ביאור:בבלי גיטין דף פח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הכא נמי כשיש ריוח מלמעלה [1].
ודלמא אימלוכי אימליך [2] וכתב [3]?
דכתב 'הרי את' מלמטה 'ומותרת' מלמעלה [4].
כולי האי לא חיישינן.
רב אשי אמר [7]: [8] דידיעה ביה מתחתא דמגילתא [9].
חתמו עדים בראש הדף [וכו' מן הצד או מאחריו בגט פשוט – פסול]:
איני והא רב חתים מן הצד?
התם - בשגגו [10] כלפי כתב [11].
אלא הא דקתני 'הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע - שניהם פסולין' וליחזי הי מינייהו [12] כלפי כתב וליתכשר [13]? [14]
התם - דרמי ליה כעיברא [15].
אי הכי - סיפא, דקתני 'ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע: את שהעדים ניקרין בסופו - כשר' ואי דרמי כעיברא לאו בהדי האי מיקרי ולאו בהדי האי מיקרי?
אלא רב [16] בדיסקי [17] הוה חתים [18].
גט שכתבו עברית וכו' כתב סופר ועד כשר:
אמר רבי ירמיה: 'חתם סופר' [19] שנינו [20].
אמר רב חסדא: הא מני? רבי יוסי היא [21].
ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דרבי אבהו, דהוו ידעי ליה לטופסא [22] ולחתימת ידא דחד סהדא [23]; סבר לאכשורה. אמר ליה רבי ירמיה: חתם סופר שנינו.
כתב חניכתו וחניכתה כשר:
תנו רבנן: חניכת אבות בגיטין - עד עשרה דורות [24];
רבי שמעון בן אלעזר אומר: שלשה דורות כשר, מכאן ואילך פסול.
כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא: 'כתב חניכת אבות בגיטין - עד שלשה דורות'?
כמאן? כרבי שמעון בן אלעזר.
אמר רב הונא: מאי קראה (דברים ד כה) כי תוליד בנים [25] ובני בנים [26] ונושנתם [27] [בארץ; והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו.]
אמר רבי יהושע בן לוי: לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי דינים [28] עבודה זרה, ואלו הן: ירבעם בן נבט, ובעשא בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה, שנאמר (ירמיהו טו ט) אומללה יולדת השבעה, נפחה נפשה באה שמשה, בעוד יומם בושה וחפרה [ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם ה’] [29].
אמר רב אמי: מאי קראה? כי תוליד בנים ובני בנים.
אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב: כתיב ביה, בהושע בן אלה (מלכים ב יז ב) ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל [אשר היו לפניו], וכתיב (מלכים ב יז ג) עליו עלה שלמנאסר וגו' [מלך אשור ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה] [30]? אמר להו: אותן פרדסיאות [31] שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל - בא הושע וביטלן, ואף על פי כן לא עלו ישראל לרגל; אמר הקב"ה: אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל [32] - [33]ילכו בשבי.
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה אמר רב חסדא [אמר רבי ירמיה] דרש מרימר: מאי דכתיב (דניאל ט יד) וישקוד [34] ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו [על כל מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו]; משום דצדיק ה' אלהינו וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו? אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו [35] ועדיין גלות יכניה קיימת [36], דכתיב ביה בגלות יכניה: (מלכים ב כד טז) [ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים, ו]החרש והמסגר אלף [הכל גבורים עשי מלחמה; ויביאם מלך בבל גולה בבלה]: 'חרש': שבשעה שפותחין - נעשו הכל כחרשין; 'מסגר': כיון שסוגרין - שוב אינן פותחין [37]; וכמה? 'אלף'.
עולא אמר: [38] שהקדים שתי שנים (דברים ד) לונושנתם [39].
אמר רב אחא בר יעקב: שמע מינה: 'מהרה' דמרי עלמא - תמני מאה וחמשין ותרתי הוא [40].
