ביאור:בבלי גיטין דף פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה] בת לוי - מן המעשר [1];

בת כהן - מן התרומה [2];

ואין יורשין של זה ויורשין של זה [3] יורשים כתובתה [4];

ואם מתו - אחיו של זה ואחיו של זה חולצין [5] ולא מייבמין [6].

שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה [7] - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו [8] בה.

[במשניות: משנה ו] כל עריות שאמרו 'צרותיהן מותרות' [9] - הלכו הצרות האלו [10] ונישאו, ונמצאו אלו [11] איילונית [12] - תצא מזה [13] ומזה [14], וכל הדרכים האלו בה [15].

[במשניות: משנה ז] הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר [16], ונמצאת זו [17] שהיתה איילונית [18] - תצא מזה ומזה [19], וכל הדרכים האלו בה.

[במשניות: משנה ח] כתב סופר [20] גט לאיש [21] ושובר לאשה [22], וטעה [23] ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה [24] ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש [25] ושובר מיד האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.

רבי אלעזר אומר: אם לאלתר [26] יצא - אין זה גט; אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט; לא כל הימנו [27] מן הראשון לאבד זכותו של שני [28].

גמרא:

מאי 'מלכות שאינה הוגנת'? מלכות הרומיים; ואמאי קרי לה 'מלכות שאינה הוגנת'? משום דאין להם לא כתב ולא לשון [29].

אמר עולא: מפני מה תקינו מלכות בגיטין? משום שלום מלכות [30].

ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר [31]?

אין, רבי מאיר לטעמיה [32], דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - הולד ממזר.

לשום מלכות יון:

וצריכא: דאי אשמועינן 'מלכות שאינה הוגנת' - משום דמליכא [33], אבל 'מלכות מדי' ו'מלכות יון' - מאי דהוה הוה [34]! ואי אשמעינן 'מלכות מדי' ו'מלכות יון' - משום דמלכותא הוו [35]; אבל 'בנין הבית' - מאי דהוה הוה! ואי אשמעינן בנין הבית - דאמרי 'קמדכרי שבחייהו', אבל 'חורבן הבית', דצערא הוא - אימא לא, צריכא.

היה במזרח וכתב במערב:

מאן [מי 'היה במזרח’]? אילימא בעל - היינו 'שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה'! אלא לאו – סופר, כדאמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי יתביתו בשילי [שם מקום] - כתובו 'בשילי', ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני [שם מקום]; וכי יתביתו בהיני [36] כתובו [37] 'בהיני' [38] ואף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי.

אמר רב יהודה אמר שמואל:


עמוד ב

זו [39] דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב אלא לשם סנטר [40] שבעיר - הרי זו מגורשת.

ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשם איסטנדרא דבַּשְכַּר [41]; שלחה רב נחמן בר רב חסדא לקמיה דרבה: כי האי גוונא מאי?

שלח ליה: בהא אפילו רבי מאיר מודי; מאי טעמא? מאותה מלכות הוא.

ומאי שנא מסנטר שבעיר [42]?

התם זילא להו מילתא [43], הכא שביחא להו מילתא [44].

אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: זו [45] דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: הולד כשר; ומודים חכמים לרבי מאיר, שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - שהולד ממזר.

אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: 'שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה' הא - מאן קתני לה? אילימא רבי מאיר - ליערבינהו וליתנינהו [46]! אלא שמע מינה רבנן - שמע מינה.

כל עריות שאמרו כו' [’צרותיהן מותרות' - הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה]:

'נישאו' – אין, זינו – לא [47]? לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, דאמר רב המנונא: 'שומרת יבם שזינתה - אסורה ליבמה'?

לא, 'נישאו' - והוא הדין לזינו, והאי דקתני 'נישאו' - לישנא מעליא נקט.

ואיכא דאמרי 'נישאו' - והוא הדין לזינו; לימא מסייע ליה לרב המנונא, דאמר רב המנונא 'שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה'?

לא, 'נישאו' דווקא, משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים [48].

הכונס את יבמתו כו' [הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו שהיתה איילונית - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה]:

וצריכא: דאי אשמעינן בהך קמייתא [כל עריות שאמרו 'צרותיהן מותרות' - הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה] - משום דלא איקיים מצות יבום [49], אבל הכא [50], דאיקיים מצות יבום [51] - אימא [52] לא [53]; ואי [54] אשמעינן הכא - משום דקא רמיא קמיה [55], אבל התם [56], דלא רמיא קמיה [57] - אימא לא [58], צריכא [59].

כתב הסופר [גט לאיש ושובר לאשה] וטעה ונתן גט לאשה ושובר וכו' [לאיש, ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.] ר"א אומר אם לאלתר יצא וכו' [- אין זה גט; אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט; לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני]:

היכי דמי 'לאלתר' והיכי דמי 'לאחר זמן'?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין [60] זהו 'לאלתר'; עמדו - זהו לאחר זמן;

ורב אדא בר אהבה אמר: לא נישאת - זהו לאלתר; נישאת - זהו לאחר זמן.

