ביאור:בבלי גיטין דף סה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כעין דאורייתא תקון.

ואידך?

כי אמרינן 'כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון' - במילתא דאית לה עיקר מן התורה, אבל מילתא דלית לה עיקר מן התורה – לא.

מתיב רב אויא: מערימין על מעשר שני ^[1]; כיצד? אומר אדם לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ושפחתו העברים: "הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעשר שני זה" ^[2] ואוכלו בלא חומש.' האי שפחה - היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיא גביה? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות?

הכא במאי עסקינן? במעשר בזמן הזה, דרבנן.

ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא? והתניא: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ^[3]?

אלא בעציץ שאינו נקוב, דרבנן.

אמר רבא: שלש מדות בקטן ^[4]:

צרור וזורקו אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, וכנגדן בקטנה ^[5] מתקדשת למיאון ^[6];

הפעוטות ^[7] מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ^[8], וכנגדן בקטנה ^[9] מתגרשת בקידושי אביה ^[10];

הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש ^[11]; וכנגדן בקטנה חולצת ^[12];

ולמכור ^[13] בנכסי אביו ^[14] עד שיהא בן עשרים.

משנה:

קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" - אינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך אם רצה הבעל לחזור ^[15] – יחזור, שאין קטן עושה שליח; ואם אמר לו אביה "צא והתקבל לבתי גיטה" אם רצה לחזור - לא יחזור.

האומר "תן גט זה לאשתי במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר – פסול ^[16];

"הרי היא במקום פלוני" ^[17] ונתנו לה במקום אחר – כשר.

האשה שאמרה "התקבל לי גיטי במקום פלוני" וקיבלו לה במקום אחר – פסול.

רבי אלעזר מכשיר ^[18].

"הבא לי גיטי ממקום פלוני" והביאו לה ממקום אחר – כשר.

גמרא:

ורבי אלעזר מאי שנא רישא דלא פליג ^[19], ומאי שנא סיפא דפליג?

איהו דמדעתיה מגרש ^[20] – קפיד ^[21], ^[22] איהי, דבעל כרחה מתגרשת^[23] - מראה מקום היא לו ^[24].

משנה:

"הבא לי גיטי" - ^[25] אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה;

"התקבל לי גיטי" - אסורה לאכול בתרומה מיד.

"התקבל לי גיטי במקום פלוני" אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ^[26]

רבי אלעזר אוסר מיד ^[27].

גמרא:

וגיטא מיהא הוי? והאמרת רישא לא הוי גיטא?

לא, צריכא: דאמרה ליה "התקבל לי גיטא במתא מחסיא", וזימנין דמשכחת ליה בבבל ^[28], והכי קאמר ליה ^[29]: משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה מיניה;

עמוד ב

^[30] גיטא לא הוי ^[31] עד דמטית למתא מחסיא ^[32].

ורבי אלעזר אוסר מיד:

פשיטא: דהא מראה מקום היא לו ^[33]!

לא, צריכא ^[34]: דאמרה ליה "זיל למזרח", דאיתיה ^[35] במזרח, וקא אזל ^[36] למערב; מהו דתימא ^[37] במערב הא ליתיה ^[38]? קא משמע לן דילמא בהדי דקאזיל מיגס גאיס ביה ^[39] ויהב ליה גיטא.

האומר לשלוחו "ערב לי ^[40] בתמרים" ועירב לו בגרוגרות, "בגרוגרות" ועירב לו בתמרים: תני חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב'.

אמר רבה: לא קשיא: הא רבנן הא רבי אלעזר:

הא רבנן דאמרי 'קפידא' ^[41], הא רבי אלעזר דאמר 'מראה מקום היא לו' ^[42].

ורב יוסף אמר: הא והא רבנן ^[43], ^[44] כאן בשלו ^[45], כאן ^[46] בשל חבירו ^[47].

אמר ליה אביי: ואלא הא דתניא 'האומר לשלוחו "ערב לי במגדל" ^[48] - ועירב לו בשובך, "בשובך" - ועירב לו במגדל, דתניא חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב' - התם מאי 'שלו ושל חבירו' איכא ^[49]?

התם נמי: איכא פירי דמגדל ופירי דשובך ^[50].

משנה:

האומר "כתבו גט ותנו לאשתי ^[51], "גרשוה" ^[52], "כתבו איגרת ותנו לה" ^[53] - הרי אלו יכתבו ויתנו;

"פטרוה", "פרנסוה", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום ^[54].

גמרא:

תנו רבנן: "שלחוהָ" ^[55], "שבקוהָ" ^[56], "תרכוהָ" ^[57] - הרי אלו יכתבו ויתנו; "פטרוהָ", "פרנסוהָ", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום.

