ביאור:בבלי גיטין דף נא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

או דלמא קצובין ואף על פי שאינן כתובים ^[1]?

תא שמע, דאיתמר: 'מי שמת, והניח שתי בנות ובן, וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ^[2] ולא הספיקה שניה לגבות ^[3] עד שמת הבן ^[4] - אמר רבי יוחנן: שניה ויתרה ^[5]; ואמר ליה רבי חנינא: ^[6] גדולה מזו אמרו: ^[7] - מוציאין ^[8] לפרנסה ואין מוציאין למזונות ^[9], ואת אמרת 'שניה ויתרה' ^[10]? והא פרנסה - דמיקץ קייצא, מיכתב לא כתיבא וקא מוציאה ^[11]!

שאני פרנסה: כיון דאית לה קלא ^[12] - כמאן דכתיבא דמי.

מתיב רב הונא בר מנוח [על פי משנה כתובות פ"יב מ"א, גמרא כתובות קא,א]: '^[13] מתו - בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין ^[14], והיא ^[15] נזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב' ^[16]!

הכא במאי עסקינן? בשקנו מידו ^[17].

אי הכי - בנות נמי ^[18]!?

בשקנו לזו ולא קנו לזו.

מאי פסקא ^[19]?

בת אשתו דהואי בשעת קנין - מהני לה קנין; בתו, דלא הואי בשעת קנין ^[20] - לא מהני לה קנין!

מי לא עסקינן דהוו תרוייהו בשעת קנין ^[21], והיכי דמי: דגרשה ^[22] ואהדרה ^[23]?

אלא: בתו, דבתנאי בית דין קאכלה, לא מהני לה קנין; בת אשתו, דלאו בתנאי בית דין קאכלה - מהני לה קנין.

וכי מיגרע גרעה ^[24]?

אלא: בתו, כיון דבתנאי בית דין קאכלה ^[25] - אימר צררי ^[26] אתפסה ^[27].

תא שמע: אמר רבי נתן: אימתי ^[28]? בזמן שקדם מקחו של ^[29] שני ^[30] לשבחו של ^[31] ראשון ^[32], אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של שני - גובה מנכסים משועבדים ^[33]' אלמא משום דלא קדים הוא ^[34]!

תנאי היא, דתניא: אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם לפי שאין כתובין ^[35];

אמר רבי יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין ^[36].

והמוצא מציאה לא ישבע:

אמר רבי יצחק: '"שני כיסין קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא מצאתי אלא אחד" – נשבע ^[37]. "שני שוורים קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא היה אלא אחד" - אינו נשבע'; מאי טעמא? שוורין מנתחי מהדדי, כיסין לא מנתחי מהדדי;

"שני שוורין קשורין מצאת" והלה אומר "מצאתי והחזרתי לך אחד מהן" - הרי זה נשבע ^[38].

ורבי יצחק לית ליה 'המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם'?

עמוד ב

הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב ^[39], דתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו ^[40]; כיצד: "מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס ^[41]" - הרי זה נשבע; וזה הוא שנשבע על טענת עצמו; וחכמים אומרים: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור'; ורבי אליעזר בן יעקב ^[42] לית ליה משיב אבידה פטור ^[43]!?

אמר רב: בטוענו קטן.

קטן - מידי מששא אית ביה? והתנן [שבועות פ"ו מ"ד]: 'אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן'

מאי 'קטן'? גדול; ואמאי קרי ליה 'קטן'? דלגבי מילי דאביו קטן הוא.

אי הכי ^[44] טענת עצמו ^[45]? טענת אחרים הוא!?

טענת אחרים והודאת עצמו ^[46].

כולהו טענתא נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו ^[47]!

