מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
אפילו זמן אחד לכולן - נמי הוי 'טופס' [1], אלא היכי דמי 'כלל': דכתב 'אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית'.
מתקיף לה רבי אבא: לרבי יוחנן, דאמר 'זמן אחד לכולן זהו כלל' - ליחוש דלמא כי חתמו סהדי - אבתרא הוא דחתימי [2]? מי לא תניא 'עדים חתומין על שאילת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאילת שלום חתמו [3]'?
לאו איתמר עלה אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: 'שאלו' [4] – פסול [5], 'ושאלו' – כשר; הכא נמי: דכתיב ביה 'פלוני ופלוני ופלוני'; ותו: לרבי יוחנן, דאמר 'זמן לכל אחד [6] זהו טופס' - מאי איריא [7] 'משום טופס [8]'? ותיפוק ליה דהוה ליה 'נכתב ביום ונחתם בלילה' [9]!?
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דרבי יוחנן: דכתיב בהו 'בחד בשבא,' [10] 'בחד בשבא [11]' [12].
אמר ליה רבינא לרב אשי: לריש לקיש, דאמר: זמן אחד לכולן נמי 'טופס' הוי, והיכי דמי 'כלל'? דכתיב ביה הכי: 'אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית' - נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד, והתורה אמרה 'וכתב לה' - ולא לה ולחברתה?
דהדר כתב 'פלוני גירש פלונית, ופלוני גירש פלונית' [13].
אמר ליה רבינא לרב אשי: ומאי שנא מהא דתניא: 'הכותב כל נכסיו לשני עבדיו - קנו ומשחררין זה את זה' [14]
תניא כוותיה דרבי יוחנן: חמשה שכתבו בתוך הגט: 'איש פלוני [17] מגרש פלונית, ופלוני – פלונית, ופלוני – פלונית', וזמן אחד לכולן, והעדים מלמטה - כולן כשרים, ותנתן לכל אחת ואחת'; זמן לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה: את שהעדים נקראים עמו - כשר; רבי יהודה בן בתירא אומר: אם יש ריוח ביניהן – פסול, ואם לאו – כשר, שאין זמן מפסיקן.
תניא כוותיה דריש לקיש: חמשה שכתבו כלל בתוך הגט: 'אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית: פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית' וזמן אחד לכולן, והעדים מלמטה - כולן כשרין, ותנתן לכל אחת ואחת; זמן לכל אחד ואחד, וריוח לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה: את שהעדים נקראין עמו – כשר. רבי מאיר אומר: אף על פי שאין ריוח ביניהם – פסול, שהזמן מפסיקן.
וריש לקיש - מאי איריא 'זמן לכל אחד ואחד' [18]? הא אמר 'זמן אחד לכולן - נמי טופס הוי' [19]?
הני מילי היכא דלא ערבינהו מעיקרא [20], אבל הכא דערבינהו מעיקרא - אי פליג להו זמן – אִין, אי לא – לא.
משנה:
שני גיטין שכתבן זה בצד זה [21][22] ושנים עדים עִבְרִים באים מתחת זה לתחת זה [23], ושנים עדים יְוָנִים [24] באים מתחת זה לתחת זה [25]
את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר [26];
עד אחד עברי ועד אחד יוני, ועד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחת זה לתחת זה [27] - שניהם פסולין [28].
דלאו יעקב הוא. אלא של זה בנו היה:
גמרא:
וליתכשר האי [29] ב'ראובן' והאי [30] ב'בן יעקב, עֵד' [31], דהא תנן [32]: 'בן איש פלוני ,עֵד' – כשרֱ [33]!?
דכתב 'ראובן בן' אקמא, ו'יעקב עד' אבתרא.
וליתכשר האי ב'ראובן בן' וליתכשר האי ב'יעקב עד', דהא תנן 'איש פלוני עד' – כשר!?
ודילמא סימנא שוייה [כתב שם אביו כסימן לשמו], דהא רב צייר כוורא [36], רבי חנינא - חרותא [37], רב חסדא - סמ"ך, רב הושעיא - עי"ן, רבה בר רב הונא צייר מכותא [38]?
לא חציף איניש לשויי לשמא דאבוה סימנא.
וליתכשר האי בשני עדים עברים, וליתכשר האי בשני עדים יונים, דתנן: 'גט שכתבו [39] עברית ועדיו יונית, יונית ועדיו עברית – כשר', וכי תימא: כיון דמופלג [40] בשני שיטין [41] – לא - והאמר חזקיה [42]: 'מלאהו [43] בקרובים כשר' [44]?!
