ביאור:בבלי גיטין דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אילימא חרש – חרש ^{דק"ס בכת"י מ', פיר' וו2: וחרש} בר איתויי גיטא הוא? והתנן (משנה גיטין ב ה): הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן^[1]; ואמר רב יוסף: 'הכא במאי עסקינן – כגון שנתנו לה כשהוא פיקח, ולא הספיק לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" עד שנתחרש': לרבא ניחא, לרבה ^{דק"ס בכת"י א': אלא לרבה} קשיא^[2]!?

הכא במאי עסקינן – לאחר שלמדו^[3].

אי הכי^[4] – 'יכול' נמי^[5]?

^[6]גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו^[7].

אי הכי 'אינו יכול' נמי?

פיקח ונתחרש מילתא דלא שכיחא, ומילתא ^{דק"ס בכת"י מ' ופיר': מילתא דלא שכיחה היא, וכל מילתא} דלא שכיחא לא גזור בה רבנן.

והא אשה, ^{דק"ס בכת"י ו1 נ': מילתא} דלא שכיחא^[8], ותנן (גיטין פ"ב מ"ז): האשה עצמה מביאה גיטה, ובלבד שצריכה ^{דק"ס ברוב כתה"י: שהיא צריכה; ובכת"י מ': שתהא צריכה} לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"!?^[9]

שלא תחלוק בשליחות^[10].

אי הכי בעל נמי! אלמה תניא הוא עצמו שהביא גיטו^[11] – אין צריך לומר ^{דק"ס בכת"י פיר', ו1,3, א': שיאמר} "בפני נכתב ובפני נחתם"?

^[12]טעמא מאי אמור רבנן "צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם"^[13]? – ^[14]דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה; השתא מינקט נקיט ^{דק"ס בכת"י ו1: השתא קא נקיט} ליה בידיה, וערעורי קא מערער עליה ^{דק"ס בכתה"י: עילויה} ?

תא שמע, דבעא ^{דק"ס בכת"י ו1,3: דבעי} מיניה שמואל מרב הונא: שנים שהביאו גט^[15] ממדינת הים צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם" או אין צריכין?

אמר ליה: אין צריכין: ומה אילו יאמרו "בפנינו גרשה"^[16] – מי לא מהימני?

לרבא ניחא, לרבה קשיא^[17]!?

הכא במאי עסקינן ^{דק"ס בד"ו, כת"י מ', ו1,2: עסיקינן} ? – לאחר שלמדו.

אי הכי ^[18] – ^[19]חד נמי^[20]?

גזרה שמא יחזור דבר ^{דק"ס בכת"י ו1: שמא יחזיר הדבר} לקלקולו.

אי הכי – בי תרי נמי?

בי תרי דמייתו גיטא – מילתא דלא שכיחא, ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן.

והא אשה, דלא שכיחא, ותנן (גיטין פ"ב מ"ז) האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שהיא עצמה צריכה ^{דק"ס ברוב כתה"י: ובלבד שתהא צריכה} לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"?

שלא תחלוק בשליחות.

אי הכי בעל נמי! אלמה תניא: הוא עצמו שהביא גיטו אינו צריך לומר ^{דק"ס בכת"י מ', פיר', ו1,3: שיאמר} בפני נכתב ובפני נחתם?

טעמא מאי אמור רבנן 'צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם' – דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה; השתא מינקט נקיט ליה בידיה ^{דק"ס בכת"י פיר' וא': ליה וקאים} – וערעורי ^{דק"ס בכתה"י: ערעורי} קא מערער עליה?

תא שמע: המביא גט ממדינת הים ונתנו ^{דק"ס ברוב כתה"י: נתנו} לה ולא אמר לה ^{דק"ס בכת"י ו2 ליתא: לה} "בפני נכתב ובפני נחתם": אם נתקיים בחותמיו – כשר, ואם לאו – פסול; הוי^[21] ^{דק"ס בכת"י פיר': האי; ו1: שהרי; ו3: הרי} : לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה^[22], אלא להקל עליה^[23].

לרבא ניחא, לרבה קשיא!?

הכא במאי עסקינן? – לאחר שלמדו.

