ביאור:בבלי גיטין דף נז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

במאי דפסיק אנפשיה^[1]: כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה, ודייני ליה, וקלו ליה, ומבדרו ^{דק"ס בכת"י גרץ נוסף: לקיטמיה}  אשב ימי.

אזל [אונקלוס], אסקיה לבלעם בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

אמר ליה: ישראל.

מהו לאידבוקי בהו?

אמר ליה (דברים כג ז): לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים ^{דק"ס בכת"י מ': כל ימיך לעולם}  [לא תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם].

אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?

אמר ליה: בשכבת זרע רותחת^[2].

אזל אסקיה [לישו]^{[3]  דק"ס בכת"י ו1: לישו הנוצרי}  (לפושעי ישראל) בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

אמר ליה: ישראל.

מהו לאדבוקי בהו?

אמר ליה: טובתם דרוש, רעתם לא ^{דק"ס בכת"י מ': אל, נ"א: בל}  תדרוש; כל הנוגע בהן כאילו נוגע ^{דק"ס בכת"י מ': כנוגע}  בבבת עינו.

אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?

אמר ליה: בצואה רותחת, דאמר מר^[4]: כל ^{דק"ס בכת"י מ' וו1: שכל, וליתא דאמר מר}  המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת^[5].

תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי עבודה זרה^{[6] דק"ס בכתה"י ליתא: עובדי עבודה זרה} .

תניא, אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה, שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו.

אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא^[7]:

דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא – מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר 'פרו ורבו כתרנגולים'.

יומא חד הוה קא חליף גונדא^[8] דרומאי, שקלינהו מינייהו; נפלו^[9] עלייהו^[10], מחונהו [הכו היהודים אותם].

אתו, אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי. אתא עלייהו. הוה בהו^[11] ההוא ^{דק"ס בכת"י מ: חד}  בר דרומא, דהוה קפיץ מילא שהיה קופץ למרחק מיל, וקטיל בהו. שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא, אמר: ריבוניה דעלמא כוליה! אי ניחא לך ^{דק"ס בכת"י ו;1 ומ': קמך}  – לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא!

אכשליה פומיה לבר ^{דק"ס בכת"י מ: לההוא בר}  דרומא, ואמר (תהלים ס יב): "הלא אתה אלהים זנחתנו ^{דק"ס בכת"י מ' וו1-2 ערבבו פסוק אחר: אלקים זנחתנו פרצתנו}  ולא תצא אלהים בצבאותינו".

דוד נמי אמר הכי?

דוד אתמוהי קא מתמה.

על לבית הכסא, אתא דרקונא, שמטיה לכרכשיה [מעיו] ונח נפשיה ^{דק"ס בכתה"י ליתא: ונח נפשיה} .

אמר [הקיסר]: הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא – אישבקינהו ^{דק"ס בחלק מכתה"י: הואיל ואתרחיש לי ניסא, אשבקינהו האי זימנא} . שבקינהו ואזל.

איזדקור^[12] ואכלו ושתו ואדליקו שרגי, עד דאיתחזי^[13] בליונא ^{דק"ס בכת"י מ' וו1-2: כליונא}  דגושפנקא^[14] ברחוק מילא.

אמר [הקיסר]: מיחדא קא חדו בי יהודאי! הדר אתא עלייהו.

אמר רבי אסי ^{דק"ס בכת"י ו1: ר' יוסי, ובכת"י ו2: רב יוסף} : תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא, ובהך גיסא – הלולי וחנגי, ולא הוו ידעי הני בהני ^{דק"ס בכת"י מ: הני בהנך והנך בהני} .

(איכה ב ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב —

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך, דאמר רב יהודה אמר רב אסי ^{דק"ס בכת"י ו1: שמואל} : ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים - חוץ משלש שהיו בהן ^{דק"ס בכתה"י: בה}  כפלים כיוצאי מצרים; אלו הן: כפר ביש, כפר שיחליים ^{דק"ס בכתה"י: שחליים} , כפר דכריא ^{דק"ס בכת"י ו1: דיכרייא; ו2: דיכרא.} :

'כפר ביש' – דלא יהבי ביתא לאושפיזא ^{דק"ס בכתה"י: אושפיזא, וליתא ביתא.} ;

'כפר שיחליים' ^{דק"ס בכתה"י: שחליים}  – שהיתה פרנסתן מן שחליים^[15];

'כפר דכריא' ^{דק"ס בכת"י ו1: דיכרייא; ו2: דיכרא.}  – אמר רבי יוחנן: שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחילה ויולדות נקבה ^{דק"ס בכת"י ו1-2: נקבות}  באחרונה, ופוסקות.

