ביאור:בבלי גיטין דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דמדרינן ליה ברבים.

הניחא למאן דאמר 'נדר שהודר ברבים אין לו הפרה' אלא למאן דאמר 'יש לו הפרה' - מאי איכא למימר?

דמדרינן ליה על דעת רבים ^[1], דאמר אמימר: הלכתא אפילו למאן דאמר 'נדר שהודר ברבים יש לו הפרה' – 'על דעת רבים - אין לו הפרה.

והני מילי ^[2] לדבר הרשות ^[3], אבל לדבר מצוה יש לו הפרה, כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים ^[4], דהוה פשע בינוקי ^[5], ואהדריה רבינא: דלא אישתכח דדייק כוותיה.

והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם:

'מפני תיקון העולם'? דאורייתא הוא, דכתיב (ירמיהו לב מד) [שדות בכסף יקנו] וכתוב בספר וחתום [והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב, כי אשיב את שבותם, נאם ה’]!

אמר רבה: לא, צריכא לרבי אלעזר, דאמר ^[6] 'עדי מסירה כרתי' ^[7] - תקינו רבנן עדי חתימה מפני תיקון העולם ^[8] דזמנין דמייתי סהדי אי נמי זימנין דאזלי למדינת הים.

רב יוסף אמר: אפילו תימא לרבי מאיר: התקינו שיהא עדים מפרשין שמותיהן ^[9] בגיטין מפני תיקון העולם, כדתניא: בראשונה היה כותב 'אני פלוני חתמתי עד' - אם כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר ^[10], ואם לאו פסול; אמר רבן גמליאל: תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשין שמותיהן בגיטין מפני תיקון העולם ^[11].'

ובסימנא לא? והא רב צייר כורא ^[12], ורבי חנינא צייר חרותא ^[13], רב חסדא 'סמך' ורב הושעיא 'עין', רבה בר רב הונא צייר מכותא ^[14]?

שאני רבנן, דבקיאין סימנייהו.

מעיקרא במאי אפקעינהו ^[15] ?

בדיסקי ^[16].

הלל התקין פרוסבול וכו' [מפני תיקון העולם]:

תנן התם: פרוסבול אינו משמט ^[17] -זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן: שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' [לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא.] - עמד והתקין פרוסבול ^[18]; וזה הוא גופו של פרוסבול: "מוסרני לכם ^[19] פלוני דיינין שבמקום פלוני ^[20], שכל חוב שיש לי אצל פלוני - שאגבנו כל זמן שארצה", והדיינים חותמים למטה, או העדים.' ^[21]

ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא?

אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא, דתניא: רבי אומר: (דברים טו ב) וזה דבר השמיטה - שמוט [כל בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה’] - בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים; בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע ^[22] - אי אתה משמט כספים ^[23]

עמוד ב

ותקינו רבנן דתשמט ^[24], זכר לשביעית ^[25].

'ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוסבול': ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית ^[26] ותקינו רבנן דתשמט ^[27]?

אמר אביי: שב ואל תעשה הוא ^[28] [ולכאורה היה אפשר לפרש 'שב ואל תעשה' במלוה, שישב ולא יגוש, אבל ללוה יש מצוה להחזיר מכל מקום];

רבא אמר: ^[29]הפקר בית דין ^[30] היה הפקר, דאמר רבי יצחק: מנין שהפקר בית דין היה הפקר? שנאמר (עזרא י ח) וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ^[31] והוא יבדל מקהל הגולה.

רבי אליעזר אמר מהכא (יהושע יט נא) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וגו' [למטות בני ישראל בגורל בשלה לפני ה' פתח אהל מועד; ויכלו מחלק את הארץ] - וכי מה ענין ראשים אצל אבות ^[32]? לומר לך: מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו ^[33] - אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו

איבעיא להו: כי התקין הלל פרוסבול - לדריה הוא דתקין או דלמא לדרי עלמא נמי תקין?

למאי נפקא מינה?

לבטוליה ^[34]: אי אמרת לדריה הוא דתקין - מבטלינן ליה; אלא אי אמרת לדרי עלמא נמי תקין - הא 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא א"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין'?

מאי?