והאמרת 'גזירה שמא יחזור הדבר ^{דק"ס ברוב כתה"י: דבר} לקלקולו'?

כשניסת^[24].

אי הכי, 'הוי ^{דק"ס בכת"י פיר', מ', ו2-3: האי} לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה אלא להקל עליה'? משום דניסת הוא^[25]?

^[26]הכי קאמר: וכי תימא להחמיר עלה ולפקה? הוי: ^{דק"ס בכת"י ו3: הא} לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה^[27] אלא להקל עליה^[28].

עמוד ב

^{דק"ס בכת"י מ', פיר', ו1 ו-א' נוסף: ואיבעית אימא} ^[29]טעמא מאי^[30] – דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה^[31];^[32] השתא^[33] בעל לא קא מערער – אנן ניקום ונערער עלה?

^[34]בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' וחד אמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו'.

תסתיים דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה': דרבי שמעון בר אבא אייתי גיטא^[35] לקמיה דרבי יהושע בן לוי, ואמר ליה: צריכנא למימר "בפני נכתב ובפני נחתם" או לא ^{דק"ס בכת"י מ', ו2-3, נוסף: צריכנא} ? אמר ליה: לא צריכת; לא אמרו אלא בדורות הראשונים שאין בקיאין לשמה, אבל בדורות האחרונים דבקיאין ^{דק"ס בכת"י ו1: שהיו בקיאין} לשמה – לא ^{דק"ס בכת"י ו1 נוסף: צריך} .

תסתיים.

ותסברא?^[36] והא רבה אית ליה דרבא^[37]!? ועוד: הא אמרינן ^{דק"ס בכת"י פיר': הא אמרת גדירה, וב-ו1: הא אמרת אית ליה גזירא} 'שמא יחזור דבר לקלקולו'?!

אלא רבי שמעון בר אבא – איניש אחרינא הוה בהדיה^[38], והא דלא חשיב ליה – משום כבודו דרבי שמעון [בר אבא].

איתמר: בפני כמה נותנו ^{דק"ס בכת"י ו1: נותנים} לה^[39]? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר בפני שנים, וחד אמר בפני שלשה.

תסתיים דרבי יוחנן – הוא דאמר 'בפני שנים', דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא לקמיה דרבי יוחנן, ואמר ליה: 'זיל הב לה ^{דק"ס בכת"י מ': הבה ניהליה; פיר': יהביה ניהלה; ור' עוד ואריאנטים בכתי"י ו'.} באפי תרי, ואימא להו ^{דק"ס בחלק מכתה"י: לה, או ליה} "בפני נכתב ובפני נחתם"'?

תסתיים.

לימא בהא קמיפלגי: דמאן דאמר 'בפני שנים' קסבר לפי שאין בקיאין לשמה^[40], ומאן דאמר 'בפני שלשה' – קסבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו^[41].

ותסברא^[42]? הא מדרבי יהושע בן לוי אמר 'לפי שאין בקיאין לשמה'^[43] – ^[44] רבי יוחנן^[45] אמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו', והכא^[46] – היכי קאמר רבי יוחנן 'בפני שנים'^[47]? ^{דק"ס בכת"י פיר': והכא ר' יוחנן בפני שנים קאמר! וב־ו1: והכא קאמר רבי יוחנן בפני שנים!} ועוד: הא רבה אית ליה דרבא^[48]!?

אלא דכולי עלמא בעינן עדים מצויין לקיימו, והכא – ב'שליח נעשה עד ועד נעשה דיין' קמיפלגי^[49]: מאן דאמר 'בפני שנים' קסבר 'שליח נעשה עד ועד נעשה דיין'^[50], ומאן דאמר 'בפני שלשה' קסבר 'שליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין'^[51].

והא קיימא לן בדרבנן דעד נעשה דיין!?^[52] ^{דק"ס בכת"י פיר' וו1: והא קיימא לן דאין עד נעשה דיין? – הני מילי בדאורייתא, אבל בדרבנן עד נעשה דיין. תבנית:וממשיך ו1: והא ודאי קיימא לן בקיום שטרות דעד נעשה דיין?}

אלא הכא בהא קמיפלגי: דמר ^{דק"ס ברוב כתה"י: מר} סבר: כיון דאשה כשירה להביא את הגט, ^[53]זמנין דמייתא שמביאה ^{דק"ס בכת"י מ', פיר' וו2: דמתי[י]א} ליה איתתא, וסמכי עלה ^{דק"ס בכת"י מ', פיר' וו2: עילוה} ^[54]!

