ביאור:בבלי גיטין דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר ליה: לא[1]!

אמר ליה[2]: יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך.

אמר ליה: לא!

אמר ליה: יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך!

אמר ליה: לא!

נקטיה דק"ס כת"י וט': נקט ליה  בידיה ואוקמיה דק"ס בכתי"י מ' ווט' ליתא: ואוקמיה  ואפקיה.

אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה – שמע מינה קא ניחא להו; דק"ס בכתה"י ליתא: שמע...להו. ובחלקם: ולא מיחו בידיה.  איזיל איכול בהו דק"ס בכת"י וט': ואיכול בהו. ובכת"י אר': ואיכול להו.  קורצא[3] בי מלכא.

אזל, אמר ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי!

אמר ליה: מי יימר?

אמר ליה: שדר להו קורבנא[4], חזית דק"ס בכתי"י אר' ווט': וחזי  אי מקרבין דק"ס בכתי"י: מקרבו, או: מ[י]קרבי  ליה!

אזל, שדר דק"ס בכת"י וט' נוסף: להו  בידיה עגלא תלתא. בהדי דקאתי, שדא ביה מומא בניב שפתים[5] – ואמרי לה בדוקין שבעין[6] – דוכתא דלדידן הוה מומא, ולדידהו לאו מומא הוא דק"ס בכתה"י: דלדידן מומא, [ו]לדידהו לאו מומא. [7].

סבור רבנן לקרוביה דק"ס בכת"י וט': למיקרבה  משום שלום מלכות. אמר להו רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו: "בעלי מומין קריבין לגבי מזבח"!

סבור למיקטליה, דלא ליזיל ולימא דק"ס בכת"י אר': דלמא ליזיל ולימא ליה . אמר להו רבי זכריה דק"ס בכתה"י נוסף: בן אבקולס : יאמרו: "מטיל מום בקדשים יהרג[8]"!

אמר רבי יוחנן: ענוותנותו[9] של רבי זכריה בן אבקולס[10] החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו דק"ס בכת"י מ': והגלתנו  מארצנו.


שדר עלוייהו לנירון דק"ס בכת"י אר': אזל שדר עלוייהו נירון  קיסר. כי קאתי[11], שדא גירא למזרח[12] – אתא דק"ס בכת"י וט' ליתא: אתא  נפל בירושלים;  דק"ס בכת"י וט' נוסף: שדא [למערב]. ובכת"י מ' ליתא לבבא דלמערב. ובכת"י וט' ליתא לבבא דלארבע רוחות. למערב – אתא נפל בירושלים; לארבע רוחות השמים דק"ס בכת"י אר': העולם  – אתא נפל בירושלים[13].

אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקיך!

אמר ליה[14] (יחזקאל כה יד): "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל"[15] וגו' [ועשו באדום כאפי וכחמתי; וידעו את נקמתי, נאם יי אלהים]. דק"ס בכת"י מ' נוסף: וההוא ינוקא הוה מגמגם בין באדום ובין באדם.  אמר: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה[16] בההוא גברא דק"ס בכת"י אר': קוב"ה קא ניחא ליה לחרובי ביתיה, ולכפורי ידיה בההוא גברא קא בעי! ? ערק ואזל דק"ס בכת"י אר' ליתא: ואזל  ואיגייר ונפק מיניה רבי מאיר.

שדריה עילוייהו לאספסיינוס דק"ס בכת"י אר': אספסיינוס  קיסר. אתא, צר עלה תלת שני.

הוו בה הנהו תלתא עתירי: נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת.

'נקדימון בן גוריון' שנקדה דק"ס בכת"י אר': שנתק[דר]ה  לו חמה בעבורו[17];

'בן כלבא שבוע' – שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע;

'בן ציצית הכסת' – שהיתה ציצתו דק"ס כת"י אר' ודפו"ש: ציציתו [18] נגררת על גבי כסתות[19]. איכא דאמרי[20]: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי[21].