אמר עולא ^{דק"ס בכת"י ו1: רבה בר בר חנה} : לדידי חזי לי ההוא אתרא^[16] ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק.

אמר ליה ההוא צדוקי ^{דק"ס בכתה"י: מינא}  לרבי חנינא: שקורי משקריתו^[17]! ^{דק"ס בכת"י מ: קמשקריתו.} 

אמר ליה: 'ארץ צבי'^[18] כתיב בה: מה צבי זה – אין עורו מחזיק את בשרו^[19], אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה ^{דק"ס בכת"י ו1: שיושביה עליה; ו2: שיושבין בה}  – רווחא ^{דק"ס בכת"י ו1: רווחת} , ובזמן שאין יושבין עליה – גמדא^[20]. ^{דק"ס בכתי"י מ' וו1: גומדת.} 

רב מניומי ^{דק"ס בכת"י מ' וו2: מנימין}  בר חלקיה ורב חלקיה בר טוביה ^{דק"ס בכתה"י: טובי}  ורב הונא בר חייא הוו יתבי גבי הדדי; אמרי: אי איכא דשמיע ליה מילתא מכפר סכניא של מצרים^[21] – לימא.

פתח חד מינייהו ואמר: מעשה בארוס וארוסתו^[22] שנשבו לבין העובדי כוכבים ^{דק"ס בכתה"י ודפו"י: הגוים}  והשיאום זה לזה; אמרה לו: בבקשה ממך אל תגע בי, שאין לי כתובה ממך; ולא נגע בה עד יום מותו; וכשמת – אמרה להן: סיפדו לזה שפטפט ביצרו^[23] יותר מיוסף, דאילו ביוסף לא הוה אלא חדא שעתא, והאי – כל יומא ויומא; ואילו יוסף לאו בחדא מטה, והאי בחדא מטה; ואילו יוסף לאו אשתו – והא אשתו!

פתח אידך ואמר: מעשה ועמדו ארבעים ^{דק"ס בכת"י ו1: ארבעה}  מודיות בדינר; נחסר השער^[24] מודיא אחת; ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ^{דק"ס בכתה"י: שבעלו נערה המאורסה}  ביום הכפורים, והביאום לבית דין, וסקלום – וחזר השער למקומו.

פתח אידך ואמר: מעשה באדם אחד ^{דק"ס בכת"י ו1-2: באחד}  שנתן עיניו באשתו לגרשה, והיתה כתובתה מרובה; מה עשה? הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שיכרן והשכיבן ^{דק"ס בכת"י ו1: והושיבן}  על מיטה אחת, והביא לובן ביצה^[25] והטיל ביניהן^[26], והעמיד להן עדים, ובא לבית דין. היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן, ובבא בן בוטא שמו, אמר להן: כך מקובלני משמאי הזקן ^{דק"ס בכת"י פ': כך אני מקובל, וליתא משמאי הזקן.} : לובן ביצה סולד ^{דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [מתייבש].}  מן האור^[27], ושכבת זרע דוחה ^{דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [נבלע בבגד], ובכת"י ו2: דיהא}  מן האור^[28]. בדקו ומצאו כדבריו, והביאוהו לבית דין והלקוהו והגבוהו ^{דק"ס בכת"י מ' וד"ו: והגבוה, וכת"י ו2: והגבוהה}  כתובתה ממנו.

אמר ליה אביי לרב יוסף: ומאחר דהוו צדיקים ^{דק"ס בכתה"י: צדיקי, ובכת"י ו2 דצדיקי}  כולי האי, מאי טעמא איענוש?

אמר ליה: משום דלא איאבול על ירושלים, דכתיב (ישעיהו סו י): שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה.