תניא: רבי נתן אומר: "פטרוהָ" - דבריו קיימין; "פיטרוהָ" - לא אמר כלום ^[58].

[והא אנן תנן 'פטרוה לא אמר כלום'?]

אמר רבא רבי נתן דבבלאה הוא ^[59], ודייק בין פיטרוהָ לפטרוהָ ^[60]; תנא דידן, דבר א"י הוא ^[61] - לא דייק ^[62].

איבעיא להו: "הוציאוה" מהו ^[63]? "עזבוה" מהו ^[64]? "התירוה" מהו ^[65]? "הניחוה" מהו? "הועילו לה" מה?ו "עשו לה כדת" מהו?

פשוט מיהא חדא ^[66] דתניא: "עשו לה כדת", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום.

משנה:

בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ^[67] ואמר "כתבו גט לאשתי" - ^[68] הרי אלו יכתבו ויתנו ^[69]; חזרו לומר: אף המפרש ^[70] והיוצא בשיירא ^[71]; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן ^[72].

גמרא:

גניבא יוצא בקולר הוה; כי הוה קא נפיק - אמר "הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא ^[73] דנהר פניא"

אמר רבי זירא:

הערות

^ לפדותו בלא חומש; שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר שני שלו, ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו
^ ממנו, דהוו להו אחרים לגביה, והם סמוכים על שולחנו, ושלהם שלו, שהם חוזרים ונותנים לו
^ דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה)
^ שלש מדות חלוקות בזכיית קטן
^ חשיב לה יודעת לשמור קידושיה, ומתקדשת בקידושי אִמָהּ או אחיה לדעתה, או בקבלת עצמה אם יתומה היא
^ שצריכה למאן, ואינה יוצאה בלא מיאון, דתנן ביבמות (קז,ב): כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה - אינה צריכה למאן; וזו יודעת לשמור היא
^ תנן בהניזקין (נט,א)
^ ופרשינן כבר שית כבר תמני
^ משהגיעה לימים הללו – 'משלחה ואינה חוזרת' קרינא בה
^ ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קידושין ומת, ואף על פי שקידושיה קידושין מן התורה
^ שנה אחת לפני נערותה - נדריה נבדקין, כדתנן במסכת נדה (מה,ב): בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין, ואם ידעה לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה - נדרה נדר והקדישה הקדש
^ אם הביאה סימנין, ולא אמרינן 'שומא נינהו'; אבל קודם הזמן הזה - קטנה היא, ואין סימניה סימנין, ואינה חולצת ד'איש' כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש
^ קרקעות
^ הוי קטן
^ קודם שיגיע גט לידה
^ דאין רצונו שיעליזו עליו שם, וקפידא היא
^ אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה
^ טעמא מפרש בגמרא
^ גבי "תן גט זה לאשתי במקום פלוני" וקתני פסול
^ והדבר תלוי בו
^ איכא למימר קפידא היא, ו'דוקא' קאמר ליה
^ אבל
^ מנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתביה התם?
^ הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו
^ אם אשת כהן היא
^ שכך אמרה לו: לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם; ובגמרא פריך: וגיטא היכי הוי? הואיל וקיבלו במקום אחר - ואפילו כשיגיע שם - והא תנן לעיל פסול!
^ משפירש מאצלה; רבי אלעזר לטעמיה, דמכשיר כשקיבלו במקום אחר, דמראה מקום היא לו, ומשעת קבלה איגרשא לה; לפיכך משעה שפירש מלפניה - אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו
^ כיון דהדר אמרה ליה הכי - מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא
^ והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא
^ הכי קאמרה:
^ לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך
^ עד דמטית התם
^ דאמר רבי אלעזר לעיל 'אשה - כיון דלאו בדידה תליא - קביעות מקומה לא הויא קפידא, אלא כמראה מקום
^ הא דאיצטריך למיתני 'אוסר מיד'
^ לבעל
^ האי שליח
^ לא תתסר מיד דהא
^ לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר
^ פוגע בו
^ לסוף אלפים של תחום
^ דאמרי לעיל גבי דידה, אף על גב דלא בדידה תליא, ולא איכפת לה – אמרינן: כל מאי דאמר איניש לשלוחיה - אי שני - לאו שלוחיה הוא, הכיא נמי אין עירובו עירוב
^ במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה
^ ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה, דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא
^ והנך מתנייתא
^ עירובו עירוב, דלא איכפת ליה
^ והאי דקתני 'אינו עירוב'
^ כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה, ואמר לו האיך לשלוחיה "ערב לי בתמרים דפלוני"; דהכא ודאי קפידא הוא, דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא
^ קא סלקא דעתין הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים
^ דמקפיד? מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי
^ 'במגדל' דקתני - לאו לאתנוחיה הוא, אלא "ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל"
^ לשון בני אדם הוא; כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה 'גט'
^ נמי כבר נהגו לקרות גירושין
^ גם זה לשון הגט, שכותבין בו 'ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין'
^ 'פטרוה' לא אמר כלום, דדלמא לשון פטור וחובה, להקל מעליה חובות שחייבת; 'פרנסוה' - כל לשון 'פרנסה' לשון עשיית צרכיה הוא; קונדיי"ר בלע"ז; כמו' לפרנסה שמין באב' (כתובות סח א), וכמו 'מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות' (שם סט,א); הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם, או צורכי מלבוש וכסות הוא; 'כנימוס' – כחוק; לא ידעינן אי חק גט, אי חק מזון וכסות, וכן 'כראוי'
^ לשון 'ושִלחה מביתו' (דברים כד) נקט האי גברא
^ לשון 'אגרת שבוקין'
^ לשון תרוכין: גירושין
^ גירסת רש"י הפוכה: רבי נתן אומר: פיטרוה דבריו קיימין: לשון גט פטורין; כך שמעתי; ולי נראה הפוך: פַטרוה - שעל כרחך בלשון צואה הוא, כמו שַלחוה וכמו דַברו שַברו - הוא לשון גט פטורין, שהוא דגש; פיטרוה - שבלשון צוואה הוא רפי, כמו אִמרו שִלחו מכם (בראשית מב) שִמעו מלכים (שופטים ה) - אף 'פיטרוה' הוא לשון פטור וחובה, דאי לשון פטורין - היה לו להדגיש 'פטרוה'
^ שבא מבבל, כדאמרינן בבבא בתרא (קלא,א): והעזתי פני בנתן הבבלי
^ שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה - לשון גט פטורין הוא, שהדגיש וסיפר בלשון ארמי; וכי אמר פיטרוה - סיפר בלשון עברי, ואמר לשון פטור וחובה
^ וכל סיפורו לשון עברי
^ בין פטרוה ובין פיטרוה, ולאו לגט פיטורין איכוון; דפיטורין לשון ארמי, הוא תרגום של שילוח
^ מי אמרינן לישנא דקרא נקט: 'ויצאה מביתו' (דברים כד)? או דילמא לאו לישנא דקרא הוא, דלא כתיב 'והוציאה מביתו' אלא 'ויצאה' - היא מעצמה
^ לשון איגרת שיבוקין הוא? או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט - לאו לישנא דגיטא הוא
^ לשון מותרת לכל אדם הוא? או לשון התרת נדרים או התרת חגורה
^ מתניתא חדא מהני בעיין:
^ ליהרג למלכות
^ אף על פי שלא אמר "תנו"
^ דאגב פחדיה טריד ולא פריש
^ לים
^ למדברות
^ חולה
^ מיין שיש לי

