ביאור:בבלי גיטין דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

או שמצאו בין כליו ^[1] - אפילו לזמן מרובה – כשר.'

איתמר: רב יהודה אמר שמואל: הלכה שלא שהה אדם שם.

רבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל: הלכה שלא עבר אדם שם.

לימא מר ^[2] 'הלכה כמר ^[3]' ומר ^[4] 'הלכה כמר ^[5]' ^[6]?

^[7] משום דאפכי להו ^[8].

מצאו בחפיסה או בדלוסקמא [אם מכירו – כשר]:

מאי חפיסה?

אמר רבה בר בר חנה: חמת קטנה ^[9].

מאי 'דלוסקמא'?

טליקא ^[10] דסבי.

משנה:

המביא גט והניחו זקן או חולה - נותן לה בחזקת שהוא קיים ^[11];

בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים - אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים;

השולח חטאתו ממדינת הים - מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ^[12].

גמרא:

אמר רבא: לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות ^[13] וחולה ^[14] שרוב חולים לחיים ^[15]; אבל זקן שהגיע לגבורות, וגוסס - שרוב גוססין למיתה – לא.

איתיביה אביי: המביא גט והניחו זקן - אפילו בן מאה שנה - נותן לה בחזקת שהוא קיים!

תיובתא.

ואי בעית אימא: כיון דאיפליג ^[16] - איפליג ^[17].

רמי ליה אביי לרבה: תנן המביא גט והניחו זקן או חולה - נותן לה בחזקת שהוא קיים; ורמינהו "הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו" - אסורה לאכול בתרומה מיד ^[18]?

אמר ליה: תרומה אגיטין קא רמית? תרומה אפשר ^[19], גט לא אפשר ^[20]!

ורמי תרומה אתרומה: תנן: בת ישראל הנשואה לכהן, והלך בעלה למדינת הים - אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים, ורמינהו "הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו" - אסורה לאכול בתרומה מיד?

אמר רב אדא בריה דרב יצחק: ^[21]שאני התם, שהרי אסרָהּ ^[22] עליו שעה אחת קודם מיתתו ^[23]

מתקיף לה רב פפא: ^[24] ממאי ^[25]? ^[26] דאיהו מיית ברישא ^[27]? דלמא איהי מייתא ברישא ^[28]?

אלא אמר אביי: ^[29]לא קשיא: הא ^[30] רבי מאיר ^[31] - דלא חייש למיתה ^[32], הא רבי יהודה - דחייש למיתה, דתניא [תוספתא דמאי פ"ח ה"ז [ליברמן], בשנויים]: 'הלוקח יין מבין הכותים אומר: "שני לוגין שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה; עשרה - מעשר ראשון, תשעה - מעשר שני", ומיחל ושותה מיד - דברי רבי מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין ^[33]'.

רבא אמר:

עמוד ב

'שמא מת' לא חיישינן ^[34] שמא ימות חיישינן ^[35].

אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא: ^[36] והא נוד ^[37] - דכשמא ימות הוא ^[38], ופליגי ^[39]!?

אמר רב יהודה מדסקרתא: [לפי רבי מאיר] שאני נוד, דאפשר דמסר ליה לשומר.

מתקיף לה רב משרשיא: 'ערביך ערבא צריך' ^[40]! אלא אמר רבא: 'שמא מת' לא חיישינן ^[41], ^[42] 'שמא ימות' - תנאי היא ^[43].

השולח חטאתו ממדינת הים [מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים]:

והא בעינא סמיכה ^[44]?

אמר רב יוסף: בקרבן נשים ^[45].

רב פפא אמר: בחטאת העוף.

וצריכא ^[46]: דאי אשמועינן גט - משום דלא אפשר, אבל תרומה, דאפשר, אימא לא? ואי אשמועינן תרומה, דזמנין דלא אפשר ^[47],אבל חטאת העוף - מספיקא לא ליעול חולין לעזרה? צריכא!

