ביאור:בבלי גיטין דף סח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
"איגניב לן כסא דכספא" [1]!
בהדי דקא מעייני ואתי - אשכחוה דכרוכה בסודריה. אמרי ליה [2]: חזי מר דלא מיכל קא בעי, אלא לצעורן!
אמר להו: אנא מיכל אכלי, וטעמי [3] ביה טעמא דחיורא [4]!
אמרי ליה: חיורא לא עביד לן האידנא [5].
אמר להו: בדקו בדוכתיה [6], דאמר רב חסדא: אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא [7] - לקותא היא [8].
בדוק, אשכחוה.
כי קא נפיק - כרו ליה בירא [9], ושדו ליה ציפתא עילויה [10], ואמרי ליה: ליתי מר לינח [11]!
נחר ליה רב חסדא מאחוריה [12].
אמר ליה [13] לינוקא: פסוק לי פסוקיך!
אמר ליה: (שמואל ב ב כא) [ויאמר לו אבנר:] נטה לך על ימינך או על שמאלך [ואחז לך אחד מהנערים וקח לך את חלצתו; ולא אבה עשהאל לסור מאחריו] [14].
אמר ליה לשמעיה: מאי קא חזית?
אמר ליה: ציפיתא דשדיא.
אמר ליה: הדר מינה [15].
לבתר דנפק אמר ליה רב חסדא: מנא הוה ידע מר?
אמר ליה: חדא - דנחר לי מר; ועוד - דפסק לי ינוקא פסוקא; ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו.
(קהלת ב ח) [כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות,] עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות;
'שרים ושרות' - אלו מיני זמר;
'ותענוגות בני האדם' - אלו בריכות [16] ומרחצאות
'שדה ושדות': הכא [17] תרגימו שידה ושידתין [18]; במערבא אמרי שידתא [19].
אמר רבי יוחנן: שלש מאות מיני שדים היו בשיחין [20], ושידה עצמה - איני יודע מה היא [21].
אמר מר: 'הכא תרגימו שידא ושידתין' - שידה ושידתין למאי איבעי ליה? דכתיב (מלכים א ו ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו' [ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו]; אמר להו לרבנן: היכי אעביד [22]? אמרו ליה: איכא שמירא [23] דאייתי משה לאבני אפוד [24].
אמר להו: היכא אישתכח?
אמרו ליה: אייתי שידה ושידתין כבשינהו [25] [26] אהדדי, אפשר דידעי ומגלו לך.
אייתי שידה ושידתין, כבשינהו אהדדי, אמרי: אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע.
אמר להו: היכא איתיה [27]?
אמרי ליה איתיה בטורא פלן [28]; [אשמדאי] כריא ליה בירא [29], ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא [30] וחתמיה בגושפנקיה [31], וכל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא, ואתי סייר ליה לגושפנקיה [32] ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל.
שדריה לבניהו בן יהוידע, יהב ליה שושילתא דחקיק עלה שם ועזקתא דחקיק עלה שם, וגבבי דעמרא [33] וזיקי דחמרא [34]. אזל כרא בירא מתתאי [35], ושפינהו למיא [36] וסתמינהו [37] בגבבי דעמרא [38], וכרא בירא [39] מעילאי [40], ושפכינהו לחמרא, וטמינהו [41] [42].
סליק יתיב באילנא.
כי אתא [43] סייריה לגושפנקא [44], גלייה, אשכחיה חמרא! אמר כתיב (משלי כ א) לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם, וכתיב (הושע ד יא) זנות ויין ותירוש יקח לב; לא אישתי. כי צחי - לא סגיא ליה, אישתי, רוה וגנא [45].
נחית [46], אתא, שדא ביה שושילתא, סתמיה [47].
כי אתער - הוה קא מיפרזל [48].
אמר ליה: שמא [שמו] דמרך [49] עלך! שמא דמרך עלך!
כי נקיט ליה ואתי, מטא דיקלא, חף ביה [50] – שדייה; מטא לביתא – שדייה; מטא גבי כובא [51] דההיא ארמלתא [52] – נפקא,
איחננא ליה [53]; כפא לקומתיה מיניה [54], איתבר ביה גרמא; אמר: היינו דכתיב (משלי כה טו) [בארך אפים יפתה קצין] ולשון רכה תשבר גרם [55].
חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא - אסקיה [56] לאורחיה [57]; חזא רויא [58] דהוה קא טעי באורחא - אסקיה לאורחיה [59]; חזא חדוותא דהוו קמחדי לה [60] - בכה. שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא: עביד לי מסאני לשב שני – אחיך [חייך, צחק]; חזא ההוא קסמא דהוה קסים – אחיך.
כי מטא להתם - לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי. יומא קמא אמר להו: אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?
אמרו ליה: אנסיה מישתיא [61].
שקל לבינתא אותיב אחברתה.
אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו: הכי אמר לכו: הדור אשקיוה.
למחר אמר להו: ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?
אמרו ליה: אנסיה מיכלא.
שקל לבינתא מחברתה, אותבה אארעא.
אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו: הכי אמר לכו: נגידו מיניה מיכליה [62].
