ביאור:בבלי גיטין דף יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כדאי הוא רבי שמעון ^[1] לסמוך עליו בשעת הדחק ^[2].

והאמר ריש לקיש: 'לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים לא'?

בההיא - כרבי יוחנן סבירא ליה ^[3].

והאמר רבי יוחנן 'שנים משום עדים וכולן משום תנאי' ^[4]?

בההיא - כריש לקיש סבירא ליה.

משנה:

בכל כותבים: בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא של קיימא.

אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים.

על הכל כותבין: על העלה ^[5] של זית, ועל הקרן של פרה - ונותן לה את הפרה ^[6], על יד של עבד - ונותן לה את העבד.

רבי יוסי הגלילי אומר: אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים.

גמרא:

'דיו'? – דיותא;

'סם'? - סמא ^[7];

'סיקרא'? - אמר רבה בר בר חנה: 'סקרתא' שמה ^[8].

'קומוס'? - קומא ^[9];

'קנקנתום'? - אמר רבה בר [בר חנה אמר] שמואל: חרתא דאושכפי ^[10] [משחת נעלים].

'ובכל דבר שהוא מתקיים וכו' - לאתויי מאי?

לאתויי הא: דתני רבי חנינא: כתבו במי טריא ^[11] ואפצא ^[12] – כשר.

תני רבי חייא: כתבו באבר ^[13], בשחור ^[14], ובשיחור ^[15] – כשר.

איתמר: המעביר דיו על גבי סיקרא ^[16] בשבת: רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: חייב שתים: אחת משום כותב ואחת משום מוחק ^[17];

דיו על גבי דיו, סיקרא על גבי סיקרא – פטור ^[18];

סיקרא על גבי דיו: אמרי לה חייב ואמרי לה פטור:

אמרי לה 'חייב' - מוחק הוא ^[19]; אמרי לה 'פטור' - מקלקל הוא ^[20].

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום - מהו שיכתבו להם בסיקרא, ויחתמו; כתב עליון = כתב? או אינו כתב?

אמר ליה: אינו כתב.

אמר ליה: והלא לימדתנו רבינו: 'כתב עליון - כתב לענין שבת' ^[21]?

אמר ליה: וכי מפני שאנו מדמין ^[22] - נעשה מעשה ^[23]?

איתמר: עדים שאין יודעים לחתום: רב אמר: מקרעין ^[24] להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; ושמואל אמר: באבר ^[25].

'באבר' סלקא דעתך? והתני רבי חייא: כתבו באבר, בשחור, ובשיחור – כשר ^[26]?

לא קשיא: הא [שמואל] באברא, הא [רבי חייא] במיא דאברא ^[27].

רבי אבהו אמר: במי מילין ^[28].

והתני רבי חנינא: כתבו במי טריא ואפצא – כשר?

לא קשיא: הא [דברי רבי חנינא] דאפיץ ^[29], שאין מי מילין על גבי מי מילין ^[30], הא ^[31] דלא אפיץ ^[32].

רב פפא אמר: ^[33] ברוק; וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה ^[34]: ברוק; והני מילי בגיטין ^[35], אבל בשטרות לא ^[36]!

דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות - ונגדיה רב כהנא.

עמוד ב

תניא כוותיה דרב ^[37]: עדים שאין יודעין לחתום - 'מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - בגיטי נשים, אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות: אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין.

'קרייה'? מאן דכר שמה?

חסורי מיחסרא והכי קתני: עדים שאין יודעין לקרות - קורין לפניהם וחותמים, ושאין יודעין לחתום כו' [מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו]; אמר רבי שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות: אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין.

אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? שלא יהו בנות ישראל עגונות.

אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה.

ואלא כמאן?

כרבנן ^[38].

והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא!?

תרגמא ^[39] אקריאה ^[40].

רב יהודה ^[41] מיצטער ^[42], קרי וחתים ^[43].

אמר ליה עולא: לא צריכת, דהא רבי אלעזר, מרא דארץ ישראל ^[44] - קרו קמיה וחתים! ורב נחמן קרו קמיה ספרי דייני וחתים! ודווקא רב נחמן וספרי דייני דאית להו אימתא ^[45], אבל רב נחמן וספרי אחריני, ספרי דייני ואיניש אחרינא – לא.

רב פפא - כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של כותים ^[46] - מקרי להו לשני כותים, זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ומגבי ביה ממשעבדי ^[47].

אמר רב אשי: אמר לי רב הונא בר נתן: הכי אמר אמימר: 'האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל ^[48] - מגבינן ביה ממשעבדי' - והא לא ידעי למיקרי?

