ביאור:בבלי גיטין דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כי משוו ב"ד שליח - בפניו ^[1] או שלא בפניו ^[2]?

הדר פשטה: בין בפניו בין שלא בפניו.

שלחו מתם: בין בפניו בין שלא בפניו.

ההוא דאמר "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליהוי גיטא!", אתא ופסקיה מברא ^[3], אמר להו "חזו דאתאי!" "חזו דאתאי!" אמר שמואל: לא שמיה מתיא ^[4].

ההוא דאמר להו "אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין - ליהוי גיטא ^[5]"!, אזל פייסה ^[6]- ולא איפייסא. אמר רב יוסף: מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא ^[7]!

איכא דאמרי אמר רב יוסף: מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה ^[8]? הא פייסה ^[9] ולא איפייסא ^[10]'!

הא ^[11] - כמאן דאמר 'יש אונס בגיטין', הא כמאן דאמר 'אין אונס בגיטין'.

משנה:

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני, להיות מפריש עליהן מחלקן ^[12] - מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי, או העשיר הֶעָני.

מתו - ^[13] צריך ליטול רשות מן היורשים ^[14].

אם הלוון בפני בית דין - אינו צריך ליטול רשות מן היורשין ^[15].

גמרא:

ואף על גב דלא אתו לידיה ^[16]?

אמר רב: במכרי כהונה ולויה ^[17];

ושמואל אמר: במזכה להם על ידי אחרים ^[18].

עולא אמר: הא מני? רבי יוסי היא, דאמר 'עשו את שאינו זוכה כזוכה' ^[19].

כולהו כרב לא אמרי – ב'מכרי' לא קתני;

כשמואל לא קאמרי – ב'מזכה' לא קתני;

כעולא נמי לא אמרי - כיחידאה לא מוקמינן.

תנו רבנן: המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן - מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ופוסק עמהן כשער הזול ^[20], ואין בו משום רבית ^[21], ואין שביעית משמטתו, ואם בא לחזור ^[22] - אינו חוזר; נתייאשו הבעלים ^[23] - אין מפריש עליהם לפי שאין מפרישין על האבוד ^[24].

אמר מר: 'פוסק עמהם כשער הזול' – פשיטא ^[25]?

הא קא משמע לן: אף על פי שלא פסק - כמי שפסק דמי ^[26];

'ואין בו משום רבית' - מאי טעמא?

כיון דכי לית ליה ^[27] - לא יהיב ליה, כי אית ליה נמי אין בו משום רבית;

'ואין שביעית משמטתו' - דלא קרינא ביה (דברים טו ב) [וזה דבר השמטה: שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו] לא יגוש [את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה’] ^[28];

'ואם בא לחזור אינו חוזר' - אמר רב פפא: לא שנו אלא בעל הבית ^[29] בכהן ^[30], אבל כהן בבעל הבית אם בא לחזור – חוזר, דתנן [בבא מציעא פ"ד,מ"ב]: נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו ^[31].

'נתייאשו הבעלים - אין מפריש עליהן, לפי שאין מפרישין על האבוד' – פשיטא!

לא, צריכא דאקון ^[32]: מהו דתימא אקנתא ^[33] מילתא היא ^[34] - קא משמע לן.

תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בבית דין, ומתו - מפריש עליהן בחזקת אותו השבט ^[35]; ואת העני בבית דין ומת - מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ^[36].

רבי אחי אומר: בחזקת עניי עולם;

מאי בינייהו?

עמוד ב

איכא בינייהו עניי כותיים ^[37].

[המשך דבר רבי אליעזר בן יעקב:] העשיר העני - אין מפריש עליו, וזכה הלה במה שבידו ^[38]'

ורבנן - מאי שנא למיתה דעבוד תקנתא ^[39] ומאי שנא לעשירות דלא עבוד תקנתא ^[40]?

מיתה שכיחא, עשירות לא שכיחא ^[41].

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי "חברך מית – אֲשֵר ^[42]; איתעשר - לא תאשר ^[43].

מת - צריך ליטול רשות וכו' [מן היורשין]:

תניא: רבי אומר: יורשין שירשו.