[לסוף] תלתא יומי עייל לקמיה; שקל קניא [63] ומשח ארבעה גרמידי [אמות], ושדא קמיה, אמר ליה: מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ארבע גרמידי!? השתא כבשתיה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי?
אמר ליה: לא קא בעינא מינך מידי; בעינא דאיבנייה לבית המקדש, וקא מיבעי לי שמירא.
אמר ליה: לדידי לא מסיר לי, לשרא דימא מסיר ליה, ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה [64].
ומאי עבד ביה?
ממטי ליה לטורי [הרים] דלית בהו ישוב [65], ומנח לה אשינא דטורא, ופקע טורא [66], ומנקיט מייתי ביזרני מאילני, ושדי התם, והוי ישוב, והיינו דמתרגמינן [’דוכיפת'(ויקרא יא יט)] 'נגר טורא'.
בדקו קינא דתרנגולא ברא [67] דאית ליה בני, וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי [68]; כי אתא - בעי למיעל ולא מצי, אזל אייתי שמירא, ואותביה עלויה.
רמא [69] ביה קלא, שדייה, שקליה, אזל. חנק נפשיה [70] אשבועתיה.
אמר ליה בניהו: מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה [71]?
אמר ליה: מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה - זכי לעלמא דאתי.
ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא אסיקתיה לאורחיה?
אמר ליה: מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא, ועבדי ליה ניחא נפשיה, כי היכי דליכליה לעלמא.
מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית?
אמר ליה: בעי מימת גברא בגו תלתין יומין, ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין [72].
מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא "עביד לי מסאני לשב שנין" אחיכת?
אמר ליה: ההוא שבעה יומי לית ליה [73], מסאני לשב שנין בעי?
מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים – אחיכת?
אמר ליה: דהוה יתיב אבי גזא דמלכא [74]; - לקסום מאי דאיכא תותיה!
תרחיה גביה [75] עד דבנייה לבית המקדש. יומא חד הוה קאי לחודיה [76], אמר ליה: כתיב (במדבר כד ח) [אל מוציאו ממצרים] 'כתועפות ראם לו' [יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ] [77], ואמרינן 'כתועפות' - אלו מלאכי השרת; 'ראם' - אלו השדים; מאי רבותייכו מינן [78]? אמר ליה: שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך [79] ואחוי לך רבותאי.
שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה – בלעיה; אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא, פתקיה [80] [זרק אותו] ארבע מאה פרסי.
על ההיא שעתא אמר שלמה (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.
(קהלת ב י) [וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי] וזה היה חלקי מכל עמלי; מאי 'וזה'?
רב ושמואל: חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו [81].
היה מחזר על הפתחים. כל היכא דמטא – אמר: (קהלת א יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים; כי מטא גבי סנהדרין, אמרו רבנן: מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך [82] - מאי האי?
אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה.
אמר להו: לא.
שלחו להו למלכוותא: קאתי מלכא לגבייכו?
שלחו להו: אין, קאתי.
שלחו להו: בידקו בכרעיה [83].
שלחו להו: במוקי קאתי [84], וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה!
אתיוה לשלמה, והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם.
כי עייל - חזייה – פרח; ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה, והיינו דכתיב (שיר השירים ג ז-ח) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, איש חרבו על יריכו מפחד בלילות.
רב ושמואל: חד אמר: מלך והדיוט [85] [86]; וחד אמר: מלך והדיוט ומלך.
לדמא דרישא [87]: ליתי שורבינא [88], ובינא [89] ואסא דרא [90] וזיתא, וחילפא [91] וחילפי דימא [92], ויבלא [93], ולישלוקינהו בהדי הדדי, ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא ותלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא;
ואי לא - ליתי ורדא [94] חיורא דקאי בחד דרא [95], ולישלקיה ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא דרישא ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא.
לצליחתא [96]: ליתי תרנגולא ברא, ולישחטיה בזוזא חיורא [97] אההוא גיסא דכייב ליה [98] - ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה – וליתלייה [99] בסיפא דבבא [100], דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה.