משנה:

שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו:

על עיר שהקיפה כרקום ^[48],

ועל הספינה המוטרפת בים ^[49],

ועל היוצא לידון ^[50] - שהן בחזקת קיימין;

אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג - נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים ^[51]: בת ישראל לכהן ^[52] ובת כהן לישראל [שלא ילדה לו] ^[53] - לא תאכל בתרומה ^[54].

גמרא:

אמר רב יוסף: לא שנו ^[55] אלא בבית דין של ישראל ^[56], אבל בבית דין של עובדי כוכבים - כיון דגמיר ליה דינא לקטלא - מיקטל קטלי ליה.

אמר ליה אביי: בית דין של עובדי כוכבים נמי, דמקבלי שוחדא!?

אמר ליה: כי שקלי - מקמי דלחתום פורסי שנמג ^[57]; לבתר דמיחתם פורסי שנמג - לא שקלי.

מיתיבי: כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני, ופלוני עדיו" ^[58] - הרי זה יהרג ^[59]!

דלמא בורח שאני.

תא שמע: שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים "איש פלוני מת ^[60]", "איש פלוני נהרג ^[61]" - ישיאו את אשתו; ^[62] מקומנטריסין ^[63] של עובדי כוכבים "איש פלוני מת, איש פלוני נהרג" - אל ישיאו את אשתו;

מאי מת ומאי נהרג? אילימא מת = מת ממש, ונהרג = נהרג ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי 'אל ישיאו את אשתו'? הא קיימא לן ^[64] דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה ^[65]! אלא לאו מת - יוצא למות, נהרג - יוצא ליהרג, וקתני: בבית דין ישראל 'ישיאו את אשתו ^[66]?

לעולם מת - ממש, ונהרג - ממש; ודקאמרת 'דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא, והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? - הני מילי במילתא דלא שייכי בה ^[67], אבל במילתא דשייכי בה ^[68] - עבדי לאחזוקי שיקרייהו ^[69].