^לכל אחד ואחד, לפסול העליונים (אם כן כי כתבו 'איש פלוני מגרש פלונית, ופלוני פלונית') - הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד - הוי כל חד גט לעצמו, ונמצא אחרון מפסיק בעדות, ואין עדים מעידים אלא עליו
^הואיל וכל איש ואשה נכתבים לבד לבד - אמאי כולן כשרים
^דהוו כולהו - בר מבתרא – 'נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן', שהרי לא חתמו העדים עד שנכתב האחרון;
'נחתם בלילה' לאו דוקא, אלא משום לישנא דמתניתין נקט ליה, דתנן בפרק שני (יז,א) 'נכתב ביום ונחתם בלילה פסול'; וכל שכן למחר או ליומא אוחרא
^דהוו להו כל חד באפי נפשיה; ומיהו אהני לישני קמאי לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין הללו
^ועבד גמר לה לה מאשה; ולא פסלינן להו משום 'ולא לה ולחברתה', ששחרר שניהם בבת אחת, ודמי לקמייתא דריש לקיש 'אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית', ואמאי בעי למיהדר ומכתב 'פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית'? הא הכא: כתב 'כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי' וקתני 'קנו כל הנכסים ונמצא כל אחד חציו בן חורין וחציו עבד לחברו ומשחררים זה את זה (חצאיהן)'
^שכתב בשטר 'כל נכסי לפלוני עבדי' ובשטר השני 'כל נכסי נתונים לפלוני עבדי' ומסרן להן בבת אחת, שלא קדם זה לזה - הלכך קנו שניהם, דהאי אמר 'כולהו דידי' והאי אמר 'כולהו דידי'
^היינו כרבי יוחנן דלא קתני 'אנו פלוני ופלוני גירשנו כו'
^אמאי קתני בהך דמסייעא ליה 'זמן לכל אחד ואחד כו' את שהעדים נקראין עמו כשר'?
^דהא דקתני 'זמן לכל אחד ואחד' - כגון דכתב הכי, כדקתני רישא: 'אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית: פלוני גירש פלונית באחד בשבת ופלוני גירש פלונית באחד בשבת' דכיון דערבינהו מעיקרא - אי לא הדר אפסקינהו בזמן לא מיפסקי
^ובלשון יונית כדרך הזו; אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים: שכשהיוני חותם 'יוסף בן שמעון' - בידוע ששמו שמעון בן יוסף, שכך מתפרשת חתימתן: 'יוסף בן שמעון' כלומר 'בנו של יוסף – שמעון' ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתום על הראשון! הלכך על כרחיך היונים תחת השני חתמו, כזה:
^אם העבריים חתומים למעלה – [הגט] הימיני כשר, ואם היונים חתומים למעלה - השמאלי כשר; ובגמרא פריך: אידך אמאי מיפסל
^עד עברי ועד יוני באים מתחת גט הימין לתחת גט השמאל, ועד עברי ועד יוני עוד תחתיהן באין מתחת השמאל לתחת גט הימין, כגון שהיוני הראשון חתם תחת השמאלי 'יוסף בן' בסוף [ס"א בראש] שיטה, וחזר וחתם 'שמעון' בראש שיטה שניה, תחת הימיני - נמצא שמו תחת הימיני, דהכי מיפרשה חתימה דידהו: בנו של יוסף – שמעון; נמצא שמתחת גט הימין בא לתחת גט השמאל: שם אביו על השמאל ושמו על הימין, והעברי השני חתם שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה, ושם אביו תחת הימיני בראש שיטה שתחתיה [שלא כדרכו], נמצא בא מתחת גט שני לתחת גט ראשון, והיוָני השני חתם תחתיו כדרכו בשיטה אחת: 'יחצאל בן' תחת הראשון, ו'נפתלי' תחת השני - נמצא שמו חתום על השני
^חד מינייהו: שמא יוני הראשון חתם כסדר העברי שחתם למעלה הימנו: שמו תחילה ואחר כך שם אביו, ונמצא שעל השני הוא חתום, ועברי שני רואין שעל השני חתום, ויון- אחרון - חתם כמנהגו
^ונמצא: שלשה על השני ואין על הראשון אלא אחד; או שמא יון ראשון כדרכו חתם, ויון שני אחרון חתם גונדלית, כמה שראה עברים חותמים, ונמצאו שני היוונים ועברי ראשון חתומין על הראשון, ואין על גט שני אלא אחד; הלכך שניהם פסולין.
הכל פותרין אותה בשיטה אחרת: שכל העדים חתמו כל אחד שמו ושם אביו בשיטה אחת מתחת ראשון לשני, כמו שפירשתי שני עדים עברים ושני עדים יוונים השנויים ראשונה במשנה. ואי אפשר ליישבה כלל. ומתניתין לא דייקא הכי, דאם כן לא משכחת עברי חתום על השני, ומתניתין מיפלג פלגינהו: עברי ויוני לזה ועברי ויוני לזה; ובגמרא נמי פריך 'וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני' - אלמא כל כמה דלא אמרינן 'גונדלית חתים' הויא חתימה דידהו עברי ויווני על זה ועברי ויווני על זה
^היינו סופו; כלומר: שיטות אחרונות שהעדים חתומין תחתיהן
^חתך סופו של ראשון - שהיה שלו - מפני תנאי שהיה בו, וחתך ראשו של שני, והשווהו לתחלתו של ראשון, וכוון חתיכת סופו של ראשון - תיבה אצל תיבה של שיור השני, ומגרשה בשני חצאי גיטין, והעדים לא על שלו חתמו