חד אמר להו: אנא זיינא להו דק"ס בכת"י מ': חד אמר זייננא לכו  בחיטי ושערי, וחד אמר להו: בדחמרא ובדמלחא ומשחא, וחד אמר להו בדציבי; ושבחו רבנן לדציבי דק"ס בכת"י מ' ווט' נוסף: מכולהו .

דרב חסדא – כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי, דאמר רב חסדא: אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי.

הוה להו[22] למיזן[23] דק"ס בכת"י אר': למיתן  עשרים וחד שתא.

הוו בהו הנהו בריוני[24]. אמרו להו רבנן[25]: ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו נצא ונעשה שלום עם הרומאים הצרים עלינו! לא שבקינהו.

אמרו להו דק"ס בכתה"י נוסף: אינהו : ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו.

אמרו להו רבנן: לא מסתייעא מילתא[26].

קמו [27] קלנהו להנהו אמברי[28] דחיטי ושערי[29] דק"ס בכת"י וט': להנהו אכלבי, וליתא "דחיטי ושערי". , והוה כפנא.


מרתא בת בייתוס – עתירתא אשה עשירה דירושלים הויא; שדרתה לשלוחה ואמרה ליה: זיל אייתי לי סמידא[30] דק"ס בכת"י אר' נוסף: משוקא .

אדאזל [עד שהלך] – איזדבן [נמכר הכל[31]]; אתא, אמר לה: סמידא ליכא, חיורתא[32] איכא.

אמרה ליה: זיל אייתי לי!

אדאזל – אזדבן; אתא ואמר לה: חיורתא ליכא, גושקרא דק"ס בכת"י פי': כושקרא [33] איכא!

אמרה ליה: זיל אייתי לי!

אדאזל – אזדבן; אתא ואמר לה: גושקרא ליכא, קימחא דשערי איכא!

אמרה ליה: זיל אייתי לי!

אדאזל – איזדבן; הוה שליפא מסאנא[34]; אמרה: דק"ס בכת"י ו1 נוסף: איזיל  איפוק ואחזי אי דק"ס בכת"י אר': דילמא  משכחנא מידי למיכל; איתיב נתישב, נדבק לה פרתא[35] בכרעא [ברגלה] – ומתה[36].

קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי (דברים כח נו): "הרכה בך והענוגה דק"ס בכתה"י: וגומר, וליתא אשר...רגלה.  אשר לא נסתה כף רגלה [הצג על הארץ מהתענג ומרך – תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה"].

איכא דאמרי: גרוגרות דרבי צדוק אכלה דק"ס נ"א: גרוגרת אכלה מדרבי צדוק [37] ואיתניסא[38] ומתה[39];
דרבי צדוק יתיב דק"ס בכתה"י ודפו"י: איתיב  ארבעין שנין בתעניתא, דלא ליחרב ירושלים דק"ס בכת"י אר: כי היכי דלא ליחרב ירושלים, ובשאר כתה"י ליתא "דלא ליחרב ירושלים". .
כי הוה אכיל מידי – הוה היה הדבר שאכל מיתחזי נראה[40] מאבראי מבחוץ[41]; וכי הוה בריא[42] –  דק"ס בכת"י אר' נוסף: הוו קא מייתי ליה גרוגרות[43], מייץ מייהו[44] דק"ס כת"י אר': מימייהו, ובכת"י וט': מינייהי  ושדי להו[45];

כי הוה קא ניחא נפשה – אפיקתא לכל דהבא וכספא דק"ס בכת"י אר' נוסף: דהויא לה , שדיתיה דק"ס בכת"י אר': ושדתא  בשוקא, אמרה: האי – למאי מיבעי לי?

והיינו דכתיב (יחזקאל ז יט): "כספם בחוצות ישליכו [וזהבם לנדה יהיה, כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יי דק"ס עד כאן בכת"י פי':  , נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו, כי מכשול עונם היה"].


אבא סקרא[46] – ריש בריוני דירושלים – בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה; שלח ליה[47]: "תא בצינעא בסתר לגבאי".

