ביאור:בבלי גיטין דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וחתמו ונתנו לה ^{דק"ס בכתה"י: חתמו ונתנו לה; נ"א: חותמו ונותנו לה} – כשר? וכי תימא אנן מדאורייתא קא מתנינן לה^[1] – אי הכי 'אומר היה רבי מאיר דבר תורה' מיבעי ליה^[2]!

אלא לעולם רבי אלעזר היא, וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה ^{דק"ס בכתה"י נ': לשמה} – היכא דליכא עדים כלל^[3]; היכא דאיכא עדים – בעי, דאמר רבי אבא ^{דק"ס בכת"י פיר': רבא} : 'מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו^[4] – שהוא פסול'.

רב אשי אמר: הא מני? – רבי יהודה היא, דתנן (גיטין פ"ב מ"ד): רבי יהודה פוסל ^{דק"ס בכת"י מ': ר' יהודה אומר לעולם הוא פסול. וכעי"ז ב־ו1.} עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.

ומעיקרא מאי טעמא לא מוקמינן לה כרבי יהודה^[5]? ^{דק"ס בכת"י ו2: מעיקרא לא מוקמינן כר' יהודה, מאי טעמא?}

מהדרינן ^{דק"ס בכת"י ו2: משום דמהדרינן} ארבי מאיר ^{דק"ס בכתה"י: אדרבי מאיר} , דסתם מתניתין רבי מאיר; מהדרינן ארבי אלעזר ^{דק"ס בכתה"י אדרבי אלעזר: {{{2}}}} , דקיימא לן הילכתא כוותיה בגיטין ^{דק"ס בכת"י פיר': דקיי"ל הלכה כרבי אלעזר בגיטין, וכעי"ז ב־ו1.} ^[6].

תנן: רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר; רבי אליעזר אומר: אפילו ^{דק"ס בכת"י מ', וו1-3: אף} מכפר לודים ללוד;

ואמר אביי: בעיירות^[7] הסמוכות לארץ ישראל ומובלעות ^{דק"ס בכת"י ו1: הסומכות... ומבולעות} בתחום ארץ ישראל עסקינן^[8].

ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא^[9] והוי^[10] כמבי כובי לפומבדיתא.

מכלל דתנא קמא ^{דק"ס בכתה"י: ותנא קמא} סבר הני לא צריך. מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי ^{דק"ס בכת"י ו2: בקיאין} , ומר סבר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני נמי לא שכיחי^[11]?

לא! רבה מתרץ לטעמיה^[12] ורבא מתרץ לטעמיה:

רבה מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא לפי שאין בקיאין לשמה, והכא בהא קמיפלגי: תנא קמא סבר: הני – כיון דסמוכות מיגמר גמירי, ואתא רבן גמליאל למימר מובלעות גמירי, סמוכות לא גמירי, ואתא רבי אליעזר ^{דק"ס בכתה"י וד"ו: אלעזר} למימר מובלעות נמי לא^[13], שלא תחלוק במדינת הים^[14].

רבא ^{דק"ס ברוב כתה"י: ורבא} מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא לפי שאין עדים מצויין לקיימו, ותנא ^{דק"ס בכת"י ו1: דתנא} קמא סבר: הני – כיון דסמוכות – מישכח שכיחי, ואתא רבן גמליאל למימר: מובלעות שכיחי, סמוכות לא שכיחי, ואתא רבי אליעזר ^{דק"ס ברוב כתה"י וד"ו: אלעזר} למימר: ^{דק"ס בכת"י ו2 נ': אפילו} מובלעות נמי לא, שלא תחלוק במדינת הים.

תנן: וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ^{דק"ס בכת"י מ', ו2, ו3 נ': גט, ו1: הגט} ממדינת הים, והמוליך – מכלל דתנא קמא סבר מוליך לא צריך! מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה,

עמוד ב

והני^[15] גמירי, ומר סבר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני נמי לא שכיחי.

רבה מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה:

רבה מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא – לפי שאין בקיאין לשמה, והכא בגזירת מוליך אטו מביא קמיפלגי: דתנא ^{דק"ס בכת"י מ', ו1: תנא} קמא סבר: לא גזרינן מוליך אטו מביא, ורבנן בתראי סברי: ^{דק"ס בכת"י ו3: ומר סבר} גזרינן מוליך אטו מביא.

ורבא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא – לפי שאין עדים מצויין לקיימו, ורבנן בתראי – לפרושי טעמיה דתנא קמא הוא דאתו ^{דק"ס בכת"י ו1: קאתו} ^[16].