תא שמע דאמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול ^[35] אלא אי בבי דינא דסורא ^[36] אי בבי דינא דנהרדעא ^[37]; ואי סלקא דעתך לדרי עלמא נמי תקין - בשאר בי דינא נמי לכתבו!?

דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא - כגון בי דינא דידיה, וכרב אמי ורב אסי, דאלימי לאפקועי ממונא, אבל לכולי עלמא לא ^[38]?

תא שמע דאמר שמואל 'הא פרוסבלא - עולבנא דדייני הוא ^[39]; אי איישר חיל ^[40] - אבטליניה'.

– 'אבטליניה' ^[41]? - והא 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין'? הכי קאמר: אם איישר חיל יותר מהלל – אבטליניה.

ורב נחמן אמר: אקיימנה.

'אקיימנה'? הא מיקיים וקאי!?

הכי קאמר: אימא ביה מילתא ^[42]: דאף על גב דלא כתוב - ככתוב דמי ^[43].

איבעיא להו: האי 'עולבנא' - לישנא דחוצפא הוא או לישנא דניחותא הוא ^[44]?

תא שמע דאמר עולא: עלובה ^[45] כלה שזינתה בקרב חופתה ^[46].

אמר רב מרי ברה דבת שמואל: מאי קרא ^[47]? (שיר השירים א יב) עד שהמלך במסבו ^[48] - נרדי ^[49] נתן ריחו ^[50].

אמר רבא: עדיין חביבותא הוא גבן ^[51], דכתיב 'נתן' ולא כתיב 'הסריח'.

תנו רבנן: הנעלבין ^[52] ואינן עולבים ^[53], שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין ^[54] מאהבה ^[55] ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר (שופטים ה לא) [כן יאבדו כל אויביך ה’] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [ותשקט הארץ ארבעים שנה].

מאי 'פרוסבול'?

אמר רב חסדא: פרוס ^[56] בולי ^[57] ובוטי ^[58].