בדידעי.

והא בעינן 'כתב שאינו יכול להזדייף' – וליכא?

בדאפיצן.

והא בעינן 'צריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה' – וליכא?

בדמהדר.

ואלא מאי קא משמע לן?

דכל לשון כשר.

תנינא: גט שכתבוֹ ^[49] עברית ועדיו יונית, יונית ועדיו עברית – כשר!?

אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי בגיטין ^[50], אבל בשאר שטרות לא - קא משמע לן.

אמר שמואל: 'נתן לה נייר ^[51] חלק ואמר לה: "הרי זה גיטיך" – מגורשת: חיישינן שמא במי מילין כתבו ^[52].

מיתיבי: '"הרי זה גיטך" ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד, וחזר ואמר "שטר פסים הוא" ^[53], "שטר אמנה הוא" ^[54] – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה ^[55]'; טעמא דאיכא כתב, הא ליכא כתב – לא ^[56]!?

כי קאמר שמואל ^[57] - ^[58] דבדקינן ליה ^[59] במיא דנרא ^[60]: אי פליט – פליט, ואי לא פליט - לאו כלום הוא.

וכי פליט - מאי הוי? השתא הוא דפליט ^[61]!?

שמואל נמי 'חיישינן' קאמר ^[62].

אמר רבינא: אמר לי אמימר: הכי אמר מרימר משמיה דרב דימי: הני בי תרי ^[63] דיהיב גיטא קמייהו - צריכי למיקרייה.

מיתיבי: "הרי זה גיטך" ונטלתו וזרקתו לים, או לאור, או לכל דבר האבד, וחזר ואמר "שטר פסים הוא", "שטר אמנה הוא" – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה ואי אמרת צריכי למיקרייה - בתר דקריוה מי מצי אמר לה הכי?

לא, צריכא דבתר דקריוה - עייליה לבי ידיה ^[64], ואפקיה; מהו דתימא חלופי חלפיה? - קא משמע לן.

ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני [לבין חביות] אשתכח מזוזתא [וכאשר חפשו את הגט מצאו מזוזה]. אמר רב נחמן מזוזתא ביני דני לא שכיחא ^[65].

והני מילי דאשתכח חדא, אבל תרתי תלת ^[66] - ^[67]מדהא הואי - הא ^[68] נמי ^[69] הואי ^[70], ^[71] וגיטא - אימור עכברים שקלוה.

ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ספר תורה, יהיב לה לדביתהו ואמר לה: "הא גיטך"!

אמר רב יוסף: למאי ליחוש לה? אי משום מי מילין ^[72] - אין מי מילין על גבי מי מילין ^[73];