אתא, אמר ליה[48]: עד אימת עבדיתו הכי[49] וקטליתו ליה לעלמא בכפנא?

אמר ליה: "מאי איעביד דק"ס בכתה"י: ומאי אעביד ? דאי אמינא להו מידי – קטלו לי"?

אמר ליה: חזי לי תקנתא לדידי, דאיפוק[50] דק"ס בכת"י אר': ואיפוק, ובכת"י מ': איפוק , אפשר דהוי הצלה פורתא.

אמר ליה: נקוט נפשך בקצירי[51], וליתי כולי עלמא ולישיילו בך[52], ואייתי [והבא] מידי סריא[53] ואגני גבך[54] דק"ס בכת"י פ': וליתבו מידי דסרייא באריי ולישוף מוריקא באפך , ולימרו[55] דנח נפשך[56], וליעיילו דק"ס בכת"י מ': וליעסקו  בך תלמידך[57] ולא ליעול בך איניש אחרינא[58], דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא".

עביד הכי: נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד, ורבי יהושע מצד אחר דק"ס בכתה"י: אחד . כי מטו לפיתחא ליציאה מהעיר – בעו[59] למדקריה[60].

אמר להו[61]: יאמרו[62]: [63]רבן דקרו!

בעו למדחפיה[64] – אמר להו: יאמרו, רבן דחפו!

פתחו ליה בבא, נפק.

כי מטא להתם, אמר: שלמא עלך מלכא! שלמא עלך מלכא!

אמר ליה: מיחייבת תרי קטלא: חדא - דלאו מלכא אנא [65] וקא קרית לי מלכא, ותו: אי מלכא אנא - עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?

אמר ליה: דקאמרת 'לאו מלכא אנא' —


עמוד ב

איברא מלכא את[66], דאי לאו מלכא את – לא דק"ס בכת"י אר' וו2: לא הוה, ובכת"י פיר' לא הות, ובכת"י ו1 לא קא  מימסרא ירושלים בידך, דכתיב (ישעיהו י לד) [ונקף סבכי היער בברזל] והלבנון דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [בית המקדש שמלבין עוונות של ישראל]  באדיר יפול, ואין 'אדיר' אלא מלך, דכתיב (ירמיהו ל כא) והיה אדירו ממנו וגו' [ומשלו מקרבו יצא[67] והקרבתיו ונגש אלי, כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה’], ואין 'לבנון' אלא בית המקדש[68], שנאמר (דברים ג כה)[אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן] ההר הטוב הזה והלבנון דק"ס בכת"י מ2: פתח לבנון דלתות ; ודקאמרת 'אי מלכא אנא, אמאי לא קאתית לגבאי דק"ס בכת"י ו1: אמאי לא אתית לגבך  עד האידנא' – בריוני דאית בן לא שבקינן.

אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [נחש]  כרוך עליה[69] – לא היו שוברין את החבית דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [ירושלים]  בשביל דרקון[70]?[71]!

אישתיק.

קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד כה) [מפר אתות בדים וקסמים יהולל] משיב חכמים אחור ודעתם יסכל! איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה[72].


אדהכי אתי פריסתקא[73] עליה מרומי, אמר ליה: קום, דמית ליה קיסר, ואמרי הנהו דק"ס בכת"י אר' ומ': ואימנו  חשיבי דרומי לאותיבך ברישא.

הוה סיים חד מסאני דק"ס נ"א: מסאניה , בעא למסיימא דק"ס נ"א: למסיימיה  לאחרינא – לא עייל; בעא למשלפא דק"ס נ"א: למשלפיה  לאידך – לא נפק[74].

אמר ליה לא תצטער: שמועה טובה אתיא לך, דכתיב (משלי טו ל) [מאור עינים ישמח לב] שמועה טובה תדשן עצם;

 דק"ס בכת"י ו2 נוסף: א"ל אלא מאי תקנתיה?

ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך, דכתיב (משלי יז כב) [לב שמח ייטיב גהה] ורוח נכאה תיבש גרם[75].

עבד הכי, עייל, אמר ליה: ומאחר דחכמיתו כולי האי – עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי?

אמר ליה: ולא אמרי לך?

אמר ליה: אנא נמי אמרי לך?


אמר ליה: מיזל אזילנא, ואינש אחרינא משדרנא; אלא בעי מינאי מידי דק"ס בכת"י אר' ומ': מילתא  דאתן לך.

אמר ליה: תן לי יבנה[76] וחכמיה[77], ושושילתא דרבן גמליאל[78], ואסוותא[79] דמסיין ליה לרבי צדוק[80].

קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא: (ישעיהו מד כה) [מפר אתות בדים וקסמים יהולל] משיב חכמים אחור ודעתם יסכל! איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא!

והוא[81] סבר: דלמא כולי האי[82] – לא עביד דק"ס בכת"י מ': לא יהבו , והצלה פורתא נמי לא הוי[83].

'אסוותא דמסיין ליה דק"ס נ"א: דאסיוה  לרבי צדוק' מאי היא? יומא קמא אשקיוה מיא דפארי [84], למחר מיא דסיפוקא [85], למחר מיא דקימחא - עד דרווח מיעיה פורתא פורתא.


אזל שדריה לטיטוס דק"ס בכתה"י ודפו"י נוסף: הרשע . (דברים לב לז) ואמר אי אלהימו צור חסיו בו - זה טיטוס הרשע, שחירף וגידף כלפי מעלה; מה עשה? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה, ועבר עליה דק"ס בכתה"י ודפו"י: עליו  עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת; ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו [86] שנאמר (תהלים עד ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך [87], שמו אותותם אותות [88].

אבא חנן דק"ס בכת"י מ' וות'1-2: חנין  אומר: (תהלים פט ט) [ה' אלקי צבאות] מי כמוך חסין יה [ואמונתך סביבותיך]: מי כמוך חסין[89] וקשה: שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק.

דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו יא) מי כמוכה באלים ה' [מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא] - מי כמוכה באלמים!

מה עשה? נטל את הפרוכת ועשאו דק"ס בכתה"י ודפו"י: הפרוכות ועשאן  כמין גרגותני[90], והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח דק"ס בכתה"י ודפו"י: ולהשתבח  בעירו, שנאמר (קהלת ח י): "ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו [גם זה הבל"][91] – אל תיקרי 'קבורים' אלא 'קבוצים', אל תיקרי 'וישתכחו' אלא 'וישתבחו'.

איכא דאמרי: קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן[92] איגלייא להון.

עמד עליו נחשול[93] שבים לטובעו; אמר: "כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים: בא פרעה – טבעו במים דק"ס בכת"י מ' וות'1-2: בים , בא סיסרא – טבעו דק"ס בכת"י מ' וות'1: וטיבעו  במים[94], אף הוא עומד עלי לטובעני במים! אם גבור הוא – יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה!"


יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע!

בריה קלה יש לי בעולמי, ו'יתוש' שמה' —

אמאי קרי לה 'בריה קלה'? דמעלנא[95] אית לה ומפקנא[96] לית לה.

עֲלה ליבשה ותעשה דק"ס בכת"י ו2: ועשה  עמה דק"ס בכת"י מ': עמך  מלחמה.

עלה ליבשה. בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים. יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא, שמע קל ארזפתא[97] – אישתיק[98].

אמר: איכא תקנתא דק"ס בכת"י מ' נוסף: הכי ?

כל יומא דק"ס בכת"י מ': מכאן ואילך  מייתו נפחא ומחו קמיה. לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי; לישראל אמר ליה: מיסתייך [דייך] דקא חזית בסנאך דק"ס בכת"י ו1: שנאך  [שראית בסבל שונאך].

עד תלתין יומין עבד הכי; מכאן ואילך, כיון דדש – דש[99].

