ביאור:בבלי גיטין דף עו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בשלמא לרבא [1]: רישא [2] בדלא פריש [3], סיפא דפריש [4]! אלא לרב אשי [5] - מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא [6]?
קשיא.
תנו רבנן: "הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים - אף על פי שלא נתקיים התנאי - הרי זה גט, לפי שלא אמר לה 'אם תשמשי' 'אם לא תשמשי', 'אם תניקי [7]' 'ואם לא תניקי [8]' [9] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: נתקיים התנאי - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול. [10]
איכא דאמרי לרבי מאיר קאמר ליה [רבן שמעון בן גמליאל, לחלוק על רבי מאיר], ואיכא דאמרי לרבנן קאמר להו:
איכא דאמרי לרבי מאיר קאמר ליה, והכי קאמר ליה: [11]אין לך תנאי בכתובים [12] שאינו כפול [13] והוו להו [14] שני כתובים הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין; איכא דאמרי לרבנן קאמר להו, והכי קאמר להו: אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול, וגמרינן מינייהו [15].
ורמינהו [לאותה ברייתא דלעיל]: "הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים", "על מנת שתניקי את בני שתי שנים", מת האב או מת הבן - אינו גט, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אף על פי שלא נתקיים התנאי - הרי זה גט: יכולה היא שתאמר לו "תן לי אביך ואשמשנו", "תן לי בנך ואניקנו"; קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר קשיא דרבנן אדרבנן!
דרבי מאיר אדרבי מאיר לא קשיא: התם [שאינו גט] בדלא כפליה לתנאיה, הכא בדכפליה לתנאיה; ורבנן אדרבנן לא קשיא: מאן חכמים דהכא [16]? רבן שמעון בן גמליאל היא, דאמר כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט.
תנו רבנן: אמר לה בפני שנים "הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים" [17] וחזר ואמר לה בפני שנים [18] "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - לא ביטל דברי האחרון את הראשון: רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז [19]; אבל אמר לה בפני שנים "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" וחזר ואמר לה בפני שנים "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי שלש מאות זוז" - [20] ביטל דברי האחרון את הראשון; ואין אחד מן [21] הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין [22].
אהייא?
אילימא אסיפא - הרי בטל [23]!
אלא ארישא [24]? פשיטא!
מהו דתימא 'כל לקיומא תנאי מצטרפין' [25] - קא משמע לן.
משנה:
"הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום", והיה הולך מיהודה לגליל, הגיע לאנטיפרס וחזר [26] - בטל תנאו [27].
"הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום", והיה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר - בטל תנאו [28].
"הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום", והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו [29] וחזר - בטל תנאו.
"הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום" [30], היה הולך ובא הולך ובא - הואיל ולא נתיחד עמה - הרי זה גט [31].
גמרא:
למימרא דאנטיפרס בגליל הוה קיימא, ורמינהי: 'אנטיפרס ביהודה וכפר עותנאי בגליל' [32]? בינתים [33] - מטילין אותו לחומרא [34] מגורשת [35]
ואינה מגורשת [36]!?
אמר אביי: [37] תרי תְנאי קאמר לה: אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא [38], ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא [39] ליהוי גיטא; [40] הגיע לאנטיפרס וחזר [41] - דלא לגליל מטא ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין - בטל תנאו [42].
הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום כו' [והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר - בטל תנאו]:
למימרא דעכו במדינת הים קיימא [43]!? והא אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בעכו הוו מפטרי [44], משום דאסור [45] לצאת מארץ לחוצה לארץ?
אמר אביי: תרי תְנאי קאמר לה: אי מטינא למדינת הים לאלתר -ליהוי גיטא; אי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא - ליהוי גיטא: הגיע לעכו וחזר: דלא למדינת הים מטא, ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין - בטל תנאו:
ה"ז גיטך כל זמן שאעבור וכו' [מכנגד פניך שלשים יום", היה הולך ובא הולך ובא - הואיל ולא נתיחד עמה - הרי זה גט]:
והא לא עבר [46]? אמר רב הונא מאי 'פניך'? תשמיש [47].
ואמאי קרי ליה 'פניך'? לישנא מעליא [48] נקט.
ורבי יוחנן אמר: לעולם פניך ממש; מי קתני 'הרי זו מגורשת'? "הרי זה גט" קתני: דלא הוי גט ישן [49], ולכי מלו תלתין יומי [50] - הוי גיטא.
תניא כוותיה דרבי יוחנן: "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום" והיה הולך ובא הולך ובא - הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין, שהרי לא נתייחד עמה.
וליחוש שמא פייס [51]?
אמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר [52] "נאמנת עלי לומר שלא באתי [53]".
איכא דמתני לה אמתניתין: "מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט; וליחוש שמא פייס? אמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר "נאמנת עלי לומר שלא באתי".
מאן דמתני לה אמתניתין - כל שכן אברייתא [54]; מאן דמתני לה אברייתא - אבל אמתניתין [55] - הא לא אתא.
משנה:
"הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך י"ב חדש - אינו גט [56].
"הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט.
"אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש - כתבו ותנו גט לאשתי": כתבו גט בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש - אינו גט.
"כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש": כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש - אינו גט.
רבי יוסי אומר: כזה גט.
"כתבו לאחר י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש" ומת" אם הגט קודם למיתה - הרי זה גט, ואם מיתה קדמה לגט - אינו גט; ואם אין ידוע: זו היא שאמרו 'מגורשת ואינה מגורשת'.
גמרא:
תנא: רבותינו התירוה לינשא [57].
מאן 'רבותינו'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא [58]
סברי לה כרבי יוסי דאמר [59] זמנו של שטר מוכיח עליו [60].
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה נשיאה, בנו של רבן גמליאל בר רבי [61] הורה [62], ולא הודו לו כל סיעתו; ואמרי לה 'כל שעתו [63]'.
אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא: כי שריתוה - לאלתר שריתוה [64]? או לאחר שנים עשר חדש שריתוה?: לאלתר שריתוה, דהא לא אתי [65], או דלמא לאחר י"ב חדש שריתוה, דהא איקיים ליה תנאו?
ותיבעי ליה [66] מתניתין [67]: "מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש", ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט" לאלתר הוי, דהא לא אתי? או דלמא לאחר י"ב חדש דהא איקיים ליה תנאיה?
אין הכי נמי [68]; ו[69]: משום דהוה בההוא מעשה [70].
אמר אביי: הכל מודים היכא דאמר [71] "[72] לכשתצא חמה מנרתיקה"
הערות עריכה
- ^ דאוקי רישא דמתניתין שתי שנים ממש, ואף על גב דסתם
- ^ דקאמר 'מת הבן בתוך שתי שנים - הרי זה גט'
- ^ 'שתי שנים', והרי הניקתו כל צרכו
- ^ על כרחיך דוקא קאמר, דהא לא איצטריך לפרושי ופריש
- ^ דאמר רישא דמתניתין - יום אחד קאמר
- ^ על כרחך 'מת הבן או האב' דקתני - כגון שמת ולא הניקתו כלל, ואמאי 'הרי זה גט'? הרי לא נתקיים כלום מן התנאי
- ^ יהא גט
- ^ לא יהא גט
- ^ דבעינן תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן
- ^ מיפרשא בהדיא ואזלא:
- ^ אין לנו ללמוד מתנאי בני גד ש
- ^ בכל המקרא
- ^ כגון 'אז תנקה מאלתי' (בראשית כד) וכגון 'אם שכב אם לא שכב' (במדבר ה) 'אם תאבו ושמעתם אם תמאנו ומריתם' (ישעיהו א)
- ^ הלכך הוי להו
- ^ ויש לנו ללמוד מהן, דכולהו צריכי, כדמתרצינן להו בקדושין ב'האומר לחבירו' (סא,ב)
- ^ בהך מתניתא בתרייתא
- ^ ולא מסרו לה בפניהם, דאי מסרו לה - איגרשה לה בהאי תנאי, ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא; אלא כך אמר בפניהם "כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא על מנת כן"
- ^ ומסרו לה
- ^ שלא בא זה להוסיף: מדלא אמר לה "שתתני מאתים זוז תוספת על תנאי הראשון"; ולעקור נמי לא בא, מדלא ביטל דברו הראשון בפני אלו; אלא הכי קאמר לה "או תנאי ראשון או מאתים זוז"
- ^ ודאי עקר ליה לתנאיה קמא
- ^ העדים
- ^ להעיד שהיה תנאי בגט זה; כל זמן שלא יבואו שנים כאחד [ויעידו באחד] מן התנאים - כשר על ידי עדי חתימה, ולא כל כמינייהו דהנך לשוויי תנאה בגיטא
- ^ פשיטא דאין אחד מן הראשונים כלום, שהרי אפילו באו שניהם - אינן כלום, דהא בטיל ליה ההוא תנאה
- ^ דקאמר או האי או האי
- ^ הואיל ומקיים גיטא בחד מהני תנאי, הוו להו כחד תנאה, וכל סהדי דמסהדי לקיומי תנאה דהאי גיטא - ליצטרפו
- ^ מיד
- ^ כלומר: ושוב אינו כשר לגרש בו [כלומר: הגט בטל], ואפילו חזר והלך לגליל ונשתהה שלשים יום - אינו גט; דקא סלקא דעתך 'אנטיפרס בתחילת גליל היא, והרי מתנאי הראשון הלך לגליל, ולא שהה שלשים יום - וביטל הגט, שהרי בא; אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר, ולאחר ימים הלך לגליל ונשתהה שלשים יום - הרי זו מגורשת, שזמן השלשים לא נקבע אלא משילך לגליל והרי לא הלך עד עתה ונשתהה
- ^ קא סלקא דעתן: כפר עותנאי בריש יהודה בבואו מגליל ליהודה, והרי הלך ליהודה ובא בתוך שלשים, ואין כאן עוד לא תנאי ולא גט להתקיים עוד
- ^ קא סלקא דעתיה עכו במדינת הים קיימא
- ^ כשאשתהה שלשים יום עובר מכנגד פניך מיד יהא גט
- ^ בגמרא פריך: והא לא עבר, שהיה הולך ובא בתוך שלשים
- ^ סמוכים זה לזה בסְפַר: זה בראש יהודה וזה בראש גליל; הלכך: היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר - לא בטל תנאו, דאכתי לא אזיל לגליל, וכי אזל ומשתהי - הוי גיטא, לכך הזכיר לה "בתנאי שאני הולך מיהודה לגליל" - דלא לימני תלתין יומין אלא מיום שיגיע לגליל; היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר - לא ביטל תנאו, דאכתי לא מטא ליהודה
- ^ היה הולך מיהודה לגליל, ועבר את אנטיפרס ולכפר עותנאי לא בא, וחזר בתוך שלשים, ולאחר זמן חזר והלך לגליל ממש ושהה
- ^ ואמרינן:
- ^ ליפסל לכהונה
- ^ לינשא בגט זה: ספק בטל במהלך הראשון: הואיל ועבר אנטיפרס הוה ליה ספק יהודה ספק גליל, ובטל, שהרי חזר בתוך שלשים; או שמא ספק יהודה הוא, ולא בטל תנאו, ונתקיים במהלך השני, והוי גט
- ^ מתניתין נמי אית לה דאנטיפרס ביהודה, וכגון
- ^ ואפילו לא משתהינא
- ^ ואפילו לא מטינא לגליל
- ^ הלכך:
- ^ לאלתר
- ^ ואין כאן עוד לקיימו, שהרי לא לגליל בא ולא נשתהה. ואפילו קיימו לאחר זמן - הרי לא התנה אלא על מהלך הראשון, וכשהזכיר גליל - לא הזכיר למנות השלשים משם והלאה, אלא שיהא מיד גט כשיגיע שם, והרי לא הגיע; וגם לא נשתהה; והכי משמע מתניתין: "הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום מיום שאצא מכאן", והיה הולך מיהודה לגליל, ותלה הגט גם בביאתו לגליל
- ^ אמאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא קאי, ולאו אתירוצא דאביי
- ^ בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל, כשחוזרים לבתיהם - היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם
- ^ לבני ארץ ישראל
- ^ שלשים יום רצופין
- ^ והרי שלשים יום רצופים בלא תשמיש, כדקתני הואיל ולא נתיחד עמה
- ^ פנים של מטה
- ^ דאין הגט נפסל משום גט ישן הואיל ולא נתיחד עמה; 'גט ישן': כל שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה, ופסלוהו רבנן משום שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה'; לקמן ב'הזורק' (עט,ב)
- ^ ולכי מקיים תנאיה
- ^ כשהיה בא אצלה - פייס קטטה שביניהם, ונתיחד עמה, ולאחר זמן אתי בעל מערער ואמר פייסתי
- ^ בשעת התנאי
- ^ על מנת כן אני מוסר לה: שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי
- ^ דכיון דהיכא דלא בא - חיישינן שמא פייס - אי לאו דאתני ברישא "נאמנת עלי"; כל שכן אברייתא, שהיה הולך ובא
- ^ דמת בתוך י"ב חדש, ולא ראינו שבא בעיר משיצא - לא חיישינן שמא פייס, ואפילו לא הימנה עליה מעיקרא הוי גט
- ^ דכיון דלא אמר "מעכשיו" משמע 'לאחר י"ב חדש יהא גט', והרי מת בתוך הזמן, וצריכה ליבם
- ^ דאף על גב דלא אמר 'מעכשיו' כמאן דאמר 'מעכשיו' דמיא, דמסתמא 'מעכשיו' קאמר לה
- ^ שמנן של עובדי כוכבים, והיינו רבי יהודה נשיאה, שהיה בימי האמוראים, בן בנו של רבינו הקדוש, כדאמרינן במסכת עבודה זרה (לז,א): מסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה אכתפיה דרבי שמלאי כו'
- ^ בבבא בתרא (קלו,א): הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב 'מהיום ולאחר מיתה'; רבי יוסי אומר: אינו צריך:
- ^ דלהכי איכתיב זמן בשטרא: לידע שמהיום נתן לו גוף הקרקע, שלא יירשו אחיו עמו, והפירות - לאחר מותו
- ^ בנו של רבינו הקדוש
- ^ שתהא מותרת
- ^ כל ימי חייו
- ^ כששמעו בו שמת ואפילו קודם י"ב חדש
- ^ שהרי ודאי לא יבא עוד, ויש כאן קיום תנאי
- ^ נמי
- ^ אמתניתין, ודברי הכל; אמאי בעי לה אפלוגתא
- ^ דאיכא למבעי אמתניתין
- ^ להכי בעייה מההוא סבא, ואליבא דרבותינו
- ^ משום דהוה בההוא מניינא דשריותא, ויש לו להשיבו מפי השמועה ששמע וידע היאך התירו; אבל אי הוה בעי מסתמא, או מגברא אחרינא - הוי בעי לה אמתניתין
- ^ באומר לאשתו בלילה
- ^ זה גיטך