אלא ^[48]בדרבה קמיפלגי, דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה 'מודה מקצת הטענה ישבע'? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו

^[49]; והאי - בכוליה בעי למכפריה ליה ^[50], והאי דלא כפריה ^[51] משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו; ובכוליה בעי דלודי ליה, והאי דלא אודי ליה - ^[52] אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה ^[53], סבר: "עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה" ואמר רחמנא: רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה; רבי אליעזר בן יעקב סבר לא שנא בו ולא שנה בבנו - אינו מעיז, והילכך לאו משיב אבידה הוא, ורבנן סברי: בו הוא דאינו מעיז, אבל בבנו – מעיז; ומדלא מעיז - משיב אבידה הוא.

הערות עריכה

^ ואית ליה דמלוה על פה שהיא קצובה טרפה ממשעבדי
^ שזה משפט הבנות בשעת בגרות או נישואין: ליטול עישור נכסים בהכנסת פרנסת נדונייתן, לבד מה שניזונו מזונות עד אותה שעה
^ פרנסתה, שלא ניסת
^ ונפלה כל הירושה לפני שתיהן
^ איבדה עישור נכסים שלה, ולא אמרינן תיגבי עישור נכסים ברישא והשאר יחלקו בשוה; דטעמא דתקינו עישור נכסים: כדי שתהא לבנות פרנסת נישואין, והא איכא טפי
^ וכי מפני שקדמה זו איבדה זו?
^ שאפילו מכר האח את הנכסים
^ מיד הלקוחות העישור
^ ואף על פי שאין מוציאין למזונות ממשעבדי
^ מפני שלא הספיקה
^ והלא בשעבוד של אחרים, שהיא גדולה מזו, לא אמרו שתפסיד, ועכשיו שהן בפנינו – תפסיד? - אלמא שמעינן לרבי חנינא: קצובים טרפי ממשעבדי אף על פי שאין כתובין כגון זו
^ משעה שמת האב הכל יודעין שהבת נוטלת עישור נכסים
^ הנושא את האשה, ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים, וגירשה בתוך חמש שנים, ונשאת לאחר, ופסקה עמו כמו כן - חייב לזונה חמש שנים: אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות
^ כדקתני מתניתין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים
^ אותה בת אשתו
^ אלמא כיון דקייצי חמש שנים, אף על גב דלא כתיבא - גביא ממשעבדי, כרבי חנינא, וקשיא לעולא
^ וסתם קנין לכתיבה עומד
^ דהויא לה מיניה ליתזנו ממשעבדי, הואיל ובקנו מידו קא מיירי
^ מאי דעתיה דתנא? וכי פסקא למילתיה, דסתם מאן דפסיק הכי 'קנו מידו לבת אשתו ולא קנו לבתו'
^ שעדיין לא נולדה
^ כלומר: ומי לא משמע נמי ממתניתין כגון דהוו בנתיה בשעת קנין
^ כגון דגירשה לאחר שנולדו לו ממנה בנות
^ ופסקה עמו תנאים הללו, דהא מתניתין - סתמא תנן
^ בתמיה
^ והוא נמי 'קנו מידו': נותן לב להשלים חוקה
^ של מעות
^ התפיסה במותו, להיות בידה לזון מהם
^ אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים
^ לוקח
^ זה, שהראשון שלקח שדה הגזולה בא לחזור עליו
^ לוקח
^ שכשלקח זה השני מן המוכר - עדיין לא השביח הלוקח הראשון את הקרקע הגזולה
^ דמשהשביחה והכל יודעים שבאחריות מכרה לו - יצא כל אחריות הקרקע עם שבחו ופירותיה על נכסי הגזלן
^ ולאו משום קצובין וכתובין
^ ואם באת לטרוף לקוחות אף במלוה על פה - אין לך אדם לוקח שדה מחבירו לפי שירא שמא יש עליו מלוה
^ ובמה יש ללקוחות להזהר? ובלאו תיקון העולם נמי אין הדין לטרוף
^ כדמפרש טעמא: דלא מנתחי [מתנתקים] מהדדי, והוה ליה טענתו של זה טענת ברי אחרי שאחד מהם ביד זה, והרי הודה לו במקצת
^ שכן הוא, שהחזיר לו האחד דהויא ליה נמי טענה ודאית; ואף על פי שלא ראה כשמצאם שהרי גם זה אומר כן, והוה ליה היאך 'מודה במקצת טענה ברורה'; והך סיפא - נמי רבי יצחק אמרה; ולא גרסינן בה 'תניא נמי הכי'
^ דהיכא דקא תבעי ליה בטענת בריא - לא חשיב ליה משיב אבידה
^ השתא משמע שאין אדם תובעו; ולקמן מפרש לה בטוענו זה בן המת, דדמיא לדרבי יצחק
^ והחזרתי לו חציו
^ כמו והוינן בה
^ ור"א לית ליה חששא דתיקון העולם, דמשיב אבידה פטור משבועה, דאם כן שביק לה ואזיל, והאי נמי: כיון דלא תבעו - כמשיב אבידה הוא
^ דטוענו גדול
^ קרי לה
^ על שהודה לו שאמת כדבריו, ומודה שעדיין חייב לו פרס - הוא נשבע
^ ולכך נשבעין עליה; ובכי האי גוונא מי פליגי רבנן עליה? ומי הוה קאמר 'פעמים שאדם נשבע'? כל שעתא כי האי גוונא משתבע
^ לא תימא 'בטוענו גדול', אלא בטוענו קטן; ודקשיא לך 'אין נשבעין על טענת קטן' - הני מילי בשטוענו "הפקדתי לך", דגבי שבועה כתיב (שמות כב) 'כי יתן איש' - ולא קטן; אבל בא בטענת אביו - נשבעין אפילו לקטן; ולרבנן - אפילו לגדול אין נשבעין, כדתנן בשבועות '"מנה לאבא בידך!" "אין לו בידי אלא חמשים דינר" – פטור, ו
^ לכפור את הכל; הלכך בשביל הודאת המקצת אינו נאמן על השאר
^ וכי תימא לא נשבעיה אשארא דמיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא
^ אממונא לא חשוד מדלא כפריה בכוליה, דהאי כי אודי בפלגא
^ לאו דדעתו למיגזליה:
^ לדחויי השתא

