ביאור:בבלי גיטין דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלו ^{דק"ס בכת"י פיר': דליקבלינהו; מ': דנקבלינהו} מיניה.

אמר רב אשי: אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר בר חנה ^{דק"ס בכתה"י: בר רב הונא} , וקיימתיה מסברא.

אמר רבי אבהו: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי 'אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך ביתו ^{דק"ס בכת"י ו2: הטיל אימה גדולה} והאכילוהו דבר גדול', ומנו – רבי חנינא בן גמליאל.

'האכילוהו' סלקא דעתא? השתא ^{דק"ס בכת"י ו3,2: ומה, וליתא השתא} בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם^[1], צדיקים עצמן לא כל שכן!?

אלא ^{דק"ס בכת"י פיר' נ': אימא} 'בקשו להאכילו דבר גדול', ומאי ניהו? אבר מן החי^[2].

שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר: בני אדם העומדים עלי ^{דק"ס בכת"י פיר': כנגדי} ^[3], ובידי למסרם^[4] למלכות – מהו?

שרטט וכתב ליה (תהלים לט ב): "אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי" – אף על פי שרשע לנגדי ^{דק"ס בכת"י פיר': כנגדי; ו2: נגדי} ^[5], אשמרה לפי מחסום.

שלח ליה: ^{דק"ס בכת"י ו3 נ': הא} קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו!

שלח ליה (תהלים לז ז): "דום לה' והתחולל לו" [אל תתחר במצליח דרכו, באיש עשה מזמות] – דום לה' ^{דק"ס בכת"י פיר': לקב"ה} , והוא יפילם ^{דק"ס בכת"י ו1,2: יפיל} לך חללים חללים; השכם והערב עליהן לבית ^{דק"ס בכת"י פיר': בבית} המדרש, והן כלין מאיליהן.

הדבר יצא מפי רבי אלעזר – ונתנוהו לגניבא ^{דק"ס בחלק מכתה"י: לגניבה} ^[6] בקולר ^{דק"ס בכת"י מ': ונתנוהו בקולר לגניבא} ^[7].

שלחו ^{דק"ס בכת"י ו1: שלח} ליה למר עוקבא: זמרא^[8] – מנא לן דאסיר?

שרטט וכתב להו ^{דק"ס בכת"י ו1: ליה} (הושע ט א): "אל תשמח ישראל אל גיל בעמים" ^{דק"ס בפסוק בנוסח המסורה: כעמים} [כי זנית מעל אלקיך, אהבת אתנן על כל גרנות דגן]

ולישלח להו מהכא (ישעיהו כד ט): "בשיר לא ישתו יין ימר ^{דק"ס בחלק מכתה"י בכתיב מלא: יימר} שכר^[9] לשותיו"?

אי מההוא ^{דק"ס בכתה"י: מההיא} – הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא^[10], אבל דפומא שרי – קא משמע לן.

אמר ליה רב הונא ^{דק"ס בכתה"י: הונא, וליתא רב} בר נתן לרב אשי: מאי דכתיב (יהושע טו כב): קינה ^{דק"ס בכתה"י: וקינה} ודימונה ועדעדה?

אמר ליה: מתוותא דארץ ישראל קחשיב.

אמר ליה: אטו אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קא חשיב? אלא ^{דק"ס בכת"י מ': א"ל. ובכת"י פיר': א"ל מידי שמיע לך בהא, א"ל. ובשאר כתה"י ליתא.} רב גביהא מארגיזא^[11] ^{דק"ס בכמה כתי"י: מארגזיא, ונ' הוה} אמר בה טעמא: כל שיש לו קנאה^[12] על חבירו ^{דק"ס בכת"י פיר': אמר הקב"ה: כל מי שיש קנאת חבירו בליבו} , ודומם – שוכן עדי עד [הקב"ה] עושה לו דין.

אמר ליה ^{דק"ס בכתה"י ליתא: א"ל, ונשמט בטעות הדומות.} : אלא מעתה (יהושע טו לא) צקלג ^{דק"ס בכת"י מ' וו2: וצקלג} ומדמנה וסנסנה – הכי נמי!?

אמר ליה: אי הוה רב גביהא מבי ארגיזא ^{דק"ס בחלק מכתה"י: מארגזיא, וליתא בי} הכא – הוה אמר בה טעמא.

רב אחא מבי חוזאה אמר בה הכי ^{דק"ס בכת"י ו1,3: אמר בה טעמא} : כל מי שיש לו צעקת לגימא^[13] על חבירו, ודומם – שוכן בסנה ^{דק"ס בכת"י פיר': שוכני סנה, ובו3: הק' יושב בסנה} עושה לו דין.

אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: כלילא^[14] – מנא לן דאסור ^{דק"ס בכתה"י: דאסיר} ?