ומי איכא יורשין דלא ירתי?

אלא אמר רבי יוחנן: שירשו קרקע ^[44], ולא שירשו כספים.

אמר רבי יונתן: הניח מלא מחט ^[45] - גובה מלא מחט ^[46]; מלא קרדום ^[47] - גובה מלא קרדום;

ורבי יוחנן אמר: אפילו הניח מלא מחט - גובה מלא קרדום ^[48], וכמעשה דקטינא דאביי ^[49].

תנו רבנן ^[50]: 'ישראל שאמר ללוי "מעשר יש לך בידי ^[51]" - אין חוששין ^[52] לתרומת מעשר שבו; "כור מעשר יש לך בידי" - חוששין לתרומת מעשר שבו'

מאי קאמר?

אמר אביי: הכי קאמר: ישראל שאמר ללוי "מעשר יש לך בידי ^[53] והילך דמיו: ^[54] - אין חוששין שמא ^[55] עשאו ^[56] תרומת מעשר על מקום אחר ^[57]; ^[58] "כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו" ^[59] - ^[60] חוששין שמא ^[61] עשאו ^[62] תרומת מעשר על מקום אחר ^[63].

אטו ברשיעי עסקינן? דשקלי דמי ומשוו ליה תרומת מעשר?

אלא אמר רב משרשיא בריה דרב אידי: הכי קאמר: ישראל שאמר לבן לוי: "מעשר לאביך בידי ^[64], הילך דמיו" - אין חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר; "כור מעשר לאביך בידי והילך דמיו" - חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר

וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ^[65].

אלא אמר רב אשי: הכי קאמר: בן ישראל שאמר ללוי "כך אמר לי אבא ^[66]: "מעשר לך בידי" או "מעשר לאביך בידי" - חוששין לתרומת מעשר שבו ^[67] - ^[68] כיון דלא קיץ ^[69] לא הוה מתקן ליה בעל הבית; "כור מעשר לך בידי" או "כור מעשר לאביך בידי" - אין חוששין לתרומת מעשר שבו: כיון דקיץ - תקוני תקניה בעל הבית ^[70].

וכי יש לו רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר ^[71]?

אין! אבא אלעזר בן גמלא היא, דתניא: אבא אלעזר בן גמלא אומר: (במדבר יח כז) ונחשב לכם תרומתכם [כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב] -