[1] ואית ליה דמלוה על פה שהיא קצובה טרפה ממשעבדי

[2] שזה משפט הבנות בשעת בגרות או נישואין: ליטול עישור נכסים בהכנסת פרנסת נדונייתן, לבד מה שניזונו מזונות עד אותה שעה

[3] פרנסתה, שלא ניסת

[4] ונפלה כל הירושה לפני שתיהן

[5] איבדה עישור נכסים שלה, ולא אמרינן תיגבי עישור נכסים ברישא והשאר יחלקו בשוה; דטעמא דתקינו עישור נכסים: כדי שתהא לבנות פרנסת נישואין, והא איכא טפי

[6] וכי מפני שקדמה זו איבדה זו?

[7] שאפילו מכר האח את הנכסים

[8] מיד הלקוחות העישור

[9] ואף על פי שאין מוציאין למזונות ממשעבדי

[10] מפני שלא הספיקה

[11] והלא בשעבוד של אחרים, שהיא גדולה מזו, לא אמרו שתפסיד, ועכשיו שהן בפנינו – תפסיד? - אלמא שמעינן לרבי חנינא: קצובים טרפי ממשעבדי אף על פי שאין כתובין כגון זו

[12] משעה שמת האב הכל יודעין שהבת נוטלת עישור נכסים

[13] הנושא את האשה, ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים, וגירשה בתוך חמש שנים, ונשאת לאחר, ופסקה עמו כמו כן - חייב לזונה חמש שנים: אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות

[14] כדקתני מתניתין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים

[15] אותה בת אשתו

[16] אלמא כיון דקייצי חמש שנים, אף על גב דלא כתיבא - גביא ממשעבדי, כרבי חנינא, וקשיא לעולא

