ביאור:בבלי גיטין דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משום עיגונא ^[1] - אקילו בה רבנן.

האי - קולא הוא ^[2]? חומרא הוא: דאי מצרכת ליה תרי ^[3] - לא אתי בעל מערער ופסיל ליה, חד - ^[4] אתי בעל ומערער ^[5] ופסיל ליה!?

כיון דאמר מר (לקמן דף ה,ב)</ref>: 'בפני כמה נותנו ^[6] לה ^[7]? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר: בפני שנים וחד אמר בפני שלשה' - מעיקרא מידק דייק ^[8], ולא אתי לאורועי נפשיה ^[9].

ולרבא, דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו' - ליבעי תרי, מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא?

עד אחד נאמן באיסורין.

אימר דאמרינן 'עד אחד נאמן באיסורין' - כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא, אבל הכא איתחזק איסורא דאשת איש - הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים?

בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי, כדרשי לקיש, דאמר ריש לקיש: 'עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין ^[10]', ורבנן הוא דאצרוך, והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן.

האי - קולא הוא? חומרא הוא: דאי מצרכת ליה תרי - לא אתי בעל מערער ופסיל ליה, חד - אתי בעל ומערער ופסיל ליה!?

כיון דאמר מר 'בפני כמה נותנו לה? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר 'בפני שנים' וחד אמר 'בפני שלשה' - מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה.

ורבא - מאי טעמא לא אמר כרבה?

אמר לך: מי קתני "בפני נכתב לשמה, בפני נחתם לשמה"?

ורבה - בדין הוא דליתני הכי, אלא דאי מפשת ליה דיבורא - אתי למגזייה ^[11].

השתא נמי אתי למגזייה?

חדא מתלת ^[12] גאיז ^[13], חדא מתרתי ^[14] לא גאיז ^[15].

ורבה – מאי טעמא לא אמר כרבא?

אמר לך: אם כן ^[16] - ניתני "בפני נחתם" ותו לא! "בפני נכתב" למה לי? שמע מינה בעינן 'לשמה'.

ורבא?

בדין הוא דליתני הכי ^[17], אלא ^[18] דאם כן אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד ^[19].

ורבה?

מי דמי? 1</ref> התם ^[20] - ידעינן ^[21]; הכא – "בפני" ^[22]; 2</ref> התם - אשה לא מהימנא, הכא - אשה מהימנא ^[23] התם - בעל דבר ^[24] לא מהימן, הכא בעל דבר מהימן ^[25]!

ורבא אמר לך: אטו הכא - כי אמרי 'ידעינן ^[26]' - מי לא מהימני ^[27]? וכיון דכי אמרי 'ידעינן' מהימני ^[28] - אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ^[29] בעד אחד.

ולרבה - דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה - מאן האי תנא ^[30] דבעי כתיבה לשמה ובעי

עמוד ב

חתימה לשמה?:

1. אי רבי מאיר ^[31] - חתימה ^[32] בעי, כתיבה לא בעי ^[33], ^[34] דתנן ^[35]: 'אין כותבין ^[36] במחובר לקרקע ^[37]; כתבו על המחובר לקרקע, תלשו, חתמו ונתנו לה - כשר ^[38]'!

2. אי רבי אלעזר ^[39] - כתיבה בעי ^[40], חתימה לא בעי! וכי תימא: 'לעולם רבי אלעזר היא, וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה – מדאורייתא, מדרבנן בעי - והא שלשה גיטין פסולין ^[41] דרבנן ^[42], ולא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה ^[43], דתנן [גיטין פ"ט מ"ד]: שלשה גיטין פסולין ^[44], ואם ניסת - הולד כשר: כתב בכתב ידו ^[45] ואין עליו עדים; יש עליו עדים ואין בו זמן ^[46]; יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ^[47] - הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם ניסת הולד כשר ^[48]; רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר, וגובה ^[49] מנכסים משועבדים ^[50], שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ^[51]!

ואלא רבי מאיר היא, וכי לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה - מדאורייתא, מדרבנן בעי.

