ביאור:בבלי גיטין דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

זקן ^[1] שאני, דידע לאקנויי ^[2]!

אלא אמר רבא – מהכא [בבא בתרא פ"י מ"ח]: 'ערב היוצא לאחר חיתום שטרות ^[3] - גובה ^[4] מנכסים בני חורין ^[5].

אמר רב אשי: מאי קושיא? דלמא גברא שאני, דידע לאקנויי!

אלא אמר רב אשי: מהכא [גיטין פ"ב מ"ה; דף כב,ב]: אשה כותבת את גיטה ^[6] והאיש כותב את שוברו ^[7], שאין קיום הגט אלא בחותמיו.

אמר רבא: כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו ^[8] - קנאתהו ^[9] ומתגרשת בו. ואמאי? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה ^[10]? וכי תימא: בעומד - והאמר רבא: 'כל שאילו מהלך לא קנה - עומד ויושב לא קנה'?!

והלכתא – בכפות ^[11].

ואמר רבא: כתב לה גט ונתנו בחצרו, וכתב לה שטר מתנה עליו - קנאתהו ומתגרשת בו;

וצריכא: דאי אשמעינן עבד - הוה אמינא דוקא עבד, אבל חצר - ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן ^[12], ואי אשמעינן חצר - הוה אמינא דוקא חצר, אבל עבד - ליגזר כפות אטו שאינו כפות! קא משמע לן.

אמר אביי: מכדי חצר מהיכא איתרבי? מידה: מה ידה דאיתא ^[13] בין מדעתה ובין בעל כורחה - אף חצרה ^[14] דאיתא בין מדעתה ובין בעל כורחה ^[15], והא מתנה - מדעתה איתא, בעל כורחה ליתא ^[16]!

מתקיף לה רב שימי בר אשי: והא שליחות לקבלה ^[17], דמדעתה איתא, בעל כורחה ליתא ^[18] - וקא הוי שליח לקבלה!?

ואביי - אטו שליחות מידה איתרבי? מ'ושלח' 'ושלחה' (דברים כד א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתו) איתרבי! ^[19]

ואי בעית אימא: שליחות לקבלה נמי אשכחן בעל כורחה, שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כורחה ^[20].

[על הכל כותבין:] על העלה של זית [ועל הקרן של פרה - ונותן לה את הפרה, על יד של עבד - ונותן לה את העבד]:

בשלמא יד דעבד -

עמוד ב

לא אפשר למקצייה ^[21], אלא קרן של פרה - ליקצייה וליתביה לה?

אמר קרא (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר) וכתב [לה ספר כריתת] ונתן [בידה ושלחה מביתו] - לה: מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה.

רבי יוסי הגלילי אומר [אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים]:

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?

דתניא: ' (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה) ספר [כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] - אין לי אלא ספר ^[22], מנין לרבות כל דבר? - תלמוד לומר: 'וכתב לה' - מכל מקום ^[23];

אם כן - מה תלמוד לומר 'ספר'? מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל - אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל'.

ורבנן?

אי כתיב 'בספר' ^[24] – כדקאמרת; השתא דכתיב 'ספר' - לספירת דברים הוא דאתא ^[25].

ורבנן - האי 'וכתב' - מאי עבדי ליה ^[26]?

מיבעי להו 'בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ^[27]': סלקא דעתך אמינא אקיש יציאה להוייה ^[28]: מה הוייה ^[29] בכסף - אף יציאה נמי בכסף - קא משמע לן.

ואידך [ריה"ג]?

נפקא ליה מ'ספר כריתות' ^[30]: ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.

ואידך [רבנן]?

מיבעי ליה דבר הכורת בינו לבינה ^[31], כדתניא: "הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה כריתות ^[32]; "עד שלשים יום" - הרי זה כריתות.

ואידך [ריה"ג]?

מ'כרת' 'כריתות' ^[33].

ואידך?

'כרת' 'כריתות' לא דרשי.

משנה:

אין כותבין במחובר לקרקע ^[34]; כְּתָבוֹ במחובר, תלָשוֹ וחתָמוֹ ונתָנוֹ לה – כשר ^[35].

רבי יהודה פוסל עד שתהא כתיבתוֹ וחתימתוֹ בתלוש.