הערות

^ דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר
^ שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה
^ לרבי יהושע בן לוי
^ ואין כאן הקדמה, דתנאי נינהו, ואפילו לרבנן כשר
^ תלושה
^ בגמרא מפרש טעמא
^ אורפימנ"ט
^ צבע אדום שקורין מיניא"ו
^ שרף האילן
^ אדרמינ"ט
^ מי טריא – מי גשמים - לשון מורי;
^ 'מי טריא [ואפצא]’: מים ששורים בו פרי, שהוא כעין עפצים - גל"ש בלע"ז
^ ששף העופרת במים ומשחירים
^ פחמין
^ חרתא דאושכפי
^ שתי אותיות של סיקרא והעביר עליהם דיו בשבת
^ מוחק על מנת לכתוב שתי אותיות בשבת – חייב; וזה מוחק התחתונות - סיקרא - וכתב העליונות: דיו
^ שהרי הוא בתחילה: לא כתב ולא מחק
^ ולא כותב, שמתחילה היה כתוב הגון מעתה
^ והוה ליה כמוחק על מנת שלא לכתוב; ולמאן דמיחייב - לא הוה מקלקל כל כך, שהרי כתבו ניכר
^ דהא אמרת לעיל חייב שתים
^ 'מדמין': שושפצי"ר, כמו 'כמדומים': שאנו אומדים וסבורים, ואומדין מאומד לבנו להחמיר
^ להקל אפילו לענין שבת - אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה
^ מסרטין
^ לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחירו - אינו כתב
^ וכיון דכתב גמור הוא - הוה ליה כדיו על גבי סיקרא, דקאסרינן לעיל
^ מים ששרה בהן שחיקת אבר
^ מים ששרה בהן עפצים שחוקים
^ הקלפים מעובדים בעפצים - רושמין עליהן את העדים במי מילין, דלא הוי כתב
^ שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב ואינו ניכר, הלכך אין מי מילין על גבי מילין
^ ומתניתין
^ בדלא אפיצן
^ רושמין להם
^ ספסר של שוורים
^ משום עיגונא, כדלקמן, דלא משכחינא סהדי בקיאי, ובתוך כך יפרש זה לים או ימות, ותיזקק ליבם
^ יחזיר אחר העדים בקיאים לחתום
^ דאמר מקרעין להן נייר
^ דמכשירי לכולהו
^ להא דרב גמדא
^ שאם יודעין לחתום אף על פי שאין יודעין לקרות - שפיר דמי, וקרו קמייהו אחריני, כרבנן; ודרב כהנא - בשאין יודעין לחתום, וגבי חתימה אמרן לדרב כהנא לעיל
^ זקן היה, ועיניו כהות, וכשהיה צריך לחתום בעד או בדיין
^ בקריאת שטר
^ וקורהו וחותם
^ בקי מכל חביריו; ובמסכת נדה מפרש אמאי קרי ליה 'מרא דארעא דישראל' בפרק שני (דף כ,ב)
^ רב נחמן - דיין היה, ממונה מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה, כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכד ב) וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא משקרי
^ וחותמיהם עובדי כוכבים, דאכשרנא להו (לעיל י,ב)
^ והא דאמרינן בפרק קמא: מבני חורי ולא ממשעבדי? [שם] בנעשה בהדיוט, דלית ליה קלא
^ וישראל עשאוהו, אלא שכתבוהו לשון פרסי
^ כתב שלו
^ משום תקנת עגונות
^ סתם נייר - של עשבים הוא, ולא קלף מעובד עפצים, דאי עפיץ - הא אמרן 'אין מי מילין על גבי מי מילין'
^ ונבלעו, ואמרן לעיל: כתבו במי טריא ואפצא - כשר
^ 'שטר פיוסים': שאומר לחבירו אוהבו ומאמינו שיכתוב לו על עצמו שטר חוב כדי שיראה עשיר
^ שכתב ללות ולא לוה, והאמינו לוה למלוה שלא יתבענו אלא אם כן ילונו, ומסר לו את השטר
^ משום אשתו
^ דאי בנייר חלק נמי אמרינן 'מגורשת' - מכדי תנא אתא לאשמועינן דאף על גב דלא אקרינא אי גיטא הוי אי לא - כיון דאמר לה 'גיטא הוא' - לא הדר ביה תו, ומחזקינן דגיטא הוא; ואי בנייר חלק נמי סבירא ליה הכי - לאשמועינן רבותא יתירתא דנייר חלק
^ נמי שמגורשת
^ לא בסתמא אלא
^ לנייר
^ צבע שקורין פוייל"י, ומעבירים מי הצבע עליו, ופולט אותיות שבלע, ונראות
^ וכשהיו בלועות לא היה כתב
^ שמא לא נבלעו יפה, ואם מת - אסורה לכהן, וחולצת ולא מתייבמת דספק גרושה היא
^ עדי מסירה
^ תחת כנפיו
^ וזו היא שזרק, זה ואין לחוש שמא גט זרק לה ואבד
^ ואנו ראינו שזה לא זרק אלא כתב אחד
^ על כרחך חדא הויא התם מעיקרא, ו
^ חברתה
^ אמרינן
^ התם
^ וזה - גט זרק,
^ שמא כתב לה גט מבחוץ ואינו ניכר
^ וכל גוילים של ספרי תורה שלהם עבודים בעפצים

[1] דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר

[2] שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה

[3] לרבי יהושע בן לוי

[4] ואין כאן הקדמה, דתנאי נינהו, ואפילו לרבנן כשר

[5] תלושה

[6] בגמרא מפרש טעמא

[7] אורפימנ"ט

[8] צבע אדום שקורין מיניא"ו

[9] שרף האילן

[10] אדרמינ"ט

[11] מי טריא – מי גשמים - לשון מורי;

[12] 'מי טריא [ואפצא]’: מים ששורים בו פרי, שהוא כעין עפצים - גל"ש בלע"ז

[13] ששף העופרת במים ומשחירים

[14] פחמין

[15] חרתא דאושכפי

[16] שתי אותיות של סיקרא והעביר עליהם דיו בשבת

[17] מוחק על מנת לכתוב שתי אותיות בשבת – חייב; וזה מוחק התחתונות - סיקרא - וכתב העליונות: דיו