ואידך?

אשה – מידע ידעי ^{דק"ס בכת"י ו1,3: ידיע} , ולא סמכי עלה ^{דק"ס בכת"י פיר': עילוה} .

תניא כוותיה דרבי יוחנן: המביא גט ממדינת הים, ונתנו ^{דק"ס ברוב כתה"י: נתנו} לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" – יוציא^[55], והוולד ממזר – דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אין הוולד ממזר; ^{דק"ס בכת"י מ' נ': אלא} כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר "בפני נכתב ובפני נחתם".

ורבי מאיר – משום דלא אמר ^{דק"ס בכת"י מ' ופיר' נ': לה} "בפני נכתב ובפני נחתם", יוציא והוולד ממזר?^[56]

אִין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין – יוציא והוולד ^{דק"ס בכת"י מ', פיר', ו2-3: הוולד, ול' יוציא} ממזר.

בר הדיא בעי לאתויי ^{דק"ס בכת"י פיר': לאייתויי} גיטא; אתא לקמיה דרבי אחי ^{דק"ס בכת"י ו1,3: אחאי} ^[57] דהוה ממונה אגיטי^[58], אמר ליה: צריך אתה לעמוד על כל אות ואות.

אתא לקמיה ^{דק"ס בכת"י פיר': לקמייהו} דרבי אמי ורבי אסי, אמרי ליה: לא צריכת! וכי תימא "אעביד לחומרא" – נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים.

רבה בר בר חנה אייתי ^{דק"ס בכת"י ו2: בעא לאתויי} גיטא; פלגא איכתב קמיה, ופלגא לא איכתב קמיה; אתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה – שוב אינו צריך^[59].

רב אשי אמר:

הערות עריכה

^ דלאו בני דעה נינהו, ואין יכולין לעשות שליח לגרשה, כדאמרינן בקידושין (מב,א) דאין קטן נעשה שליח, והוא הדין להנך
^ דקתני 'יתקיים בחותמיו' – והלא אין בקיאין 'לשמה'
^ דבעי לשמה
^ דלמדו
^ לא ליצרכוה: אם אפשר לקיימו בעדים לא יצטרך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" [שהרי כולם בקיאים!]
^ ומשני: אף על גב דלמדו – לא עקרו רבנן תקנתייהו,
^ וישכחו; הלכך השתא נמי צריך השליח לבדוק שהוא לשמה
^ שתהא היא עצמה מביאה את גיטה בתורת שליחות – שלא תתגרש בו עד שתגיע לבית דין פלוני
^ בפרק ב (דף כד,א) מותבינן מ'כי מטא גיטא לידה – איגרשה', ומשנינן דאייתיתיה עד בית דין פלוני בתורת שליחות.
^ שינויא הוא: לא חלקו חכמים בין שליח לשליח; אבל הא דאינו יכול – לאו חילוק הוא, שהרי הוצרך לומר, אלא שאי אפשר.
^ שכתבו במדינת הים, ובא כאן לגרשה
^ שינויא הוא:
^ כלומר: טעמא מאי אצרכוה רבנן לכל שליח לומר כך
^ משום חששא,
^ שניהם נעשו שלוחים
^ כלומר: אם רצו הן אומרים "אנו מעידים שגרשה ונתן לה גט או לשלוחה גט"
^ דאמר כי מייתי בי תרי צריכין לומר
^ דלמדו
^ כי מייתי ליה
^ לא ליצרכוה
^ כלומר אמור מעתה
^ דכי מקויים ניצרכיה
^ דלא מצרכינן ליה לתרי סהדי אחרינא
^ כבר, ומשום הא גזירה לא מפקינן מיניה
^ ואם לא ניסת – לא שבקינן לה לאינסובי, ואף על גב דאיקיים; היינו חומרא
^ לעולם בניסת קאמר דלא מפקינן לה, ו
^ ולהוציאה אחר שניסת: דלא תימא להחמיר עליה ולהוציאה
^ מתחילה שלא תיזקק לעדים
^ 'ואיבעית אימא' לא גרסינן אלא הכי גרסינן: אלא להקל עליה; טעמא מאי וכו'
^ אמור רבנן דבעי למימר
^ הילכך אם לא ניסת לא תינשא
^ אבל
^ דניסת - אמאי לפקה? אכתי
^ כי הך פלוגתא דרבה ורבא איפליגו נמי אמוראי קמאי:
^ ממדינת הים
^ 'ותסברא' לא גרסינן; ואי נמי גרסינן ליה, לאו לאורועי תסתיים קאתי, דשפיר תסתיים דרבי יהושע הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין', אלא הכי פריך: ותסברא הא דאמר – דיחידי הוה?
^ ובעינן לקיימו
^ ואמרינן לעיל 'בי תרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא'
^ השליח
^ הלכך בתרי סגי, דלהוו סהדי דאמר שליח "בפני נכתב", ואי אתי בעל תו, ומערער – לא משגחינן ביה
^ וכיון דלקיומי הוא – בעינן תלתא, כדאמרינן בכתובות בפרק שני(כא,ב) דקיום שטרות בשלשה
^ דהכי הוא
^ מדסיימינן לעיל דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין'
^ מכלל
^ בר פלוגתיה [של רבי יהושע בן לוי] דלעיל
^ סיימינן דרבי יוחנן הוא דאמר 'בפני שנים'
^ שהרי לעיל אמרנו: דמאן דאמר 'בפני שנים' קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה’
^ ואפילו למאן דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' אית ליה נמי לקיימו, וניבעי תלתא
^ כלומר: אי אמרינן 'כי היכי דשליח נעשה עד – הכי נמי עד נעשה דיין' קמיפלגי
^ כי היכי דשליח נעשה עד – הכי נמי עד נעשה דיין, הלכך מצטרף בהדייהו והוו תלתא
^ אף ששליח נעשה עד - אין עד נעשה דיין
^ כגון גבי קיום שטרות אמרינן בכתובות (פ"ב, דף כא,ב): שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערעור על אחד מהם כו' – והוינן בה: למימרא דעד נעשה דיין כו', ומותבינן ומשנינן: הני מילי בעדות החדש, דאורייתא, אבל בדרבנן – עד נעשה דיין!
^ אי מכשרת בשנים
^ לאכשורי נמי בשנים – ואשה לא חזיא לאצטרופי בהדייהו לתלתא
^ מי שנשאה בגט זה
^ בתמיה: והא גט כשר הוא, ובפניו נכתב, ומשום דלא אמר – הוי ולד ממזר?
^ באותה העיר שהיו כותבין אותו
^ דקיימא לן (קידושין דף ו,ב): כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין – לא יהא לו עסק עמהן, והוו מֶמְנוּ גברא רבה לאורויי היכי נעביד
^ לא צריכת אלא בשיטה אחת

[1] דלאו בני דעה נינהו, ואין יכולין לעשות שליח לגרשה, כדאמרינן בקידושין (מב,א) דאין קטן נעשה שליח, והוא הדין להנך

[2] דקתני 'יתקיים בחותמיו' – והלא אין בקיאין 'לשמה'

[3] דבעי לשמה

[4] דלמדו

[5] לא ליצרכוה: אם אפשר לקיימו בעדים לא יצטרך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" [שהרי כולם בקיאים!]

[6] ומשני: אף על גב דלמדו – לא עקרו רבנן תקנתייהו,

[7] וישכחו; הלכך השתא נמי צריך השליח לבדוק שהוא לשמה

[8] שתהא היא עצמה מביאה את גיטה בתורת שליחות – שלא תתגרש בו עד שתגיע לבית דין פלוני

[9] בפרק ב (דף כד,א) מותבינן מ'כי מטא גיטא לידה – איגרשה', ומשנינן דאייתיתיה עד בית דין פלוני בתורת שליחות.

