ביאור:בבלי גיטין דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כבינתי[1] לבתי, והיא בשנים דק"ס בכת"י מ', ו1,2: משנים עשר מנה"[2], ומתה – וקיימו חכמים את דבריה!
אמר להם: בני רוכל – תקברם אמם דק"ס בכתה"י: תקברן אמן [3]: דק"ס בכת"י פיר' נ': מאי לאו בהא קמיפלגי?
- תנא קמא – כרבי אלעזר דק"ס בכתה"י: אליעזר [4];
- ורבי נתן ורבי יעקב נמי – כרבי אלעזר דק"ס ברוב כתה"י: אליעזר ; אף דק"ס ברוב כתה"י ודפו"י: ואף על גב דמית – לא אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
- ו'יש אומרים' – כרבנן[5];
- ורבי יהודה הנשיא שאמר משום דק"ס בכמה כת"י נ': ר' יעקב שאמר משום רבי מאיר – כרבי אלעזר דק"ס בחלק מכתה"י: אליעזר [6]; מיהו היכא דמית – אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
- וחכמים אומרים 'יחלוקו' – מספקא להו[7];
- ו'כאן אמרו' – שודא עדיף דק"ס בכת"י ו2: עדיפא ;
- ורבי שמעון הנשיא – מעשה אתא לאשמועינן.
אבעיא להו: רבי שמעון הנשיא – דק"ס בכת"י פיר', ו2 נ': הוא גופיה נשיא הוא, או משמיה דנשיא קאמר דק"ס בכת"י פיר': או דאמר לה משמא דנשיא ?
תא שמע, דאמר רב יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא דק"ס בד' פארה נ': שמע מינה נשיא הוא .
ועדיין תיבעי לך: נשיא הוא? או דקאמר משמיה דנשיא?
תיקו.
גופא, אמר רב יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא.
- והא קיימא לן 'דברי שכיב מרע – ככתובין וכמסורין דמו'?
- רב יוסף מוקי דק"ס ברוב כתה"י ודפו"י: מוקים לה בבריא.
- והא 'ליורשי משלח' קאמר דק"ס בד' פארה: קתני. ובכתה"י: והא [קיימא], וליכא "ליורשי משלח קאמר". , וקיימא לן 'מצוה לקיים דברי המת'?
- דק"ס בכת"י ו1 נ': הא דקתני יחזור ליורשי(ן) משלח תני[8]: 'יחזרו למשלח'[9].
הדרן עלך המביא קמא
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
גיטין פרק שני טו,א המביא גט בתרא דק"ס נ"א: המביא גט תניין
משנה:
המביא גט ממדינת הים, ואמר "בפני נכתב אבל לא בפני נחתם", "בפני נחתם אבל לא בפני נכתב", "בפני נכתב – כולו, ובפני נחתם – חציו"[10], "בפני נכתב – חציו, ובפני נחתם כולו" – פסול.
אחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם" – פסול[11].[12]
שנים אומרים "בפנינו נכתב" ואחד[13] אומר "בפני נחתם" – [14]פסול[15];
ורבי יהודה מכשיר[16].
אחד אומר "בפני נכתב", ושנים אומרים "בפנינו נחתם" – כשר[17].
גמרא:
הא תו למה לי? הא תנא ליה חדא זימנא: המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם"!?
אי מההיא – הוה אמינא: 'צריך', ואי לא אמר – כשר; קא משמע לן דק"ס בכת"י פיר' נ': צריך ופסול .
בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו – פסול:
הי 'חציו'? אלימא חציו ראשון – והאמר דק"ס נ"א: והא אמר רבי אלעזר: 'אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת[18] לשמה – שוב אינו צריך'?
אלא אמר רב אשי: חציו אחרון[19].
בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו – פסול:
אמר רב חסדא[20]: ואפילו דק"ס בכת"י ו1,2: אפילו שנים[21] מעידים על חתימת יד שני[22] – פסול;
מאי טעמא? או כולו בקיום הגט[23] או כולו בתקנת חכמים[24].
מתקיף לה רבא: מי דק"ס בכת"י ו1-3: ומי איכא מידי דאילו אמר חד[25] – כשר[26], השתא דאיכא תרי – פסול?
אלא אמר רבא: אפילו
הוא[27] ואחר דק"ס בכמה כתי"י: ואחד [28] מעידין על חתימת יד דק"ס בכתה"י ודפו"י: ידי, וב־ו1 נ': עד שני – פסול[29]; מאי טעמא? אתו לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא[30], וקא[31] נפיק נכי ריבעא דממונא[32] אפומא דחד סהדא[33].
