ביאור:בבלי גיטין דף עב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבי יוסי היא, דאמר מילי לא מימסרן לשליח [1] - ואי סלקא דעתך מודה רבי יוסי באומר "אִמרו" - נפיק מינה חורבא [2]: דזימנין דאמר להו לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו", ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה, ובעל לא אמר הכי!
אלא מחוורתא רישא רבי מאיר וסיפא רבי יוסי.
רב אשי אמר: כולה רבי יוסי היא, ו'לא מיבעיא' קאמר: לא מבעיא היכא דלא אמר "תנו", אלא אפילו אמר "תנו" – לא,
ולא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא, אלא אפילו אמר לבי תלתא – לא; ולא מיבעיא היכא דלא אמר "אִמרוּ", אלא אפילו אמר "אִמרוּ" - נמי לא [3].
תניא כוותיה דרב אשי [4]: 'כתב סופר לשמה, וחתמו עדים לשמה - אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ,ונתנו לה - הרי הגט בטל עד שישמעו קולו: שיאמר לסופר "כתוב" ולעדים "חתומו"'; 'ישמעו' - לאפוקי ממאן דאמר: מודה רבי יוסי באומר "אִמרוּ"; "קולו" לאפוקי מדרב כהנא אמר רב [5].
משנה:
"זה גיטיך אם מתי" [6], "זה גיטיך מחולי זה" [7], "זה גיטיך לאחר מיתה" - לא אמר כלום.
"מהיום אם מתי", "מעכשיו אם מתי" - הרי זה גט.
"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט [8], ואם מת - חולצת [9] ולא מתייבמת [10].
"זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה" ועמד והלך בשוק, וחלה ומת - אומדין אותו: אם מחמת חולי הראשון מת - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט.
גמרא:
אלמא "אם מתי" - כלאחר מיתה דמי! והדר תני "מהיום אם מתי", "מעכשיו אם מתי" - אלמא "אם מתי" לאו כלאחר מיתה דמי [11]!?
אמר אביי: "אם מתי" - שתי לשונות משמע: משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה; אמר לה "מהיום" - כמאן דאמר לה "מעכשיו [12]" דמי [13]; לא אמר לה "מהיום" - כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי.
"זה גיטך אם מתי" לא אמר כלום:
אמר רב הונא: וחולצת [14].
והא "לא אמר כלום" קתני?
לא אמר כלום - דאסירא לעלמא - וליבם נמי אסירא.
והא מדסיפא [15] [16] 'חולצת' [17] - מכלל [18] דרישא יבומי נמי מיבמה!
מתניתין [19] – כרבנן [20], ורב הונא דאמר כרבי יוסי, דאמר [21] 'זמנו של שטר מוכיח עליו' [22].
אי רבי יוסי - חליצה נמי לא תיבעי [23]! וכי תימא מספקא ליה לרב הונא אי הלכתא כרבי יוסי או אין הלכה כרבי יוסי - ומי מספקא ליה? והא רבה בר אבוה חלש; עול לגביה רב הונא ורב נחמן, אמר ליה רב הונא לרב נחמן: "בעי מיניה מרבה בר אבוה [שהיה רבו של רב נחמן] הלכה כרבי יוסי או אין הלכה"?
אמר ליה: טעמא דרבי יוסי לא ידענא [24], הלכה איבעי מיניה?
אמר ליה: את בעי מיניה הלכה, וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך!
בעי מיניה, אמר ליה: הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
לבתר דנפק - אמר ליה: היינו טעמא דרבי יוסי: דקסבר זמנו של שטר מוכיח עליו; אלא מספקא ליה
אי אמר רבי יוסי בעל פה [25] אי לא אמר [26].
ומי מספקא ליה? והתנן: "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש", ומת בתוך י"ב חדש - אינו גט [27]; ותני עלה: רבותינו התירוה להינשא; ואמרינן: מאן 'רבותינו'? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא [28], וסברי לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו!
אלא מספקא ליה אי הלכה כרבי יוסי בעל פה או אין הלכה.
ומי מספקא ליה? והאמר רבא: '"הרי זה גיטיך אם מתי", ו"שאני מת" [29] - הרי זה גט; "כשאמות" [30] ו"לאחר מיתה" - אין זה גט'; היכי דמי? אילימא דאמר לה "מהיום", ורבנן - צריכא למימר? [31] והתנן [32]: '"מהיום אם מתי" - הרי זה גט'! ואלא לאו דלא אמר לה "מהיום", ורבי יוסי [33], שמע מינה הלכה כרבי יוסי [34]!
לרבא פשיטא ליה, לרב הונא מספקא ליה.
