ביאור:בבלי גיטין דף מא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ויאמר לו "עבדי אתה" [1] - כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין.

'וכותב' - עבד – 'שטר על דמיו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין העבד [במשנה: 'אינו’] כותב אלא [ה]משחרר' - [הוא ה]כותב [2]':

במאי קא מיפלגי?

במזיק שיעבודו של חבירו קא מיפלגי, דמר סבר: חייב, ומר סבר: פטור.

איתמר נמי: המזיק שיעבודו של חבירו - באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן.

עולא אמר: מי שיחררו? רבו שני. [וממשיך עולא בהסבר המשנה:]

'שורת הדין אין העבד חייב כלום' - במצות [3]

'אלא מפני תיקון העולם' - שהרי יצא עליו שם בן חורין -'כופין את רבו' - ראשון – 'ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו [4]'

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כותב [5] אלא [ה]משחרר' [הוא ה]כותב [6].

במאי קמיפלגי? בהיזק שאינו ניכר קמיפלגי: מר סבר: שמיה היזק ומר סבר: לא שמיה היזק [7].

עולא - מאי טעמא לא אמר כרב?

אמר לך: שני - 'רבו' קרית ליה [8]?

ורב - מאי טעמא לא אמר כעולא?

אמר לך: שני – 'משחרר' קרית ליה [9]?

איתמר: העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר [10]: אמי שפיר נאה [11] אמר רבי יוחנן: אינו גובה משאר נכסים, ואבוה דשמואל אמר: גובה משאר נכסים.

אמר רב נחמן בר יצחק משום ד'אמי שפיר נאה' הוא אומר שמעתא דלא שפירן? תתרגם שמעתיה דאמר ליה: "לא יהא לך פרעון אלא מזו" [12].

תניא נמי הכי: העושה שדהו אפותיקי לאחר ושטפה נהר גובה משאר נכסים [13]; ואם אמר לו "לא יהא לך פרעון אלא מזו" - אינו גובה משאר נכסים.

תניא אידך: העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה - גובין משאר נכסים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: בעל חוב גובה משאר נכסים, אשה אינה גובה משאר נכסים, שאין דרכה של אשה לחזר על בתי דינין [14].

משנה:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין [15] - עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים: תקנתם את רבו [16] - ואת עצמו לא תקנתם: לישא שפחה אי אפשר [17] שכבר חציו בן חורין,

(גיטין מא ב) [המשך המשנה:]  

בת חורין אי אפשר [18], שכבר חציו עבד! יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים, יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תוהו בראה, לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד] [19]! אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו.

וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

גמרא:

תנו רבנן: המשחרר חצי עבדו: רבי אומר: קנה [20], וחכמים אומרים: לא קנה.

אמר רבה: מחלוקת בשטר: דרבי סבר (ויקרא יט כ) [ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש] והפדה לא נפדתה [21] או חופשה לא נתן לה [22] [בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - מקיש שטר לכסף: מה כסף - בין כולו בין חציו [23], אף שטר נמי: בין כולו בין חציו!

ורבנן גמרי לה לה מאשה: מה אשה: חציה לא [24] - אף עבד נמי: חציו לא, אבל בכסף - דברי הכל קנה!

פדויה ואינה פדויה - לימא בהא קמיפלגי: דמר [רבי] סבר: הקישא עדיפא ומר [25] סבר: גזירה שוה עדיפא [26]!?

לא, דכולי עלמא גזירה שוה עדיפא [27], ושאני הכא: דאיכא למיפרך: מה לאשה שכן אינה יוצאה בכסף [28] - תאמר בעבד שיוצא בכסף [29]!

ורב יוסף אמר: מחלוקת בכסף: דרבי סבר 'והפדה לא נפדתה' - פדויה ואינה פדויה, ורבנן סברי: דברה תורה כלשון בני אדם [30], אבל בשטר דברי הכל לא קנה [31].

מיתיבי: 'המשחרר חצי עבדו בשטר: רבי אומר: קנה, וחכמים אומרים: לא קנה'. תיובתא דרב יוסף תיובתא: [32] נימא [33] בשטר הוא דפליגי [34] אבל בכסף לא פליגי [35] לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי [36]!

אמר לך רב יוסף: פליגי בשטר, והוא הדין בכסף! והא דקא מיפלגי בשטר - להודיעך כחו דרבי [37].

וליפלגי בכסף ולהודיעך כחן דרבנן [38]?

כח דהיתירא עדיף ליה.

תא שמע: (ויקרא יט כ) [ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש] 'והפדה' [לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - יכול לכל [39]? תלמוד לומר: 'לא נפדתה'.

אי 'לא נפדתה' - יכול לכל [40]? תלמוד לומר: 'והפדה'! הא – כיצד? פדויה ואינה פדויה, בכסף ובשוה כסף;

ואין לי אלא בכסף [41], בשטר מנין [42]? תלמוד לומר: 'והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה', ולהלן הוא אומר (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר] וכתב לה ספר כריתות [ונתן בידה ושלחה מביתו]: מה להלן בשטר - אף כאן בשטר; אין לי אלא חציו בכסף [43] או כולו בשטר [44], חציו בשטר מנין? תלמוד לומר: 'והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן': לה מקיש שטר לכסף: מה כסף: בין כולו בין חציו - אף שטר נמי: בין כולו בין חציו.

בשלמא לרב יוסף, בתר דאיתותב [45]: הא מני [46] רבי היא, אלא לרבה [47]: רישא [48] דברי הכל, וסיפא [49] רבי [50]?

אמר לך רבה: אִין, רישא דברי הכל וסיפא רבי.