רבי יהודה בן בתירא אומר: אין כותבין לא על הנייר המחוק ^[36] ולא על הדיפתרא ^[37] מפני שהוא יכול להזדייף;

וחכמים מכשירין ^[38].

גמרא:

כתבו על המחובר - והאמרת רישא אין כותבין?

אמר רב יהודה אמר שמואל: ^[39] והוא ששייר מקום התורף ^[40] ^[41]; וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: והוא ששייר מקום התורף; וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא ששייר מקום התורף;

ורבי אלעזר היא ^[42], דאמר: עדי מסירה כרתי ^[43], והכי קאמר: אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף; כתבוֹ לטופס ותלשו, כתבוֹ לתורף ונתנוֹ לה – כשר.

וריש לקיש אמר: חתמוֹ שנינו ^[44], ורבי מאיר היא, דאמר 'עדי חתימה כרתי', והכי קאמר: אין כותבין תורף - גזירה שמא יחתום; כתבוֹ לתורף, תלשוֹ, חתמוֹ ונתנוֹ לה – כשר.

כתבוֹ על חרס של עציץ נקוב – כשר, דשקיל ליה ^[45] ויהיב ליה ניהלה ^[46].

על עלה של עציץ נקוב: אביי אמר: כשר, ורבא אמר: פסול;

אביי אמר 'כשר':

הערות עריכה

^ שהוא חכם
^ וידע שאינו שטר אלא אם כן מקנהו לו לגמרי, וגמר דעתיה ומקני; אבל אשה לא ידעה כולי האי, ולא גמרה לאקנויי בדעתה, אלא בשאלה בעלמא
^ לאחר שנחתם השטר - כתב הערב כתב ידו 'ואני ערב'
^ המלוה ממנו
^ אבל לא ממשעבדי; כיון דליכא שטר בעדים - לית ליה קלא, והוה ליה כמלוה על פה; אלמא כל אדם נמי מקנה, דהא האי שטרא - כשחתם בו הערב לאחר זמן - כבר היה מסור למלוה, והיאך נכסי הערב הזה משתעבדים בו, והא בעינן 'ספר מקנה' - אי לאו דאקנייה ניהליה מלוה לערב, וחתם והדר מסריה ניהליה
^ ומקניא ליה לבעל, ויהיב לה ניהלה
^ פרעון הכתובה, שפרע, ומקנהו לאשה, והיא מחתמת עדים ומוסרתו לו לראיה בידו
^ על העבד
^ לעבד בשטר מתנה זה, והגט שבידו, דהוה ליה האי עבד כחצרה וגיטה וחצירה באו לה כאחד
^ דכי אמור רבנן 'חצרו של אדם קונה לו' - לאו בחצר מהלכת אמור, דשאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי, ורבא גופיה אמרה דלא קני ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא ט ב)
^ דאינו ראוי להלך
^ כגון נתן לה גט בחצר חבירו, והלך בעל חצר ומכר לה את החצר או נתן לה במתנה, והא - ודאי אינה מגורשת, דמאן מגרש לה? דכשנתן הבעל הגט - בחצר לא שלה היתה דתקני לה חצרה כאילו נותנו בידה; וכי אתא האי חצר לידה - לאו מכח הבעל אתיא לה דניהוי 'נותן לה החצר והגט ביחד'
^ בגירושין
^ בעינן נמי
^ דלהוי בין מדעתה בין בעל כרחה, כגון חצר שהיתה שלה קודם שזרק הגט לתוכה
^ דאי אמרה 'אי אפשי לקבל מתנה ממנו' - לא קניא לה להא חצר, ולא מיגרשה ביה, דהא אמרה 'לא ניחא לי למיקני'
^ אשה עושה שליח לקבלה מדעתה
^ אבל בעל כרחה אינו נעשה שלוחה שתתגרש בקבלתו; אבל הבעל עושה שליח להולכה ונותן לה על כרחה
^ בפרקין ד(לקמן סב,ב) דנפקא לן מ'ושלח' 'ושלחהּ' - קרי ביה 'ושלחה' בלא מפיק ה"א
^ אביה מקבל גיטה כדנפקא לן בכתובות בפרק 'נערה' (מז,א) מ'ויצאה... והיתה' (דברים כד ב)
^ דשייך במצות, ואינו רשאי לחבל בו, ואם חבל בו יוצא לחירות בראשי אברים - אלמא אינו רשאי לחבל בו
^ משמע קלף
^ מדלא כתב 'ונתן ספר כריתות בידה'
^ משמע: יכתוב בקלף, ומצית למימר דכי רבי מ'וכתב לה' - דומיא דקלף הוא דרבי
^ אין זו אלא 'וכתב ספירת דברי כריתות', ועל כל מה דבעי - לכתוב
^ לדידהו לא איצטריך לרבות כל דבר, שהרי לא קבע הכתוב דבר לכתיבתו, ומ'ונתן' ספר כריתות שמעינן
^ אם אמר לה "הילך פרוטה והתגרשי לי בה"
^ כדכתיב 'ויצאה... והיתה לאיש אחר' (דברים כד ב)
^ קידושין, שמהוה בהן עצמה לבעל
^ מדסמך כריתות לספר
^ שלא יהא בו תנאי המקשרן יחד אלא תנאי הכורת ומבדיל ביניהם
^ שהרי כל ימיה קשורה בו
^ דמצי למיכתב 'ספר כרת'
^ דכתיב 'וכתב... ונתן' - שאינו מחוסר קציצה
^ בגמרא פריך: הא אמרת אין כותבין
^ יכול לחזור ולמוחקו עד [מקום חתימת] העדים, ולכותבו, ויעביר תנאי שהיה בו, ולא מוכחא מילתא - דהא עדים נמי על המחק חתומים!
^ וכן דיפתרא אין מחק שלו ניכר; ובגמרא מפרש מאי דיפתרא
^ בגמרא מפרש לה
^ סיפא, דקתני כשר -
^ וכתבו לאחר תלישה
^ 'תורף' = גִלוּיוֹ של שטר: מקום האיש והאשה והזמן
^ מתניתין, דבעי כתיבה בתלוש
^ דדריש 'וכתב' דקרא - אכתב הגט, ולא אחתימת עדים, רבי אלעזר היא, דאמר: חתימת הגט אינה מן התורה אלא מפני תיקון העולם; הילכך 'וכתב' דקרא - אכתב הגט קאי
^ בסיפא דמתניתין: תלשוֹ חתמוֹ 'ונתנֹו לה – כשר, ואף על פי שנכתב כולו במחובר, דכי כתיב 'וכתב' דקרא - אחתימת עדים, שהיא עיקר
^ לכוליה עציץ
^ ואין כאן מחוסר קציצה; ואין לחוש שמא ישבר החרס ויתן לה החתיכה, והויא ליה קציצה - דלא מפסיד ליה לעציץ