מתקיף לה רב אשי: מי דק"ס בד"פ וכת"י ו1-3: ומי איכא מידי, דאילו מסיק ליה דק"ס בכת"י ו2: דכי מסיק לה איהו לכוליה דק"ס בכת"י א': לכולי; פיר', ו2: לכולא דיבורא דק"ס כת"י א' וד"פ: דיבוריה – כשר, השתא – דאיכא חד דק"ס נ"א: אחד בהדיה – פסול?
אלא אמר רב אשי: אפילו אומר דק"ס בכתה"י ורוב דפו"י: אמר "אני הוא עד שני"[34] – פסול; מאי טעמא? – או כולו בקיום הגט או דק"ס בכת"י פיר', ו2: אי... אי כולו בתקנת חכמים.תוספות
תנן: "בפני נכתב כולו, בפני נחתם חציו" – פסול; אידך דק"ס בכתה"י: ואידך חציו היכי דמי?: אילימא דליכא דקא דק"ס בכת"י ו3: דלא קא מסהיד עליה כלל – השתא, אחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם", דהאי קמסהיד אכולה כתיבה והאי קמסהיד אכולה חתימה, דק"ס ברוב כתה"י נ': אמרת פסול, חציו מיבעיא?
אלא דק"ס בכת"י אר', מ', ו1,3 נ': לאו [35] או כדרבא או כדרב אשי, ולאפוקי מדרב חסדא[36]?
אמר לך רב חסדא: ולטעמיך[37] – "בפני נכתב אבל לא בפני נחתם" למה לי[38]?
אלא[39] לא זו אף זו קתני[40], הכא נמי[41] – לא זו אף זו קתני[42].
אמר רב חסדא[43]: גידוד דק"ס בקט"ג: גדר, וכן בהמשך. חמשה ומחיצה חמשה[44] – אין מצטרפין[45] עד שיהא או כולו במחיצה או כולו בגידוד[46].
דרש מרימר: גידוד חמשה ומחיצה חמשה – מצטרפין.
והלכתא: מצטרפין.
בעי אילפא: ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין?
היכי דמי? אילימא דקא משו בי תרי מרביעית[47] והא תנן[48]: מרביעית דק"ס בכתה"י: מי רביעית [49] נוטלין לידים דק"ס ו2: את הידיים לאחד, ואפילו לשנים[50]! ואלא דק"ס בד"פ, כת"י פיר', ו1,3: אלא דקא משי חדא חדא ידיה[51] – והתנן[52]: הנוטל ידו אחת[53] בנטילה דק"ס בכת"י ו2: בזריקה [54], ואחת בשטיפה[55] – ידיו טהורות!
ואלא דקא משי פלגא פלגא דידיה[56]? והאמרי{[דקס|נ"א|הא אמרי}} דבי רבי ינאי: 'ידים אין טהורות לחצאין'?
לא, צריכא דאיכא משקה טופח דק"ס בכת"י ו2 נ': עליה [57].
וכי איכא משקה טופח מאי הוי? והתנן[58]:
הערה תוספות: מסכת גיטין דף טו עמוד ב ד"ה אני הוא עד שני פסול —
וא"ת: ומי איכא מידי דאילו אמר "בפני נחתם" כשר, ומשום דאמר "אני הוא עד שני" – פסול?
ונראה לר"י כמו שאומר בירושלמי: דכי אמר "אני הוא עד שני" – נעשה כנוגע בעדותו, דנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני, כדי שתתקיים עדות חתימתו.
וא"ת: וכיון דטעמא משום הכי הוא, למה ליה למימר משום 'או כולו בקיום הגט' כו'?
וי"ל, משום דלאו טעמא גמור הוא זה, אי לאו טעמא ד'או כולו בקיום הגט', דאין זה נוגע בעדות ממש.