תנן [בדברי חכמים במשנתנו]: המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים – צריך לומר ^{דק"ס בכתה"י: שיאמר} "בפני נכתב ובפני נחתם" – הא באותה מדינה במדינת הים^[17] לא צריך^[18]; לרבא ניחא, לרבה קשיא!

לא ^{דק"ס בכת"י ו1: אלא לא} תימא 'הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך' אלא אימא 'ממדינה ^{דק"ס בכת"י א: הא ממדינה} למדינה בארץ ישראל לא צריך'.

הא - בהדיא קתני לה: המביא גט בארץ ישראל אינו צריך לומר ^{דק"ס בכתה"י: שיאמר} "בפני נכתב ובפני נחתם"!

אי מההיא^[19] – הוה אמינא הני מילי דיעבד^[20], אבל לכתחילה לא ^{דק"ס ברוב כתה"י: אבל לכתחילה צריך} ^[21] – קא משמע לן^[22].

ואיכא דמותיב לה הכי: הא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך^[23] – לרבה ניחא, לרבא קשיא!

לא תימא 'ממדינה ^{דק"ס בכת"י א': הא ממדינה} למדינה בארץ ישראל לא צריך', אלא אימא: 'הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך'.

אבל ממדינה למדינה בארץ ישראל מאי? צריך? ליתני 'המביא ממדינה למדינה' סתם [ולא לימא 'ממדינת הים’]!?

לעולם ממדינה למדינה בארץ ישראל נמי ^{דק"ס בכת"י ו3 ליתא: נמי} לא צריך^[24], ^[25] דכיון דאיכא עולי רגלים – מישכח שכיחי^[26].

תינח ^{דק"ס ברוב כתה"י: התינח או: הא תינח} בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים – מאי איכא למימר?

כיון דאיכא בתי דינין דקביעי^[27] ^{דק"ס בכת"י פיר' וא' נוסף: וקיימי, ובכת"י ו1 נ': בכל יום} – מישכח שכיחי.

תנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא להגמוניא ואמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל, ו'עססיות' ^{דק"ס בכת"י פיר', א': ועססיון; מ': ועסיסיא; ו1: ועססיא; ו2: ועסיא; ו3: ועסיסיון} שמה, והיו בה שני הגמוניות ^{דק"ס ברוב כתה"י: הגמונים\ן (בל' זכר, כמו "שני")} שהיו מקפידין זה על זה^[28]; לפיכך הוצרכו לומר 'מהגמוניא להגמוניא'; – לרבא ניחא, לרבה ^{דק"ס בכת"י ו1: אלא לרבא} קשיא^[29]!

רבה אית ליה דרבא^[30].

אלא מאי בינייהו^[31]?

איכא בינייהו דאתיוה בי תרי^[32]; אי נמי באותה מדינה במדינת הים^[33].

תנן: המביא גט ממדינת הים, ואינו יכול לומר^[34] "בפני נכתב ובפני נחתם", אם יש עליו עדים – יתקיים בחותמיו^[35], והוינן בה: מאי ואינו ^{דק"ס בכתה"י: אינו} יכול לומר?

