ביאור:בבלי גיטין דף עג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והא קא משמע לן: דהלך על משענתו הוא דבעינן אומדנא, אידך ^[1] - ^[2] אומדנא נמי לא בעינן.

שמעת מינה: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה.

אין, דאמר רבי אלעזר משמיה דרב: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה ^[3].

רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא ^[4]: גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ^[5].

ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ^[6], ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא?

אין! כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר?

אמר ליה: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות.

תנו רבנן: "זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה", ונפל הבית עליו או הכישו נחש - אינו גט ^[7]; "אם לא אעמוד מחולי זה" ונפל עליו בית או הכישו נחש - הרי זה גט.

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ^[8]?

שלחו מתם ^[9]: אכלו ארי אין לנו ^[10].

ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה ^[11]: 'כל אונסא דמתיליד' ^[12]; לסוף אפיקו בה נהרא ^[13]; אתא לקמיה דרבינא, אמר ליה: זיל שפי ליה ^[14], דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד!

אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא: אונסא דלא שכיח הוא! איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא, אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא.

איתיביה רבינא לרבא '"אם לא אעמוד מחולי זה", ונפל עליו בית או הכישו נחש - הרי זה גט'!

אמר ליה רבא: ואימא מרישא ^[15] 'אינו גט'!

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה?

אמר ליה: אין! כיון דקשיא רישא אסיפא - לא איתמר בי מדרשא ^[16], ומשבשתא היא; זיל בתר סברא ^[17]!

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי ^[18] אגידא דנהר מלכא; אגור ^[19] מלחי ^[20] לעבורינהו ^[21]; קבילו עלייהו ^[22] כל אונסא דמתיליד ^[23]; לסוף איסתכר נהר מלכא ^[24]. אמרו להו ^[25]: אגורו חמרי אפקעינהו ניהלן דהא קבילתו עלייכו 'כל אונסא דמיתליד'!

אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי ^[26] משלחי גלימי דאינשי ^[27]! אונסא דלא שכיח הוא.

משנה:

^[28] לא תתייחד עמו ^[29] אלא בפני עדים אפילו על פי עבד, אפילו על פי שפחה, חוץ משפחתה - מפני שלבה גס בה בשפחתה.

מה היא באותן הימים?

רבי יהודה אומר:

עמוד ב

[המשך המשנה]

כאשת איש לכל דבריה ^[30].

רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת ^[31].

גמרא:

תנו רבנן: ראוה שנתייחדה עמו באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה - אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר ^[32]; וחוששין משום זנות ^[33], ואין חוששין משום קדושין ^[34].

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.

מאי קאמר ^[35]?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכי קאמר: ראוה שנבעלה - חוששין משום קידושין ^[36]; נתן לה כספים ^[37] - חוששין משום זנות ^[38], דאמרינן: באתננה נתן לה, ואין חוששין משום קידושין ^[39].

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בזו ^[40] - חוששין משום קידושין ^[41].

כמאן אזלא הא ^[42], דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ^[43]: 'מחלוקת כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה - דברי הכל ^[44] אין צריכה הימנו גט שני'?

כמאן? כדברי הכל ^[45]!

מתקיף לה אביי: מידי כספים קתני ^[46]?

אלא אמר אביי: הכי קאמר: ראוה שנבעלה - חוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין ^[47].

כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן 'מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני'? ^[48] – כמאן? כרבי יוסי ברבי יהודה ^[49].

מתקיף לה רבא: אם כן - מאי 'אף' ^[50]?

אלא אמר רבא: הכי קאמר: רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: אף לא ראוה שנבעלה חוששין משום קידושין ^[51]; כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט'? כמאן? - דלא כחד ^[52].

מה היא באותן הימים? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה; רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת:

תנא: ובלבד שימות ^[53].

^[54] ולכי מיית הוי גיטא? והא קיימא לן ד'אין גט לאחר מיתה' ^[55]?

^[56] אמר רבה: ^[57] באומר "מעת שאני בעולם" ^[58].

תנו רבנן: 'ימים שבינתים ^[59]: בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ויורשה,

הערות

^ מי שלא הלך בשוק מסתמא אף על פי שניתק לחולי אחר
^ יש בו מחולי הראשון:
^ אם מת מחולי האחר, דהא אמרת 'לאו עמידה היא', וגבי גט דמתניתין - הוא דבעינן אומדנא, משום ד"מחולי זה" קאמר לה
^ דהיכא דלא אמר לה "אם מתי" - סבירא להו דאם עמד אינו חוזר
^ דאי 'עמד –חוזר' - אתו למימר לא הוי גט עד דמיית, וקא חזינן דלכי מיית הוי גיטא - שמע מינה יש גט לאחר מיתה, ואתי לאכשורי "זה גיטיך לאחר מיתה" ולא יֵדְעוּ דכיון דלא פריש מידי - להכי יהבינא ניהלה, שיהא גט 'מעכשיו ועל מנת שימות'
^ דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא מת
^ דאונסא דלא שכיח הוא, ולא מסיק אדעתיה, ולא אמר אלא דימות ע"י החולי
^ אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה - רישא נמי ליהוי גיטא, דהא מתוך אותו חולי מת, ד"מחולי זה" לא משמע אלא מתוך חולי זה
^ על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו
^ אין לנו שיהא גט, דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה
^ המוכר
^ שיפצה את הלוקח
^ צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה
^ העמידה לפניו בשופי
^ אדמותבת לי מסיפא תסייעי לי מרישא
^ במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה
^ ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה
^ לקחו שומשמין
^ שכרו להם
^ ספנים
^ להוליכם לביתם
^ המוכרים
^ עלייהו בדרך
^ ולא יכלו ספינות לעבור שעשו בו סכר שקורין אישקלוש"א
^ רב פפא ורב הונא למוכרים
^ אווזים לבנים לפי שהיו זקנים
^ מפשיטין בגדי אנשים כלומר פוסקים עליהם דין להנאתן
^ זה שנתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי"
^ שמא יבא עליה, דאיכא למאן דאמר 'חיישינן שמא בעל לשם קדושין', וצריכה גט שני; ולמאן דלא חייש נמי: מכל מקום פנויה היא, ואסור להתייחד עם הפנויה
^ והבא עליה במזיד בחנק, ובשוגג בחטאת; ואף על גב דמת מאותו חולי, לפי שלא גירשה אלא סמוך למיתה; ובגמרא מוקי לה באומר לה במסירת הגט "הרי זה גיטך, והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי"; הלכך רבי יהודה סבר: סמוך למיתה הוא דהוי גט, ומקמי הכי אשת איש היא
^ ורבי יוסי סבר: מכי יהב לה גיטא - כל שעתא מספקא לן ב"מעת שאני בעולם", הלכך ספיקא היא, והבא עליה באשם תלוי
^ בתשמיש
^ שמא בא עליה; ולקמן פריך 'מאי קאמר'
^ שמא בעל לשם קידושין להצריכה גט שני
^ קתני 'אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר' והדר תני 'וחוששין משום זנות'
^ וצריכה גט שני משום קדושין; ואין כאן טעם גט ישן, שכבר מְסָרוֹ לה קודם לכן, אלא טעם קידושין הללו מצריכין אותה גט
^ אחר בעילה
^ כלומר תולין ביאה זו בזנות
^ להצריכה גט; דאי לשם קדושין בעל - לא הוה יהיב לה אתנן; והאי 'חוששין' דזנות - לאו דווקא: דמאי חששא איכא? אי משום כהונה - הא גרושה היא, ונפסלה! ואי לתרומה בת כהן - לא מיפסלא אלא בביאת עבירה, כגון כותי, חלל, נתין, וממזר, והנך דמפרשי ב'יבמות' וב'קדושין'! אלא איידי דנקט 'אין חוששין' בסיפא נקט לשון 'חוששין' ברישא
^ שנתן לה כספים
^ דלמא הני כספים - לאו אתנן נינהו אלא מתנה
^ דאוקי רבי יוחנן ב'הזורק' מחלוקת בית שמאי ובית הלל במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי
^ דמצרכי לה בית הלל גט שני
^ לא חיישינן,
^ דבין לתנא קמא בין לרבי יוסי – אמרינן: היכא דלא ראוה - לא חיישינן, והיכא דראוה - חיישינן אי לאו משום כספים
^ אי אתנייה לתנא 'כספים' לא הוה טעי בגירסא למינשייה לגמרי
^ לקמיה פריך מאי 'אף'
^ דאוקי רבי יוחנן אליבא דבית הלל דהיכא דראוה צריכה גט
^ דאילו לתנא קמא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, דלא שביק בית הלל וסתים כבית שמאי; אבל רבי יוסי סבר לה כרבי יוחנן, ולא כמאן דמוקי פלוגתייהו אף בשלא ראוה שנבעלה, דהא הכא - כי לא ראוה כולהו - מודו דלא חיישינן
^ דהא חששא דזנות - לאו דווקא חששא, אלא קולא היא: לומר תולין אותה בזנות ואין חוששין לקידושין, ורבי יוסי הוה ליה למימר 'חוששין לקידושין ואין תולין להקל בזנות'
^ דכיון שראוה שנתיחדה - עדי היחוד הן הן עדי ביאה, דכיון דגייסי אהדדי חוששין לביאה
^ דאי לתנא קמא - אפילו ראוה נמי, האמר 'תולין בזנות ואינה צריכה גט'; ואי לרבי יוסי - כי לא ראוה נמי קאמר 'חוששין', וסבירא ליה כמאן דמוקי התם פלוגתייהו בשלא ראוה, וקמצרכי לה בית הלל גט
^ אבל אי לא מת - איגלאי מלתא דלאו גיטא הוא, וחייב חטאת
^ ופרכינן, בין לרבי יוסי דמשוי לה אשת איש ספק, בין לרבי יהודה דמשוי לה אשת איש ודאי:
^ הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה, אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה
^ ומשני:
^ מתניתין - לאו באומר "מהיום אם מתי", דההיא ודאי: לכי מיית - איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור; אלא
^ להוי גט; הלכך לרבי יהודה: סמוך למיתה חייל גיטא, ומעיקרא אשת איש היא; ורבי יוסי סבר: משעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה, והוי גט ספק, ואף על גב דחיי טפי - אין ברירה
^ בין נתינה למיתה

[1] מי שלא הלך בשוק מסתמא אף על פי שניתק לחולי אחר

[2] יש בו מחולי הראשון:

[3] אם מת מחולי האחר, דהא אמרת 'לאו עמידה היא', וגבי גט דמתניתין - הוא דבעינן אומדנא, משום ד"מחולי זה" קאמר לה

[4] דהיכא דלא אמר לה "אם מתי" - סבירא להו דאם עמד אינו חוזר

[5] דאי 'עמד –חוזר' - אתו למימר לא הוי גט עד דמיית, וקא חזינן דלכי מיית הוי גיטא - שמע מינה יש גט לאחר מיתה, ואתי לאכשורי "זה גיטיך לאחר מיתה" ולא יֵדְעוּ דכיון דלא פריש מידי - להכי יהבינא ניהלה, שיהא גט 'מעכשיו ועל מנת שימות'

[6] דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא מת

[7] דאונסא דלא שכיח הוא, ולא מסיק אדעתיה, ולא אמר אלא דימות ע"י החולי

[8] אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה - רישא נמי ליהוי גיטא, דהא מתוך אותו חולי מת, ד"מחולי זה" לא משמע אלא מתוך חולי זה

[9] על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו

[10] אין לנו שיהא גט, דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה

[11] המוכר

[12] שיפצה את הלוקח

[13] צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה

[14] העמידה לפניו בשופי

[15] אדמותבת לי מסיפא תסייעי לי מרישא

[16] במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה

[17] ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה

[18] לקחו שומשמין

[19] שכרו להם

[20] ספנים

[21] להוליכם לביתם

[22] המוכרים

[23] עלייהו בדרך

[24] ולא יכלו ספינות לעבור שעשו בו סכר שקורין אישקלוש"א

[25] רב פפא ורב הונא למוכרים

[26] אווזים לבנים לפי שהיו זקנים

[27] מפשיטין בגדי אנשים כלומר פוסקים עליהם דין להנאתן

[28] זה שנתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי"

[29] שמא יבא עליה, דאיכא למאן דאמר 'חיישינן שמא בעל לשם קדושין', וצריכה גט שני; ולמאן דלא חייש נמי: מכל מקום פנויה היא, ואסור להתייחד עם הפנויה

[30] והבא עליה במזיד בחנק, ובשוגג בחטאת; ואף על גב דמת מאותו חולי, לפי שלא גירשה אלא סמוך למיתה; ובגמרא מוקי לה באומר לה במסירת הגט "הרי זה גיטך, והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי"; הלכך רבי יהודה סבר: סמוך למיתה הוא דהוי גט, ומקמי הכי אשת איש היא

[31] ורבי יוסי סבר: מכי יהב לה גיטא - כל שעתא מספקא לן ב"מעת שאני בעולם", הלכך ספיקא היא, והבא עליה באשם תלוי

[32] בתשמיש

[33] שמא בא עליה; ולקמן פריך 'מאי קאמר'

[34] שמא בעל לשם קידושין להצריכה גט שני

[35] קתני 'אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר' והדר תני 'וחוששין משום זנות'

[36] וצריכה גט שני משום קדושין; ואין כאן טעם גט ישן, שכבר מְסָרוֹ לה קודם לכן, אלא טעם קידושין הללו מצריכין אותה גט

[37] אחר בעילה

[38] כלומר תולין ביאה זו בזנות

[39] להצריכה גט; דאי לשם קדושין בעל - לא הוה יהיב לה אתנן; והאי 'חוששין' דזנות - לאו דווקא: דמאי חששא איכא? אי משום כהונה - הא גרושה היא, ונפסלה! ואי לתרומה בת כהן - לא מיפסלא אלא בביאת עבירה, כגון כותי, חלל, נתין, וממזר, והנך דמפרשי ב'יבמות' וב'קדושין'! אלא איידי דנקט 'אין חוששין' בסיפא נקט לשון 'חוששין' ברישא

[40] שנתן לה כספים

[41] דלמא הני כספים - לאו אתנן נינהו אלא מתנה

[42] דאוקי רבי יוחנן ב'הזורק' מחלוקת בית שמאי ובית הלל במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי

[43] דמצרכי לה בית הלל גט שני

[44] לא חיישינן,

[45] דבין לתנא קמא בין לרבי יוסי – אמרינן: היכא דלא ראוה - לא חיישינן, והיכא דראוה - חיישינן אי לאו משום כספים

[46] אי אתנייה לתנא 'כספים' לא הוה טעי בגירסא למינשייה לגמרי

[47] לקמיה פריך מאי 'אף'

[48] דאוקי רבי יוחנן אליבא דבית הלל דהיכא דראוה צריכה גט

[49] דאילו לתנא קמא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, דלא שביק בית הלל וסתים כבית שמאי; אבל רבי יוסי סבר לה כרבי יוחנן, ולא כמאן דמוקי פלוגתייהו אף בשלא ראוה שנבעלה, דהא הכא - כי לא ראוה כולהו - מודו דלא חיישינן

[50] דהא חששא דזנות - לאו דווקא חששא, אלא קולא היא: לומר תולין אותה בזנות ואין חוששין לקידושין, ורבי יוסי הוה ליה למימר 'חוששין לקידושין ואין תולין להקל בזנות'

[51] דכיון שראוה שנתיחדה - עדי היחוד הן הן עדי ביאה, דכיון דגייסי אהדדי חוששין לביאה

[52] דאי לתנא קמא - אפילו ראוה נמי, האמר 'תולין בזנות ואינה צריכה גט'; ואי לרבי יוסי - כי לא ראוה נמי קאמר 'חוששין', וסבירא ליה כמאן דמוקי התם פלוגתייהו בשלא ראוה, וקמצרכי לה בית הלל גט

[53] אבל אי לא מת - איגלאי מלתא דלאו גיטא הוא, וחייב חטאת

[54] ופרכינן, בין לרבי יוסי דמשוי לה אשת איש ספק, בין לרבי יהודה דמשוי לה אשת איש ודאי:

[55] הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה, אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה

[56] ומשני:

[57] מתניתין - לאו באומר "מהיום אם מתי", דההיא ודאי: לכי מיית - איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור; אלא

[58] להוי גט; הלכך לרבי יהודה: סמוך למיתה חייל גיטא, ומעיקרא אשת איש היא; ורבי יוסי סבר: משעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה, והוי גט ספק, ואף על גב דחיי טפי - אין ברירה

[59] בין נתינה למיתה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]