אשקא דריספק ^{דק"ס בד"ש וכמה כתי"י: דדי[י]ספק}  חריב ^{דק"ס בכת"י ו1-2: חרוב}  ביתר: דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא – שתלי ארזא, ינוקתא – שתלי תורניתא^[29], וכי הוו מינסבי – קייצי להו ועבדו ^{דק"ס בד"ש וכמה כתי"י נוסף: להו}  גננא^[30]. יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר, אתבר שקא דריספק ^{דק"ס בד"ש וכמה כתי"י: דדי[י]ספק [31]}; קצו ארזא ועיילו לה. אתו נפול עלייהו, מחונהו; אתו ^{דק"ס בכת"י ו1-2: ומחונוהו ואזיל;} , אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי!; אתא עלייהו ^{דק"ס בכת"י מ' וו2: עילוייהו} .

(איכה ב ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל; אמר רבי זירא אמר רבי אבהו ^{דק"ס בדפו"י וכתי"י: אבא}  אמר רבי יוחנן: אלו שמונים [אלף] ^{דק"ס ליתא בדפו"י ובכתה"י: אלף}  קרני מלחמה^[32] שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול; שמא תאמר קרובה היתה^[33]? רחוקה היתה מיל.

תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: שני נחלים יש בבקעת ידים^[34]; אחד מושך אילך ואחד מושך אילך, ושיערו חכמים: ^[35]שני חלקים מים ואחד דם^[36].

במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים ^{דק"ס בדפו"י וכתה"י: אומות העולם}  את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל.

עמוד ב

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה^[37], לקיים מה שנאמר (הושע ד ב) [אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו] ודמים בדמים נגעו.

אשכחיה ^{דק"ס בכת"י ו2: אשכחוה}  [נבוזראדן] לדמיה דזכריה ^{דק"ס בכת"י ו1 נ' ביאור: בן יהוידע הכהן}  דהוה קא מרתח וסליק, אמר ^{דק"ס בד"ש, ד' פארה, ובכת"י מ' וו1 נ': להו} : מאי האי?

אמרו ליה: דם זבחים דאשתפוך.

אייתי דמי^{[38] דק"ס בכת"י ו1: דם זבחים} , ולא אידמו ^{דק"ס בד"י ובכת"י ו1: אידמי [39]}. אמר להו: אי אמריתו לי – מוטב, ואי לאו מסריקנא ^{דק"ס בכת"י מ', ו1,2: סריקנא}  לבשרייכו במסרקי דפרזלי ^{דק"ס בד"י וכתה"י: דפרזלא} .

אמרי ^{דק"ס בכתה"י: אמרו}  ליה: מאי נימא לך? נבייא ^{דק"ס בכת"י ו2 נ': וכהן}  הוה בָן, דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא; קמינן ^{דק"ס בכת"י מ', ו1,2: קמנן}  עילויה וקטלינן ליה ^{דק"ס בכת"י ו1 נ' ביאור: בדברי הימים שרי יהודה הרגוהו בעזרה במצוות יואש שעשוהו לאלוה.} , והא כמה ^{דק"ס בכת"י ו1: מאה}  שנין דלא קא נייח ^{דק"ס בכת"י ו1,2: דלא נייח, ובכת"י מ' דלא נח}  דמיה.

אמר להו: אנא מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ^{דק"ס בכת"י מ': סנהדרי גדולה וקטנה} , קטל עילויה – ולא נח; ^{דק"ס בכת"י פיר' וו1 נ': אייתי}  בחורים ובתולות קטל עילויה – ולא נח; אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה – ולא נח.

 ^{דק"ס בכת"י ו2 נ': קרב לגביה} אמר ליה: זכריה, זכריה! טובים שבהן איבדתים ^{דק"ס בד"פ: הרגתים, טבכת"י פיר': כיליתים} , ניחא לך דאבדינהו ^{דק"ס בכת"י פיר': דאכלינהו}  לכולהו?

כדאמר ^{דק"ס בכת"י פיר': כיון}  ליה הכי – נח.