אמר ליה: מדרבנן, דתנן [סוף מסכת סוטה]: בפולמוס של אספסיינוס^[15] גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס^[16].

אדהכי קם רב הונא לאפנויי.

אמר ליה רב חסדא^[17]: קרא כתיב (יחזקאל כא לא), "כה אמר ה' אלהים: הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל" – וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה^[18]? אלא לומר לך: בזמן שמצנפת בראש כהן גדול – ^{דק"ס בכתי"י נ': תהא} עטרה בראש כל אדם; נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול – נסתלקה ^{דק"ס בכת"י מ': תסתלק} עטרה מראש כל אדם.

אדהכי ^{דק"ס בכת"י מ' וו1 נ': והכי} אתא רב הונא, אשכחינהו דהוי ^{דק"ס בכתה"י: דהוו} יתבי, אמר ליה ^{דק"ס בכת"י ו2,3: להו} : האלהים! מדרבנן^[19]; אלא 'חסדא' שמך, וחסדאין ^{דק"ס בכתי"י: וחסדנין} מילך^[20].

רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דהוה גדיל כלילא לברתיה, אמר ליה: לא סבר לה מר 'הסר המצנפת והרם העטרה'?

אמר ליה: דומיא דכהן גדול – בגברי, אבל בנשי לא.

מאי 'זאת לא זאת'?

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב[י] אמי ^{דק"ס בכת"י ו1: דרב אחא, ובכל שאר כתה"י: דר' אמי וכן דר' אסי להלן.} וזימנין אמר לה משמיה דרב[י] אסי: בשעה שאמר הקב"ה לישראל ^{דק"ס בכת"י ו2: ליחזקאל} 'הסר המצנפת והרם העטרה', אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! זאת להן לישראל שהקדימו לפניך בסיני 'נעשה' ל'נשמע'?

אמר להן: לא! זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל.

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב[י] אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב[י] אסי: מאי דכתיב (נחום א יב), "כה אמר ה': אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר [ועניתיך – לא אענך עוד"]? אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין^[21] – יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהן מרובין.

מאי 'וכן נגוזו ועבר'?

תנא דבי רבי ישמעאל: כל הגוזז ^{דק"ס בכת"י מ' ופיר': המגזז; ו1-3: המגיז} מנכסיו ועושה מהן צדקה – ניצל ^{דק"ס בכתה"י: ניצול} מדינה של גיהנם. משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים ^{דק"ס בחלק מכתה"י: בנהר} : אחת גזוזה ואחת אינה ^{דק"ס בחלק מכתה"י: שאינה} גזוזה; גזוזה עברה, ושאינה גזוזה לא עברה ^{דק"ס בכת"י ו2: הגזוזה עוברת, ושאינה גזוזה אינה עוברת} ^[22].

עמוד ב

'ועניתיך'^[23] – אמר מר זוטרא: אפילו עני המתפרנס מן הצדקה – יעשה ^{דק"ס בחלק מכתה"י נ': מהן} צדקה;

'לא אענך עוד'^[24] – תני רב יוסף: שוב אין מראין לו ^{דק"ס בכת"י ו1: אמר רב יוסף: אין מראין לו עוד} סימני עניות.

רבי יהודה אומר: מרקם למזרח [ורקם כמזרח; מאשקלון לדרום – ואשקלון כדרום; מעכו לצפון – ועכו כצפון]:

למימרא דעכו לצפונה ^{דק"ס בכתי"י וד"ו: לציפונא} דארץ ישראל קיימא^[25]? ורמינהו ^{דק"ס בכתה"י וד"ו: ורמינהי} (תוספתא אהלות (צוקרמאנדל) פרק יח הלכה יד): היה מהלך מעכו לכזיב: מימינו ^{דק"ס בכת"י מ', ו2: ימינו; פיר', ו1,3: וימינו} למזרח^[26] הדרך – טמאה ^{דק"ס בכת"י ו1: טמא} משום ארץ העמים^[27], ופטורה ^{דק"ס בכת"י ו1: ופטור} מן המעשר ומן השביעית^[28], עד שיודע לך שהיא חייבת^[29]; משמאלו ^{דק"ס בכתה"י: שמאלו} למערב הדרך – טהורה משום ארץ העמים, וחייבת במעשר ובשביעית עד שיודע לך שהיא פטורה; עד היכן? ^{דק"ס בכת"י א': וכמה?} עד כזיב ^{דק"ס בכת"י פיר', ו3: אכזיב} . רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: עד לבלבו ^{דק"ס בקצת כתי"י: לכלבו} ^[30].^[31] ^{דק"ס בכת"י א' נ': אלמא דעכו לאו לציפונא דא"י קיימא? וכעי"ז בכת"י פיר', ו1.}

אמר אביי:^[32] רצועה נפקא^[33].

