ביאור:בבלי גיטין דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כבינתי [1] לבתי, והיא בשנים עשר מנה" [2], ומתה - וקיימו חכמים את דבריה!
אמר להם: בני רוכל - תקברם אמם [3]': תנא קמא כרבי אלעזר [4];
ורבי נתן ורבי יעקב נמי כרבי אלעזר: אף על גב דמית - לא אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
ו'יש אומרים' – כרבנן [5];
ורבי יהודה הנשיא שאמר משום רבי מאיר – כרבי אלעזר [6]; מיהו היכא דמית - אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
וחכמים אומרים יחלוקו' - מספקא להו [7];
ו'כאן אמרו' - שודא עדיף;
ורבי שמעון הנשיא - מעשה אתא לאשמועינן.
אבעיא להו: רבי שמעון הנשיא - נשיא הוא או משמיה דנשיא קאמר?
תא שמע, דאמר רב יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא.
ועדיין תיבעי לך: נשיא הוא? או דקאמר משמיה דנשיא?
תיקו.
גופא אמר רב יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא; והא קיימא לן 'דברי שכיב מרע - ככתובין וכמסורין דמו' - רב יוסף מוקי לה בבריא.
והא 'ליורשי משלח' קאמר, וקיימא לן 'מצוה לקיים דברי המת'?
הדרן עלך המביא קמא
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-
עריכהגיטין פרק שני טו,א המביא גט בתרא
משנה:
המביא גט ממדינת הים, ואמר "בפני נכתב אבל לא בפני נחתם", "בפני נחתם אבל לא בפני נכתב", "בפני נכתב" – כולו, ו"בפני נחתם" - חציו [10], "בפני נכתב" – חציו, ובפני נחתם כולו" – פסול.
אחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם" – פסול [11].
שנים אומרים "בפנינו נכתב" ואחד [12] אומר "בפני נחתם" – [13] פסול [14];
ורבי יהודה מכשיר [15].
אחד אומר "בפני נכתב". ושנים אומרים "בפנינו נחתם" – כשר [16].
גמרא:
הא תו למה לי? הא תנא ליה חדא זימנא: המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם"!?
אי מההיא - הוה אמינא 'צריך' ואי לא אמר - כשר - קא משמע לן.
בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו - פסול:
הי 'חציו'? אלימא חציו ראשון - והאמר ר"א: 'אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת [17] לשמה - שוב אינו צריך'?
אלא אמר רב אשי: חציו אחרון [שרק על חלקו האחרון יש עדות שנכתב לשמה].
בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו - פסול:
אמר רב חסדא [18]: ואפילו שנים [19] מעידים על חתימת יד שני [20] – פסול; מאי טעמא? או כולו בקיום הגט [21] או כולו בתקנת חכמים [22].
מתקיף לה רבא: מי איכא מידי דאילו אמר חד [23] – כשר [24], השתא דאיכא תרי – פסול?
אלא אמר רבא: אפילו
הוא [25] ואחר [26] מעידין על חתימת יד שני – פסול [27]; מאי טעמא? אתו לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא [28], וקא [29] נפיק נכי ריבעא דממונא [30] אפומא דחד סהדא [31].
מתקיף לה רב אשי: מי איכא מידי, דאילו מסיק ליה איהו לכוליה דיבורא – כשר, השתא - דאיכא חד בהדיה – פסול?
אלא אמר רב אשי: אפילו אומר "אני הוא עד שני" [32] – פסול; מאי טעמא? - או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים.
תוספות מסכת גיטין דף טו עמוד ב ד"ה אני הוא עד שני פסול - וא"ת ומי איכא מידי דאילו אמר "בפני נחתם" כשר, ומשום דאמר "אני הוא עד שני" - פסול?
ונראה לר"י כמו שאומר בירושלמי: דכי אמר "אני הוא עד שני" נעשה כנוגע בעדותו: דנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים עדות חתימתו;
וא"ת וכיון דטעמא מש"ה הוא, למה ליה למימר משום 'או כולו בקיום הגט כו'
וי"ל משום דלאו טעמא גמור הוא זה אי לאו טעמא ד'או כולו בקיום הגט' דאין זה נוגע בעדות ממש.
תנן: "בפני נכתב כולו בפני נחתם חציו" – פסול; אידך חציו היכי דמי?: אילימא דליכא דקא מסהיד עליה כלל – השתא: אחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם", דהאי קמסהיד אכולה כתיבה והאי קמסהיד אכולה חתימה – פסול, חציו מיבעיא?
אלא [33] או כדרבא או כדרב אשי, ולאפוקי מדרב חסדא [34].