הערות עריכה

^ כך יאמרו לו "הרי אנו מדירין אותך על דעתינו"
^ דאין לו הפרה
^ שאין צריכים להפרתו לצורך דבר מצוה
^ שלא ילמד עוד תינוקות
^ חובטן יותר מדאי
^ בפרק בתרא (פו,א)
^ דקתני: רבי אלעזר אומר: 'אפילו אין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר' והאי קרא - עצה טובה קא משמע לן
^ דלמא מייתי עדי מסירה, ומערער בעל לומר "לא גירשתיה"
^ 'ראובן' או 'שמעון'; מעיקרא לא היו חותמים אלא 'אני פלוני חתמתי עד' ולא היה נוקב שמו [אם 'פלוני' – מה פירוש 'לא היה נוקב שמו'? אולי: החתימות ('אני פלומי חתמתי עד') לא היו ברורות – כמו היום - ולכן נדרשו לכתוב את שמם באופן ברור, וההינו 'מפרשים שמותיהן' – השמות שהיו בחתימה]
^ דמתוך שלא היה מפרש שמו לא היו יודעין לבקש עדים מכירים ויודעים שיעידו על כתב ידו, והיו צריכין לחזר אחר שטרות אחרים שחתימתם דומה לזו ונתקיימו בבית דין על ידי העדאת החתומים עצמן, כדקיימא לן בכתובות (כ,א): אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין
^ שמאחר שיתפרשו שמותם - יחזרו אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כתב ידם
^ ולא היה חותם שמו
^ ענף של דקל
^ וילון ספינה
^ במה הודיעו לבריות שאלה חותמיהן? בשטרות ליכא למימר מעיקרא, דהא אמרת 'התקינו'
^ שטרי שאלות ותשובות ושלומות
^ מאחר שכתב פרוסבול אינו משמט חובו בשביעית
^ דלא תשמט, ועקר דבר מן התורה
^ את שטרותי
^ שאתם תהיו נוגשים, ואני לא אגוש
^ ולקמן מוקי דיש כח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה
^ כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ
^ ואף על פי שהשמטת כספים חובת הגוף היא, ואינה תלויה בארץ - ילפינן בהיקישא דלא נהגא; והלל כרבי סבירא ליה, דאמר: שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן הוא, ואף על גב דהלל בבית שני הוה - סבירא ליה לאביי דבבית שני, הואיל ולא היה יובל נוהג - לא נהגו שמיטין מדאורייתא, ודאמרינן בערכין (לב,ב): מנו יובלות לקדש שמיטין - מדרבנן קאמר. ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי שכתב במסכת גיטין בירושלמי: מנין שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן שיובל נוהג? שנאמר: 'וזה דבר השמיטה – שמוט': אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית; אבל בתורת כהנים ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג, ואומר אני שהוא מחלוקת
^ בזמן הזה
^ שלא תשתכח תורת שביעית
^ בזמן הזה, כרבי
^ ונמצא הלוה גזלן על פיהם
^ והלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו, ולא עקר ליה בידים; וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה, כגון שופר ולולב ודומיהן – ביבמות, ב'האשה רבה' (צ,ב), דלא עקירה בידים היא
^ לעולם, בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי: שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא, ותקין הלל דלא תשמט, בין לרבי דאמר: לאו דאורייתא, ואמור רבנן דתשמט - לא תיקשי דבר, דבדבר שבממון - אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר, ד
^ בממון
^ באנשי כנסת הגדולה כתיב
^ הוה ליה למכתב 'וראשי המטות'
^ מחלק נכסיו על פיו
^ להושיב בית דין אי אכשור דרי שלא יהו מונעין מלהלוות - לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט?
^ דלא אלים לאפקועי ממונא
^ רב
^ שמואל
^ דכי אמרה שמואל להך מילתא, וכי איתשיל הך שאלתא בבי מדרשא - הוה בי דינא דרב אמי ורב אסי, והיינו דמשני 'דלמא כי תקון הלל נמי לדרי עלמא לא תקון אלא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי'
^ לקמן מפרש לשון חוצפא: שנוטלים ממון שלא כדין בחזקה
^ אם אחזיק כח
^ אלמא לאו לדרי עלמא תקין, דאם כן היכי מצי שמואל למימר אבטליניה
^ אושיב בית דין ואתקין דסתם מלוין יהו כמוסרין שטרותיהן לבית דין
^ ניהוי כמו שכתב
^ לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים, שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית, שלא תבא שביעית ותשמיטיה; הלכך אי איישר חיל אבטליניה
^ חצופה
^ בעוד שכינה וישראל בסיני עשו את העגל, שהרי לא נסעו מסיני עד לאחר הקמת המשכן, בשנה שניה, כדכתיב 'ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו' ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני (במדבר י)'
^ דיש לדרוש עליהם כלה מזנה בחופתה
^ בחופתו
^ בושמי
^ עזב ריחו הטוב, כמו 'ולא נתן סיחון את ישראל וגו' (שם כא)
^ אף על פי שהזכיר קלקוליהן - לא הזכיר אלא במראית חיבה
^ אותן שנעלבים מיד אחרים
^ את אחרים
^ מצות
^ מאהבת המקום, ולא ליטול שכר ולא מיראת פורענות
^ 'פרוז': תקנה
^ עשירים
^ ועניים; עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם

[1] כך יאמרו לו "הרי אנו מדירין אותך על דעתינו"

[2] דאין לו הפרה

[3] שאין צריכים להפרתו לצורך דבר מצוה

[4] שלא ילמד עוד תינוקות

[5] חובטן יותר מדאי

[6] בפרק בתרא (פו,א)

[7] דקתני: רבי אלעזר אומר: 'אפילו אין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר' והאי קרא - עצה טובה קא משמע לן

[8] דלמא מייתי עדי מסירה, ומערער בעל לומר "לא גירשתיה"

[9] 'ראובן' או 'שמעון'; מעיקרא לא היו חותמים אלא 'אני פלוני חתמתי עד' ולא היה נוקב שמו [אם 'פלוני' – מה פירוש 'לא היה נוקב שמו'? אולי: החתימות ('אני פלומי חתמתי עד') לא היו ברורות – כמו היום - ולכן נדרשו לכתוב את שמם באופן ברור, וההינו 'מפרשים שמותיהן' – השמות שהיו בחתימה]

[10] דמתוך שלא היה מפרש שמו לא היו יודעין לבקש עדים מכירים ויודעים שיעידו על כתב ידו, והיו צריכין לחזר אחר שטרות אחרים שחתימתם דומה לזו ונתקיימו בבית דין על ידי העדאת החתומים עצמן, כדקיימא לן בכתובות (כ,א): אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין

[11] שמאחר שיתפרשו שמותם - יחזרו אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כתב ידם

[12] ולא היה חותם שמו

[13] ענף של דקל

[14] וילון ספינה

[15] במה הודיעו לבריות שאלה חותמיהן? בשטרות ליכא למימר מעיקרא, דהא אמרת 'התקינו'

[16] שטרי שאלות ותשובות ושלומות

[17] מאחר שכתב פרוסבול אינו משמט חובו בשביעית

[18] דלא תשמט, ועקר דבר מן התורה

[19] את שטרותי

[20] שאתם תהיו נוגשים, ואני לא אגוש

[21] ולקמן מוקי דיש כח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה

[22] כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ

[23] ואף על פי שהשמטת כספים חובת הגוף היא, ואינה תלויה בארץ - ילפינן בהיקישא דלא נהגא; והלל כרבי סבירא ליה, דאמר: שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן הוא, ואף על גב דהלל בבית שני הוה - סבירא ליה לאביי דבבית שני, הואיל ולא היה יובל נוהג - לא נהגו שמיטין מדאורייתא, ודאמרינן בערכין (לב,ב): מנו יובלות לקדש שמיטין - מדרבנן קאמר. ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי שכתב במסכת גיטין בירושלמי: מנין שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן שיובל נוהג? שנאמר: 'וזה דבר השמיטה – שמוט': אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית; אבל בתורת כהנים ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג, ואומר אני שהוא מחלוקת

[24] בזמן הזה

[25] שלא תשתכח תורת שביעית

[26] בזמן הזה, כרבי

[27] ונמצא הלוה גזלן על פיהם

[28] והלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו, ולא עקר ליה בידים; וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה, כגון שופר ולולב ודומיהן – ביבמות, ב'האשה רבה' (צ,ב), דלא עקירה בידים היא

[29] לעולם, בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי: שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא, ותקין הלל דלא תשמט, בין לרבי דאמר: לאו דאורייתא, ואמור רבנן דתשמט - לא תיקשי דבר, דבדבר שבממון - אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר, ד

[30] בממון

[31] באנשי כנסת הגדולה כתיב

[32] הוה ליה למכתב 'וראשי המטות'

[33] מחלק נכסיו על פיו

[34] להושיב בית דין אי אכשור דרי שלא יהו מונעין מלהלוות - לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט?

[35] דלא אלים לאפקועי ממונא

[36] רב

[37] שמואל

[38] דכי אמרה שמואל להך מילתא, וכי איתשיל הך שאלתא בבי מדרשא - הוה בי דינא דרב אמי ורב אסי, והיינו דמשני 'דלמא כי תקון הלל נמי לדרי עלמא לא תקון אלא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי'

[39] לקמן מפרש לשון חוצפא: שנוטלים ממון שלא כדין בחזקה

[40] אם אחזיק כח

[41] אלמא לאו לדרי עלמא תקין, דאם כן היכי מצי שמואל למימר אבטליניה

[42] אושיב בית דין ואתקין דסתם מלוין יהו כמוסרין שטרותיהן לבית דין

[43] ניהוי כמו שכתב

[44] לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים, שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית, שלא תבא שביעית ותשמיטיה; הלכך אי איישר חיל אבטליניה

[45] חצופה

[46] בעוד שכינה וישראל בסיני עשו את העגל, שהרי לא נסעו מסיני עד לאחר הקמת המשכן, בשנה שניה, כדכתיב 'ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו' ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני (במדבר י)'

[47] דיש לדרוש עליהם כלה מזנה בחופתה

[48] בחופתו

[49] בושמי

[50] עזב ריחו הטוב, כמו 'ולא נתן סיחון את ישראל וגו' (שם כא)

[51] אף על פי שהזכיר קלקוליהן - לא הזכיר אלא במראית חיבה

[52] אותן שנעלבים מיד אחרים

[53] את אחרים

[54] מצות

[55] מאהבת המקום, ולא ליטול שכר ולא מיראת פורענות

[56] 'פרוז': תקנה

[57] עשירים

[58] ועניים; עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]