הערות
עריכה- ^ נושק"א בלע"ז
- ^ כך היתה שוה
- ^ קללה היא, כלומר: לא יעלו על לב, ולא יזכרו בבית המדרש לראיה, לפי שרשעים היו, שהיו מקיימין קוצים בכרם; ולרבי אלעזר – כלאים נינהו, ולא נלמד מהן ראיה, לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה צוואה; שמתוך שהיו רשעים, לא הוזכרו בבית המדרש
- ^ דאמר: שכיב מרע ובריא שוים, הלכך "הולך" דידיה – לאו כ"זכי" דמי
- ^ דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי, ואפילו לא מת משלח – נמי יתנו ליורשי מקבל, כל זמן שלא חזר משלח מדבריו
- ^ מדתלו טעמא במיתה; הא אם לא מת – יחזרו לו
- ^ אי כרבי אלעזר אי כרבנן, והיכא דמית נמי מספקא להו אי מצוה לקיים דברי המת או לא
- ^ במילתיה דרבי שמעון
- ^ ולא תתני 'ליורשי משלח', דבלא מת עסקינן
- ^ אחד מן העדים
- ^ אי כשהגט יוצא מתחת ידי האחד: שהוא מביאו, ואין חבירו שליח בהבאתו – משום הכי פסול, דלשליח אצרכוה רבנן למימרינהו לתרוייהו; ולמאן דמוקי לה נמי בגמרא בששניהם שלוחים – אפילו הכי פסול, כיון דחד הוא דאיכא אחתימה, ואיהו לא מסהיד אכתיבה - אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד, כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ג,א)
- ^ דקס: בכת"י ו2 נוסף פירוש: אי כשהגט יוצא מתחת יד האחד שהוא מביאו ו.. חברו שליח יודע בהבאתו, משום הכי פסול, דלשליח דאייתייה הוא דאצרכו למימרינהו תרווייהו. ומאן דמוקי נמי בגמרא בששניהם שלוחים, אפילו הכי פסול, דכיון דחד הוא דאיכא אחתימה, ואיהו לא קא מסהיד אכתיבה, אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד, כדאמרן בפרקא קמא. שנים אומרים בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם - נמי פסול, משום האי טעמא גופיה. ור' יהודה מכשיר, דכיון דמצרכינן נמי אכתיבה לאסהודי או הוא או אחר, תו לא אתי לאיחלופי. ובגמרא אמרינן דחלוק היה ר' יהודה אף בראשונה. אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפני נחתם כשר, בגמרא מפרש לה.
- ^ שלישי
- ^ נמי
- ^ משום האי טעמא
- ^ דכיון דמצרכינן לאסהודי נמי אכתיבה – או הוא או אחר – תו לא אתי לאיחלופי; ובגמרא אמרינן, דחלוק היה רבי יהודה אף בראשונה: אאחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם"
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן
- ^ [שרק על חלקו האחרון יש עדות שנכתב לשמה, ורבי אלעזר לא הכשיר אלא בשיטה ראשונה שהיא תורף הגט. ויקיעורכים.]
- ^ לאו לפרושי מתניתין אתא, ולאוקומי מתניתין בהכי, אלא סברא דידיה מוסיף, ואמר רבותא
- ^ מן השוק
- ^ שהן מכירין יד עד חתימת השני, שלא העיד השליח עליו
- ^ היינו עדים המעידין על חותם העדים
- ^ עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים
- ^ אם היה אומר השליח "אני מכירם"
- ^ ואפילו לא אמר "בפני נחתם", דהכי אמרינן בפרק קמא (לעיל ג,א): דכי אמר "יודע אני" – נמי מהימן בשמעתא קמייתא
- ^ השליח
- ^ מן השוק עמו
- ^ ואם לא היה מעיד עליה אלא השליח לבדו – ואפילו אמר "יודע אני" – היה כשר; אבל עכשיו, שהיה אחר עמו – פסול
- ^ כגון שנים החתומים על השטר, ומת אחד מהם, ובא זה ואמר "זה כתב ידי, וזה כתב ידו של חברי", ונצטרף אחד מן השוק עמו להעיד על כתב יד המת: אמרינן בפרק שני דכתובות (כא,ב) דאינו קיום עד שיהו שנים מן השוק מעידין על חותם המת
- ^ דאם כן
- ^ כל הממון יוצא על פיו חסר רביע
- ^ דקיימא לן (שם): נאמן אדם לומר "זה כתב ידי"; הרי חצי עדות, ואם בא להצטרף להעיד על חותם חבירו עם אחר – הרי שלשת רביעי[ו]ת העדות על פיו, ורחמנא אמר (דברים יז ו) 'על פי שנים' – דמשמע פלגא אפומא דהאי ופלגא אפומא דהאי. וגבי גט נמי: אי אמר "בפני נחתם חציו" – מהימן כתרי, דשליח הוא; ובחציו השני הוא מצטרף עם אחר לקיימו בתורת שאר קיומי שטרות. והכא גבי גט – לא חיישינן לה, דהא בלאו אחר הוי מתכשר אפומיה, דהימנוה רבנן כתרי! אלא משום גזירת שאר שטרות הוא
- ^ היינו קיום הגט כשאר שטרות, דאדם מעיד "זה כתב ידי"
- ^ אלא לאו על כרחיך משנה יתירא דנקט רבותא אתא לאשמעינן מאי דלא אשמעינן באחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם", והיכי דמי: כגון דבחציו השני יש עדות
- ^ דכיון דמתניתין – משום רבותא אתא, ולא פירש מאי רבותא אתא לאשמעינן – על כרחיך אי אתה רשאי לתפוס המרובה, כגון דרב חסדא, אלא רבותא זוטרתי, כגון דרבא ורב אשי; דהא לא שמעת מינה רבותא אלא משום דמשנה יתירא היא, וכי משמע לן – אפילו רבותא זוטרתי – תו לאו משנה יתירא היא; ואי הא דרב חסדא הוה משמע לן פרושי קמפרש לה.