משנה:
גט מעושה [41]: בישראל כשר, ובעובדי כוכבים פסול;
ובעובדי כוכבים - חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר.
גמרא:
אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה בישראל: כדין [42] – כשר, שלא כדין - פסול [43] ופוסל [44], ובעובדי כוכבים: כדין פסול ופוסל, שלא כדין - אפילו ריח הגט אין בו.
מה נפשך [45]? אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו [46] - איתכשורי נמי ליתכשר; אי לאו בני עשויי נינהו - מיפסל לא ליפסל?!
אמר רב משרשיא: דבר תורה גט מעושה בעובדי כוכבי – כשר, ומה טעם אמרו 'פסול'? שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בעובד כוכבים [47] ומפקעת עצמה מיד בעלה.
אי הכי – 'שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו'? ונהוי שלא כדין כישראל, ומפסיל נמי לפסול [48]?
אלא הא דרב משרשיא - בדותא היא[49] [50]; וטעמא מאי? כדין [51] בכדין דישראל – מיחלף [52], שלא כדין [53] בכדין ישראל - לא מיחלף [54].
אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי [55]. אמר ליה: והא אנן - הדיוטות אנן [56], ותניא: היה רבי טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [57] של עובדי כוכבים - אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – 'לפניהם' [58] ולא לפני עובדי כוכבים; דבר אחר: 'לפניהם' - ולא לפני הדיוטות?
אמר ליה: אנן - שליחותייהו [59] קא עבדינן [60], מידי דהוה [61] אהודאות והלואות [62].
אי הכי גזילות וחבלות נמי [63]?
כי עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא [64]; במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו.
משנה:
[65] יצא שמה בעיר 'מקודשת' [66] - הרי זו מקודשת [67], 'מגורשת' - הרי זו מגורשת [68]
- ובלבד שלא יהא שם אמתלא [69].
איזו היא 'אמתלא'?
גירש איש פלוני את אשתו על תנאי [70]; זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו - זו היא אמתלא [71].
גמרא:
ואסרינן לה אגברא [72]? והא אמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין [73] - לא חיישינן ליה [74]?
הכי קאמר: יצא שמה בעיר 'מקודשת' - הרי זו מקודשת;
מקודשת ומגורשת [75] -
הערות
עריכה- ^ דודאי לא נכתב בו יותר
- ^ מתחילה שלא לגרשה, והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו
- ^ ונמצא הראשון בטל? אי נמי הוה ליה 'נכתב ביום ונחתם לאחר זמן', דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים
- ^ דבתוך כדי גמר דבור ליכא למימר דמימליך, אלא גומר עד 'לכל אדם' - ונמלך
- ^ הכי
- ^ שבתוך כדי גמר דבור חזר בו
- ^ כולהו קשייתא בהכי מיתרצן
- ^ כגון
- ^ שניכר ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט, שלא היה בו קלף אלא זה, לא למעלה ולא למטה; שניכר סביבות הקלף שחור ועב, שלא נגע שם תער הגלבים; שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב למתוח הקלף, ומתחילין לתקנו בסמוך; וכשאין ריוח מלמטה עסקינן, דליכא למיפרך אימלוכי אימליך
- ^ של חתימה
- ^ כלפי כתב הגט; דהאי ודאי על גט זה חתם; ומתניתין בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט, דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים
- ^ גגו
- ^ דודאי עליו חתמו
- ^ דקס"ד שהעדים חותמין ברוחב הקלף כסדר כתב הגיטין.