רב אשי אמר: רבי היא [51]; אלא מתניתין דקתני 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין': בשלמא לרבה - מוקים לה [52] בכסף ודברי הכל, אלא לרב יוסף: לימא רבי היא ולא רבנן?

אמר רבינא:

הערות

עריכה
  1. ^ ויוציא לעז על בניו
  2. ^ שטר לבעל חובו על דמיו: הואיל והזיק שעבודו -ישלם לו
  3. ^ הנוהגות בבני חורין יותר מבעבדים, שלא היה קנוי לו ולא יכול לשחררו
  4. ^ העודפים על החוב
  5. ^ אין עבד כותב לו שום שטר דמאי עבד ליה איהו לא גרם ליה ולא מידי
  6. ^ לו שטר על העודף
  7. ^ לתנא קמא לא שמיה היזק, לפיכך אין לנו לחייב את המשחרר אלא העבד לפי הנאתו מן השחרור
  8. ^ תנא דמתניתין? – בתמיה: דקתני 'כופין את רבו', ומוקמת לה ברבו שני
  9. ^ מי הוי שחרורו שחרור
  10. ^ ושוב כל השדה וגוף הקרקע מקולקל: שהמים צפין עוד לעולם עליה
  11. ^ כך כינויו
  12. ^ אבל אמר לו "אם לא פרעתיך גבה מזו" - לא קמה ליה ברשותיה, ולאו אדעתא דידה לחודה אוזפיה, ואינו חייב באחריותה, וגובה משאר נכסים
  13. ^ כלומר: אם ירצה - מוכר את אלו והן גובין מן השאר
  14. ^ כלומר: דווקא הטילה אחריות כתובתה על שדה זו, ועל מנת כן נשאת, ולא שיהיו כל נכסיו אחראין לה ולא תדע על איזה לחזר: מי קנה ראשון ומי אחרון ותצטרך לדון עם כל אחד ואחד
  15. ^ כגון שהיו שני אחין או שני שותפין, ושחרר אחד את חלקו
  16. ^ שאינו חסר כלום
  17. ^ מפני צד חירות שבו
  18. ^ לישא מפני צד עבדות שבו
  19. ^ יוצר הארץ - לא על תוהו - להיות ריקנית - ברא אותה, כי אם לשבת - להיות בה יישוב - יצרה
  20. ^ והוי חציו בן חורין
  21. ^ דגבי שפחה חרופה איכא דדריש ליה בפדויה ואינה פדויה לקמן, ובמסכת כריתות (יא,א): חציה שפחה וחציה בת חורין; וסתם פדייה בכסף ובשוה כסף
  22. ^ היינו שטר, דגמר לה לה מאשה
  23. ^ כדיליף מ'והפדה לא נפדתה'
  24. ^ אין אשה מתגרשת מבעלה לחצאין
  25. ^ רבנן
  26. ^ דלא שבקינן גזירה שוה וילפינן מהיקש; ורבי סבר היקש עדיף, דכי איכא למילף מהיקש ומג"ש - שבקינן ג"ש וילפינן בהיקש
  27. ^ דכיון דמופנה לדרוש - הוי ליה כמאן דכתביה בגופיה דקרא, דהא קרא יתירא הוא, וכי לאו מופנה נמי ואין להשיב עליה, כיון דמסיני גמרינן לה, דאין אדם דן ג"ש מעצמו - איהי עדיפא מהיקש
  28. ^ לפיכך אינה מתגרשת לחצאין
  29. ^ הלכך כי נפקא בשטר - תצא אף לחצאין
  30. ^ ולעולם בשפחה גמורה משתעי
  31. ^ דגמר לה לה מאשה
  32. ^ הדר פריך:
  33. ^ בהך מתניתא
  34. ^ שטר נקט דוקא
  35. ^ דאילו בכסף - דברי הכל קנה
  36. ^ חדא דאמר בשטר - רבי מודה, והכא תניא דפליג! ועוד: דאמר רב יוסף דבכסף פליגי, וברייתא דיקא דבכסף מודו רבנן דקנה
  37. ^ דאפילו בשטר, דאיכא למגמר 'לה' 'לה' מאשה, דלא תיפוק לחצאין - פליג
  38. ^ דאפילו בכסף, דאיכא למדרש 'והפדה לא נפדתה' פליגי
  39. ^ שכולה פדויה ונתארסה לעבד עברי קרא משתעי, וקאמר דלא יומתו מחמת ניאוף
  40. ^ דלא נפדתה כלל, ואפילו הכי מיחייב אשם אביאה דידה, הואיל ונתייחדה לעבד עברי שמותר בשפחה
  41. ^ דאמרינן ביה דנפקא לחירות
  42. ^ שיוצאה לחירות
  43. ^ וכל שכן כולו
  44. ^ אבל חציו בשטר עדיין לא למדנו שאם שיחרר חציו יהא חציו בן חורין
  45. ^ ואוקימנא על כרחין דבתרוייהו פליגי
  46. ^ דאמר דבתרוייהו נפקא לחצאין
  47. ^ דאמר בשטר פליגי, אבל בכסף דברי הכל קנה
  48. ^ דקתני בכסף לחצאין
  49. ^ דקתני אף בשטר לחצאין
  50. ^ היא, ולא רבנן
  51. ^ רבי אמרה לכולה, דאית ליה בתרוייהו 'קנה'; ורבנן איפלוג עליה בעלמא אשטר, ולא אכסף; והא מתניתא מיהא איהו אמרה. ולא גרסינן 'ונסיב לה אליבא דתנאי'
  52. ^ דמשכחת חציו עבד וחציו בן חורין