ביאור:בבלי גיטין דף עד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומטמא לה ^[1]; כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שאינה צריכה הימנו גט שני ^[2] - דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: בעילתה תלויה ^[3];

רבי יוסי אומר: בעילתה ספק ^[4].

וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות' ^[5].

מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יוסי?

אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו: לרבי מאיר לא מייתי [הבועלה] אשם תלוי ^[6], ולרבי יוסי ^[7] מייתי ^[8] אשם תלוי.

'וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת' - חכמים היינו רבי יוסי?

איכא בינייהו דרבי זירא, דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעלה חייב במזונותיה ^[9].

משנה:

"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - הרי זו מגורשת, ותתן.

"על מנת שתתני לי מיכן ועד שלשים יום" - אם נתנה לו בתוך שלשים יום – מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי", ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה ^[10].

גמרא:

מאי "ותתן"?

רב הונא אמר: והיא תתן.

רב יהודה אמר: לכשתתן.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו שנתקרע הגט ^[11] או שאבד: רב הונא אמר: והיא תתן ^[12]: אינה צריכה הימנו גט שני; רב יהודה אמר: לכשתתן - צריכה הימנו גט שני ^[13].

ותנן נמי גבי קידושין כי האי גוונא, דתנן: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז" - הרי היא מקודשת, ויתן'; ואיתמר: מאי 'ויתן'? רב הונא אמר: והוא יתן; רב יהודה אמר: לכשיתן. מאי בינייהו? איכא בינייהו: שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ^[14]: רב הונא אמר: והוא יתן: תנאה בעלמא הוא, מקיים תנאיה ואזיל ^[15]; רב יהודה אמר: לכשיתן: לכי יהיב לה - הוא דהוו קידושין, השתא לא הוו קידושין.

וצריכא: דאי אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב הונא 'והוא יתן' - משום דלקרובה קאתי ^[16], אבל גבי גירושין - דלרחוקה קאתי ^[17] - אימא מודה ליה לרב יהודה;

ואי אשמעינן גבי גירושין - בהא קאמר רב הונא 'והיא תתן': משום דלא כסיף למיתבעה ^[18], אבל גבי קידושין - דכסיפא למיתבעיה - אימא מודי ליה לרב יהודה;

ואי אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב יהודה 'לכשיתן': משום דכסיפא למיתבעיה, אבל גבי גירושין - דלא כסיף למיתבעה - אימא מודה ליה לרב הונא;

ואי אשמעינן גבי גירושין - בהא קאמר רב יהודה 'לכשתתן': משום דלרחוקה קאתי, אבל גבי קידושין - דלקרובה קאתי - אימא מודה ליה לרב הונא! – צריכא.

מיתיבי: '"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - אף על פי שנקרע הגט או שנאבד – מגורשת, ולאחר לא תנשא עד שתתן ^[19]', ועוד תניא: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ומת: נתנה ^[20] - אינה זקוקה ליבם, לא נתנה - זקוקה ליבם ^[21].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים.'

עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר '"לי" - ולא ליורשי' ומר ^[22] סבר '"לי" - ^[23] ואפילו ליורשי ^[24]', וכולי עלמא מיהא תנאה הוי ^[25], תיובתא דרב יהודה!

אמר לך רב יהודה: הא מני? רבי היא; דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי ^[26], ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.

ואמר רבי זירא: כי הוינן בבבל, אמרינן: הא דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי - פליגי רבנן עליה; כי סליקי - אשכחתיה לרבי אסי, דיתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו אלא "במהיום ולאחר מיתה" ^[27];

עמוד ב

והתניא ^[28] "מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט - דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט.

ולרב יהודה דאמר ב'על מנת' פליגי - אדמיפלגי ^[29] ב"מהיום ולאחר מיתה" - ליפלגי ב'על מנת' ^[30]?

^[31] להודיעך כחו דרבי ^[32].

וליפלגו ב'על מנת', ולהודיעך כחן דרבנן?

כח דהיתירא עדיף ליה.