הערות

^ מי בעי בפניו דשליח קמא
^ או אפילו שלא בפניו, כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו
^ מעבר המים שלא מצא את המעבורת
^ דלא מטי עד הכא, ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר "אניסנא"; אי נמי יש אונס בגיטין - הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות, דהאי - אונסא דשכיח הוא, ואיבעי ליה לאתנויי
^ מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה
^ בדברים, והרבה עליה ריעים, ולא נתרצתה להשלים אתו
^ וכיון שלא עשה כן - נמצא שלא פייסה, ואע"פ שאין לו - לא אמרינן אניס, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט - והוי גיטא
^ והרי אין לו, ואנוס הוא
^ במה שבידו לעשות
^ ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין
^ פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא
^ המלוה הזה, כשיפריש תרומותיו - ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן, וכן המעשר ראשון בשביל לוי, ומעשר עני בשביל עני; והמעשרות יעכב ויאכל, אלא שמפריש מעשר מן המעשר לכהן - שהן מותרין לזרים - מכיון שאין כאן גזל מתנות, שכבר נתן דמיהם לכהן זה, ובשעת ההלואה פסק להם דמים
^ מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע
^ יטול מהם רשות: אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם - יעכבם ממעשרות עצמו
^ דיש כח לבית דין להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה, לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה
^ בתמיה: אף על פי שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתניתין דיפריש עליהן, וכיון דלא מטו לידיה - מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו? והיאך יצא ידי נתינה
^ כמו 'איש מאת מכרו' (מ"ב יב): שהם מכיריו ואוהביו, דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה; הלכך - כיון דמלתא דפשיטא היא, דלדידהו יהיב להו - אסחי להו שאר כהני דעתייהו, והוה כמאן דמטו לידייהו דהני
^ כשהוא מפריש - מוסרו למעשרות ביד אוהבו, ואומר: 'זכי במעשר זה לפלוני לוי', והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו
^ במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן: לרבי יוסי ב'הניזקין' (לקמן נט,ב): עני המנקף בראש הזית, ומצודות חיות ועופות, ומציאת חרש, ובבכורות (יח,ב): כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות; ובגמרא ד'שנים אוחזין' (בבא מציעא יב ב) 'השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו', דאף על פי שאין זכיה לקטן - עשאוהו כזוכה, ובכולן יש לומר מפני תקנה עשו
^ שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות - אקבלם באותו השער של שעת הפרשה
^ בשאר פוסקין בעינן 'עד שיצא השער', וכאן פוסק בשעת הלואה "בכך וכך" - אף על פי שלא יצא השער
^ לקמן מפרש
^ כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו, ועל מנת לקבלם בשנה זו; וראה שנשתדפו שדותיו, ונתייאש מאותה הלואה, ואמר "ווי לחסרון כיס" ואחר כך חזרו ונתקנו
^ דיאוש דבר האבד הוא
^ בכל תנאי נמי: אם בא לפסוק כשער הזול - מי ימחה בידו? גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא באיזהו נשך (בבא מציעא עב ב)
^ והכי קאמר: הפיסוק שהוא פוסק עמהן - כשער הזול הוא: שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה - יקבלם כשער הזול
^ כגון אם נשתדפו שדותיו
^ שאינו יכול לתובעו כלום
^ אם בא לחזור
^ אין יכול, שהרי כספו בידו, וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום, דלימא ליה "לא משכתי"
^ דכיון דעשאוהו כזוכה - יכול לטעון "לא משכת ממני פירות"
^ בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה
^ דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים
^ ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי ולא הוי יאוש מעליא
^ שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם, וכל לויים זוכין במעשרות; לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה
^ הכא ליכא למימר בחזקת יורשין, שמא יורשים - עשירים הם! אבל בחזקת שאר עניים יפריש, ויעכבם, דהואיל ותקנת עניים הוא - ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל, כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו; הלכך: כי גבי משאר עניים - לאו גוזל את העניים הוא
^ שאם אין עניי ישראל בעיר ויש עניי כותיים - מפריש לצורכם, ויעכבם לעצמו, שאף הם זוכים בהן: דכותיים - גרי אמת הם; ולתנא קמא גרי אריות הם, ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל יפריש, בכל מקום שהם
^ הלוה הזה אינו חייב לפרוש משלו, שהרי הלוהו על מנת שלא ליפרע הימנו
^ דקאמר 'מפריש עליו בחזקת עניי ישראל'
^ ובהעשיר קתני 'אין מפרישין עליו'
^ הלכך לא חשו לה
^ האמן והחזק הדבר לשון שריר וקיים
^ לא תאמן
^ שעליהם מוטל המצוה לפרוע חובת אביהן
^ כלומר הניח קרקע מועט
^ אין זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור דמי הקרקע
^ כלומר קרקע הרבה
^ כלומר: כל חובו, לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כל שעה שיפדוהו ממנו
^ ב'מי שהיה נשוי' בכתובות (צא,ב): דההוא דהוו מסקי ביה מאה זוזי, ושכיב, ושביק קטינא שוי חמשים - אתא בעל חוב טרפוה; אתו יתמי יהבי ליה חמשין וסלקוהו - הדר אתא טרפה כו'
^ כולה מפרש ואזיל לה
^ שהפרשתי מתבואתי לצורכך
^ [גירסת רש"י:] 'אין חושש' ישראל זה
^ ומוכרהו לי
^ ונטל זה את דמיו
^ לאחר שמכרו לוי
^ לוי זה
^ על מעשר אחר שהיה לו בביתו; דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו - לא עביד ליה תרומת מעשר
^ אבל אמר
^ ונתן לו הדמים
^ אסור ישראל זה לאכול הימנו, ואפילו הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו:
^ לאחר שקיבל הדמים
^ לכולן
^ על תשעה כורין שיש לו בביתו; [ונעשה מעין] מעשר הטבול לתרומת מעשר; דכיון דלא משך - יכול לחזור הלוי, ואף על פי שהוא ברשותו של ישראל - לא קנו לו מעותיו, דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות? הלכך: כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם
^ בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר בידי
^ 'מוקף' – סמוך, כמו 'אין מקיפין שתי חביות (ביצה לב ב); אסור לחבר לומר "תבואה שיש לי במקום פלוני תהא תרומה על זו", שמא אותה שעה אינה בעין; ואם עשה - עשוי
^ לפני מותו
^ הראויה לינטל הימנו, ואף על פי שחזקה על חבר שאינו נפטר מן העולם עד שיתקן כל פירות טבלים שבידו
^ הכא איכא למיחש:
^ דכיון שלא הזכיר בצואתו סכום מדה - שמא לא היה יודע כמה יש
^ שמוחזק ישראל זה שתיקנו קודם שמת, ואף על פי שאין מוטל עליו
^ הלא אין המעשר שלו אלא של לוי והוה ליה תורם שלא מדעת