- ^ העדים מוטלין בין שני הגיטין כבריח: ראשי שיטות של חתימה מחברין הגיטין כבריח הדלת שנמשכת באויר הפתח - כך הן נמשכין בין אויר שני הגיטין
- ^ כי חתים מן הצד - לא בגיטין ולא בשטרות אלא
- ^ כשהיה מזמין אנשים לדין לפניו והסופר כותב להם איגרת הזמנה בשמו והוא חותם
- ^ פעמים מן הצד, ואין הקפדה בכך
- ^ עם עד אחד
- ^ במשנתנו, דכשר, דהוה להו שני עדים, ואשמועינן מתניתין דלא חיישינן למימר 'הבעל לא צוה שיחתום הסופר, אלא אמר לשנים "אמרו לסופר פלוני ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתומו", וחשו הנך שלוחין לכיסופא דספרא ואחתמוהו - להא לא חיישינן כדאוקמינן בפרק 'מי שאחזו' (עב,א)
- ^ דאמר מילי לא מימסרן לשליח
- ^ דשטרא: שהיו מכירין כתיבת הסופר
- ^ ולא היו מכירין חתימת השני
- ^ הויא חניכה, שאם כתבה בגט - לא מפסלא, למיהוי כשִינה שמו ושמה
- ^ היינו דור שני
- ^ היינו דור שלישי
- ^ ומכאן ואילך קרי ליה 'ונושנתם'
- ^ שבעה משפחות של מלכים ממלכי ישראל
- ^ והנך דמלכי יהודה לא חשיב, שהיו בימיהם של אלו, והוי כבית דין אחד: המלך ובנו ובן בנו - וכל מלכים שקמו מזרעו אחריו קרי 'חד בית דין'. שלום בן יבש וזכריה לא קחשיב, לפי שלא מלכו שנה שלמה; וכן זמרי; אבל עמרי - אביו של אחאב - על שם בית דינו של אחאב נקרא, ומפני שאחאב הרשיע לעשות יותר נקרא הקלקול על שמו. בימי הושע בן אלה גלו עשרת השבטים, ומההיא שעתא קרי לה 'חורבן' דהיינו 'אומללה יולדת השבעה' שילדה שבע משפחות לעבודה זרה
- ^ מפני שלא הרשיע כשאר המלכים בא הפורעניות בימיו - בתמיה
- ^ = חיילי משמר. לעיון נוסף במלה זו- ראו כאן
- ^ הואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו
- ^ יגלו ו
- ^ וימהר, כמו 'כי שוקד אני על דברי' - מתרגמינן 'מוחי אנא' (ירמיהו א)
- ^ חרבות ירושלים שגלו כולם
- ^ הוא יהויכין; קדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה, וזו היא צדקה: שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיה לבבל בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין: שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם, לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניה
- ^ הלכה שהם סגורים בה - שאינם יודעים להשיב לשואליהם - שוב אין לה פותחין אחרים
- ^ היינו צדקה:
- ^ שמיהר להביא הרעה לסוף שמונה מאות וחמשים, דהיינו שתי שנים קודם 'ונושנתם', דהיא בגימטריא שמונה מאות וחמשים ושתים; ואם שהו עד 'ונושנתם' - היה מתקיים בהן 'כי אבד תאבדון'
- ^ כמנין 'ונושנתם' דהא כתיב: 'כי אבד תאבדון מהר'
- ^ בחזקה
- ^ כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו
- ^ להתירה לינשא
- ^ מן הכהונה משום ריח הגט
- ^ דאמרת 'בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל'
- ^ דדין תורה נינהו לכוף את ישראל בדין
- ^ שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה, ובאה עליו בעקיפין
- ^ כשלא כדין? דישראל - הואיל ומדאורייתא בני עשויי נינהו, כישראל, והא גבי ישראל אמרת 'שלא כדין פסול ופוסל'