הערות עריכה

^ להא דרב נחמן
^ מיבעי ליה למימר, דהוה ליה לרב נחמן, דאמורא הוא, לפרושא למילתא דלא תיפוק חורבא מיניה, ולמיתני הכי: אומר היה רבי מאיר: דבר תורה – אפילו מצאו באשפה וכו'
^ כלומר: כי לא חתימי סהדי עליה כלל – שפיר טפי מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה, דהוה ליה מזוייף מתוכו
^ שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה
^ דטרחינן ומהדרינן 'וכי תימא' כמה לישני, לאוקמיה כרבי מאיר או כרבי אלעזר
^ בהא מילתא דבלא עדים חתומים כשר, והכי מוקמינן בפרק בתרא (לקמן פו,ב)
^ שהוסיפו
^ הנך 'רקם' ו'חגר' דרבן גמליאל, והנך דרבי אליעזר - הוי סמוכות טפי, שאף מובלעות הן בתחומה, אלא שאינן מארץ ישראל; דתנא קמא סבר: הני לא צריכי, משום דסמוכות, ואתא רבן גמליאל לאוסופי סמוכות, ומודי במובלעות; ורבי אליעזר הוסיף את ה'מובלעות'. והיכי דמי 'מובלעות'? - כגון עיירות שמָנָה הכתוב במזרחה של ארץ ישראל להיות לגבול, כדכתיב (במדבר לד י): 'והתאֲויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן [שפמה], ומונה על הגבול עיירות רבות; ומהן ולהלן חוצה לארץ ישראל; ויש מהם שבולטות מחברותיהן לצד המזרח ארבע וחמש פרסאות, ומסילה ההולכת מזו לזו הוא הגבול; ועיירות העומדות חוץ למסילה לפנים מבליטת העיר הבולטת – קרי לה 'מובלעת בתוך התחום'; ואפילו הכי אינה מארץ ישראל
^ שבין כפר לודים ללוד
^ רחוק
^ דיש חירום ביניהם; ודרבה ורבא – תנאי היא
^ מתרץ לכולהו תנאי כוותיה
^ כלומר אף על גב דגמירי לא נפקי מכלל מדינת הים
^ מאחר שגזרו במדינת הים – לא נתנו חלוק בדבר
^ דארץ ישראל
^ דאיהו נמי מוליך ומביא סבירא ליה, אלא חד מינייהו נקט
^ ומעיר לעיר
^ ואף על גב דאין בקיאין לשמה הואיל ועדים מצויין לקיימו לא צריך
^ מדוקיא דרישא
^ דאי מייתי ממדינה למדינה בארץ ישראל ולא נכתב לפניו – אין צריך ליפסול שליחותו על כך
^ אי הוה מימליך הוה מורינן ליה דליקו עליה
^ משנה יתירא דסיפא, דלא צריך
^ וניחא ליה למידק מרישא [המביא גט ממדינת הים] ולאותובי, ולאו לאותובי מסיפא, דקתני בהדיא 'המביא גט בארץ ישראל אינו צריך' [וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים’] – אלמא טעמא משום 'לשמה' הוא; דמשום דברישא תני בהדיא 'ממדינה למדינה' [והמביא ממדינה למדינה במדינת הים] וסיפא לא תנא 'ממדינה למדינה', ואי הוה מותיב ליה מיניה – הוה משני ליה דבאותה מדינה עצמה קאי, ואף על גב דהוה מותבינן ליה 'מכלל דמדינת הים באותה מדינה – נמי [לא]* צריך' – סוף סוף הדר הוה ליה דוקיא [* לפי הגהות מהר"ב רנשבורג נמחקה המלה 'לא’]
^ כדקא דייקת
^ ולא תיקשי לרבא:
^ שכיחי עדים לקיימו; והא דאמרן לעיל בריש שמעתין 'ממדינה למדינה בארץ ישראל איכא בינייהו' – ליתא, וסמי ליה מהכא
^ דקבועין בעיירות, כתקנת עזרא: בשני ובחמישי, ומצויות שיירות שהולכות לדון במקום הוועד
^ שלא ילך בן הגמוניא זו להגמוניא זו
^ דהא ארץ ישראל הואי, ובקיאין 'לשמה', ומשום דלא שכיחי לקיימו אצרכוה
^ דממדינה למדינה בארץ ישראל, היכא דקפדי ולא שכיחי עדים – צריך למימר, אבל רבא – לית ליה דרבה: דאי שכיחי עדים – לא חיישינן לאין בקיאין, דכולהו בקיאין
^ אתרוייהו שינויי מהדר: אשינויא קמא דשנינן: כיון דאיכא עולי רגלים כו' – ותו ליכא למימר ממדינה למדינה מצריך רבא, בין אשינויא דאמרינן דרבה היכא דקפדי מודי בה דבעינן נמי לקיימו, ומהשתא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא איפליגו בה: דאי קפדי מודה בה רבה, דהא אית ליה דרבא, ואי לא קפדי - מודי בה רבא, דהא שכיחי לקיימו משום קביעותא דבתי דינין, ומאי בינייהו? כלומר: חסרו להו הנך טעמי דאוקימנא פלוגתייהו לעיל; ומשַני: ודאי חסרי להו, וסמי חד מינייהו, ופשו להו תרי טעמי
^ ממדינת הים
^ רבה מצריך [משום שאינם בקיאין ב'לשמה’], רבא לא מצריך
^ מפרש ואזיל מאי היא 'ואינו יכול'
^ יבאו המכירים החתימה, וכשר

[1] להא דרב נחמן

[2] מיבעי ליה למימר, דהוה ליה לרב נחמן, דאמורא הוא, לפרושא למילתא דלא תיפוק חורבא מיניה, ולמיתני הכי: אומר היה רבי מאיר: דבר תורה – אפילו מצאו באשפה וכו'

[3] כלומר: כי לא חתימי סהדי עליה כלל – שפיר טפי מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה, דהוה ליה מזוייף מתוכו

[4] שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה

[5] דטרחינן ומהדרינן 'וכי תימא' כמה לישני, לאוקמיה כרבי מאיר או כרבי אלעזר

[6] בהא מילתא דבלא עדים חתומים כשר, והכי מוקמינן בפרק בתרא (לקמן פו,ב)