תנן 'לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני':

בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דקתני 'שני', אלא לשמואל מאי 'שני'?

הערותעריכה

  1. ^ קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא א)
  2. ^ כדאמרינן בסוטה (כח,א) מ'ונטמאה' 'ונטמאה' שלש פעמים: אחד לבעל, ואחד לבועל, ואחד לתרומה
  3. ^ בנים שהיו לה ממנו
  4. ^ ביבמות (צא,א) פרכינן: 'כתובה' - מאי עבידתה? הא קתני 'אין לה כתובה'? ומשני: כתובת בנין דיכרין: שתקנו חכמים שירשו בניה 'יתר על חולקיהון דעם אחוהון' כשמתה בחיי בעלה; ואף על פי שבעלה יורשה - הכא לא שקלי, דקנסא קנסו
  5. ^ של שני חולץ מדרבנן, כדפירשנו גבי גט: שמא יאמרו 'גירש זה ונשא זה'; ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה
  6. ^ משום קנסא
  7. ^ בגט
  8. ^ המפורשים למעלה במשנתינו
  9. ^ חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק, בלא חליצה, כשמתו בעליהן בלא בנים
  10. ^ של עריות
  11. ^ העריות
  12. ^ ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן, ולא פטרום העריות האלו מן החליצה
  13. ^ מבעל שנישאת לו
  14. ^ מן היבם
  15. ^ וביבמות (צב,א) מוקמינן לה כרבי עקיבא, דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין
  16. ^ וקיימא לן ביאת האחת פוטרת צרתה
  17. ^ שנתייבמה
  18. ^ ואין לה יבומים, שהרי לא אשת המת היתה; ונמצא שלא נפטרה צרתה, ונישאת לשוק בלא חליצה
  19. ^ מבעל זה ומיבמה הראשון
  20. ^ אחד
  21. ^ לגרש בו אשתו
  22. ^ לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה
  23. ^ כשמסר להן השטרות:
  24. ^ והם מסרו זה לזה, והלכה זו ונישאת, כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה, וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר
  25. ^ שמוציאו לפנינו להראות שוברו, והרי הוא גט
  26. ^ בגמרא מפרש
  27. ^ אין הכל כדבריו להאמינו
  28. ^ שנשאה, דאמרינן: קנוניא היא ביניהם, והחליפו השטרות לאחר שניסת
  29. ^ אלא משל אומה אחרת
  30. ^ שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו
  31. ^ בתמיה
  32. ^ סתם משנה; ולקמן נמי אמרינן 'זו דברי רבי מאיר'
  33. ^ עכשיו היא מולכת; לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו, ויקפיד עמנו
  34. ^ כבר עברו ואבדה קנאתם, שאין מתקנא בהן; דהא דקתני מתניתין 'לשום מלכות מדי ויון' - שמונה למנין שהתחילה מָדַי למלוך בימי דריוש, או למנין שהתחילה יון למלוך
  35. ^ דאיכא שם מלכות; הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה
  36. ^ לכתוב שטר
  37. ^ בתוכו
  38. ^ שבהיני נכתב
  39. ^ דגט נפסל משום שלום מלכות
  40. ^ מפרש בבבא בתרא (סח,א): בר מחווניא: זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש
  41. ^ שלטון של 'בַּשְכַּר', עבדו של מלך
  42. ^ דשמעינן לרבי מאיר דפליג
  43. ^ שאין שולטנות גרועה מזו, ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחוּ כל שאר משרתיו
  44. ^ לפי ששולטנותו חשובה
  45. ^ א'שלום מלכות' קאי
  46. ^ בהדי מְשַנֶה שם מלכות, דחד פסולא הוא
  47. ^ אינה אסורה להתייבם, ד'נישאו' חמור, שמא יאמרו 'חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה', והוה ליה נושא את חלוצתו' דקם ליה ב'לא יבנה'
  48. ^ ובאו ואמרו לה מת בעליך, וניסת, דאסרינן לה למיהדר, ואף על פי שבאונס, משום 'שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני', ונמצא מחזיר גרושתו משניסת; הכי נמי אמרינן הכא: שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו'; אבל זנות - לית ליה קלא כולי האי, ומידע ידעי דפריצותא הואי, ולא חשדי לה בחלוצה
  49. ^ שעל ידי הערוה נישאת הצרה לשוק; הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי - קנסינן לה משום דלא המתינה, ואסרינן לה איבם
  50. ^ סיפא
  51. ^ כשניסת זו לשוק על ידי שנתיבמה צרתה
  52. ^ תו לא הוה לה לאמתוני
  53. ^ ולא נקנסה
  54. ^ תנא סיפא
  55. ^ שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין
  56. ^ צרת ערוה
  57. ^ מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום, שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו
  58. ^ הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית, הואיל ומסולקת היא ממנו - לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה, דהא אנוסה היא
  59. ^ קא משמע לן
  60. ^ בדברי גירושיה