איכא דאמרי: אמר רב יוסף: לא שנו ^[70] אלא בבית דין של עובדי כוכבים ^[71],

הערות עריכה

^ בביתו
^ רב יהודה
^ הלכה כיש אומרים
^ ולימא רבה
^ כרבי שמעון
^ למה חזרו להזכיר את הדברים ולפרשן
^ ומשני:
^ אית תנאי דמפכי דרבי שמעון ליש אומרים ויש אומרים לרבי שמעון, הלכך אם לא הזכירו אלא שם החכמים - לא הוי ידעי אהייא מתרי לישני קיימי
^ בולזול"א בלע"ז, והיא של עור
^ טשק"א בלע"ז
^ ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו; ומדאורייתא נפקא לן ב'הכל שוחטין' (חולין י ב): העמד דבר על חזקתו
^ ולא חיישינן שמא מתו בעליה, ולמיתה אזלא
^ שמונים שנה לישנא דקרא (תהלים צ י)
^ או חולה
^ דמתניתין - דוקא חולה ולא גוסס
^ משאר דרך כל הארץ, שהאריך ימים עד מאה שנה
^ ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות; אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים - קרוב למות הוא
^ בת ישראל הנשואה לכהן, שאוכלת בשבילו - אסורה מיד, דכל שעתא חיישינן 'עכשיו ימות'; אלמא חיישינן למיתה
^ להיות ניזונת בחולין
^ למיחש למיתה, דאי חיישת - אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות
^ לעולם לא חיישינן למיתה, ו
^ מחיים
^ וכל שעתא איכא לספוקי בההיא שעתא שעתידה ליאסר; ושינויא דחיקא הוא, והיינו דפריך ליה:
^ ואי לאו דחיישינן למיתה -
^ דהוי גיטא
^ דלעולם
^ ונאסרה מחיים
^ ולא יבא לכלל גט לעולם
^ האי תנא ודאי חייש למיתה, ו
^ מתניתין דהכא
^ היא
^ דלא חייש לבקיעת הנוד
^ שמא יבקע הנוד
^ דאוקמינן אחזקה, שהניחו חי; וגבי כהן שהלך למדינת הים - כיון שלא גירשה - אינה נאסרת אלא אם כן מת
^ אבל זו - שנותן לה גט על מנת שיחול שעה אחת קודם למיתתו - לשמא ימות מיד ודאי חיישינן, דלא מרע לה לחזקה בהכי
^ לדידך דבעית לאוקמי לדברי הכל
^ דהאי דאסרי ליה לשתות
^ משום שמא ימות הוא
^ ופליג רבי מאיר ואמר 'לא חיישינן'
^ שמא השומר עצמו יפשע
^ ומתניתין דברי הכל
^ וברייתא ד'הרי זה גיטך'
^ פלוגתא דרבי מאיר וחבריו
^ ותניא בתורת כהנים: 'ידו' - ולא יד בנו, 'ידו - ולא יד שלוחו
^ אשה ששגגה בכרת ושלחה חטאתה; דגבי סמיכה תניא (קדושין לו,א) 'דבר אל בני ישראל... וסמך' (ויקרא א ב-ד) - בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות
^ למיתני תלתא בבי במתניתין בחזקת שהוא קיים
^ שהיא עניה וצריכה פרנסה, ותטול תרומה בבית הגרנות
^ מצור מתרגמינן 'כרקומין' (דברים כ כ)
^ ועדיין לא טבעה
^ בדיני נפשות
^ כדמפרש ואזיל
^ חומרי מתים
^ חומרי חיים
^ ולא תאכל בתרומת אביה
^ דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים
^ שלאחר גמר דין - זימנין דחזו ליה זכותא, ומחזירין אותו, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מב ב): הסוס רץ ומעמידו
^ לשון פרסי הוא: פסק דין
^ רישא הכי איתא: מי שנגמר דינו וברח כו' בפרק קמא דמכות (ז,א)
^ אלמא לא אמרינן 'שמא מצאו לו זכות אחרי כן' שמע מינה לא שכיחא, ולא מספקינן בהכי
^ בבית דין מיתת עצמו כגון מי שלקה ושנה בבית דין - כונסין אותו לכיפה
^ אחת מארבע מיתות
^ וגבי עובדי כוכבים – מת, כמו לקמוניא חלילא דקטיעא בר שלום במסכת עבודה זרה (י,ב)
^ ממונין ליהרג
^ בפרק בתרא דיבמות (קכא,ב)
^ [ואפילו] עובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה
^ וקשיא לרב יוסף
^ שאינה תפארת להם
^ כי הכא: שמתפארים שהרגו בדין
^ ולומר 'נהרג', ואף על פי שלא ראוהו אלא יוצא לידון
^ דנותנין עליו חומרי חיים
^ דשקלי שוחדא

[1] בביתו

[2] רב יהודה

[3] הלכה כיש אומרים

[4] ולימא רבה

[5] כרבי שמעון

[6] למה חזרו להזכיר את הדברים ולפרשן

[7] ומשני:

[8] אית תנאי דמפכי דרבי שמעון ליש אומרים ויש אומרים לרבי שמעון, הלכך אם לא הזכירו אלא שם החכמים - לא הוי ידעי אהייא מתרי לישני קיימי

[9] בולזול"א בלע"ז, והיא של עור

[10] טשק"א בלע"ז

[11] ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו; ומדאורייתא נפקא לן ב'הכל שוחטין' (חולין י ב): העמד דבר על חזקתו

[12] ולא חיישינן שמא מתו בעליה, ולמיתה אזלא

[13] שמונים שנה לישנא דקרא (תהלים צ י)

