ביאור:בבלי גיטין דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וחתמו ונתנו לה דק"ס בכתה"י: חתמו ונתנו לה; נ"א: חותמו ונותנו לה  – כשר? וכי תימא אנן מדאורייתא קא מתנינן לה[1] – אי הכי 'אומר היה רבי מאיר דבר תורה' מיבעי ליה[2]!

אלא לעולם רבי אלעזר היא, וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה דק"ס בכתה"י נ': לשמה  – היכא דליכא עדים כלל[3]; היכא דאיכא עדים – בעי, דאמר רבי אבא דק"ס בכת"י פיר': רבא : 'מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו[4] – שהוא פסול'.

רב אשי אמר: הא מני? – רבי יהודה היא, דתנן (גיטין פ"ב מ"ד): רבי יהודה פוסל דק"ס בכת"י מ': ר' יהודה אומר לעולם הוא פסול. וכעי"ז ב־ו1.  עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.

ומעיקרא מאי טעמא לא מוקמינן לה כרבי יהודה[5]דק"ס בכת"י ו2: מעיקרא לא מוקמינן כר' יהודה, מאי טעמא? 

מהדרינן דק"ס בכת"י ו2: משום דמהדרינן  ארבי מאיר דק"ס בכתה"י: אדרבי מאיר , דסתם מתניתין רבי מאיר; מהדרינן ארבי אלעזר דק"ס בכתה"י אדרבי אלעזר: {{{2}}} , דקיימא לן הילכתא כוותיה בגיטין דק"ס בכת"י פיר': דקיי"ל הלכה כרבי אלעזר בגיטין, וכעי"ז ב־ו1. [6].


תנן: רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר; רבי אליעזר אומר: אפילו דק"ס בכת"י מ', וו1-3: אף  מכפר לודים ללוד;

ואמר אביי: בעיירות[7] הסמוכות לארץ ישראל ומובלעות דק"ס בכת"י ו1: הסומכות... ומבולעות  בתחום ארץ ישראל עסקינן[8].

ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא[9] והוי[10] כמבי כובי לפומבדיתא.

מכלל דתנא קמא דק"ס בכתה"י: ותנא קמא  סבר הני לא צריך. מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי דק"ס בכת"י ו2: בקיאין , ומר סבר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני נמי לא שכיחי[11]?

לא! רבה מתרץ לטעמיה[12] ורבא מתרץ לטעמיה:

רבה מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא לפי שאין בקיאין לשמה, והכא בהא קמיפלגי: תנא קמא סבר: הני – כיון דסמוכות מיגמר גמירי, ואתא רבן גמליאל למימר מובלעות גמירי, סמוכות לא גמירי, ואתא רבי אליעזר דק"ס בכתה"י וד"ו: אלעזר  למימר מובלעות נמי לא[13], שלא תחלוק במדינת הים[14].

רבא דק"ס ברוב כתה"י: ורבא  מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא לפי שאין עדים מצויין לקיימו, ותנא דק"ס בכת"י ו1: דתנא  קמא סבר: הני – כיון דסמוכות – מישכח שכיחי, ואתא רבן גמליאל למימר: מובלעות שכיחי, סמוכות לא שכיחי, ואתא רבי אליעזר דק"ס ברוב כתה"י וד"ו: אלעזר  למימר: דק"ס בכת"י ו2 נ': אפילו  מובלעות נמי לא, שלא תחלוק במדינת הים.


תנן: וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא דק"ס בכת"י מ', ו2, ו3 נ': גט, ו1: הגט  ממדינת הים, והמוליך – מכלל דתנא קמא סבר מוליך לא צריך! מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה,


עמוד ב

והני[15] גמירי, ומר סבר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני נמי לא שכיחי.

רבה מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה:

רבה מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא – לפי שאין בקיאין לשמה, והכא בגזירת מוליך אטו מביא קמיפלגי: דתנא דק"ס בכת"י מ', ו1: תנא  קמא סבר: לא גזרינן מוליך אטו מביא, ורבנן בתראי סברי: דק"ס בכת"י ו3: ומר סבר  גזרינן מוליך אטו מביא.

ורבא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא – לפי שאין עדים מצויין לקיימו, ורבנן בתראי – לפרושי טעמיה דתנא קמא הוא דאתו דק"ס בכת"י ו1: קאתו [16].