ויהיב תנא סימנא הכי^[34]?

אִין! קרא נמי יהיב סימנא^[35], דכתיב (שופטים כא יט): "ויאמרו, הנה חג ה' בשילו מימים ימימה – אשר מצפונה לבית אל ^{דק"ס בכתה"י וד"ו: לביתאל, מלה אחת.} , מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל ^{דק"ס בכתה"י וד"ו: מביתאל, מלה אחת.} שכמה, ומנגב ללבונה"; ^{דק"ס בכת"י א' נ': מצפונה, מזרח השמש?! וכעי"ז פיר', ו1,3.} ואמר רב פפא: למזרחה של מסלה^[36].

תנא חדא: המביא גט^[37] בספינה^[38] – כמביא בארץ ישראל^[39]; ותניא אידך: כמביא בחוץ לארץ^[40]!?

אמר רבי ^{דק"ס בכת"י ו3: רב} ירמיה: לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן, דתנן ^{דק"ס בחלק מכתה"י וד"י: דתניא} : עפר חוץ לארץ הבא בספינה לארץ^[41] – חייב במעשר ובשביעית^[42]; אמר רבי יהודה: אימתי? – בזמן שהספינה גוששת^[43], אבל אין ^{דק"ס בכת"י ו2: בזמן שאין} הספינה גוששת – פטור ^{דק"ס ברוב כתה"י: לא} .

אביי אמר: הא והא רבי יהודה היא, ולא קשיא: כאן בזמן שאין הספינה גוששת, כאן בזמן שהספינה גוששת. ^{דק"ס בכל כתה"י הסדר הפוך: כאן בזמן שהספינה גוששת, כאן בזמן שאין הספינה גוששת.}

אמר רבי זירא ^{דק"ס בכת"י א': אמר רב הונא} : עציץ^[44] נקוב המונח על גבי יתדות – באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן^[45].

אמר רבא ^{דק"ס בכת"י פיר', ו1: רבה, ובפיר' נ' ממאי, ובשניהם ממשיך: ודילמא} , דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא בספינה,

הערות עריכה

^ ב'הכל שוחטין' (חולין דף ה,ב)
^ שנאבד מהם אבר מן השחוטה, ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי והביאו תחתיו שלא יבין
^ לחרף ולגדף
^ כח בידי להלשין עליהן
^ מריבני ומקניטני
^ [ש]היה חולק עליו
^ שלשלת של ברזל שנותנין שם המוכתבים למלכות להריגה
^ לשורר בבית המשתאות
^ יהא מר
^ כנור
^ שם מקום
^ כעס מחמת צער שצערו; 'קנאה' הוא לשון שאדם מתעבר על ריבו, או על ריב אחרים, כמו 'קנא קנאתי' (מלכים א יט י) וכמו: 'בקנאו את קנאתי' (במדבר כה יא)
^ שגוזל ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו
^ היו עושין עטרות לחתנים: יש של זהב וכסף צבועות ומצוירות בגפרית ומלח שקורין ניי"ל, ויש של וורד והדס
^ חיל שהעלה אספסיינוס קודם שבא טיטוס עליהם
^ מפרש בפרק בתרא דסוטה (מט,ב) טבלא דחד פומא, והוא זוג המקשקש. רש"י. ובכת"י פירקוביץ נוסף פי': צלצלין.
^ תלמידו של רב הונא הוה, ולא היה משיב בפניו; וכי קם רב הונא אמר ליה רב חסדא לריש גלותא
^ והלא מצנפת מבגדי כהונה הוא
^ אינו אסור אלא מדרבנן, וקרא בעטרה של מלך מיירי: שהיה מתנבא שתבטל הכהונה ויגלה צדקיהו בגולה
^ חסודים ונאים דבריך
^ 'שלמים' – מצומצמים; והכי קאמר קרא: אם שלמים מזונותיך וכל שכן אם רבים
^ 'וכן נגוזו ועבר': הרי הן משולים לעוברים בנהר על ידי גזיזה, שהגזוזה עוברת – כך גזוז מהן לצדקה וירבו
^ סיפיה דההוא קרא הוא
^ המשך הפסוק שם
^ בסוף הצפון
^ הארץ שהיא לימין המסילה
^ דגזרו טומאה על ארץ העמים
^ כדין חוצה לארץ
^ כלומר: לעולם חזקת ימין הדרך – מעכו ועד כזיב – ארץ העמים, אלא אם כן תבא למקום שיאמר לך בקי 'כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך ארץ ישראל קצת, וימין הדרך הוי ארץ ישראל'. השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל, משוך ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום, וכזיב במקצוע מזרחית צפונית, ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לארץ ישראל; הילכך כשמהלך מעכו לכזיב – דהיינו מדרום לצפון – הוי ימינו למזרחית הדרך
^ שם מקום
^ אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע
^ לעולם עכו בצפון ריבועא דארץ ישראל היא, אלא
^ שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מארץ ישראל
^ אתמוהי מתמה: מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה
^ רצועה, כגון: 'מסילה':
^ קאמר קרא דקיימא שילה, דהא 'מצפונה לבית אל' כתיב, ועל כרחך 'מזרחה השמש' – אמסילה קאי; שילה – מצפון לבית אל, ובמזרחה של מסילה, ובדרומה של לבונה
^ שנכתב
^ וקא סלקא דעתא דבנהרות דארץ ישראל קאמר
^ כאילו מביאה דרך יבשה, ואין צריך לומר "בפני נכתב"
^ שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ
^ וְזָרְעוּ בספינה וצמחה, והספינה של חרס היא, ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע, כדאמר במנחות (פד,ב)
^ שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל
^ מגששת בקרקע, שאין המים עמוקים
^ של עץ
^ לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא

[1] ב'הכל שוחטין' (חולין דף ה,ב)

[2] שנאבד מהם אבר מן השחוטה, ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי והביאו תחתיו שלא יבין

[3] לחרף ולגדף

[4] כח בידי להלשין עליהן

[5] מריבני ומקניטני

[6] [ש]היה חולק עליו

[7] שלשלת של ברזל שנותנין שם המוכתבים למלכות להריגה

[8] לשורר בבית המשתאות

[9] יהא מר

[10] כנור

[11] שם מקום

[12] כעס מחמת צער שצערו; 'קנאה' הוא לשון שאדם מתעבר על ריבו, או על ריב אחרים, כמו 'קנא קנאתי' (מלכים א יט י) וכמו: 'בקנאו את קנאתי' (במדבר כה יא)

[13] שגוזל ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו

[14] היו עושין עטרות לחתנים: יש של זהב וכסף צבועות ומצוירות בגפרית ומלח שקורין ניי"ל, ויש של וורד והדס

[15] חיל שהעלה אספסיינוס קודם שבא טיטוס עליהם

[16] מפרש בפרק בתרא דסוטה (מט,ב) טבלא דחד פומא, והוא זוג המקשקש. רש"י. ובכת"י פירקוביץ נוסף פי': צלצלין.

[17] תלמידו של רב הונא הוה, ולא היה משיב בפניו; וכי קם רב הונא אמר ליה רב חסדא לריש גלותא

[18] והלא מצנפת מבגדי כהונה הוא

[19] אינו אסור אלא מדרבנן, וקרא בעטרה של מלך מיירי: שהיה מתנבא שתבטל הכהונה ויגלה צדקיהו בגולה

[20] חסודים ונאים דבריך

[21] 'שלמים' – מצומצמים; והכי קאמר קרא: אם שלמים מזונותיך וכל שכן אם רבים

[22] 'וכן נגוזו ועבר': הרי הן משולים לעוברים בנהר על ידי גזיזה, שהגזוזה עוברת – כך גזוז מהן לצדקה וירבו

[23] סיפיה דההוא קרא הוא

[24] המשך הפסוק שם

[25] בסוף הצפון

[26] הארץ שהיא לימין המסילה

[27] דגזרו טומאה על ארץ העמים

[28] כדין חוצה לארץ

[29] כלומר: לעולם חזקת ימין הדרך – מעכו ועד כזיב – ארץ העמים, אלא אם כן תבא למקום שיאמר לך בקי 'כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך ארץ ישראל קצת, וימין הדרך הוי ארץ ישראל'. השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל, משוך ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום, וכזיב במקצוע מזרחית צפונית, ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לארץ ישראל; הילכך כשמהלך מעכו לכזיב – דהיינו מדרום לצפון – הוי ימינו למזרחית הדרך

[30] שם מקום

[31] אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע

[32] לעולם עכו בצפון ריבועא דארץ ישראל היא, אלא

[33] שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מארץ ישראל

[34] אתמוהי מתמה: מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה

[35] רצועה, כגון: 'מסילה':

[36] קאמר קרא דקיימא שילה, דהא 'מצפונה לבית אל' כתיב, ועל כרחך 'מזרחה השמש' – אמסילה קאי; שילה – מצפון לבית אל, ובמזרחה של מסילה, ובדרומה של לבונה

[37] שנכתב

[38] וקא סלקא דעתא דבנהרות דארץ ישראל קאמר

[39] כאילו מביאה דרך יבשה, ואין צריך לומר "בפני נכתב"

[40] שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ

[41] וְזָרְעוּ בספינה וצמחה, והספינה של חרס היא, ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע, כדאמר במנחות (פד,ב)

[42] שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל

[43] מגששת בקרקע, שאין המים עמוקים

[44] של עץ

[45] לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]