[1] מי בעי בפניו דשליח קמא

[2] או אפילו שלא בפניו, כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו

[3] מעבר המים שלא מצא את המעבורת

[4] דלא מטי עד הכא, ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר "אניסנא"; אי נמי יש אונס בגיטין - הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות, דהאי - אונסא דשכיח הוא, ואיבעי ליה לאתנויי

[5] מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה

[6] בדברים, והרבה עליה ריעים, ולא נתרצתה להשלים אתו

[7] וכיון שלא עשה כן - נמצא שלא פייסה, ואע"פ שאין לו - לא אמרינן אניס, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט - והוי גיטא

[8] והרי אין לו, ואנוס הוא

[9] במה שבידו לעשות

[10] ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין

[11] פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא

[12] המלוה הזה, כשיפריש תרומותיו - ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן, וכן המעשר ראשון בשביל לוי, ומעשר עני בשביל עני; והמעשרות יעכב ויאכל, אלא שמפריש מעשר מן המעשר לכהן - שהן מותרין לזרים - מכיון שאין כאן גזל מתנות, שכבר נתן דמיהם לכהן זה, ובשעת ההלואה פסק להם דמים

[13] מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע

[14] יטול מהם רשות: אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם - יעכבם ממעשרות עצמו

[15] דיש כח לבית דין להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה, לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה

[16] בתמיה: אף על פי שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתניתין דיפריש עליהן, וכיון דלא מטו לידיה - מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו? והיאך יצא ידי נתינה

[17] כמו 'איש מאת מכרו' (מ"ב יב): שהם מכיריו ואוהביו, דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה; הלכך - כיון דמלתא דפשיטא היא, דלדידהו יהיב להו - אסחי להו שאר כהני דעתייהו, והוה כמאן דמטו לידייהו דהני

[18] כשהוא מפריש - מוסרו למעשרות ביד אוהבו, ואומר: 'זכי במעשר זה לפלוני לוי', והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו

[19] במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן: לרבי יוסי ב'הניזקין' (לקמן נט,ב): עני המנקף בראש הזית, ומצודות חיות ועופות, ומציאת חרש, ובבכורות (יח,ב): כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות; ובגמרא ד'שנים אוחזין' (בבא מציעא יב ב) 'השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו', דאף על פי שאין זכיה לקטן - עשאוהו כזוכה, ובכולן יש לומר מפני תקנה עשו

[20] שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות - אקבלם באותו השער של שעת הפרשה

[21] בשאר פוסקין בעינן 'עד שיצא השער', וכאן פוסק בשעת הלואה "בכך וכך" - אף על פי שלא יצא השער

[22] לקמן מפרש

[23] כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו, ועל מנת לקבלם בשנה זו; וראה שנשתדפו שדותיו, ונתייאש מאותה הלואה, ואמר "ווי לחסרון כיס" ואחר כך חזרו ונתקנו

[24] דיאוש דבר האבד הוא

[25] בכל תנאי נמי: אם בא לפסוק כשער הזול - מי ימחה בידו? גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא באיזהו נשך (בבא מציעא עב ב)