[1] לפדותו בלא חומש; שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר שני שלו, ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו

[2] ממנו, דהוו להו אחרים לגביה, והם סמוכים על שולחנו, ושלהם שלו, שהם חוזרים ונותנים לו

[3] דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה)

[4] שלש מדות חלוקות בזכיית קטן

[5] חשיב לה יודעת לשמור קידושיה, ומתקדשת בקידושי אִמָהּ או אחיה לדעתה, או בקבלת עצמה אם יתומה היא

[6] שצריכה למאן, ואינה יוצאה בלא מיאון, דתנן ביבמות (קז,ב): כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה - אינה צריכה למאן; וזו יודעת לשמור היא

[7] תנן בהניזקין (נט,א)

[8] ופרשינן כבר שית כבר תמני

[9] משהגיעה לימים הללו – 'משלחה ואינה חוזרת' קרינא בה

[10] ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קידושין ומת, ואף על פי שקידושיה קידושין מן התורה

[11] שנה אחת לפני נערותה - נדריה נבדקין, כדתנן במסכת נדה (מה,ב): בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין, ואם ידעה לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה - נדרה נדר והקדישה הקדש

[12] אם הביאה סימנין, ולא אמרינן 'שומא נינהו'; אבל קודם הזמן הזה - קטנה היא, ואין סימניה סימנין, ואינה חולצת ד'איש' כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש

[13] קרקעות

[14] הוי קטן

[15] קודם שיגיע גט לידה

[16] דאין רצונו שיעליזו עליו שם, וקפידא היא

[17] אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה

[18] טעמא מפרש בגמרא

[19] גבי "תן גט זה לאשתי במקום פלוני" וקתני פסול

[20] והדבר תלוי בו

[21] איכא למימר קפידא היא, ו'דוקא' קאמר ליה

[22] אבל

[23] מנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתביה התם?