אמר לך רב חסדא: ולטעמיך [35] – "בפני נכתב אבל לא בפני נחתם" למה לי [36]?
| אלא [37] לא זו אף זו קתני [38] - הכא נמי [39]: לא זו אף זו קתני [40]. |
אמר רב חסדא [41]: גידוד חמשה ומחיצה חמשה [42] - אין מצטרפין [43] עד שיהא או כולו במחיצה או כולו בגידוד [44].
דרש מרימר: גידוד חמשה ומחיצה חמשה – מצטרפין.
והלכתא: מצטרפין.
בעי אילפא: ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין?
היכי דמי? אילימא דקא משו בי תרי מרביעית [45] והא תנן [46]: מרביעית [47] נוטלין לידים לאחד, ואפילו לשנים [48]! ואלא דקא משי חדא חדא ידיה [49] – והתנן [50]: הנוטל ידו אחת [51] בנטילה [52], ואחת בשטיפה [53] - ידיו טהורות!
ואלא דקא משי פלגא פלגא דידיה [54]? והאמרי דבי רבי ינאי: 'ידים אין טהורות לחצאין'?
לא, צריכא דאיכא משקה טופח [55].
וכי איכא משקה טופח מאי הוי? והתנן [56]:
הערות
עריכה- ^ נושק"א בלע"ז
- ^ כך היתה שוה
- ^ קללה היא, כלומר: לא יעלו על לב, ולא יזכרו בבית המדרש לראיה, לפי שרשעים היו, שהיו מקיימין קוצים בכרם; ולרבי אלעזר - כלאים נינהו, ולא נלמד מהן ראיה, לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה צואה: שמתוך שהיו רשעים לא הוזכרו בבית המדרש
- ^ דאמר: שכיב מרע ובריא שוים, הלכך "הולך" דידיה - לאו כ"זכי" דמי
- ^ דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי, ואפילו לא מת משלח - נמי יתנו ליורשי מקבל, כל זמן שלא חזר משלח מדבריו
- ^ מדתלו טעמא במיתה; הא אם לא מת - יחזרו לו
- ^ אי כרבי אלעזר אי כרבנן, והיכא דמית נמי מספקא להו אי מצוה לקיים דברי המת או לא
- ^ במילתיה דרבי שמעון
- ^ ולא תתני 'ליורשי משלח' דבלא מת עסקינן
- ^ אחד מן העדים
- ^ אי כשהגט יוצא מתחת ידי האחד: שהוא מביאו, ואין חבירו שליח בהבאתו - משום הכי פסול, דלשליח אצרכוה רבנן למימרינהו לתרוייהו; ולמאן דמוקי לה נמי בגמרא בששניהם שלוחים – אפילו הכי פסול, כיון דחד הוא דאיכא אחתימה, ואיהו לא מסהיד אכתיבה - אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד, כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ג,א)
- ^ שלישי
- ^ נמי
- ^ משום האי טעמא
- ^ דכיון דמצרכינן לאסהודי נמי אכתיבה - או הוא או אחר - תו לא אתי לאיחלופי; ובגמרא אמרינן: דחלוק היה רבי יהודה אף בראשונה: אאחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם"
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן
- ^ לאו לפרושי מתניתין אתא, ולאוקומי מתניתין בהכי, אלא סברא דידיה מוסיף, ואמר רבותא
- ^ מן השוק
- ^ שהן מכירין יד עד חתימת השני, שלא העיד השליח עליו
- ^ היינו עדים המעידין על חותם העדים
- ^ עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים
- ^ אם היה אומר השליח "אני מכירם"
- ^ ואפילו לא אמר "בפני נחתם", דהכי אמרינן בפרק קמא (לעיל ג,א): דכי אמר "יודע אני" - נמי מהימן בשמעתא קמייתא
- ^ השליח
- ^ מן השוק עמו
- ^ ואם לא היה מעיד עליה אלא השליח לבדו - ואפילו אמר "יודע אני" - היה כשר; אבל עכשיו, שהיה אחר עמו - פסול
- ^ כגון שנים החתומים על השטר, ומת אחד מהם, ובא זה ואמר "זה כתב ידי, וזה כתב ידו של חברי", ונצטרף אחד מן השוק עמו להעיד על כתב יד המת: אמרינן בפרק שני דכתובות (כא,ב) דאינו קיום עד שיהו שנים מן השוק מעידין על חותם המת
- ^ דאם כן
- ^ כל הממון יוצא על פיו חסר רביע
- ^ דקיימא לן (שם): נאמן אדם לומר "זה כתב ידי"; הרי חצי עדות, ואם בא להצטרף להעיד על חותם חבירו עם אחר - הרי שלשת רביעית העדות על פיו, ורחמנא אמר (דברים יז ו) 'על פי שנים' - דמשמע פלגא אפומא דהאי ופלגא אפומא דהאי; וגבי גט נמי: אי אמר "בפני נחתם חציו" - מהימן כתרי, דשליח הוא - ובחציו השני הוא מצטרף עם אחר לקיימו בתורת שאר קיומי שטרות, והכא גבי גט - לא חיישינן לה, דהא בלאו אחר הוי מתכשר אפומיה, דהימנוה רבנן כתרי! אלא משום גזירת שאר שטרות הוא
- ^ היינו קיום הגט כשאר שטרות, דאדם מעיד "זה כתב ידי"
- ^ אלא לאו על כרחיך משנה יתירא דנקט רבותא אתא לאשמעינן מאי דלא אשמעינן באחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם", והיכי דמי: כגון דבחציו השני יש עדות
- ^ דכיון דמתניתין - משום רבותא אתא, ולא פירש מאי רבותא אתא לאשמעינן - על כרחיך אי אתה רשאי לתפוס המרובה, כגון דרב חסדא, אלא רבותא זוטרתי, כגון דרבא ורב אשי; דהא לא שמעת מינה רבותא אלא משום דמשנה יתירא היא, וכי משמע לן - אפילו רבותא זוטרתי - תו לאו משנה יתירא היא; ואי הא דרב חסדא הוה משמע לן פרושי קמפרש לה. ואם תומר: לאפוקי נמי מדרבא, ולא אשמעינן אלא הא דרב אשי, דהיא זוטרא דרבא - נמי לא עדיפא מינה: דהא בשאר שטרות נמי פסול כי נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד, הילכך בגט נמי שייך למפסל משום שאר שטרות, דלא ליחליף; והא דלא גזרינן בשליח לחודיה: כי אמר "בפני נכתב ונחתם" - אהא עביד רבנן היכירא, דאצרכוה לאסהודי אכתיבה, משום דלא ליתי לאיחלופי, וכדאמרינן בפירקא קמא (ג,א)
- ^ דבעית למימר דמתניתין - לאשמעינן רבותא אתא - ומדלא פריש דידיה שמע מינה לא סבר לה
- ^ מאי אשמעינן? השתא "בפני נכתב כולו בפני נחתם חציו" – פסול, הכא - דלא מסהיד כלל – מיבעיא
- ^ אלא על כרחיך תשני דמתניתין - כל חדא לא אשמעינן אלא היא גופה מאי דתני בה; |align = "right"|ודקשיא לך 'ליתני בתרייתא, וכל שכן קמייתא -
- ^ ואורחא דתנא דנקיט ברישא מילתא דפשיטא, והדר מוסיף עלה מילתא דרבותא, וקאמר הכי: לא זו בלבד דלא אסהיד כלל, אלא אף זו: '"בפני נחתם חציו" – פסול'
- ^ לדידי
- '^ לעולם "בפני נחתם חציו" דמתניתין - לא איירי לאשמעינן שום רבותא, ואי הוה נחית לרבותא - הוי תני לה לדידי, אלא היא גופה הוא דאשמעינן, כדקתני: דלא קמסהיד איניש באידך חציו מידי; ודקשיא לך אחד אומר "בפני נכתב", ואחד אומר "בפני נחתם'" - מינה שמעינן דכל שכן הא - ודאי אי תנייה ברישא תו לא איצטריך למיתני הא, אבל השתא, דתנא הא ברישא - מוסיף ואומר 'ולא זו בלבד דליכא סהדותא דאידך חציו, אלא אף זו: דהאי קא מסהיד אכולה כתיבה והאי קמסהיד אכולה חתימה – פסול'
- ^ לענין שבת, דבעינן מחיצה גבוהה עשרה או עמוק עשרה לרשות היחיד
- ^ ואם היה חריץ עמוק חמשה והיקיפו מחיצה חמשה
- ^ להיות בתוכו רשות היחיד
- ^ ואיידי דאיירי לעיל ב'או כולו בקיום הגט כו' - נקט נמי הא
- ^ והיינו 'לחצאין': דלכל חד פלגא שיעורא
- ^ ידים פ"א מ"א
- ^ כלי מחזיק רביעית מלא מים
- ^ כיון דמעיקרא הוה שיעורא, וקאתו משירי טהרה; הכי מפרש ב'כל הבשר' (חולין קז א)
- ^ דמשי חדא ידיה והדר משי לאידך
- ^ ידים פ"ב מ"א
- ^ מן הכלי
- ^ בזריקה על ידיו, כתיקון חכמים
- ^ בנהר, בארבעים סאה
- ^ עד הפרק הוי מצות נטילה, ונטל חצי השיעור תחילה, ונגבה, וחזר ונטל חצי האחר
- ^ כשחזר ונטל חציו השני - לא ניגב הראשון לגמרי, דעדיין משקה טופח
- ^ טהרות פ"ח מ"ט