[26] והכי קאמר: הפיסוק שהוא פוסק עמהן - כשער הזול הוא: שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה - יקבלם כשער הזול

[27] כגון אם נשתדפו שדותיו

[28] שאינו יכול לתובעו כלום

[29] אם בא לחזור

[30] אין יכול, שהרי כספו בידו, וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום, דלימא ליה "לא משכתי"

[31] דכיון דעשאוהו כזוכה - יכול לטעון "לא משכת ממני פירות"

[32] בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה

[33] דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים

[34] ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי ולא הוי יאוש מעליא

[35] שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם, וכל לויים זוכין במעשרות; לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה

[36] הכא ליכא למימר בחזקת יורשין, שמא יורשים - עשירים הם! אבל בחזקת שאר עניים יפריש, ויעכבם, דהואיל ותקנת עניים הוא - ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל, כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו; הלכך: כי גבי משאר עניים - לאו גוזל את העניים הוא

[37] שאם אין עניי ישראל בעיר ויש עניי כותיים - מפריש לצורכם, ויעכבם לעצמו, שאף הם זוכים בהן: דכותיים - גרי אמת הם; ולתנא קמא גרי אריות הם, ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל יפריש, בכל מקום שהם

[38] הלוה הזה אינו חייב לפרוש משלו, שהרי הלוהו על מנת שלא ליפרע הימנו

[39] דקאמר 'מפריש עליו בחזקת עניי ישראל'

[40] ובהעשיר קתני 'אין מפרישין עליו'

[41] הלכך לא חשו לה

[42] האמן והחזק הדבר לשון שריר וקיים

[43] לא תאמן

[44] שעליהם מוטל המצוה לפרוע חובת אביהן

[45] כלומר הניח קרקע מועט

[46] אין זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור דמי הקרקע

[47] כלומר קרקע הרבה

[48] כלומר: כל חובו, לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כל שעה שיפדוהו ממנו

[49] ב'מי שהיה נשוי' בכתובות (צא,ב): דההוא דהוו מסקי ביה מאה זוזי, ושכיב, ושביק קטינא שוי חמשים - אתא בעל חוב טרפוה; אתו יתמי יהבי ליה חמשין וסלקוהו - הדר אתא טרפה כו'

[50] כולה מפרש ואזיל לה

[51] שהפרשתי מתבואתי לצורכך

[52] [גירסת רש"י:] 'אין חושש' ישראל זה

[53] ומוכרהו לי

[54] ונטל זה את דמיו

[55] לאחר שמכרו לוי

[56] לוי זה

[57] על מעשר אחר שהיה לו בביתו; דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו - לא עביד ליה תרומת מעשר

[58] אבל אמר

[59] ונתן לו הדמים

[60] אסור ישראל זה לאכול הימנו, ואפילו הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו:

[61] לאחר שקיבל הדמים

[62] לכולן

[63] על תשעה כורין שיש לו בביתו; [ונעשה מעין] מעשר הטבול לתרומת מעשר; דכיון דלא משך - יכול לחזור הלוי, ואף על פי שהוא ברשותו של ישראל - לא קנו לו מעותיו, דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות? הלכך: כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם

[64] בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר בידי

[65] 'מוקף' – סמוך, כמו 'אין מקיפין שתי חביות (ביצה לב ב); אסור לחבר לומר "תבואה שיש לי במקום פלוני תהא תרומה על זו", שמא אותה שעה אינה בעין; ואם עשה - עשוי

[66] לפני מותו

[67] הראויה לינטל הימנו, ואף על פי שחזקה על חבר שאינו נפטר מן העולם עד שיתקן כל פירות טבלים שבידו

[68] הכא איכא למיחש:

[69] דכיון שלא הזכיר בצואתו סכום מדה - שמא לא היה יודע כמה יש

[70] שמוחזק ישראל זה שתיקנו קודם שמת, ואף על פי שאין מוטל עליו

[71] הלא אין המעשר שלו אלא של לוי והוה ליה תורם שלא מדעת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]