ביאור:בבלי גיטין דף לב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שופתא [1] בקופינא דמרא [2] רפיא [3];
רב יוסף אמר: אפילו סיכתא בדפנא [4] רפיא;
רב אחא בר יעקב אמר: אפילו קניא בכופתא [5] רפיא.
הדרן עלך כל הגט
גיטין לב,א פרק ששי השולח
משנה:
השולח גט לאשתו והגיע [6] בשליח, או ששלח אחריו שליח ואמר לו "גט שנתתי לך - בטל הוא"; הרי זה בטל.
קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה "גט ששלחתי לך בטל הוא" - הרי זה בטל.
אם משהגיע גט לידה - שוב אינו יכול לבטלו [7].
בראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ומבטלו [8]; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם [9].
גמרא:
'הגיעו' [10] לא קתני, אלא 'הגיע', ואפילו ממילא [11], ולא אמרינן 'לצעורה הוא דקא מיכוין' [12].
'או ששלח אחריו שליח' – למה לי?
מהו דתימא: לא אלימא שליחותיה דבתרא משליחותיה דקמא [13] דלבטליה - קא משמע לן.
'קדם הוא אצל אשתו' למה לי?
מהו דתימא: כי לא אמרינן לצעורה קא מיכוין - הני מילי לשליח, אבל לדידה - ודאי לצעורה קא מיכוין - קא משמע לן.
'או ששלח אצלה שליח' למה לי?
מהו דתימא: איהו [14] - [15] הוא דלא טרח אדעתא לצעורה [16], אבל [17] שליח [18], דלא איכפת ליה כי טרח [19] - [20] ודאי לצעורה קא מיכוין - קא משמע לן.
'אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו' – פשיטא!?
לא, צריכא דמהדר עליה מעיקרא לבטולי: מהו דתימא: איגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה - קא משמע לן.
תנו רבנן: '"בטל הוא" [21], [22] "אי איפשי בו" - דבריו קיימין; "פסול הוא", "אינו גט" [23] - לא אמר כלום' [24];
למימרא ד'בטל' לישנא דלבטיל משמע, והאמר רבה בר איבו אמר רב ששת - ואמרי לה אמר רבה בר אבוה: 'מקבל מתנה שאמר לאחר שבאתה מתנה לידו "מתנה זו מבוטלת" – תיבטל; "אי איפשי בה" - לא אמר כלום; "בטלה היא" [25], "אינה מתנה" - דבריו קיימין' אלמא בטל מעיקרא משמע [26]!?
אמר אביי: 'בטל' -
שתי לשונות משמע: משמע דבטל ומשמע דליבטיל: [27] גבי גט - לישנא דמהני ביה קאמר; גבי מתנה - לישנא דמהני בה קאמר.
אמר אביי: נקיטינן: שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט [28]; נפקא מינה [מדברי אביי ללמדנו:] ל'הולך לאו כזכי דמי'.
רבינא אשכחיה לרב נחמן בר יצחק דתלי [29] וקאי בעיברא דדשא, וקא מיבעיא ליה: 'בטל' [30] – מהו [31]?
תיקו.
אמר רב ששת ואמרי לה במתניתא תנא: "גט זה לא יועיל", "לא יתיר", "לא יעזיב"," לא ישלח", ו"לא יגרש", "יהא חרס", "יהא כחרס" - דבריו קיימין; "אינו מועיל", "אינו מתיר", "אינו מעזיב", "אינו משלח", "אינו מגרש", "חרס הוא", "כחרס הוא" - לא אמר כלום [32].
איבעיא להו: "הרי הוא חרס" - מהו [33]?
אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי שנא מ"הרי הוא הקדש", "הרי הוא הפקר" [34]!
[35] חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו [36]?
רב נחמן אמר: חוזר ומגרש בו, ורב ששת אמר: אינו חוזר ומגרש בו; והלכתא כוותיה דרב נחמן.
איני! והא קיימא לן הלכתא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר [37] "חוזרת" [38]?
הכי? השתא: התם דיבור ודיבור הוא [39]: אתי דיבור ומבטל דיבור [40] והכא: נהי דבטליה לשליחותא דשליח [41] - [42] גיטא [43] גופיה [44] מי קא בטיל?
בראשונה היה עושה [בית דין ממקום אחר ומבטלו; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם]:
איתמר: בפני כמה הוא מבטלו [45]?
רב נחמן אמר: בפני שנים [46]; רב ששת אמר: בפני שלשה: רב ששת אמר בפני שלשה: 'בית דין' קתני; ורב נחמן אמר: בפני שנים: לבי תרי - נמי בית דין קרי להו.