תנן [בדברי חכמים במשנתנו]: המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים – צריך לומר דק"ס בכתה"י: שיאמר  "בפני נכתב ובפני נחתם" – הא באותה מדינה במדינת הים[17] לא צריך[18]; לרבא ניחא, לרבה קשיא!

לא דק"ס בכת"י ו1: אלא לא  תימא 'הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך' אלא אימא 'ממדינה דק"ס בכת"י א: הא ממדינה  למדינה בארץ ישראל לא צריך'.

הא - בהדיא קתני לה: המביא גט בארץ ישראל אינו צריך לומר דק"ס בכתה"י: שיאמר  "בפני נכתב ובפני נחתם"!

אי מההיא[19] – הוה אמינא הני מילי דיעבד[20], אבל לכתחילה לא דק"ס ברוב כתה"י: אבל לכתחילה צריך [21] – קא משמע לן[22].


ואיכא דמותיב לה הכי: הא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך[23] – לרבה ניחא, לרבא קשיא!

לא תימא 'ממדינה דק"ס בכת"י א': הא ממדינה  למדינה בארץ ישראל לא צריך', אלא אימא: 'הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך'.

אבל ממדינה למדינה בארץ ישראל מאי? צריך? ליתני 'המביא ממדינה למדינה' סתם [ולא לימא 'ממדינת הים’]!?

לעולם ממדינה למדינה בארץ ישראל נמי דק"ס בכת"י ו3 ליתא: נמי  לא צריך[24], [25] דכיון דאיכא עולי רגלים – מישכח שכיחי[26].

תינח דק"ס ברוב כתה"י: התינח או: הא תינח  בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים – מאי איכא למימר?

כיון דאיכא בתי דינין דקביעי[27] דק"ס בכת"י פיר' וא' נוסף: וקיימי, ובכת"י ו1 נ': בכל יום  – מישכח שכיחי.


תנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא להגמוניא ואמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל, ו'עססיות' דק"ס בכת"י פיר', א': ועססיון; מ': ועסיסיא; ו1: ועססיא; ו2: ועסיא; ו3: ועסיסיון  שמה, והיו בה שני הגמוניות דק"ס ברוב כתה"י: הגמונים\ן (בל' זכר, כמו "שני")  שהיו מקפידין זה על זה[28]; לפיכך הוצרכו לומר 'מהגמוניא להגמוניא'; – לרבא ניחא, לרבה דק"ס בכת"י ו1: אלא לרבא  קשיא[29]!

רבה אית ליה דרבא[30].

אלא מאי בינייהו[31]?

איכא בינייהו דאתיוה בי תרי[32]; אי נמי באותה מדינה במדינת הים[33].


תנן: המביא גט ממדינת הים, ואינו יכול לומר[34] "בפני נכתב ובפני נחתם", אם יש עליו עדים – יתקיים בחותמיו[35], והוינן בה: מאי ואינו דק"ס בכתה"י: אינו  יכול לומר?