[1] שהוא חכם

[2] וידע שאינו שטר אלא אם כן מקנהו לו לגמרי, וגמר דעתיה ומקני; אבל אשה לא ידעה כולי האי, ולא גמרה לאקנויי בדעתה, אלא בשאלה בעלמא

[3] לאחר שנחתם השטר - כתב הערב כתב ידו 'ואני ערב'

[4] המלוה ממנו

[5] אבל לא ממשעבדי; כיון דליכא שטר בעדים - לית ליה קלא, והוה ליה כמלוה על פה; אלמא כל אדם נמי מקנה, דהא האי שטרא - כשחתם בו הערב לאחר זמן - כבר היה מסור למלוה, והיאך נכסי הערב הזה משתעבדים בו, והא בעינן 'ספר מקנה' - אי לאו דאקנייה ניהליה מלוה לערב, וחתם והדר מסריה ניהליה

[6] ומקניא ליה לבעל, ויהיב לה ניהלה

[7] פרעון הכתובה, שפרע, ומקנהו לאשה, והיא מחתמת עדים ומוסרתו לו לראיה בידו

[8] על העבד

[9] לעבד בשטר מתנה זה, והגט שבידו, דהוה ליה האי עבד כחצרה וגיטה וחצירה באו לה כאחד

[10] דכי אמור רבנן 'חצרו של אדם קונה לו' - לאו בחצר מהלכת אמור, דשאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי, ורבא גופיה אמרה דלא קני ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא ט ב)