על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום וכו' [אם נתנה לו בתוך שלשים יום – מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת]:

פשיטא!?

מהו דתימא קפידיה לאו קפידא, ולזרזה קאתי - קא משמע לן.

אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן כו' [אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי", ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה]:

מאי תנא ^[33], דקתני מעשה ^[34]?

חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אם אמר לה "על מנת שתתני לי איצטליתי, ואבדה איצטליתו" -איצטליתי דוקא קאמר לה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: תתן לו את דמיה ^[35]; ואמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי" ואבדה אצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.

בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" וחזר ואמר לה "מחולים לך" – מהו ^[36]?

תיבעי לרבנן תיבעי לרבן שמעון בן גמליאל:

תיבעי לרבנן ^[37] עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא דלא אחלה גבה, אבל הכא - הא קאמר לה 'מחולים לך' ^[38]? או דלמא אפילו רבן שמעון בן גמליאל לא קאמר אלא דקא מפייסה ליה בדמי, אבל לגמרי – לא?

אמר ליה: אינה מגורשת.

איתיביה: 'האומר לחבירו "קונם שאתה נהנה לי ^[39] אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין": רבי מאיר אומר: אסור עד שיתן, וחכמים אומרים: אף זה ^[40] יכול להתיר את נדרו ^[41] שלא על פי חכם ^[42], ואומר ^[43] "הריני כאילו התקבלתי" ^[44]!

הכי? השתא: התם - לצעורה קא מכוין, ולא ציערה; הכא - משום הרווחה הוא ^[45], והא לא איצטריך!

ההוא גברא דאמר ליה לאריסיה: "כולי עלמא ^[46] דלו תלת דלוותא ^[47] ואכלי ריבעא ^[48]; את דלי ארבעה ^[49] ואכול תילתא"; לסוף אתא מיטרא ^[50]. אמר רב יוסף: הא לא דלה ^[51]!

רבה אמר: הא לא איצטריכא ^[52].

לימא רב יוסף דאמר כרבנן, ורבה דאמר כרבן שמעון בן גמליאל ^[53]?

ותיסברא? והא קיימא לן 'הילכתא כוותיה דרבה' ^[54] ובהא אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ^[55]!

אלא לעולם כרבנן ^[56]; רב יוסף – כרבנן; ורבה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלצעורה קא מיכוין ^[57], אבל הכא - משום הרווחה הוא, והא לא איצטריך.

תנן התם ^[58]: בראשונה ^[59] היה נטמן יום שנים עשר חדש ^[60] כדי שיהא חלוט לו ^[61]; התקין הלל הזקן שיהא חולש ^[62] את מעותיו ללשכה ^[63] ויהא שובר את הדלת ^[64] ונכנס, ואימתי שירצה - הלה יבוא ויטול את מעותיו', ואמר רבא מתקנתו של הלל ^[65] נשמע: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ונתנה לו מדעתו – מגורשת; על כורחו - אינה מגורשת: מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה

הערות עריכה

^ אי כהן הוא
^ אם מת, דסמוך למיתה הוי גט
^ הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה: אם מת מן החולי - הבא עליה פטור; דלרבי מאיר משמע ליה "מעת שאני בעולם" - היינו משעת נתינה, והכי קאמר לה: "הרי זה גיטך מעת שאני בעולם אם מתי", הלכך כשמת - איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה; ואם לא מת - הבא עליה בחטאת
^ לכשימות; דמשמע ליה "מעת שאני בעולם"; ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא: שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה - שמא אינה זו, ואינה גרושה; הילכך: אם ימות - מביא הבא עליה אשם תלוי, ואם לא ימות - בחטאת ודאי
^ והיינו נמי כרבי יוסי, דמייתי אשם תלוי, דספיקא משוו לה; ולקמן מפרש: מזוני איכא בינייהו
^ אם ימות, אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל
^ אם ימות
^ מביא זה
^ כלומר איכא בינייהו מזוני, וכדרבי זירא, ולא דפליגי בדרבי זירא: דתרוייהו אית להו דרבי זירא, ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי 'מגורשת ואינה מגורשת', דקסבר: לית לה מזוני; ואף על גב דרבי יוסי דמתניתין תנא 'מגורשת ואינה מגורשת' - תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי, והיינו חכמים דברייתא
^ בגמרא פריך: מאי תנא דתנא 'מעשה' [כלומר: מה מסביר המעשה]
^ קודם מתן מעות
^ תנאי בעלמא הוא, וכי מקיימא ליה - איגלאי מילתא דמשעת נתינה - גיטא הוי, דכל 'על מנת' - מעכשיו הוא, ועל מנת כן דליקיים
^ דלכשתתן - כבר אזל ליה גיטא
^ קודם מתן מעות
^ והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום
^ הילכך מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה
^ ומסתמא בקושי הוא מגרשה, הילכך 'לכשתתן' קאמר, וקסבר: אדהכי והכי - מפייסנא לה
^ מעותיו, הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות, ו"מעכשיו" קאמר לה
^ דדילמא לא יהבה ונמצא גט בטל
^ לפני מותו
^ ולא סגי לה ליתן ליורשים
^ רבי שמעון [בן גמליאל]
^ משמע
^ כשאיני
^ ולא תלה הגט בשעת מתן מעות; דאי "לכשתתן" קאמר - נהי נמי ד"לי" - ואפילו ליורשי משמע, מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה
^ דהכי קאמר: מעכשיו יהא גט, על מנת שתקיימי התנאי
^ דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי, ולרבי ודאי תנאה הוי
^ בניחותא, דשמעינן מינה: מדאצטריכו לאיפלוגי בהא - מכלל דב'על מנת' מודו
^ בהך מתניתא
^ לאשמועינן דב'על מנת' פסלי רבנן, וכל שכן הא
^ ומשני: להכי איפליגו בהכי:
^ מיהו רבנן ב'על מנת' - נמי פסלי
^ לעיל מינה בדמים
^ מאי ראיה? אין שונין מעשה במשנה אלא לראיה
^ דלא איכוין אלא להרווחה דידיה
^ מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא
^ דאמרי דָמים - לאו במקום איצטלית קיימי, ודמים לאו איצטלית הן
^ הא אחלינהו, והוי כאילו קבל מעות ממש, דמחילה כקבלה
^ קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני
^ אם רצה הנודר
^ מאיליו
^ בלא שאלת התרת חכם
^ לו
^ אלמא מחילה כקבלה
^ שהיה צריך לצורך בנו
^ כל שאר האריסים שבמקום זה
^ משקין התבואה שלש פעמים בשנה
^ ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה
^ השקה את השדה ארבעה פעמים
^ בזמן השקאה רביעית
^ ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום
^ ומזלו גרם
^ דדמים במקום אצטלית - הכא נמי מטר במקום השקאה
^ בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה, ענין, ומחצה
^ דאמר לקמן: חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה
^ כלומר: תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה
^ דסתם מגרש את אשתו - מתוך איבה הוא מגרשה, הלכך מספיקא אמרינן לצעורה איכוון, ולא תלינן למימר 'להרווחה איכוון' - לקולא
^ במסכת ערכין (לא,ב)
^ הקונה בית בעיר חומה
^ שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו
^ כדכתיב (ויקרא כה) ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו'
^ זורק; כמו חולש על גוים (ישעיהו יד): מטיל גורל
^ מתוקנת לכך
^ של ביתו
^ דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה

[1] אי כהן הוא

[2] אם מת, דסמוך למיתה הוי גט

[3] הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה: אם מת מן החולי - הבא עליה פטור; דלרבי מאיר משמע ליה "מעת שאני בעולם" - היינו משעת נתינה, והכי קאמר לה: "הרי זה גיטך מעת שאני בעולם אם מתי", הלכך כשמת - איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה; ואם לא מת - הבא עליה בחטאת

[4] לכשימות; דמשמע ליה "מעת שאני בעולם"; ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא: שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה - שמא אינה זו, ואינה גרושה; הילכך: אם ימות - מביא הבא עליה אשם תלוי, ואם לא ימות - בחטאת ודאי