ואיבעית אימא: לעולם דאמר לה "מהיום", ורבנן, והני לישני איצטריכי ליה: "שאני מת" כ"אם מתי" דמי; "כשאמות" – כ"לאחר מיתה" דמי.
ואיכא דמתני לה [35] אסיפא: '"זה גיטך לאחר מיתה" - לא אמר כלום'; אמר רב הונא: ולדברי רבי יוסי [36] - חולצת [37];
פשיטא! מדסיפא [38] לרבנן 'חולצת' [39] - רישא נמי לרבי יוסי חולצת [40]!? מהו דתימא רבי יוסי בהא - כרבי סבריא ליה, דאמר [41]: גיטא מעליא הוי [42], וחליצה נמי לא תיבעי [43] - קא משמע לן דלא: רבי סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי.
רבי לא סבר לה כרבי יוסי, דקתני [44] 'כזה גט' - למעוטי דרבי יוסי [45]; ורבי יוסי לא סבר לה כרבי - דקתני [46] 'כזה גט' - למעוטי דרבי [47].
רבי מאי היא? דתניא" '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט, דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט.'
רבי יוסי מאי היא [48]?
דתנן: "כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן ועד י"ב חדש": כתבוהו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש - אינו גט; רבי יוסי אומר: כזה גט [49].
"זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה" ועמד והלך בשוק כו' [וחלה ומת - אומדין אותו: אם מחמת חולי הראשון מת - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט.]:
אמר רב הונא: גיטו [50] כמתנתו: מה מתנתו: [51] אם עמד – חוזר, אף גיטו - אם עמד חוזר [52]; ומה גיטו: אף על גב דלא פריש: כיון דאמר "כתובו" אף על גב דלא אמר "תנו" [53] - אף מתנתו: כיון דאמר "תנו" אף על גב דלא קנו מיניה.
תנן: "זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה", ועמד והלך בשוק וחלה ומת - אומדים אותו: אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט; אם לאו - אינו גט'; ואם איתא 'אם עמד - חוזר' - למה לי אומדנא, הרי עמד [54]!?
אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: שניתק מחולי לחולי [55].
והא 'עמד' קתני?
עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר.
והא 'הלך בשוק' קתני!?
הלך על משענתו [56].
הערות עריכה
- ^ הלכך ליכא למיחש לחורבא, דאילו לרבי מאיר איכא למיחש דלמא זימנין דאמר לשנים "אמרו לפלוני ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו", ואזלי הני שלוחי וחיישי לכיסופא דסופר ומחתמי ליה בלא דעת הבעל ;אבל לרבי יוסי ליכא למיחש להכי, שהרי לא יכתוב סופר גט אלא אם כן ישמע מפי הבעל עצמו
- ^ הך חורבא גופה לרבי יוסי איתא
- ^ ורישא דאמר "כתבו" - לאו דווקא, דאפילו "תנו" נמי פסול, כדקתני סיפא: 'עד שיאמר לסופר ויכתוב'; ואורחא דתנא למיתני ולאוסופי, ונקט למילתיה בלשון 'לא מיבעיא הך אלא אפילו הא נמי פסיל עד שיאמר כו'
- ^ דבאומר "אִמרוּ" נמי פסיל רבי יוסי
- ^ דאמר (לעיל עא,א): חרש שיכול לדבר מתוך הכתב - כותבין ונותנין גט לאשתו
- ^ דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה
- ^ משמע מחולי זה ואילך; וכיון שמת מתוך החולי - נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה
- ^ מספקא לן אי תנאה הוי: "מהיום אם אמות", וכיון שמת - נתקיים התנאי, ונמצא שהוא גט משעת נתינתו, או חזרה הוי: שחזר בו ממאי דאמר "מהיום" ואמר "לאחר מיתה יהא גט", ואינו כלום: דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה, אבל הכא ליכא למימר הכי; ואי משום תנאה – הוה ליה למימר "מהיום אם מתי"; ובגמרא פריך מאי שנא מרישא
- ^ שמא אינו גט
- ^ שמא גט הוה והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת הואיל ולא החזירה
- ^ דאילו ב"מהיום ולאחר מיתה" תני סיפא "גט ואינו גט"
- ^ אם יתקיים תנאי זה, שאמות
- ^ וכשמת - הוה גט למפרע; אבל לאחר מיתה לא משמע תנאה, וספוקי מספקא לן
- ^ כלומר: אסורה להתייבם, דמספקא ליה אי הוה גט אי לא; ולקמיה מפרש ואזיל
- ^ גבי "מהיום ולאחר מיתה"
- ^ תנא
- ^ וברישא לא תנא
- ^ דדוקא קתני,
- ^ דבעי מהיום
- ^ דפליגי עליה דרבי יוסי ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קלו א) דקא תני 'הכותב כל נכסיו לבנו - צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה", ואי לא – הוה ליה מתנה לאחר מיתה; והכא נמי גט לאחר מיתה הוא
- ^ התם: אינו צריך, דקא סבר
- ^ דמהיום נתן לו את גוף הקרקע, והפירות יאכל הוא בחייו; דאם לא נתן לו הגוף מעכשיו -למה נכתב זמן בשטר המתנה?
