמא בניזקין פטור דאמחשבה לא מחייבינן ליה דפסולה מחמת מחשבה הוא, כדאמר (פסחים כו ב) 'עובד' - דומיא דעבד דניחא ליה
  37. ^ שהיו תלויות בכף מאזנים, והיה יודע משקלם, ונתן בשר לשקלו בכף שניה, דלא עבד בהן מעשה בידיו אלא במחשבה מיפסל
  38. ^ דרבא
  39. ^ כדפרישית; ומתניתא דמשמע פסולות - ששקל בגופן כדרך הטבחים לשקול בשר במים: שיש להם כלי שיש בו שנתות, ונותנים מים בראשונה, ונותנים בשר במים עד שהמים עולים לרושם השני, וכוונהו כבר: שבמשקל ליטרא או שני ליטראות - המים עולים ומגיעין לאותו הרושם
  40. ^ מתניתא [הברייתא של רבי אלעזר שאמר שהמים פסולים]
  41. ^ משמירתן, ע"י המשקל ששקל בהם, ונפסלו בהיסח הדעת; ד'למשמרת למי נדה' כתיב: שצריכה שימור תמיד; ומיהו בדיני אדם לא מיחייב, דגרמא בעלמא הוא
  42. ^ דרבא
  43. ^ שפסלתו מלכות
  44. ^ מאליה
  45. ^ ובלבד שישלם לו אותו עצמו, וקרינא בה 'והשיב את הגזלה אשר גזל' (ויקרא ה), שהרי לא נשתנה
  46. ^ מכדי מיגזל גזליה, מדמשכיה, וקם ליה ברשותיה
  47. ^ וכי קמשלם ליה - דבר הניזק משלם ליה, ולא כמה שגזל
  48. ^ רבי מאיר
  49. ^ הלכך אף בשוגג חייב דאתרבי (בבא קמא כו ב) מ'פצע תחת פצע'
  50. ^ ובמזיד הוא דמחייב משום קנסא
  51. ^ רבי מאיר
  52. ^ ואף על גב דמזיד גופיה קנסא הוא
  53. ^ הוא עצמו, ואף בשבת
  54. ^ לאחר שהמתין בכדי שיעשו אבל בשבת לא דקניס שוגג אטו מזיד
  55. ^ בדרבי יוחנן הסנדלר גרס יֵאָכֵל, דרבי יוחנן סבר מעשה שבת אסורין באכילה, ויליף לה מקראי בבא קמא (עא,א) ובכתובות (לד,ב.)
  56. ^ מטמא ומדמע - איסורא דרבנן הוא; כיון דלא שמיה היזק - אין כאן איסורא דאורייתא; ודברי סופרים צריכין חיזוק, הלכך קניס אף השוגג, אבל בישול בשבת איסורא דאורייתא הוא
  57. ^ ולא שכיח דעברי עלה הלכך לא קניס
  58. ^ להרחיקו מן האיסור
  59. ^ ועבד ליה חיזוק
  60. ^ משום דעבד איסור חמור
  61. ^ להרחיקו, אבל בדרבנן - דקיל - לא קניס את השוגג
  62. ^ ולא צריך למיקנסיה
  63. ^ דאורייתא אדאורייתא
  64. ^ הכא תני בשבת דאורייתא דלא קניס, וגבי שביעית קתני 'בין בשוגג בין במזיד יעקר'; והוא הדין נמי דלרבי יהודה קשיא, אלא משום דתנא קמא - רבי מאיר הוא - נקט ליה; ומסקנא אליבא דתרווייהו מתרצינן לה:
  65. ^ ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית, לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה, ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה, ומחללין אותו ברביעית; הרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית, ואתי למשרי נטיעה בשביעית!