[11] דאינו ראוי להלך

[12] כגון נתן לה גט בחצר חבירו, והלך בעל חצר ומכר לה את החצר או נתן לה במתנה, והא - ודאי אינה מגורשת, דמאן מגרש לה? דכשנתן הבעל הגט - בחצר לא שלה היתה דתקני לה חצרה כאילו נותנו בידה; וכי אתא האי חצר לידה - לאו מכח הבעל אתיא לה דניהוי 'נותן לה החצר והגט ביחד'

[13] בגירושין

[14] בעינן נמי

[15] דלהוי בין מדעתה בין בעל כרחה, כגון חצר שהיתה שלה קודם שזרק הגט לתוכה

[16] דאי אמרה 'אי אפשי לקבל מתנה ממנו' - לא קניא לה להא חצר, ולא מיגרשה ביה, דהא אמרה 'לא ניחא לי למיקני'

[17] אשה עושה שליח לקבלה מדעתה

[18] אבל בעל כרחה אינו נעשה שלוחה שתתגרש בקבלתו; אבל הבעל עושה שליח להולכה ונותן לה על כרחה

[19] בפרקין ד(לקמן סב,ב) דנפקא לן מ'ושלח' 'ושלחהּ' - קרי ביה 'ושלחה' בלא מפיק ה"א

[20] אביה מקבל גיטה כדנפקא לן בכתובות בפרק 'נערה' (מז,א) מ'ויצאה... והיתה' (דברים כד ב)

[21] דשייך במצות, ואינו רשאי לחבל בו, ואם חבל בו יוצא לחירות בראשי אברים - אלמא אינו רשאי לחבל בו

[22] משמע קלף

[23] מדלא כתב 'ונתן ספר כריתות בידה'

[24] משמע: יכתוב בקלף, ומצית למימר דכי רבי מ'וכתב לה' - דומיא דקלף הוא דרבי

[25] אין זו אלא 'וכתב ספירת דברי כריתות', ועל כל מה דבעי - לכתוב

[26] לדידהו לא איצטריך לרבות כל דבר, שהרי לא קבע הכתוב דבר לכתיבתו, ומ'ונתן' ספר כריתות שמעינן

[27] אם אמר לה "הילך פרוטה והתגרשי לי בה"

[28] כדכתיב 'ויצאה... והיתה לאיש אחר' (דברים כד ב)

[29] קידושין, שמהוה בהן עצמה לבעל

[30] מדסמך כריתות לספר

[31] שלא יהא בו תנאי המקשרן יחד אלא תנאי הכורת ומבדיל ביניהם

[32] שהרי כל ימיה קשורה בו

[33] דמצי למיכתב 'ספר כרת'

[34] דכתיב 'וכתב... ונתן' - שאינו מחוסר קציצה

[35] בגמרא פריך: הא אמרת אין כותבין

[36] יכול לחזור ולמוחקו עד [מקום חתימת] העדים, ולכותבו, ויעביר תנאי שהיה בו, ולא מוכחא מילתא - דהא עדים נמי על המחק חתומים!

[37] וכן דיפתרא אין מחק שלו ניכר; ובגמרא מפרש מאי דיפתרא

[38] בגמרא מפרש לה

[39] סיפא, דקתני כשר -

[40] וכתבו לאחר תלישה

[41] 'תורף' = גִלוּיוֹ של שטר: מקום האיש והאשה והזמן

[42] מתניתין, דבעי כתיבה בתלוש

[43] דדריש 'וכתב' דקרא - אכתב הגט, ולא אחתימת עדים, רבי אלעזר היא, דאמר: חתימת הגט אינה מן התורה אלא מפני תיקון העולם; הילכך 'וכתב' דקרא - אכתב הגט קאי

[44] בסיפא דמתניתין: תלשוֹ חתמוֹ 'ונתנֹו לה – כשר, ואף על פי שנכתב כולו במחובר, דכי כתיב 'וכתב' דקרא - אחתימת עדים, שהיא עיקר

[45] לכוליה עציץ

[46] ואין כאן מחוסר קציצה; ואין לחוש שמא ישבר החרס ויתן לה החתיכה, והויא ליה קציצה - דלא מפסיד ליה לעציץ

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]