[5] והיינו נמי כרבי יוסי, דמייתי אשם תלוי, דספיקא משוו לה; ולקמן מפרש: מזוני איכא בינייהו

[6] אם ימות, אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל

[7] אם ימות

[8] מביא זה

[9] כלומר איכא בינייהו מזוני, וכדרבי זירא, ולא דפליגי בדרבי זירא: דתרוייהו אית להו דרבי זירא, ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי 'מגורשת ואינה מגורשת', דקסבר: לית לה מזוני; ואף על גב דרבי יוסי דמתניתין תנא 'מגורשת ואינה מגורשת' - תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי, והיינו חכמים דברייתא

[10] בגמרא פריך: מאי תנא דתנא 'מעשה' [כלומר: מה מסביר המעשה]

[11] קודם מתן מעות

[12] תנאי בעלמא הוא, וכי מקיימא ליה - איגלאי מילתא דמשעת נתינה - גיטא הוי, דכל 'על מנת' - מעכשיו הוא, ועל מנת כן דליקיים

[13] דלכשתתן - כבר אזל ליה גיטא

[14] קודם מתן מעות

[15] והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום

[16] הילכך מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה

[17] ומסתמא בקושי הוא מגרשה, הילכך 'לכשתתן' קאמר, וקסבר: אדהכי והכי - מפייסנא לה

[18] מעותיו, הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות, ו"מעכשיו" קאמר לה

[19] דדילמא לא יהבה ונמצא גט בטל

[20] לפני מותו

[21] ולא סגי לה ליתן ליורשים

[22] רבי שמעון [בן גמליאל]

[23] משמע

[24] כשאיני

[25] ולא תלה הגט בשעת מתן מעות; דאי "לכשתתן" קאמר - נהי נמי ד"לי" - ואפילו ליורשי משמע, מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה

[26] דהכי קאמר: מעכשיו יהא גט, על מנת שתקיימי התנאי

[27] דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי, ולרבי ודאי תנאה הוי

[28] בניחותא, דשמעינן מינה: מדאצטריכו לאיפלוגי בהא - מכלל דב'על מנת' מודו

[29] בהך מתניתא

[30] לאשמועינן דב'על מנת' פסלי רבנן, וכל שכן הא

[31] ומשני: להכי איפליגו בהכי:

[32] מיהו רבנן ב'על מנת' - נמי פסלי

[33] לעיל מינה בדמים

[34] מאי ראיה? אין שונין מעשה במשנה אלא לראיה

[35] דלא איכוין אלא להרווחה דידיה

[36] מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא

[37] דאמרי דָמים - לאו במקום איצטלית קיימי, ודמים לאו איצטלית הן

[38] הא אחלינהו, והוי כאילו קבל מעות ממש, דמחילה כקבלה

[39] קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני

[40] אם רצה הנודר

[41] מאיליו

[42] בלא שאלת התרת חכם

[43] לו

[44] אלמא מחילה כקבלה

[45] שהיה צריך לצורך בנו

[46] כל שאר האריסים שבמקום זה

[47] משקין התבואה שלש פעמים בשנה

[48] ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה

[49] השקה את השדה ארבעה פעמים

[50] בזמן השקאה רביעית

[51] ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום

[52] ומזלו גרם

[53] דדמים במקום אצטלית - הכא נמי מטר במקום השקאה

[54] בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה, ענין, ומחצה

[55] דאמר לקמן: חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה

[56] כלומר: תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה

[57] דסתם מגרש את אשתו - מתוך איבה הוא מגרשה, הלכך מספיקא אמרינן לצעורה איכוון, ולא תלינן למימר 'להרווחה איכוון' - לקולא

[58] במסכת ערכין (לא,ב)

[59] הקונה בית בעיר חומה

[60] שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו

[61] כדכתיב (ויקרא כה) ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו'

[62] זורק; כמו חולש על גוים (ישעיהו יד): מטיל גורל

[63] מתוקנת לכך

[64] של ביתו

[65] דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]