[24] הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו

[25] אם אשת כהן היא

[26] שכך אמרה לו: לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם; ובגמרא פריך: וגיטא היכי הוי? הואיל וקיבלו במקום אחר - ואפילו כשיגיע שם - והא תנן לעיל פסול!

[27] משפירש מאצלה; רבי אלעזר לטעמיה, דמכשיר כשקיבלו במקום אחר, דמראה מקום היא לו, ומשעת קבלה איגרשא לה; לפיכך משעה שפירש מלפניה - אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו

[28] כיון דהדר אמרה ליה הכי - מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא

[29] והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא

[30] הכי קאמרה:

[31] לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך

[32] עד דמטית התם

[33] דאמר רבי אלעזר לעיל 'אשה - כיון דלאו בדידה תליא - קביעות מקומה לא הויא קפידא, אלא כמראה מקום

[34] הא דאיצטריך למיתני 'אוסר מיד'

[35] לבעל

[36] האי שליח

[37] לא תתסר מיד דהא

[38] לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר

[39] פוגע בו

[40] לסוף אלפים של תחום

[41] דאמרי לעיל גבי דידה, אף על גב דלא בדידה תליא, ולא איכפת לה – אמרינן: כל מאי דאמר איניש לשלוחיה - אי שני - לאו שלוחיה הוא, הכיא נמי אין עירובו עירוב

[42] במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה

[43] ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה, דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא

[44] והנך מתנייתא

[45] עירובו עירוב, דלא איכפת ליה

[46] והאי דקתני 'אינו עירוב'

[47] כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה, ואמר לו האיך לשלוחיה "ערב לי בתמרים דפלוני"; דהכא ודאי קפידא הוא, דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא

[48] קא סלקא דעתין הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים

[49] דמקפיד? מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי

[50] 'במגדל' דקתני - לאו לאתנוחיה הוא, אלא "ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל"

[51] לשון בני אדם הוא; כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה 'גט'

[52] נמי כבר נהגו לקרות גירושין

[53] גם זה לשון הגט, שכותבין בו 'ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין'

[54] 'פטרוה' לא אמר כלום, דדלמא לשון פטור וחובה, להקל מעליה חובות שחייבת; 'פרנסוה' - כל לשון 'פרנסה' לשון עשיית צרכיה הוא; קונדיי"ר בלע"ז; כמו' לפרנסה שמין באב' (כתובות סח א), וכמו 'מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות' (שם סט,א); הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם, או צורכי מלבוש וכסות הוא; 'כנימוס' – כחוק; לא ידעינן אי חק גט, אי חק מזון וכסות, וכן 'כראוי'

[55] לשון 'ושִלחה מביתו' (דברים כד) נקט האי גברא

[56] לשון 'אגרת שבוקין'

[57] לשון תרוכין: גירושין

[58] גירסת רש"י הפוכה: רבי נתן אומר: פיטרוה דבריו קיימין: לשון גט פטורין; כך שמעתי; ולי נראה הפוך: פַטרוה - שעל כרחך בלשון צואה הוא, כמו שַלחוה וכמו דַברו שַברו - הוא לשון גט פטורין, שהוא דגש; פיטרוה - שבלשון צוואה הוא רפי, כמו אִמרו שִלחו מכם (בראשית מב) שִמעו מלכים (שופטים ה) - אף 'פיטרוה' הוא לשון פטור וחובה, דאי לשון פטורין - היה לו להדגיש 'פטרוה'

[59] שבא מבבל, כדאמרינן בבבא בתרא (קלא,א): והעזתי פני בנתן הבבלי

[60] שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה - לשון גט פטורין הוא, שהדגיש וסיפר בלשון ארמי; וכי אמר פיטרוה - סיפר בלשון עברי, ואמר לשון פטור וחובה

[61] וכל סיפורו לשון עברי

[62] בין פטרוה ובין פיטרוה, ולאו לגט פיטורין איכוון; דפיטורין לשון ארמי, הוא תרגום של שילוח

[63] מי אמרינן לישנא דקרא נקט: 'ויצאה מביתו' (דברים כד)? או דילמא לאו לישנא דקרא הוא, דלא כתיב 'והוציאה מביתו' אלא 'ויצאה' - היא מעצמה

[64] לשון איגרת שיבוקין הוא? או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט - לאו לישנא דגיטא הוא

[65] לשון מותרת לכל אדם הוא? או לשון התרת נדרים או התרת חגורה

[66] מתניתא חדא מהני בעיין:

[67] ליהרג למלכות

[68] אף על פי שלא אמר "תנו"

[69] דאגב פחדיה טריד ולא פריש

[70] לים

[71] למדברות

[72] חולה

[73] מיין שיש לי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]