[7] שהוסיפו

[8] הנך 'רקם' ו'חגר' דרבן גמליאל, והנך דרבי אליעזר - הוי סמוכות טפי, שאף מובלעות הן בתחומה, אלא שאינן מארץ ישראל; דתנא קמא סבר: הני לא צריכי, משום דסמוכות, ואתא רבן גמליאל לאוסופי סמוכות, ומודי במובלעות; ורבי אליעזר הוסיף את ה'מובלעות'. והיכי דמי 'מובלעות'? - כגון עיירות שמָנָה הכתוב במזרחה של ארץ ישראל להיות לגבול, כדכתיב (במדבר לד י): 'והתאֲויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן [שפמה], ומונה על הגבול עיירות רבות; ומהן ולהלן חוצה לארץ ישראל; ויש מהם שבולטות מחברותיהן לצד המזרח ארבע וחמש פרסאות, ומסילה ההולכת מזו לזו הוא הגבול; ועיירות העומדות חוץ למסילה לפנים מבליטת העיר הבולטת – קרי לה 'מובלעת בתוך התחום'; ואפילו הכי אינה מארץ ישראל

[9] שבין כפר לודים ללוד

[10] רחוק

[11] דיש חירום ביניהם; ודרבה ורבא – תנאי היא

[12] מתרץ לכולהו תנאי כוותיה

[13] כלומר אף על גב דגמירי לא נפקי מכלל מדינת הים

[14] מאחר שגזרו במדינת הים – לא נתנו חלוק בדבר

[15] דארץ ישראל

[16] דאיהו נמי מוליך ומביא סבירא ליה, אלא חד מינייהו נקט

[17] ומעיר לעיר

[18] ואף על גב דאין בקיאין לשמה הואיל ועדים מצויין לקיימו לא צריך

[19] מדוקיא דרישא

[20] דאי מייתי ממדינה למדינה בארץ ישראל ולא נכתב לפניו – אין צריך ליפסול שליחותו על כך

[21] אי הוה מימליך הוה מורינן ליה דליקו עליה

[22] משנה יתירא דסיפא, דלא צריך

[23] וניחא ליה למידק מרישא [המביא גט ממדינת הים] ולאותובי, ולאו לאותובי מסיפא, דקתני בהדיא 'המביא גט בארץ ישראל אינו צריך' [וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים’] – אלמא טעמא משום 'לשמה' הוא; דמשום דברישא תני בהדיא 'ממדינה למדינה' [והמביא ממדינה למדינה במדינת הים] וסיפא לא תנא 'ממדינה למדינה', ואי הוה מותיב ליה מיניה – הוה משני ליה דבאותה מדינה עצמה קאי, ואף על גב דהוה מותבינן ליה 'מכלל דמדינת הים באותה מדינה – נמי [לא]* צריך' – סוף סוף הדר הוה ליה דוקיא [* לפי הגהות מהר"ב רנשבורג נמחקה המלה 'לא’]

[24] כדקא דייקת

[25] ולא תיקשי לרבא:

[26] שכיחי עדים לקיימו; והא דאמרן לעיל בריש שמעתין 'ממדינה למדינה בארץ ישראל איכא בינייהו' – ליתא, וסמי ליה מהכא

[27] דקבועין בעיירות, כתקנת עזרא: בשני ובחמישי, ומצויות שיירות שהולכות לדון במקום הוועד

[28] שלא ילך בן הגמוניא זו להגמוניא זו

[29] דהא ארץ ישראל הואי, ובקיאין 'לשמה', ומשום דלא שכיחי לקיימו אצרכוה

[30] דממדינה למדינה בארץ ישראל, היכא דקפדי ולא שכיחי עדים – צריך למימר, אבל רבא – לית ליה דרבה: דאי שכיחי עדים – לא חיישינן לאין בקיאין, דכולהו בקיאין

[31] אתרוייהו שינויי מהדר: אשינויא קמא דשנינן: כיון דאיכא עולי רגלים כו' – ותו ליכא למימר ממדינה למדינה מצריך רבא, בין אשינויא דאמרינן דרבה היכא דקפדי מודי בה דבעינן נמי לקיימו, ומהשתא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא איפליגו בה: דאי קפדי מודה בה רבה, דהא אית ליה דרבא, ואי לא קפדי - מודי בה רבא, דהא שכיחי לקיימו משום קביעותא דבתי דינין, ומאי בינייהו? כלומר: חסרו להו הנך טעמי דאוקימנא פלוגתייהו לעיל; ומשַני: ודאי חסרי להו, וסמי חד מינייהו, ופשו להו תרי טעמי

[32] ממדינת הים

[33] רבה מצריך [משום שאינם בקיאין ב'לשמה’], רבא לא מצריך

[34] מפרש ואזיל מאי היא 'ואינו יכול'

[35] יבאו המכירים החתימה, וכשר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]