בההיא שעתא הרהר [נבוזראדן] תשובה בדעתיה, אמר: ומה אם ^{דק"ס בכת"י מ', ד"ש וד"ו: הם}  על נפש אחת ^{דק"ס בכת"י ו2: ומה הללו שלא הרגו אלא נפש אחת}  כך – ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא ^{דק"ס בד"פ: אני שהרגתי כמה וכמה נפשות}  על אחת כמה וכמה!

ערק, אזל, שדר שטר פרטתא ^{דק"ס בכמה ד"י וכתי"י: שדא פירטתא [40]} בביתיה ואגייר.

תנא: נעמן – גר תושב היה^[41]; נבוזראדן גר צדק היה;

מבני בניו של המן^[42] למדו תורה בבני ברק;

מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים;

מבני בניו של סנחריב לִמדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון.

היינו דכתיב^[43] (יחזקאל כד ח) [להעלות חמה לנקם נקם] נתתי את דמה על צחיח^[44] סלע^[45] לבלתי הכסות^[46].

[ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר:] הקול קול יעקב^[47] והידים ידי עשו (בראשית כז כב).

'הקול' – זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא – כפלים כיוצאי מצרים;

'קול יעקב' – זה אספסיינוס קיסר, שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא, ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא;

'והידים ידי עשו' – זו מלכות הרשעה, שהחריבה את בתינו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.

דבר אחר:

'הקול קול יעקב' – אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב;

'והידים ידי עשו' – אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו.

והיינו^[48] דאמר רבי אלעזר (איוב ה כא): בשוט לשון^[49] תחבא [ולא תירא משד כי יבוא] – בחירחורי לשון^[50] תחבא.

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים קלז א): על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון? מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני: חורבן בית ראשון, שנאמר 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו'; בית שני דכתיב (תהלים קלז ז): זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה.

אמר רב יהודה אמר שמואל, ואיתימא רבי אמי, ואמרי לה במתניתא תנא: מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון^[51]; הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם? הבא דרש להן הגדול שבהן: אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים (תהלים סח כג). 'מבשן אשיב': מבין שיני אריה אשיב^[52]; 'ממצולות ים', אלו שטובעין בים. כיון ששמעו ילדות כך – קפצו כולן ונפלו לתוך הים; נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו: מה הללו, שדרכן לכך^[53] – כך; אנו, שאין דרכנו לכך, על אחת כמה וכמה! אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר (תהלים מד כג): כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.

ורב יהודה אמר: זו^[54] – אשה ושבעה בניה.

אתיוהו קמא לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (שמות כ ב): אנכי ה' אלהיך [אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים].

– אפקוהו וקטלוהו, ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו: כתוב בתורה^[55]: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. אפקוהו וקטלוהו;

אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה (שמות כב יט): זובח לאלהים יחרם [בלתי לה' לבדו]!

– אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (שמות לד יד): [כי] לא תשתחוה לאל אחר [כי ה' קנא שמו אל קנא הוא]!

– אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (דברים ו ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד!

– אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (דברים ד לט): וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד!

אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (דברים כו יז): את ה' האמרת^[56] וגו' [להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו, ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו] וה' האמירך היום [להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו]^[57] – כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.

אמר ליה קיסר: אישדי לך גושפנקא^[58] וגחין ושקליה^[59], כי היכי דלימרו "קביל עליה הרמנא דמלכא^[60]"!

אמר ליה: חבל עלך קיסר, חבל עלך קיסר! על כבוד עצמך כך – על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה! אפקוהו למיקטליה.

אמרה להו אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא. אמרה לו: בניי! לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות.

אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה: (תהלים קיג ט) [מושיבי עקרת הבית] אם הבנים שמחה [הללויה].

רבי יהושע בן לוי אמר: זו^[61] מילה^[62], שניתנה בשמיני.

רבי שמעון בן לקיש אמר: אלו תלמידי חכמים שמראין הלכות שחיטה בעצמן, דאמר רבא: כל מילי ליחזי איניש בנפשיה בר משחיטה^[63] ודבר אחר^[64].