- ^ Note: תוספות בבא בתרא מח,א ד"ה דבר תורה אפילו בעכו"ם כשר: דכיון דבדין מעשים כאותן שכופין אותו להוציא דבישראל נמי אי שלא כדי מעשה פסול כדאמר שמואל בהמגרש (גיטין פח ב ושם) וא"ת ומאי נפקא מינה אם תולה בעכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה דכיון דבדין עבדה וגם חכמים היו כופין אותו להוציא? וי"ל דגזרו כדין אטו שלא כדין. וא"ת לההוא טעמא דמפרש בהמגרש דבעכו"ם פסול דבר תורה משום לפניהם ולא לפני עכו"ם ,ועכו"ם לאו בני עישוי נינהו - תקשה ליה לרב הונא אמאי פסול? נימא דאגב אונסיה גמר ומגרש? וי"ל כיון שעל ידי כפיית עכו"ם נותנו הוי שלא כדין ושלא כדין הוי כמו מתנה כדפרישית לעיל וא"ת ואמאי מייתי הכא דרב משרשיא ההוא דהתם הוה ליה לאיתויי דהא אמר התם דהא דרב משרשיא בדותא היא? וי"ל דלפי סברת המקשה דחשיב עכו"ם בני עישוי מתרץ לו דפריך ליה בעכו"ם אמאי פסול ואי לאו דבעי עישוי נינהו לא הוה פריך ולא מידי דהוי כמו מתנה ולסברתו משני ליה כדרב משרשיא:
- ^ דודאי לאו בני עשויי נינהו
- ^ כדין דעובדי כוכבים: עובדי כוכבים שעישוהו להוציא, ובדין תורה אף על גב דלאו גיטא הוא - גזור ביה רבנן לפסול בכהונה
- ^ משום דמיחלף בכדין דישראל, ואתי למימר 'ישראל נמי שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא מעליא הוא'
- ^ דעובדי כוכבים
- ^ ואי אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסיל ,ואמרן לעיל דפסיל - היא גופה גזירה היא: אטו כדין, וגזירה לגזירה לא גזרינן
- ^ כופה איש להוציא את אשתו בדין
- ^ שאין מומחין אלא סמוכין, דמיקרו 'אלקים' דיינין, ואין סמיכה בחוץ לארץ, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (יד,א)
- ^ אסיפות; כמו אוגר בקיץ (משלי י)
- ^ קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם מתן תורה, כדכתיב: (שמות כד) ואל משה אמר עלה וגו' ואף על פי שנכתבה פרשה זו לאחר מתן תורה - קודם מתן תורה נאמרה, ונבנה המזבח, והעלו העולה והשלמים, ובאותו דם נכנסו לברית
- ^ דבני ארץ ישראל
- ^ הם נתנו לנו רשות
- ^ אדיני ממונות
- ^ דעבדינן שליחותייהו כדאמרינן בסנהדרין (דף ב,ב)
- ^ לעביד שליחותייהו? ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין דבעינן שלשה מומחין
- ^ הלואה וכן גט
- ^ פנויה:
- ^ שיצא עליה קול 'פלונית מתקדשת היום לפלוני', ויש דברים נראין, כדמפרשי אמוראי בגמרא
- ^ ולא תינשא לאחר בלא גט
- ^ קא סלקא דעתין דהכי קאמר: אשת כהן שיצא עליה קול 'פלונית נתגרשה היום' - הרי זו מגורשת, ואסורה לישב עוד תחתיו; דאילו 'מגורשת' - להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי: דמשום יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא? והיינו דפרכינן לה בגמרא; ואסרינן לה אגברא על בעלה כהן
- ^ שלא יהא, עם הקול של קידושין או של גירושין, משל וטעם שהוא שובר את כח הקול
- ^ זהו שובר של גירושין; [ואינה מגורשת] שמא לא נתקיים התנאי
- ^ זהו אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא
- ^ בתמיהה: ואמגורשת קאי: אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה, קתני מתניתין: חיישינן לקלא, ואסרינן עליה
- ^ שיצא על האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין
- ^ כגון אם נשאת לכהן, ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה - לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה; וזו - נשואה ועומדת היא
- ^ האי קול דמגורשת - ארישא קאי: אשה פנויה שיצא עליה קול 'מקודשת' - חיישינן לה, ואסורה לינשא אלא לאותו איש; חזר ויצא עליה קול 'מגורשת': שגירשהּ אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו