ביאור:בבלי גיטין דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בההיא הנאה דקא משתניא ליה[1] בין מִלוֶה דק"ס בכת"י ו2 וד"פ: במלוה  ישנה למִלוֶה חדשה[2] – גמר[3] ומשעביד דק"ס בכת"י ו1 נ': ליה  נפשיה[4].

אמר ליה הונא מר בריה דרב נחמיה דק"ס בכת"י א': נחמן  לרב אשי: אלא מעתה,[5] כגון הני דבי בר אלישיב, דכפתי ושקלי לאלתר – הכי דק"ס בכת"י א', ו1,3: הכא  נמי דלא קנו? וכי תימא דק"ס בכת"י ו1 נ': אין  הכי נמי דק"ס בכת"י ו2 נ': דלא קני  – אם כן נתת דבריך לשיעורין!

אלא אמר מר זוטרא: הני תלת מילי – שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא[6]:

חדא – הא דק"ס בד"פ: הך ,

ואידך: דאמר רב יהודה אמר שמואל דק"ס בכת"י ו1,2: רב : הכותב כל נכסיו לאשתו – לא עשאה אלא אפיטרופיא דק"ס בכת"י ו1,2: אפיטרופא, וכעי"ז בכתי"י נ' [7],

ואידך: דאמר רב חנניא דק"ס בד"פ וכמה כתי"י: חנינא : המשיא אשה לבנו גדול דק"ס בכת"י ו1: הגדול  בבית[8] – קנאו.


אמר ליה רב לרב אחא ברדלא דק"ס בכת"י מ', א', פ', ו3: בר דלא : 'קבא דמוריקא אית לי גבך, יהביה דק"ס בכת"י מ', פ', ו3, ג': הביה  לפלוני דק"ס ברוב כתה"י: לפלניא ; באפיה קאמינא לך דלא דק"ס בכת"י ו3 וג': ולא  הדרנא בי'[9]

[10]מכלל דאי בעי הדר דק"ס ברוב כתה"י: מיהדר או למיהדר  ביה – מצי הדר ביה[11]?

הכי קאמר: דברים הללו לא ניתנו לחזרה[12].

הא – אמר רב חדא זימנא[13], דאמר רב הונא אמר רב: 'מנה לי בידך תנהו לו דק"ס תיבת: לו ליתא בכתה"י.  לפלוני במעמד שלשתן – קנה'?

אי מההיא – הוה אמינא הני מילי[14] מתנה מרובה[15], אבל מתנה מועטת דק"ס בחלק מכתה"י נ': אימא  לא ליבעי בפניו – קא משמע לן[16].


הנהו דק"ס בכת"י מ', [א], ו3 נ': תרי  גינאי[17] דעביד דק"ס בכת"י מ', פיר', ו1: דעבוד; א', ג': דעבדו  חושבנא בהדי הדדי; פש דק"ס ברוב כתה"י ודפו"י: פוש; מ': פשו  חמש איסתרי זוזי דק"ס בכת"י מ': חמש' זוזי פשיטי [18] גבי חד מנייהו; אמרי ליה דק"ס בחלק מכתה"י: אמ' או א"ל, שיכול להתפרש אמר ליה  "יהבינהו ניהליה למרי ארעא" באפי מרי ארעא[19], וקנה דק"ס ברוב כתה"י: וקנו  מיניה; לסוף אזל, עבד חושבנא בין דיליה דק"ס בכמה כתי"י: דידיה  לנפשיה – לא פש דק"ס בכת"י מ', ו1,2: ולא הוה פייש  גביה ולא מידי! אתא דק"ס בכת"י מ', א: את', שיכול להתפרש אתו  לקמיה דרב נחמן. אמר ליה: מאי איעביד לך? חדא: דאמר דק"ס בכת"י מ', ו2: דהא', שמתפרש דהאמר, ובכת"י ג' דהא אמר  רב הונא אמר רב [קנין 'במעמד שלשתן' – קונה לאלתרדק"ס בכת"י ג': מנה לי בידך תנהו לפלני במעמד שלשתן קנה. ובכת"י פיר' כול' ; ועוד – הא קנו מינך!

אמר ליה רבא: אטו האי – מי קאמר 'לא יהבינא דק"ס בכתה"י ודפו"י: יהיבנא '? 'דליכא דק"ס בכת"י מ', ו1,2,3: ליכא  גבאי' קאמר!

אמר ליה: אם כן – קנין בטעות הוא, וכל קנין בטעות – חוזר.


איתמר: "הולך מנה לפלוני, שאני חייב לו": אמר רב: חייב[20] באחריותו[21], ואם בא לחזור[22] – אינו חוזר;

ושמואל אמר: מתוך שחייב באחריותו, אם בא לחזור – חוזר.

לימא בהא קמיפלגי: דמר[23] סבר '"הולך" כ"זכי" דמי'[24], ומר סבר '"הולך" לאו כ"זכי" דמי'?

לא, דכולי עלמא "הולך" כ"זכי" דמי דק"ס בכת"י ו2 נ' בג': פי', גבי מתנה דאין בה אחריות [25], והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: לא אמרינן 'מיגו', ומר[26] סבר: אמרינן 'מיגו'[27] דק"ס בכמה כתי"י ודפו"י הסדר הפוך: מר סבר אמרינן מיגו ומר סבר לא אמרינן מיגו .


תניא כוותיה דרב: "הולך מנה לפלוני שאני חייב לו", "תן מנה לפלוני שאני חייב לו", "הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי", "תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי"[28] – חייב באחריותו, ואם בא לחזור – אינו חוזרדק"ס בג' כת"י ו1 נ': ש"מ הולך כזכי דמי. 

פקדון? – לימא ליה[29]: "אין רצונו דק"ס בכת"י מ' וא': רצוני [30] שיהא פקדונו דק"ס בכת"י א, ו2: פקדוני  ביד אחר"[31]!?

אמר רב זירא: כשהוחזק דק"ס בכת"י מ', ו1,2, ג', וד"פ: בשהוחזק [32] כפרן[33].


רב ששת הוה ליה אשרתא[34] דסרבלי[35] במחוזא; אמר ליה לרב יוסף בר חמא: "בהדי דאתית – אייתינהו ניהלי".

אזל, יהבינהו ליה. אמרי ליה "ניקני מינך[36]"!

אמר להו: "אִין[37]"! לסוף אישתמיט להו. כי אתא לגביה – אמר ליה: שפיר עבדת דלא שוית נפשך (משלי כב ז) [עשיר ברשים ימשול, ו]'עבד לוה לאיש מלוה'[38].

לישנא אחרינא: שפיר עבדת! עבד לוה לאיש מלוה[39]!


רבי אחי ברבי יאשיה הוה ליה איספקא[40] דכספא בנהרדעא;


עמוד ב

אמר להו לרבי דוסתאי בר ינאי ולרבי יוסי בר כיפר: "בהדי דאתיתו - אתיוה ניהלי".

אזול, יהביה ניהליה; אמרי להו "נקני מינייכו"! אמרי להו "לא"! אמרי להו "אהדריה ניהלן"!

רבי דוסתאי ברבי ינאי אמר להו "אִין [41]", רבי יוסי בר כיפר אמר להו "לא" [42]!

הוו קא מצערו ליה.

אמר ליה [43]: חזי מר היכי קא עביד [44]!

[גירסת רש"י: אמרו [בלשון רבים] לו לרבי דוסתאי, [כלומר: האנשים מנהרדעא אמרו לרבי דוסתאי: חזי מר מאי קעביד רבי יוסי בר כיפר]: דלא קמהדר לן]

אמר להו: טב רמו ליה [45]!

כי אתו לגביה [46], אמר ליה: חזי מר [47] לא מיסתייה דלא סייען אלא אמר להו נמי "טב רמו ליה!" אמר ליה : אמאי תיעבד הכי [48]!?

אמר ליה: אותן בני אדם - הן אמה [49] וכובען אמה [50], ומדברין מחצייהן [51], ושמותיהן מבוהלין: "ארדא" ו"ארטא" ו"פילי בריש"; אומרין 'כפותו' – כופתין, אומרין 'הרוגו' – הורגין! אילו הרגו את דוסתאי - מי נתן לינאי אבא בר כמותי?

אמר ליה: בני! אדם הללו קרובים למלכות הן?

אמר ליה: הן!

יש להן סוסים ופרדים שרצים אחריהן?

אמר ליה הן!

אמר ליה: אי הכי - שפיר עבדת!


"הולך מנה לפלוני", והלך, ובקשוֹ ולא מצאוֹ [52]: תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו;

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר "הולך" כ"זכי" [53] ומר סבר "הולך" לאו כ"זכי";

אמר רבי אבא בר ממל: דכולי עלמא "הולך" לאו כ"זכי", ולא קשיא: הא בבריא [54] הא בשכיב מרע [55].

רב זביד אמר: הא והא בשכיב מרע [56]: הא דאיתיה למקבל [57] בשעת מתן מעות [58], הא דליתיה למקבל בשעת מתן מעות [59].

רב פפא אמר: הא והא בבריא [60]: הא דמית מקבל בחיי נותן [61], הא [62] - דמית נותן בחיי מקבל [63].


לימא "הולך" כ"זכי" - תנאי היא, דתניא:

"הולך מנה לפלוני", והלך, ובקשו ולא מצאו - יחזרו למשלח;
מת משלח - רבי נתן ורבי יעקב אמרו: יחזרו ליורשי משלח;
ויש אומרים: ליורשי מי שנשתלחו לו.
רבי יהודה הנשיא אמר משום רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר: מצוה לקיים דברי המת[64];
וחכמים אומרים: יחלוקו;
וכאן[65] אמרו: כל מה שירצה שליח – יעשה[66].
אמר רבי שמעון הנשיא: על ידי היה מעשה, ואמרו: יחזרו ליורשי משלח.

מאי לאו בהא קמיפלגי:

דתנא קמא [67] סבר: "הולך" לאו כ"זכי" [68],
ורבי נתן ורבי יעקב נמי "הולך" לאו כ"זכי", ואע"ג דמית - לא אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת' [69]; ויש אומרים "הולך" כ"זכי" [70];
רבי יהודה הנשיא אמר משום רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר: "הולך" לאו כ"זכי": מיהו היכא דמית - אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת',
וחכמים אומרים יחלוקו: מספקא להו [71];
כאן אמרו: שודא [72] עדיף [73];
ורבי שמעון הנשיא - מעשה אתא לאשמועינן?

לא! בבריא, דכולי עלמא לא פליגי[74], והכא במאי עסקינן? בשכיב מרע, ובפלוגתא דרבי אלעזר [75] ורבנן קמיפלגי, דתנן (בבא בתרא פ"ח מ"ז; דף קנו,א):

המחלק נכסיו על פיו[76]: רבי אלעזר [במשניות: אליעזר] אומר: אחד בריא ואחד מסוכן - נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה[77], ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה; וחכמים אומרים: אלו ואלו נקנין באמירה.
אמרו לו [חכמים לרבי אלעזר]: מעשה באמן של בני רוכל, שהיתה חולה, ואמרה: "תינתן

הערות

עריכה
  1. ^ האי מלוה לגבי האי
  2. ^ ונוח לו לדחות הפרעון זמן ארוך
  3. ^ השתא בשעת אמירה
  4. ^ בלב שלם להאי, ומינתיק מקמא
  5. ^ אם היה מקבל זה אדם חזק, שאינו ממתין
  6. ^ כאילו קבלה משה הלכה מסיני, שאין צריך לתת בה טעם
  7. ^ להכניס ולהוציא; ואף על פי שכתבו לה בלשון מתנה – לא קנאתן; ואין טעם בדבר אלא כך תקנו, והפקר בית דין הפקר
  8. ^ בית מיוחד, שאינו דר בה, אלא עשאו לו לבית חתנות
  9. ^ השתא סלקא דעתא דהכי אמר ליה: 'בפניו אני מבטיחך שלא אחזור בי'
  10. ^ ופרכינן:
  11. ^ בתמיה
  12. ^ כיון דבאפיה קאמינא לך – דתיתביה ניהליה – תו לא מצי הדרנא בי
  13. ^ ולמה ליה למימר דלא מצינא הדרנא
  14. ^ דבעינן בפניו:
  15. ^ כגון מנה
  16. ^ להכי איצטריך למימר 'באפיה קאמינא לך': לאשמועינן דקבא דמוריקא – דמתנה מועטת היא – בעיא נמי באפיה
  17. ^ בעלי גינה מוכרי ירק
  18. ^ סילעי מדינה; סתם 'איסתירי' – סלע צורי; 'איסתרי זוזי': סלע מדינה, שמינית שבסלע צורי, דהיינו חצי דינר
  19. ^ 'באפי מרי' – אאמרו ליה קאי, כלומר: אמרו ליה באפי מרי ארעא "יהבינהו ניהליה למרי ארעא"
  20. ^ המשלח הזה
  21. ^ אם יאנסו מיד שליח זה
  22. ^ ולומר "החזירם לי שמא יאנסו ממך בדרך"
  23. ^ רב
  24. ^ הלכך אינו חוזר, ומיהו חייב באחריותו – שהמלוה לא צווהו למוסרם לזה
  25. ^ כלומר: בעלמא "הולך" – כ"זכי" דמי, ואם היו במתנה, דליכא אחריות – מודה שמואל דאינו חוזר
  26. ^ שמואל
  27. ^ מתוך שחייב באחריות – אם בא לחזור חוזר
  28. ^ כלומר: אחד מכל לשונות הללו
  29. ^ האי משלח
  30. ^ של מפקיד
  31. ^ דהכי קיימא לן לקמן בפרק שלישי (כט,א); וכיון דאין רצונו – אשתכח דחוב הוא לו, ואין חבין לו לאדם אלא בפניו, ואמאי אינו חוזר? האי לאו "זכי" הוא
  32. ^ משלח זה
  33. ^ בפקדון; דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו
  34. ^ הקפה
  35. ^ סרבלי: קו"ט COAT בלע"ז, שנתן סרבלים באשראי, לתת לו המעות לזמן קבוע
  36. ^ אונסא דאורחא, דאי מיתנסי מינך – לא ליהדר לתובען
  37. ^ כן אעשה
  38. ^ שלא שיעבדת עצמך על חינם, ותהיה 'עבד'; ולהך לישנא גריס 'שפיר עבדת דלא שוית נפשך עביד לוה לאיש מלוה'
  39. ^ כלומר: שפיר עבדת דאשתמטת, לפי שהן לווים, ועבדים לי להביאו לי באחריותן
  40. ^ כלי
  41. ^ מהדרנא
  42. ^ כדאמרינן לעיל: אם בא לחזור - אינו חוזר
  43. ^ [רבי יוסי ברבי כיפר לרבי דוסתאי, כאשר ציערו אותו]
  44. ^ [מה הם, אנשי נהרדעא עושים לי]
  45. ^ הרבה הַכּוהו - לשון מורי; לשון אחר: טב רמו ליה: יפה ראויות המכות הללו
  46. ^ [לרבי אחי]
  47. ^ [רבי דוסתאי]
  48. ^ שנתרצית להחזיר מיד
  49. ^ אנשי מדות גבוהים בקומה
  50. ^ אף מלבושיהן מאויימים משאר בני אדם
  51. ^ כלומר: קולן עבה, ונראה הדיבור יוצא מטיבורן
  52. ^ שמת
  53. ^ וכיון שזכה בהן בחייו - ינתנו ליורשיו
  54. ^ יחזרו למשלח, ד"הולך" - לאו כ"זכי" דמי, וזה לא שלחו אלא למקבל, ולא ליורשיו
  55. ^ שכל זמן שלא חזר בו - דבריו ככתובים וכמסורים; ו"הולך" דידיה – "זכי" הוא, ויתנם ליורשי מי שנשתלחו לו, שהרי זכה אביהן בחייו
  56. ^ ד"הולך" דידיה - "זכי" הוא
  57. ^ בעולם
  58. ^ ושליח זכה בהן מיד, וכשמת - זכו יורשיו מכחו
  59. ^ שכבר מת; וזה [הנותן והשולח] לא היה יודע; נמצאת זכיה בטעות, ולא קנו יורשין
  60. ^ ו"הולך" דידיה - לאו כ"זכי" דמי
  61. ^ יחזרו למשלח, דלא זכה בהן מקבל; ואפילו מת הנותן בחזירת השליח - אין כאן משום 'מצוה לקיים דברי המת', שקודם מיתתו בטלו דבריו - משעת מיתת המקבל
  62. ^ דקתני 'ליורשי מי שנשתלחו לו'
  63. ^ לאחר שמסרן לשליח – מת, ועדיין מקבל חי; הלכך: משעת מיתת הנותן - זכה בהם המקבל, משום ד'מצוה לקיים דברי המת', ואפילו היה בריא
  64. ^ לקמן מפרש מאי פליג א'יש אומרים'
  65. ^ בבבל
  66. ^ לפי מה שראה בדעתו של משלח: אם היתה עינו יפה במתנה זו ואוהב את המקבל ואת בניו
  67. ^ דלא איירי במת משלח, ואמר יחזרו למשלח
  68. ^ אבל אם מת משלח - לא ידעינן מאי קאמר בה
  69. ^ ורבי נתן ורבי יעקב הוסיפו על דבריו, ואמרו דאפילו מת משלח - לית לן בבריא, דמצוה לקיים דברי המת
  70. ^ ופליגי אפילו לא מת משלח, ואמילתיה דת"ק [קאי];
    ותדע: דמדקאמר רבי יהודה הנשיא 'מצוה לקיים דברי המת' – שמע מינה שמעינהו ל'יש אומרים' דתלו טעמייהו ב"הולך" כ"זכי" דמי, ואפילו לא מת משלח; ואמר איהו: דוקא מת, דמצוה לקיים דבריו, אבל לא מת – לא, ד"הולך" - לאו כ"זכי" דמי
  71. ^ אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה לקיים אי לא
  72. ^ ראות עיניו של שליח
  73. ^ מֵחֲלוּקָה במילתא דמספקא
  74. ^ דלאו כ"זכי" דמי
  75. ^ דמשוי ליה לשכיב מרע כבריא
  76. ^ על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו, ולא כשאר המורישים שחולקים היורשים בשוה
  77. ^ שבכך הן נקנים מן הבריא, ושכיב מרע נמי - לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי - לא מיקנו