ואם תאמר: לאפוקי נמי מדרבא, ולא אשמעינן אלא הא דרב אשי, דהיא זוטרא דרבא – נמי לא עדיפא מינה: דהא בשאר שטרות נמי פסול כי נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד, הילכך בגט נמי שייך למפסל משום שאר שטרות, דלא ליחליף; והא דלא גזרינן בשליח לחודיה: כי אמר "בפני נכתב ונחתם" – אהא עביד רבנן היכירא, דאצרכוה לאסהודי אכתיבה, משום דלא ליתי לאיחלופי, וכדאמרינן בפירקא קמא (ג,א) - ^ דבעית למימר דמתניתין – לאשמעינן רבותא אתא, ומדלא פריש דידיה, שמע מינה לא סבר לה
- ^ מאי אשמעינן? השתא "בפני נכתב כולו בפני נחתם חציו" – פסול, הכא – דלא מסהיד כלל – מיבעיא
- ^ אלא על כרחיך תשני דמתניתין – כל חדא לא אשמעינן אלא היא גופה מאי דתני בה;
ודקשיא לך 'ליתני בתרייתא, וכל שכן קמייתא – - ^ ואורחא דתנא דנקיט ברישא מילתא דפשיטא, והדר מוסיף עלה מילתא דרבותא, וקאמר הכי: לא זו בלבד דלא אסהיד כלל, אלא אף זו: '"בפני נחתם חציו" – פסול'
- ^ לדידי
- ^ לעולם "בפני נחתם חציו" דמתניתין לא איירי לאשמעינן שום רבותא, ואי הוה נחית לרבותא – הוי תני לה לדידי, אלא היא גופה הוא דאשמעינן, כדקתני: דלא קמסהיד איניש באידך חציו מידי; ודקשיא לך 'אחד אומר "בפני נכתב", ואחד אומר "בפני נחתם'" – מינה שמעינן דכל שכן הא, ודאי אי תנייה ברישא תו לא איצטריך למיתני הא, אבל השתא, דתנא הא ברישא – מוסיף ואומר: 'ולא זו בלבד דליכא סהדותא דאידך חציו, אלא אף זו, דהאי קא מסהיד אכולה כתיבה והאי קמסהיד אכולה חתימה – פסול'
- ^ לעניין שבת, דבעינן מחיצה גבוהה עשרה או עמוק עשרה לרשות היחיד
- ^ ואם היה חריץ עמוק חמשה והיקיפו מחיצה חמשה
- ^ להיות בתוכו רשות היחיד
- ^ ואיידי דאיירי לעיל ב'או כולו בקיום הגט כו' – נקט נמי הא
- ^ והיינו 'לחצאין': דלכל חד פלגא שיעורא
- ^ ידים פ"א מ"א
- ^ כלי מחזיק רביעית מלא מים
- ^ כיון דמעיקרא הוה שיעורא, וקאתו משירי טהרה; הכי מפרש ב'כל הבשר' (חולין קז א)
- ^ דמשי חדא ידיה והדר משי לאידך
- ^ ידים פ"ב מ"א
- ^ מן הכלי
- ^ בזריקה על ידיו, כתיקון חכמים
- ^ בנהר, בארבעים סאה
- ^ עד הפרק הוי מצות נטילה, ונטל חצי השיעור תחילה, ונגבה, וחזר ונטל חצי האחר
- ^ כשחזר ונטל חציו השני – לא ניגב הראשון לגמרי, דעדיין משקה טופח
- ^ טהרות פ"ח מ"ט