[18] שהרי הוא בתחילה: לא כתב ולא מחק

[19] ולא כותב, שמתחילה היה כתוב הגון מעתה

[20] והוה ליה כמוחק על מנת שלא לכתוב; ולמאן דמיחייב - לא הוה מקלקל כל כך, שהרי כתבו ניכר

[21] דהא אמרת לעיל חייב שתים

[22] 'מדמין': שושפצי"ר, כמו 'כמדומים': שאנו אומדים וסבורים, ואומדין מאומד לבנו להחמיר

[23] להקל אפילו לענין שבת - אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה

[24] מסרטין

[25] לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחירו - אינו כתב

[26] וכיון דכתב גמור הוא - הוה ליה כדיו על גבי סיקרא, דקאסרינן לעיל

[27] מים ששרה בהן שחיקת אבר

[28] מים ששרה בהן עפצים שחוקים

[29] הקלפים מעובדים בעפצים - רושמין עליהן את העדים במי מילין, דלא הוי כתב

[30] שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב ואינו ניכר, הלכך אין מי מילין על גבי מילין

[31] ומתניתין

[32] בדלא אפיצן

[33] רושמין להם

[34] ספסר של שוורים

[35] משום עיגונא, כדלקמן, דלא משכחינא סהדי בקיאי, ובתוך כך יפרש זה לים או ימות, ותיזקק ליבם

[36] יחזיר אחר העדים בקיאים לחתום

[37] דאמר מקרעין להן נייר

[38] דמכשירי לכולהו

[39] להא דרב גמדא

[40] שאם יודעין לחתום אף על פי שאין יודעין לקרות - שפיר דמי, וקרו קמייהו אחריני, כרבנן; ודרב כהנא - בשאין יודעין לחתום, וגבי חתימה אמרן לדרב כהנא לעיל

[41] זקן היה, ועיניו כהות, וכשהיה צריך לחתום בעד או בדיין

[42] בקריאת שטר

[43] וקורהו וחותם

[44] בקי מכל חביריו; ובמסכת נדה מפרש אמאי קרי ליה 'מרא דארעא דישראל' בפרק שני (דף כ,ב)

[45] רב נחמן - דיין היה, ממונה מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה, כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכד ב) וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא משקרי

[46] וחותמיהם עובדי כוכבים, דאכשרנא להו (לעיל י,ב)

[47] והא דאמרינן בפרק קמא: מבני חורי ולא ממשעבדי? [שם] בנעשה בהדיוט, דלית ליה קלא

[48] וישראל עשאוהו, אלא שכתבוהו לשון פרסי

[49] כתב שלו

[50] משום תקנת עגונות

[51] סתם נייר - של עשבים הוא, ולא קלף מעובד עפצים, דאי עפיץ - הא אמרן 'אין מי מילין על גבי מי מילין'

[52] ונבלעו, ואמרן לעיל: כתבו במי טריא ואפצא - כשר

[53] 'שטר פיוסים': שאומר לחבירו אוהבו ומאמינו שיכתוב לו על עצמו שטר חוב כדי שיראה עשיר

[54] שכתב ללות ולא לוה, והאמינו לוה למלוה שלא יתבענו אלא אם כן ילונו, ומסר לו את השטר

[55] משום אשתו

[56] דאי בנייר חלק נמי אמרינן 'מגורשת' - מכדי תנא אתא לאשמועינן דאף על גב דלא אקרינא אי גיטא הוי אי לא - כיון דאמר לה 'גיטא הוא' - לא הדר ביה תו, ומחזקינן דגיטא הוא; ואי בנייר חלק נמי סבירא ליה הכי - לאשמועינן רבותא יתירתא דנייר חלק

[57] נמי שמגורשת

[58] לא בסתמא אלא

[59] לנייר

[60] צבע שקורין פוייל"י, ומעבירים מי הצבע עליו, ופולט אותיות שבלע, ונראות

[61] וכשהיו בלועות לא היה כתב

[62] שמא לא נבלעו יפה, ואם מת - אסורה לכהן, וחולצת ולא מתייבמת דספק גרושה היא

[63] עדי מסירה

[64] תחת כנפיו

[65] וזו היא שזרק, זה ואין לחוש שמא גט זרק לה ואבד

[66] ואנו ראינו שזה לא זרק אלא כתב אחד

[67] על כרחך חדא הויא התם מעיקרא, ו

[68] חברתה

[69] אמרינן

[70] התם

[71] וזה - גט זרק,

[72] שמא כתב לה גט מבחוץ ואינו ניכר

[73] וכל גוילים של ספרי תורה שלהם עבודים בעפצים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]