הערות
עריכה- ^ בית יד
- ^ 'קופינא': חור, שבראש המרא, שקורין פושוי"ר; ועל שם שדחוק בין שני צדי החור קרי ליה 'בין אחים': שמדובקין
- ^ שמתייבש מחמת החום ורפה
- ^ יתד שבדופן
- ^ קנה הארוג בכפיפה
- ^ והשיג
- ^ בגמרא פריך 'פשיטא'
- ^ לא היה מבטלו בפני השליח ולא בפני האשה אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה
- ^ שהשליח שאינו יודע בדבר, מוליכו לה והיא ניסת בו
- ^ הוי משמע שרדף אחריו והשיגו
- ^ שנשתהה שליח בדרך, והיה לו לזה דרך לשם, וראהו, ואפילו הכי בטל
- ^ אין בדעתו לבטלו אלא לצעורה בעלמא חדש או חדשים שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו לבטולי
- ^ דאמרינן ליה לא עדיפת מיניה
- ^ כי בטליה הוא בעצמו
- ^ בטל וליכא למימר לצעורה מיכוין:
- ^ דלא הוה מטרח נפשיה משום לצערה
- ^ כי שלח
- ^ לבטל
- ^ ומשום טירחא דשליח אחרון לא איכפת ליה
- ^ אמרינן
- ^ משמע בטל יהא
- ^ וכן
- ^ לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא עליו שם פסול, והא ליכא
- ^ וזכה בה על כרחו; ואם יש לו בעל חוב - גובה אותה בשבילו, לפי שכל הלשונות הללו - לשון עתיד הן, והואיל וקבלה - אינו יכול לחזור בו
- ^ משמע "בטלה היתה מקודם שקיבלתי"
- ^ הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, והרי אומר שלא זכה בה! וחוזרת לנותן; והכי נמי תניא לקמן בפירקין (מ,ב) "כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני", והוא אומר "לא כתב ונתן לי" - הודאת בעל דין כמאה עדים, והאי נמי דאמר "בטלה היתה מקודם" - לכן נאמן
- ^ וכיון דהכי הוא - סתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהניא במילתיה קא טעין:
- ^ ואם ביטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל - הרי היא בטלה, ואף על גב דמתנה זכות הוא - מצי למיהדר
- ^ נשען
- ^ אם אמר 'בטל' ולא אמר 'הוא'
- ^ לשעבר משמע, ואין בדבריו כלום, כיון דלא אמר 'הוא'? או דילמא בלא 'הוא' נמי: שתי לשונות משמע, ולישנא דאהני ביה קאמר
- ^ משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד בו שהוא פסול, והא לא חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו, דכל לשונות הללו - לשעבר הוא
- ^ להבא משמע או לשעבר משמע
- ^ דקיימא לן דהוי הקדש בכמה דוכתי, דתנן בנדרים (מח,א) "אם שלי הן - הרי הן מוקדשים לשמים"; ובהפקר נמי תנן בה: "הרי הוא מופקר לכל מי שאחפוץ" - אלמא להבא משמע
- ^ אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו -
- ^ מי אמרינן בטל גיטא, והוה ליה כחספא? או דילמא שליחותא דשליח הוא דבטיל ליה, עד דהדר ומשוי ליה שליח, אבל גיטא לא בטיל
- ^ בקדושין בפרק 'האומר לחברו': אמר לאשה "התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים", וחזרה בה בתוך שלשים
- ^ בטלו הקדושין הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין; הכי נמי ליבטיל גיטא
- ^ מתחילה היתה מתקדשת על ידי הדיבור, שנתרצתה בקדושין
- ^ ומיהו המעות לא בטלו: שאם חזר וקדשה בהן מדעתה - מקודשת
- ^ האי דאמר 'בטל הוא' - לשליח הוא דבטליה: שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה, דאתי דיבור ומבטל דיבור
- ^ אבל
- ^ גט
- ^ שהוא בעין
- ^ קודם תקנת רבן גמליאל
- ^ דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה, אבל הכא אודועי בעלמא הוא, ובתרי סגי [הצורך בשלשה הוא משום ד'אין בית דין שקול', אך שיקול זה נוגע להכרעה בדין, שיש חילוקי דיעות, אך אם בית הדין משמש רק ל'אודועי' – אין צורך במספר אי-זוגי]
- ^ שביעית פ"י משנה ד; (לקמן לו,א) הוא בפרקין, גבי פרוזבול
- ^ שהוא מוסר שטרותיו לבית דין, דאיהו לא תבע ליה לבעל חובו, אלא הבית דין, והן יורדין לנכסיו, ולא קרינא ביה [במַלוה] 'לא יגוש'