[10] שינויא הוא: לא חלקו חכמים בין שליח לשליח; אבל הא דאינו יכול – לאו חילוק הוא, שהרי הוצרך לומר, אלא שאי אפשר.

[11] שכתבו במדינת הים, ובא כאן לגרשה

[12] שינויא הוא:

[13] כלומר: טעמא מאי אצרכוה רבנן לכל שליח לומר כך

[14] משום חששא,

[15] שניהם נעשו שלוחים

[16] כלומר: אם רצו הן אומרים "אנו מעידים שגרשה ונתן לה גט או לשלוחה גט"

[17] דאמר כי מייתי בי תרי צריכין לומר

[18] דלמדו

[19] כי מייתי ליה

[20] לא ליצרכוה

[21] כלומר אמור מעתה

[22] דכי מקויים ניצרכיה

[23] דלא מצרכינן ליה לתרי סהדי אחרינא

[24] כבר, ומשום הא גזירה לא מפקינן מיניה

[25] ואם לא ניסת – לא שבקינן לה לאינסובי, ואף על גב דאיקיים; היינו חומרא

[26] לעולם בניסת קאמר דלא מפקינן לה, ו

[27] ולהוציאה אחר שניסת: דלא תימא להחמיר עליה ולהוציאה

[28] מתחילה שלא תיזקק לעדים

[29] 'ואיבעית אימא' לא גרסינן אלא הכי גרסינן: אלא להקל עליה; טעמא מאי וכו'

[30] אמור רבנן דבעי למימר

[31] הילכך אם לא ניסת לא תינשא

[32] אבל

[33] דניסת - אמאי לפקה? אכתי

[34] כי הך פלוגתא דרבה ורבא איפליגו נמי אמוראי קמאי:

[35] ממדינת הים

[36] 'ותסברא' לא גרסינן; ואי נמי גרסינן ליה, לאו לאורועי תסתיים קאתי, דשפיר תסתיים דרבי יהושע הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין', אלא הכי פריך: ותסברא הא דאמר – דיחידי הוה?

[37] ובעינן לקיימו

[38] ואמרינן לעיל 'בי תרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא'

[39] השליח

[40] הלכך בתרי סגי, דלהוו סהדי דאמר שליח "בפני נכתב", ואי אתי בעל תו, ומערער – לא משגחינן ביה

[41] וכיון דלקיומי הוא – בעינן תלתא, כדאמרינן בכתובות בפרק שני(כא,ב) דקיום שטרות בשלשה

[42] דהכי הוא

[43] מדסיימינן לעיל דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין'

[44] מכלל

[45] בר פלוגתיה [של רבי יהושע בן לוי] דלעיל

[46] סיימינן דרבי יוחנן הוא דאמר 'בפני שנים'

[47] שהרי לעיל אמרנו: דמאן דאמר 'בפני שנים' קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה’

[48] ואפילו למאן דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' אית ליה נמי לקיימו, וניבעי תלתא

[49] כלומר: אי אמרינן 'כי היכי דשליח נעשה עד – הכי נמי עד נעשה דיין' קמיפלגי

[50] כי היכי דשליח נעשה עד – הכי נמי עד נעשה דיין, הלכך מצטרף בהדייהו והוו תלתא

[51] אף ששליח נעשה עד - אין עד נעשה דיין

[52] כגון גבי קיום שטרות אמרינן בכתובות (פ"ב, דף כא,ב): שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערעור על אחד מהם כו' – והוינן בה: למימרא דעד נעשה דיין כו', ומותבינן ומשנינן: הני מילי בעדות החדש, דאורייתא, אבל בדרבנן – עד נעשה דיין!

[53] אי מכשרת בשנים

[54] לאכשורי נמי בשנים – ואשה לא חזיא לאצטרופי בהדייהו לתלתא

[55] מי שנשאה בגט זה

[56] בתמיה: והא גט כשר הוא, ובפניו נכתב, ומשום דלא אמר – הוי ולד ממזר?

[57] באותה העיר שהיו כותבין אותו

[58] דקיימא לן (קידושין דף ו,ב): כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין – לא יהא לו עסק עמהן, והוו מֶמְנוּ גברא רבה לאורויי היכי נעביד

[59] לא צריכת אלא בשיטה אחת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]