הערות
עריכה- ^ שהיו רואים אותו כרך בסודריה, ורוצין לבדוק מהו
- ^ לריש גלותא
- ^ טעמתי
- ^ בשר בעלת שחין
- ^ לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין
- ^ בעור היו בודקין במקום ריסתנא זו, בכף הירך, ותמצאנו בעור שהוא לבן
- ^ טלאי לבן בעור שחור
- ^ שם בבשר, ונהפך העור ללבן
- ^ חפרו גומץ שיפול בו
- ^ השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו
- ^ לשכב במשכבו
- ^ עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו (ירמיהו ח)
- ^ רב ששת
- ^ פסוק הוא בעשהאל
- ^ חזור מעליה לימין או לשמאל
- ^ לרחוץ בהן בצונן
- ^ בבבל
- ^ שד זכר ושד נקבה
- ^ 'שידה': עגלה למרכבת נשים ושרים
- ^ באותו מקום
- ^ מה דמותה ומה טיבה; ויש אומרים שידה עצמה ראש כולן, ואִמָן - איני יודע מאי היא
- ^ בלי כלי ברזל
- ^ בריה מששת ימי בראשית ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו
- ^ דאמרינן במסכת סוטה (מח,ב): אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו, שנאמר 'פתוחי חותם' ואין מסרטין עליהם באיזמל, שנאמר 'במלואתם': שלא יהו חסרות כלום! אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן
- ^ כפאם ביסורין לומר לו היכן הוא
- ^ 'כבשינהו' – לחצן, לשון מכבש של בגדים (שבת קמא א)
- ^ אשמדאי שאוכל לכבשו
- ^ בהר פלוני
- ^ כָרָה לו שם בור
- ^ אבן
- ^ בחותמו
- ^ בודקו שלא נגע אדם בו לגלות בורו
- ^ גיזות צמר
- ^ נודות יין
- ^ במורד ההר למטה מבורו של אשמדאי
- ^ כגון 'השופה יין לחמריה' (בבא מציעא ס ב): הריק מי בור העליון לתוך התחתון דרך נקב שנקב בשפה שבין שתי הבורות, ומתוך שהראשון קרקעיתו גבוהה מקרקעית התחתון - נרוקו המים לתוכו מאליהן
- ^ לנקבים שבין זה לזה
- ^ כדי שֶכשֶיָשִים יין בעליון - לא יזוב ממנו לתחתון
- ^ אחרינא
- ^ לבורו של אשמדאי
- ^ מילא אותן שתי בורות עפר כדי שלא יבין אשמדאי
- ^ 'טמינהו': סתמן, כדמתרגמינן 'סתמום פלשתים' (בראשית כו): טמנון פלישתאי
- ^ אשמדאי
- ^ ומצאו שלם
- ^ נשתכר ונרדם
- ^ בניהו מן האילן
- ^ סגר השלשלת סביב צוארו שלא יוכל ראשו לצאת
- ^ משתגע ומתעסק לנתקה הימנו
- ^ הקב"ה
- ^ נתחכך בו
- ^ צריף קטן כמו 'כובא דציידי'
- ^ אלמנה היתה דרה בו
- ^ לימשך מעליו שלא יחוף בו
- ^ לצד אחר ואיסתלק עובי כתיפיו מן הבית
- ^ על ידי לשון רכה, ש'חננה' - מענה רך - נשברה עצמי
- ^ העלהו
- ^ להטותו אל הדרך
- ^ שיכור
- ^ אל הדרך
- ^ ראה הכנסת כלה שהיו מרבין בשמחה מאד
- ^ שתה הרבה
- ^ משכו ידיכם מלהאכילו כי אם מעט
- ^ קנה
- ^ מאמינו בשבועתו כשנשבע לו להחזירו לו
- ^ של זרעים ואילנות להתפרנס שם
- ^ מתבקע מעט כמין חריץ, עד שמשליך שם זרע האילנות וגדלים אילנות שם ומתפרנס מהם
- ^ בדקו עד שהיו בקיאין היכן יש קן של דוכיפת דהוא תרנגולא ברא
- ^ זכוכית, כדי שיראה את בניו ולא יוכל ליכנס אצלם, ויהא צריך לשמיר לבקע הזכוכית
- ^ שלוחו של שלמה
- ^ התרנגול
- ^ מה חששת לו
- ^ עד שיביא שתי שערות, ויהא ראוי לחליצה; ויודע היה זה שעתידה להמתין שלש עשרה שנה
- ^ אינו בטוח לחיות שבעה ימים שמא למחר ימות
- ^ תחתיו היה אוצר גדול זהב וכסף טמון
- ^ איחר אצלו שלמה לאשמדאי; 'תרח' בלשון ארמי – איחור, כדאמרינן בבבא קמא (פ,ב): מאן תרח ניתרח שמואל
- ^ שלמה אצל אשמדאי
- ^ להקדוש ברוך הוא יש לו תועפות ראמים למשלחתו וליפרע פורענות בשליחותו
- ^ שנשתבח הקב"ה בכם
- ^ טבעתו היה שם חקוק עליה
- ^ דחהו
- ^ לבושו; ובביאורי טהרות דרב האי ראיתי: קודו: מקידה של חרס לשתות מים (סוטה לב ב)
- ^ אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, שזה אומר "הייתי מלך" ואינו אומר דבר שטות אחרת
- ^ שרגליו של שד דומות לשל תרנגולים
- ^ אינו בא לשכב יחף, אלא באנפילאות; קאלצונ"ש בלעז
- ^ היה
- ^ שלמה לא חזר שוב למלכותו
- ^ חולי כאב הראש הבא מחמת דם
- ^ מין ארז כדאמרינן בראש השנה (כג,א) 'תאשור': שורבינא
- ^ ערבה
- ^ הדס לח
- ^ צפצפה: עץ ששמו פופליי"ר
- ^ גירופל"א
- ^ מין עשב
- ^ רוס"א
- ^ כל עלין שלו מצד אחד זה למעלה מזה
- ^ כאב חצי הראש
- ^ בדינר של כסף צרוף ישחטנו
- ^ שיזוב הדם על חצי הראש ששם הכאב
- ^ לתרנגולא שחוט
- ^ במזוזות הפתח