- ^ דהא אמר: אף על גב דלא כתב "מהיום" - כמאן דכתב "מהיום" דמי, ו"מהיום אם מתי" תנן במתניתין דכשר
- ^ אמאי קאמר אינו צריך
- ^ כגון גבי גט שכתב כהלכתו, וכשמוסרו לה - אומר "זה גיטיך אם מתי"; הלכך לא דמי לשטר שכיון שכתב התנאי אצל הזמן בשטר - איכא למימר דזמן מוכיח ד"מהיום" קאמר
- ^ אבל על פה: דלמא כי מסריה ניהלה - הדר ביה מזמן דשטרא, ומסריה ניהלה על מנת לאחר מיתה, הואיל ולא אמר "מהיום"
- ^ דהא לא שוייה גט עד י"ב חדש, והוה ליה גט לאחר מיתה
- ^ רבי יהודה נשיאה שהתיר שמנן של עובדי כוכבים במסכת עבודה זרה (לז,א)
- ^ איזה משתי לשונות הללו, דלשון תנאי הם
- ^ משמע לכשאמות יהא גט
- ^ הא
- ^ בהדיא תנן לה במתניתין:
- ^ ואשמעינן רבא דבעל פה נמי אמרה רבי יוסי
- ^ והלכתא כותיה
- ^ לדרב הונא לעיל
- ^ דאמר: כי לא אמר "מהיום" כמאן דאמר "מהיום" דמי
- ^ דזמן השטר הוה ליה כ"מהיום", וכי מסריה ניהליה ואמר "זה גיטך לאחר מיתה" - מספקא לן אי תנאה הוא אי חזרה הוא
- ^ כי אמר "מהיום ולאחר מיתה" תנא מתניתין
- ^ מכלל דלאחר מיתה
- ^ דהא לרבי יוסי כ"מהיום ולאחר מיתה" דמי, ורבי יוסי ורבנן לא איפלוג אלא בהא לחודה: דלרבי יוסי בלאו "מהיום" – כ"מהיום", ולרבנן יש חילוק
- ^ לקמן
- ^ ופליג אדרבנן, וקסבר תנאה הוא
- ^ והואיל ואשכחן לרבי דפליג - אימא רבי יוסי נמי פליג, דהא שמעינן ליה דמיקל בתנאי
- ^ במילתיה דרבי [להלן מיד]
- ^ היכא דלא אמר "מהיום", דכיון דקתני 'כזה' משמע: דכי האי גוונא - הוא דמכשר, אבל בלאו "מהיום" פסול
- ^ רבי יוסי גבי תנאי, (לקמן עו,ב) [ומצוטט להלן מיד]
- ^ ועל כרחיך למעוטי אתא, ולא אשכחן דלמעטיה אי לאו הא ד"מהיום ולאחר מיתה" ולאשמועינן: דאף על גב דגבי מתנה כשר - התם הוא, דהכי קאמר ליה: גופא מהיום, ופירי לאחר מיתה; אבל בגט - כיון דלאו לשון תנאי הוא - הויא ליה ספק תנאה, ספק חזרה
- ^ היכא קתני 'כזה גט'
- ^ מדהוה ליה למימר "אם לא באתי כתבו ותנו" ואמר "כתבו ותנו אם לא באתי" - הכי קאמר: "כתבו עכשיו, ותנו אם לא באתי"
- ^ דשכיב מרע
- ^ אמרינן בבבא בתרא (קנא,ב)
- ^ ולא מיבעיא היכא דאמר "אם מתי", דהא לא מת, אלא אפילו לא אמר "אם מתי", אלא יהב לה גט סתמא - אם עמד חוזר, דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה, והא לא מת
- ^ כדתנן ב'האומר התקבל' (לעיל סה,ב): רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן - כיון דאמר "כתבו" אף על גב דלא אמר "תנו" - אדעתא למיתב קאמר
- ^ ובטל הגט מאליו
- ^ ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת
- ^ נשען על מקלו, ולעולם חולה הוא; והא דנקט 'הלך' - לאו משום דעמידה היא, דתילף מינה 'אם עמד - אינו חוזר', אלא הא קמשמע לן טעמא: דהלך - הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי הראשון מת, דאיכא למיחש: הואיל והלך - ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר, והוא אמר "מחולי זה"