תניא: אמר רבי פנחס בן ערובא דק"ס בכת"י מ': עריכ', ובכת"י ו1: שתיכא : אני הייתי בין גדולי רומי, וכשמת – פצעו את מוחו, ומצאו בו כצפור דרור[100], משקל שני סלעים. במתניתא תנא: כגוזל בן שנה דק"ס בכתה"י יונה: {{{2}}} , משקל שני ליטרין.

אמר אביי: נקטינן: פיו של נחושת וצפורניו של ברזל.

כי הוה קא מיית דק"ס בכת"י מ': נקר  [כאשר עמד למות] אמר להו: דק"ס בכת"י מ' וו1 נוסף: כי מיית[נא]  ליקליוה לההוא גברא [ישרפו את גופתו] ולבדרי דק"ס בכתה"י: קליוה... ובדרוה  לקיטמיה אשב ימי [ויפזרו את אפרו בשבעה יַמּים], דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא [שלא ימצאנו אלקי היהודים ויעמידנו בדין].


אונקלוס בר קלוניקוס – בר אחתיה דטיטוס הוה. בעי לאיגיורי; אזל, אסקיה לטיטוס בנגידא[101] [העלה את טיטוס מהשאול על ידי כשפים], אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

אמר ליה: ישראל.

מהו לאידבוקי בהו?

אמר ליה: מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו; זיל, איגרי בהו [הלחם בהם; 'איגרי' מלשון תגר] בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב (איכה א ה) "היו צריה לראש" וגו' [איביה שלו, כי ה' הוגה על רב פשעיה, עולליה הלכו שבי לפני צר]: כל המיצר לישראל נעשה ראש.

אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?

אמר ליה:

הערות

עריכה
  1. ^ לא שביקנא לך
  2. ^ איהו
  3. ^ מלשינות
  4. ^ קרבן להקריב על גבי המזבח, דקיימא לן 'איש איש' – לרבות את הגוים, שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין יג ב)
  5. ^ שפה העליונה
  6. ^ 'דוקין': טיל"ה, כמו "הנוטה כדוק" (ישעיהו מ כב)
  7. ^ להקריב לגבוה בבמה דידהו, אלא מחוסר אבר
  8. ^ שיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על 'מום לא יהיה בו' (ויקרא כב כא) – נהרג
  9. ^ סבלנותו
  10. ^ שסבל את זה ולא הרגו
  11. ^ כשהיה סמוך לירושלים
  12. ^ לקסום קסם
  13. ^ ראו מ"ג יחזקאל כא כו וברש"י שם (ד"ה קלקל), ובמדרש תהלים עד ד"ה שמו אותותם אותות.
  14. ^ 'ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה' לא גרסינן.
  15. ^ על ידי עמי ישראל
  16. ^ לקנח ידיו
  17. ^ זרחה בשבילו; במסכת תענית (כ,א)
  18. ^ ציצית של טליתו
  19. ^ שלא היה מהלך אלא על גבי מילת
  20. ^ 'בן ציצית' שמו, ולמה נקרא שמו 'הכסת'?
  21. ^ כשהיה הולך ברומי להקביל פני קיסר
  22. ^ להנך תלתא עתירי חיטי ושערי וחמרא וציבי
  23. ^ כל בני העיר
  24. ^ אנשים ריקים ופוחזים למלחמה
  25. ^ להנך בריוני
  26. ^ לנצח
  27. ^ בריוני
  28. ^ לאוצרות
  29. ^ התבואה ועצים כדי שילחמו
  30. ^ סולת
  31. ^ כל הסולת
  32. ^ פת נקייה
  33. ^ פת קיבר שאונדיי"ר
  34. ^ בגליון כת"י ו1 איתא שני פירושים על זה. א': מימיה לא נעלה מנעלים ולא היו לה מנעלים, לפי שהיתה רגילה ללכת על גבי שטיחי משי שפרסו לה עבדיה. ב: באותו רגע היתה בלי מנעלים בביתה, ומיהרה לצאת לפני שייגמר כל המזון בשוק.
  35. ^ פרש של גללי בהמה
  36. ^ מחמת איסטניסותה
  37. ^ מאותם שנשארו לרבי צדוק שמצץ את מימיה, ומצאתה היא ואכלתה לרעבונה
  38. ^ ומריח החולי של רבי צדוק שנכנס בגרוגרת טעמה
  39. ^ באסטניסותה
  40. ^ בגרונו
  41. ^ מחמת שהיה כחוש
  42. ^ כשגמר תעניותיו ורצה להברות עצמו
  43. ^ תאנים יבשין מפני שלא היה יכול לבלוע דבר עבה
  44. ^ והיה מוצץ את מימיהן
  45. ^ ומשליך הגרוגרות
  46. ^ כך שמו
  47. ^ רבן יוחנן בן זכאי
  48. ^ רבן יוחנן בן זכאי
  49. ^ דלא שבקיתון לאשלומי
  50. ^ שיניחוני לצאת מן העיר
  51. ^ החזק עצמך כחולה: הוציא קול שאתה חולה
  52. ^ כמו שאתה גוסס
  53. ^ דבר מסריח כגון נבילה
  54. ^ והשכב במטתך עמך
  55. ^ שיאמרו
  56. ^ "מת הוא ומסריח כבר"
  57. ^ יכנסו תחת רגלי מטתך לשאת
  58. ^ ולא יניחו אחרים לשאת
  59. ^ הנך בריוני
  60. ^ ברמחים, שמא מערים הוא
  61. ^ אבא סקרא
  62. ^ הרומיים עליכם
  63. ^ אפילו
  64. ^ אולי יצעק
  65. ^ והתעללת בי
  66. ^ מלך אתה עתיד להיות
  67. ^ אלמא אדיר הוא מושל
  68. ^ שמלבין עונותיהן של ישראל
  69. ^ דבוק ולהוט אחריה
  70. ^ כדי שילך לו הדרקון
  71. ^ כך היה לכם להשחית חומת העיר ולשורפה באש כדי להשליך אותן בריוני מתוכה
  72. ^ כך היינו מצפים: אולי נוכל להם ולהוציאם ממנה, ותהיה העיר קיימת ונשלים עמך
  73. ^ שליח
  74. ^ שנתדשנו אבריו משמחת השמועה
  75. ^ וכאשר תכאה רוחך מחמת השונא – תיבש העצם שלך
  76. ^ שלא תחריבנה
  77. ^ ולא תהרוג חכמיה
  78. ^ משפחת הנשיא, שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד
  79. ^ רופאים תן לי מאנשיך
  80. ^ שירפאו את רבי צדוק, שלא היה יכול לבלוע אוכל לפי שנתקצרו מעיו בתעניותיו
  81. ^ רבן יוחנן
  82. ^ דלישבק לירושלים
  83. ^ ואשתכח דאפילו הצלה פורתא לא עבדי; הלכך בעינא מיניה הא, דתיהוי הצלה פורתא
  84. ^ מים שנישורו בהם סובין
  85. ^ סובין גסין וקמח מעורב בהן
  86. ^ כינוי כלפי מעלה
  87. ^ בבית שאתה מתוועד בו
  88. ^ אמרו שסימניהון - סימן דם זה - של מי הוא אם לא שהרגנו את עצמו?
  89. ^ מתאפק
  90. ^ סל גדול ששופים בו יין מגת לבור, וקורין קולדויי"ר
  91. ^ הגבורה הזאת שאתם רואין
  92. ^ מטמון ממונם של ישראל
  93. ^ רוח סערה
  94. ^ 'נחל קישון גרפם', שופטים ה, כא
  95. ^ פה להכניס מאכל
  96. ^ מוצא דרך בית הרעי
  97. ^ קורנס
  98. ^ אותו יתוש מלנקר מפני קול הקורנס
  99. ^ משהרגיל היתוש ולמד בקול הקורנס – הכיר בו ולא הניח ניקורו
  100. ^ רונדיל"א
  101. ^ אוב