והא אמר רב נחמן: אומר היה רבי מאיר: 'אפילו מצאו באשפה

הערותעריכה

^ להימניה לשליח
^ בתמיה
^ למימר 'לשמה'
^ השתא
^ ואוקי חד לבהדי חד
^ שליח זה
^ לאשתו, ואומר בפניהם 'בפני נכתב'
^ השליח, כשמקבלו מיד הבעל, ויודע בו שברצון מגרשה
^ ולא יבא ויערער עוד; ואי נמי עורר - אינו נאמן, דודאי דק במילתא שפיר
^ דלא חציף איניש לזיופי
^ דלא יאמר כולהו, ואמרינן לקמן (גיטין ה ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - הולד ממזר
^ תיבות, כגון 'בפני נכתב לשמה'
^ דזימנין דלא אמר אלא 'בפני נכתב'
^ כגון 'בפני נכתב'
^ וממילא שיילינן ליה אי נכתב לשמה, ואמר 'אין'; אי נמי סתמא (לשמה) קא מסהיד; ומיהו 'בפני נכתב ובפני נחתם' – אצרכוה, דכתיבה וחתימה בעינן לשמה, וכיון דכל חדא מילתא באפי נפשה היא - לא גייז
^ דטעמא משום קיום הוא
^ דלא בעי למימר נכתב
^ משום הכי אצרכוה:
^ דמוכחא מילתא דלקיומי אתי, ומאן דחזי – סבר: כל שטרות נמי - בחד מיקיימי: אי אתי חד סהדא ואמר 'מכיר אני כתב ידי העדים'
^ גבי קיום שטרות
^ יודעים אנו שזה כתב העדים הוא דקאמרי
^ קאמר, ולא קא מוכחא מילתא
'^ אם הביאה גט לחבירתה, ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם – מהימנא, כדתנן בפ"ב (מ"ז; (לקמן כג,ב) אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעליהן כו'); 3
^ אותו שמוציא השטר והשטר שלו
^ האשה עצמה מביאה את גיטה ממדינת הים בתורת שליחות, כגון דאמר לה בעלה "אל תתגרשי בו אלא בבית דין", ובלבד שתהא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" וכו' [בפרק ב (שם)]
^ יודע אני
^ הואיל ולדידיה, טעמא משום קיומא הוא - אי אמר "יודע אני בחתימת ידי העדים" - מי לא מהימן? דמה לי 'בפני' מה לי 'יודע אני'
^ וכיון דהכי הוא - אי לאו דמצרכינן נמי אכתיבה- דתיהוי היכר בין גיטין לשטרות
^ לקיימינהו
^ דמתניתין
^ דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו
^ לשמה
^ דכי כתיב 'וכתב לה' - אחתימה כתיב
^ כדקתני לקמן
^ פ"ב מ"ד; דף כא,ב
^ לכתחילה
^ שמא יחתום במחובר ומפסיל, כדפרישית, והכי מפרש בפרק ב (כא,ב)
^ כתב גט על המחובר – כשר, ואף על גב דכתיב 'וכתב... ונתן' - מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר כתיבה, קציצה, ונתינה - אפילו הכי: כיון דחתמו בתלוש - מכשר ליה רבי מאיר; אלמא 'וכתב' דקרא - אחתימה הוא
^ דאמר מדאורייתא גט שאין עדיו חתומין עליו כשר, אלמא 'וכתב' - כתיבה היא דמשמע
^ לשמהּ
^ דקא חשיב בפרק בתרא (פו,א) וחד מינייהו 'אין עליו עדים'
^ כלומר: פסולייהו אפילו לתנא קמא לא הוי אלא מדרבנן, מדקתני אם ניסת הולד כשר
^ ופליג עלה רבי אלעזר, דאפילו לכתחילה תנשא, אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה
^ לכתחילה
^ ידי הבעל
^ באי זה זמן נכתב
^ וכתב ידי סופר
^ אלמא תנא קמא גופיה לא פסיל אלא מדרבנן; ומדפליג רבי אלעזר עליה [בסיפא, להלן] שמע מינה: אפילו לכתחילה מכשיר
^ כתובתה בגט זה
^ דתנן בכתובות (פ"ט מ"ט; פט,א): הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה; לישנא אחרינא גובה מנכסים משועבדים: אם שטר מלוה הוא - גובה מנכסים משועבדים; שטר חוב נמי קרי 'גט', כדאמר בעלמא (בבא קמא צה א) וגט חוב שאין בו אחריות
^ שמא ימותו עדים, ושוב אין לו עדות - לפיכך נהגו לחתום, דאם ימותו - תראה חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו

[1] להימניה לשליח

[2] בתמיה

[3] למימר 'לשמה'

[4] השתא

[5] ואוקי חד לבהדי חד

[6] שליח זה

[7] לאשתו, ואומר בפניהם 'בפני נכתב'