[17] וסתם קנין לכתיבה עומד

[18] דהויא לה מיניה ליתזנו ממשעבדי, הואיל ובקנו מידו קא מיירי

[19] מאי דעתיה דתנא? וכי פסקא למילתיה, דסתם מאן דפסיק הכי 'קנו מידו לבת אשתו ולא קנו לבתו'

[20] שעדיין לא נולדה

[21] כלומר: ומי לא משמע נמי ממתניתין כגון דהוו בנתיה בשעת קנין

[22] כגון דגירשה לאחר שנולדו לו ממנה בנות

[23] ופסקה עמו תנאים הללו, דהא מתניתין - סתמא תנן

[24] בתמיה

[25] והוא נמי 'קנו מידו': נותן לב להשלים חוקה

[26] של מעות

[27] התפיסה במותו, להיות בידה לזון מהם

[28] אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים

[29] לוקח

[30] זה, שהראשון שלקח שדה הגזולה בא לחזור עליו

[31] לוקח

[32] שכשלקח זה השני מן המוכר - עדיין לא השביח הלוקח הראשון את הקרקע הגזולה

[33] דמשהשביחה והכל יודעים שבאחריות מכרה לו - יצא כל אחריות הקרקע עם שבחו ופירותיה על נכסי הגזלן

[34] ולאו משום קצובין וכתובין

[35] ואם באת לטרוף לקוחות אף במלוה על פה - אין לך אדם לוקח שדה מחבירו לפי שירא שמא יש עליו מלוה

[36] ובמה יש ללקוחות להזהר? ובלאו תיקון העולם נמי אין הדין לטרוף

[37] כדמפרש טעמא: דלא מנתחי [מתנתקים] מהדדי, והוה ליה טענתו של זה טענת ברי אחרי שאחד מהם ביד זה, והרי הודה לו במקצת

[38] שכן הוא, שהחזיר לו האחד דהויא ליה נמי טענה ודאית; ואף על פי שלא ראה כשמצאם שהרי גם זה אומר כן, והוה ליה היאך 'מודה במקצת טענה ברורה'; והך סיפא - נמי רבי יצחק אמרה; ולא גרסינן בה 'תניא נמי הכי'

[39] דהיכא דקא תבעי ליה בטענת בריא - לא חשיב ליה משיב אבידה

[40] השתא משמע שאין אדם תובעו; ולקמן מפרש לה בטוענו זה בן המת, דדמיא לדרבי יצחק

[41] והחזרתי לו חציו

[42] כמו והוינן בה

[43] ור"א לית ליה חששא דתיקון העולם, דמשיב אבידה פטור משבועה, דאם כן שביק לה ואזיל, והאי נמי: כיון דלא תבעו - כמשיב אבידה הוא

[44] דטוענו גדול

[45] קרי לה

[46] על שהודה לו שאמת כדבריו, ומודה שעדיין חייב לו פרס - הוא נשבע

[47] ולכך נשבעין עליה; ובכי האי גוונא מי פליגי רבנן עליה? ומי הוה קאמר 'פעמים שאדם נשבע'? כל שעתא כי האי גוונא משתבע

[48] לא תימא 'בטוענו גדול', אלא בטוענו קטן; ודקשיא לך 'אין נשבעין על טענת קטן' - הני מילי בשטוענו "הפקדתי לך", דגבי שבועה כתיב (שמות כב) 'כי יתן איש' - ולא קטן; אבל בא בטענת אביו - נשבעין אפילו לקטן; ולרבנן - אפילו לגדול אין נשבעין, כדתנן בשבועות '"מנה לאבא בידך!" "אין לו בידי אלא חמשים דינר" – פטור, ו

[49] לכפור את הכל; הלכך בשביל הודאת המקצת אינו נאמן על השאר

[50] וכי תימא לא נשבעיה אשארא דמיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא

[51] אממונא לא חשוד מדלא כפריה בכוליה, דהאי כי אודי בפלגא

[52] לאו דדעתו למיגזליה:

[53] לדחויי השתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]