[14] או חולה

[15] דמתניתין - דוקא חולה ולא גוסס

[16] משאר דרך כל הארץ, שהאריך ימים עד מאה שנה

[17] ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות; אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים - קרוב למות הוא

[18] בת ישראל הנשואה לכהן, שאוכלת בשבילו - אסורה מיד, דכל שעתא חיישינן 'עכשיו ימות'; אלמא חיישינן למיתה

[19] להיות ניזונת בחולין

[20] למיחש למיתה, דאי חיישת - אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות

[21] לעולם לא חיישינן למיתה, ו

[22] מחיים

[23] וכל שעתא איכא לספוקי בההיא שעתא שעתידה ליאסר; ושינויא דחיקא הוא, והיינו דפריך ליה:

[24] ואי לאו דחיישינן למיתה -

[25] דהוי גיטא

[26] דלעולם

[27] ונאסרה מחיים

[28] ולא יבא לכלל גט לעולם

[29] האי תנא ודאי חייש למיתה, ו

[30] מתניתין דהכא

[31] היא

[32] דלא חייש לבקיעת הנוד

[33] שמא יבקע הנוד

[34] דאוקמינן אחזקה, שהניחו חי; וגבי כהן שהלך למדינת הים - כיון שלא גירשה - אינה נאסרת אלא אם כן מת

[35] אבל זו - שנותן לה גט על מנת שיחול שעה אחת קודם למיתתו - לשמא ימות מיד ודאי חיישינן, דלא מרע לה לחזקה בהכי

[36] לדידך דבעית לאוקמי לדברי הכל

[37] דהאי דאסרי ליה לשתות

[38] משום שמא ימות הוא

[39] ופליג רבי מאיר ואמר 'לא חיישינן'

[40] שמא השומר עצמו יפשע

[41] ומתניתין דברי הכל

[42] וברייתא ד'הרי זה גיטך'

[43] פלוגתא דרבי מאיר וחבריו

[44] ותניא בתורת כהנים: 'ידו' - ולא יד בנו, 'ידו - ולא יד שלוחו

[45] אשה ששגגה בכרת ושלחה חטאתה; דגבי סמיכה תניא (קדושין לו,א) 'דבר אל בני ישראל... וסמך' (ויקרא א ב-ד) - בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות

[46] למיתני תלתא בבי במתניתין בחזקת שהוא קיים

[47] שהיא עניה וצריכה פרנסה, ותטול תרומה בבית הגרנות

[48] מצור מתרגמינן 'כרקומין' (דברים כ כ)

[49] ועדיין לא טבעה

[50] בדיני נפשות

[51] כדמפרש ואזיל

[52] חומרי מתים

[53] חומרי חיים

[54] ולא תאכל בתרומת אביה

[55] דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים

[56] שלאחר גמר דין - זימנין דחזו ליה זכותא, ומחזירין אותו, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מב ב): הסוס רץ ומעמידו

[57] לשון פרסי הוא: פסק דין

[58] רישא הכי איתא: מי שנגמר דינו וברח כו' בפרק קמא דמכות (ז,א)

[59] אלמא לא אמרינן 'שמא מצאו לו זכות אחרי כן' שמע מינה לא שכיחא, ולא מספקינן בהכי

[60] בבית דין מיתת עצמו כגון מי שלקה ושנה בבית דין - כונסין אותו לכיפה

[61] אחת מארבע מיתות

[62] וגבי עובדי כוכבים – מת, כמו לקמוניא חלילא דקטיעא בר שלום במסכת עבודה זרה (י,ב)

[63] ממונין ליהרג

[64] בפרק בתרא דיבמות (קכא,ב)

[65] [ואפילו] עובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה

[66] וקשיא לרב יוסף

[67] שאינה תפארת להם

[68] כי הכא: שמתפארים שהרגו בדין

[69] ולומר 'נהרג', ואף על פי שלא ראוהו אלא יוצא לידון

[70] דנותנין עליו חומרי חיים

[71] דשקלי שוחדא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]