הערות עריכה

  1. ^ להא דרב נחמן
  2. ^ מיבעי ליה למימר, דהוה ליה לרב נחמן, דאמורא הוא, לפרושא למילתא דלא תיפוק חורבא מיניה, ולמיתני הכי: אומר היה רבי מאיר: דבר תורה – אפילו מצאו באשפה וכו'
  3. ^ כלומר: כי לא חתימי סהדי עליה כלל – שפיר טפי מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה, דהוה ליה מזוייף מתוכו
  4. ^ שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה
  5. ^ דטרחינן ומהדרינן 'וכי תימא' כמה לישני, לאוקמיה כרבי מאיר או כרבי אלעזר
  6. ^ בהא מילתא דבלא עדים חתומים כשר, והכי מוקמינן בפרק בתרא (לקמן פו,ב)
  7. ^ שהוסיפו
  8. ^ הנך 'רקם' ו'חגר' דרבן גמליאל, והנך דרבי אליעזר - הוי סמוכות טפי, שאף מובלעות הן בתחומה, אלא שאינן מארץ ישראל; דתנא קמא סבר: הני לא צריכי, משום דסמוכות, ואתא רבן גמליאל לאוסופי סמוכות, ומודי במובלעות; ורבי אליעזר הוסיף את ה'מובלעות'. והיכי דמי 'מובלעות'? - כגון עיירות שמָנָה הכתוב במזרחה של ארץ ישראל להיות לגבול, כדכתיב (במדבר לד י): 'והתאֲויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן [שפמה], ומונה על הגבול עיירות רבות; ומהן ולהלן חוצה לארץ ישראל; ויש מהם שבולטות מחברותיהן לצד המזרח ארבע וחמש פרסאות, ומסילה ההולכת מזו לזו הוא הגבול; ועיירות העומדות חוץ למסילה לפנים מבליטת העיר הבולטת – קרי לה 'מובלעת בתוך התחום'; ואפילו הכי אינה מארץ ישראל
  9. ^ שבין כפר לודים ללוד
  10. ^ רחוק
  11. ^ דיש חירום ביניהם; ודרבה ורבא – תנאי היא
  12. ^ מתרץ לכולהו תנאי כוותיה
  13. ^ כלומר אף על גב דגמירי לא נפקי מכלל מדינת הים
  14. ^ מאחר שגזרו במדינת הים – לא נתנו חלוק בדבר
  15. ^ דארץ ישראל
  16. ^ דאיהו נמי מוליך ומביא סבירא ליה, אלא חד מינייהו נקט
  17. ^ ומעיר לעיר
  18. ^ ואף על גב דאין בקיאין לשמה הואיל ועדים מצויין לקיימו לא צריך
  19. ^ מדוקיא דרישא
  20. ^ דאי מייתי ממדינה למדינה בארץ ישראל ולא נכתב לפניו – אין צריך ליפסול שליחותו על כך
  21. ^ אי הוה מימליך הוה מורינן ליה דליקו עליה
  22. ^ משנה יתירא דסיפא, דלא צריך
  23. ^ וניחא ליה למידק מרישא [המביא גט ממדינת הים] ולאותובי, ולאו לאותובי מסיפא, דקתני בהדיא 'המביא גט בארץ ישראל אינו צריך' [וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים’] – אלמא טעמא משום 'לשמה' הוא; דמשום דברישא תני בהדיא 'ממדינה למדינה' [והמביא ממדינה למדינה במדינת הים] וסיפא לא תנא 'ממדינה למדינה', ואי הוה מותיב ליה מיניה – הוה משני ליה דבאותה מדינה עצמה קאי, ואף על גב דהוה מותבינן ליה 'מכלל דמדינת הים באותה מדינה – נמי [לא]* צריך' – סוף סוף הדר הוה ליה דוקיא [* לפי הגהות מהר"ב רנשבורג נמחקה המלה 'לא’]
  24. ^ כדקא דייקת
  25. ^ ולא תיקשי לרבא:
  26. ^ שכיחי עדים לקיימו; והא דאמרן לעיל בריש שמעתין 'ממדינה למדינה בארץ ישראל איכא בינייהו' – ליתא, וסמי ליה מהכא
  27. ^ דקבועין בעיירות, כתקנת עזרא: בשני ובחמישי, ומצויות שיירות שהולכות לדון במקום הוועד
  28. ^ שלא ילך בן הגמוניא זו להגמוניא זו
  29. ^ דהא ארץ ישראל הואי, ובקיאין 'לשמה', ומשום דלא שכיחי לקיימו אצרכוה
  30. ^ דממדינה למדינה בארץ ישראל, היכא דקפדי ולא שכיחי עדים – צריך למימר, אבל רבא – לית ליה דרבה: דאי שכיחי עדים – לא חיישינן לאין בקיאין, דכולהו בקיאין
  31. ^ אתרוייהו שינויי מהדר: אשינויא קמא דשנינן: כיון דאיכא עולי רגלים כו' – ותו ליכא למימר ממדינה למדינה מצריך רבא, בין אשינויא דאמרינן דרבה היכא דקפדי מודי בה דבעינן נמי לקיימו, ומהשתא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא איפליגו בה: דאי קפדי מודה בה רבה, דהא אית ליה דרבא, ואי לא קפדי - מודי בה רבא, דהא שכיחי לקיימו משום קביעותא דבתי דינין, ומאי בינייהו? כלומר: חסרו להו הנך טעמי דאוקימנא פלוגתייהו לעיל; ומשַני: ודאי חסרי להו, וסמי חד מינייהו, ופשו להו תרי טעמי
  32. ^ ממדינת הים
  33. ^ רבה מצריך [משום שאינם בקיאין ב'לשמה’], רבא לא מצריך
  34. ^ מפרש ואזיל מאי היא 'ואינו יכול'
  35. ^ יבאו המכירים החתימה, וכשר