רב נחמן בר יצחק אמר: אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה, כדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, שנאמר: (במדבר יט ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו' [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ארבעים סאה

הערות

1. מיקלי ובדורי קיטמא
2. מדה כנגד מדה, שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב
3. הורד בצנזורה מהדפוסים ושוחזר מכתבי יד
4. בעירובין (כא,ב)
5. ויליף לה מ'ולהג הרבה יגיעת בשר': המלעיג הרבה נידון ביגיעת בשר; וקרא – בדברי סופרים כתיב 'ויותר מהמה בני הזהר' [(קהלת יב יב): "ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר".] – בדברי סופרים יותר מדברי תורה
6. בלעם שהשכינה נגלית עליו והרשיע לדבר
7. מדינה [עיר] ששמה 'הר המלך'
8. גדוד
9. בני המדינה היהודים
10. דרומאי
11. ביהודים
12. [החלו היהודים] לשמוח
13. לבני החיל
14. מי שהיתה לו צורה בטבעתו היה מכירה רחוק מיל מן העיר למראה הנרות
15. 'שחליים' מין מאכל הוא במסכת עבודה זרה (כט,א)
16. הר המלך
17. דאמריתו 'ששים רבוא עיירות היו בהר המלך', והוא אינו מחזיק אפילו ששים רבוא קנים
18. הערה: לפי המודפס בדפוס וילנא: בירמיהו ג,יט, "ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה, נחלת צבי צבאות גוים; ואמר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו".
    אך אולי הכוונה ליחזקאל כ,ו: ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים, אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש – צבי היא לכל הארצות.
19. משהופשט הוא כווץ, ואין יכול לחזור ולכסותו בו
20. דיטריו"ש בלע"ז, כמו 'גמוד מסאני' (פסחים קיא א) [מתקצר]
21. מה מעשיהם: אם צדיקים אם רשעים
22. מאותה העיר
23. זלזל ביצרו ולא חשבו אלא נתגבר עליו
24. נתייקר התבואה
25. שהוא דומה לשכבת זרע
26. להוציא קול שבאו על אשתו
27. דיטריי"ש: מתייבש ומגליד
28. נכנס ונבלע בבגד ואינו מגליד
29. פי"ן
30. חופה
31. ציר העגלה שלה
32. ראשי גייסות תוקעי קרן ומתאספים עליהם בני צבאם
33. לים
34. שם מקום
35. שבאותו זמן הזרם היה מורכב
36. מהרוגי ביתר
37. בן יהוידע הכהן שהרגוהו שרי יהודה במצות יואש כשהשתחוו לו ליואש ועשאוהו אלוה והרגוהו בעזרה (דברי הימים ב כד)
38. דם הבהמות
39. לא היה הדם העולה ורותח דומה לדם הבהמות
40. שטר צוואה שפרט מה תהא על נכסיו
41. שלא קיבל עליו שאר מצות אלא ע"ז שנאמר כי לא יעשה עוד עבדך וגו' (מלכים ב ה)
42. Note: הרב ראובן מרגליות גורס "נעמן", שהרי את בניו של המן הרגו – ויש לו ראיות נוספות.
43. אדמיה דזכריה
44. 'צחיח' – שעיעות, כתרגומו.
45. על חלקת אבן חלקה
46. שלא יבלע בארץ, כך היה דמו של זכריה על הרצפה ולא נבלע
47. קול צוחה ובכי עולה מיעקב: ראה יצחק בנבואה מפלה זו של ביתר
48. הא דאמרינן לעיל שעל ידי לשון הרע חרב הבית ונהרגו כמה רבבות
49. שבט מכה
50. במריבת לשון כמו 'אל תתחר' (תהלים לז)
51. ילדים למשכב זכור וילדות לפלגשים
52. בשן' בין שן נוטריקון
53. לתשמיש, ואין קלונן מרובה כקלון שלנו
54. 'הורגנו כל היום'
55. שם
56. ייחדת
57. שם, פסוק יח
58. חותמי שצורתי טבועה בו
59. כדי שתהא נראה משתחוה לה
60. שולטנות המלך קבל עליו לעשות
61. 'הורגנו כל היום'
62. דזימנין דמיית
63. שמא יתחבנו בגרונו
64. צרעת ומראות נגעים מפני שמסוכן לקפוץ עליו