[8] השליח, כשמקבלו מיד הבעל, ויודע בו שברצון מגרשה

[9] ולא יבא ויערער עוד; ואי נמי עורר - אינו נאמן, דודאי דק במילתא שפיר

[10] דלא חציף איניש לזיופי

[11] דלא יאמר כולהו, ואמרינן לקמן (גיטין ה ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - הולד ממזר

[12] תיבות, כגון 'בפני נכתב לשמה'

[13] דזימנין דלא אמר אלא 'בפני נכתב'

[14] כגון 'בפני נכתב'

[15] וממילא שיילינן ליה אי נכתב לשמה, ואמר 'אין'; אי נמי סתמא (לשמה) קא מסהיד; ומיהו 'בפני נכתב ובפני נחתם' – אצרכוה, דכתיבה וחתימה בעינן לשמה, וכיון דכל חדא מילתא באפי נפשה היא - לא גייז

[16] דטעמא משום קיום הוא

[17] דלא בעי למימר נכתב

[18] משום הכי אצרכוה:

[19] דמוכחא מילתא דלקיומי אתי, ומאן דחזי – סבר: כל שטרות נמי - בחד מיקיימי: אי אתי חד סהדא ואמר 'מכיר אני כתב ידי העדים'

[20] גבי קיום שטרות

[21] יודעים אנו שזה כתב העדים הוא דקאמרי

[22] קאמר, ולא קא מוכחא מילתא

[23] '^ אם הביאה גט לחבירתה, ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם – מהימנא, כדתנן בפ"ב (מ"ז; (לקמן כג,ב) אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעליהן כו'); 3

[24] אותו שמוציא השטר והשטר שלו

[25] האשה עצמה מביאה את גיטה ממדינת הים בתורת שליחות, כגון דאמר לה בעלה "אל תתגרשי בו אלא בבית דין", ובלבד שתהא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" וכו' [בפרק ב (שם)]

[26] יודע אני

[27] הואיל ולדידיה, טעמא משום קיומא הוא - אי אמר "יודע אני בחתימת ידי העדים" - מי לא מהימן? דמה לי 'בפני' מה לי 'יודע אני'

[28] וכיון דהכי הוא - אי לאו דמצרכינן נמי אכתיבה- דתיהוי היכר בין גיטין לשטרות

[29] לקיימינהו

[30] דמתניתין

[31] דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו

[32] לשמה

[33] דכי כתיב 'וכתב לה' - אחתימה כתיב

[34] כדקתני לקמן

[35] פ"ב מ"ד; דף כא,ב

[36] לכתחילה

[37] שמא יחתום במחובר ומפסיל, כדפרישית, והכי מפרש בפרק ב (כא,ב)

[38] כתב גט על המחובר – כשר, ואף על גב דכתיב 'וכתב... ונתן' - מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר כתיבה, קציצה, ונתינה - אפילו הכי: כיון דחתמו בתלוש - מכשר ליה רבי מאיר; אלמא 'וכתב' דקרא - אחתימה הוא

[39] דאמר מדאורייתא גט שאין עדיו חתומין עליו כשר, אלמא 'וכתב' - כתיבה היא דמשמע

[40] לשמהּ

[41] דקא חשיב בפרק בתרא (פו,א) וחד מינייהו 'אין עליו עדים'

[42] כלומר: פסולייהו אפילו לתנא קמא לא הוי אלא מדרבנן, מדקתני אם ניסת הולד כשר

[43] ופליג עלה רבי אלעזר, דאפילו לכתחילה תנשא, אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה

[44] לכתחילה

[45] ידי הבעל

[46] באי זה זמן נכתב

[47] וכתב ידי סופר

[48] אלמא תנא קמא גופיה לא פסיל אלא מדרבנן; ומדפליג רבי אלעזר עליה [בסיפא, להלן] שמע מינה: אפילו לכתחילה מכשיר

[49] כתובתה בגט זה

[50] דתנן בכתובות (פ"ט מ"ט; פט,א): הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה; לישנא אחרינא גובה מנכסים משועבדים: אם שטר מלוה הוא - גובה מנכסים משועבדים; שטר חוב נמי קרי 'גט', כדאמר בעלמא (בבא קמא צה א) וגט חוב שאין בו אחריות

[51] שמא ימותו עדים, ושוב אין לו עדות - לפיכך נהגו לחתום, דאם ימותו - תראה חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]