ביאור:בבלי גיטין פרק ב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]
אודות הגמרא המבוארת המקור עובד מטקסטים
|
( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
פרק שני - המביא גט
עריכהדפים בפרק זה
עריכה( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
משניות בפרק זה
עריכהמשניות
משנה א - המביא גט (אבל לא בפני נחתם)
עריכהדף טו עמוד א
עריכהמשנה
- המביא גט ממדינת הים
- ואמר: 'בפני נכתב, אבל לא בפני נחתם',
- 'בפני נחתם, אבל לא בפני נכתב',
- 'בפני נכתב כולו, ובפני נחתם חציו',
- 'בפני נכתב חציו, ובפני נחתם כולו' -
- פסול.
- אחד אומר 'בפני נכתב',
- ואחד אומר 'בפני נחתם' -
- פסול.
- שנים אומרים 'בפנינו נכתב',
- ואחד אומר 'בפני נחתם' -
- פסול.
- ור' יהודה מכשיר.
- אחד אומר 'בפני נכתב'
- ושנים אומרים 'בפנינו נחתם' -
- כשר.
גמרא על משנה א
עריכהסוגיא: גט בתוך חצר הניתן במתנה
עריכהדף כא עמוד א
עריכה- זקן שאני - דידע לאקנויי.
- אלא, אמר רבא:
- מהכא -
- ערב - היוצא לאחר חיתום שטרות,
- גובה מנכסים בני חורין.
- אמר רב אשי:
- מאי קושיא? דלמא: גברא שאני - דידע לאקנויי?
- אלא אמר רב אשי:
- מהכא -
- אשה כותבת את גיטה,
- והאיש כותב את שוברו,
- שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.
- אמר רבא:
- כתב לה גט - ונתנו ביד עבדו,
- וכתב לה שטר מתנה עליו -
- קנאתהו,
- ומתגרשת בו.
- ואמאי? חצר מהלכת היא?
- וחצר מהלכת - לא קנה?!
- וכי תימא - בעומד?
- והאמר רבא:
- כל שאילו מהלך - לא קנה,
- עומד ויושב - לא קנה.
- והלכתא בכפות.
- ואמר רבא:
- כתב לה גט - ונתנו בחצרו,
- וכתב לה שטר מתנה עליו -
- קנאתהו,
- ומתגרשת בו.
- ו
צריכא יש צורך במילים אלו. פתיח, וכן סיום, לסוגיא העוסקת בצורך בפרטים מסויימים במשנה או בברייתא.!
- דאי אשמעינן - 'עבד' -
- הוה אמינא - דוקא עבד,
- אבל חצר - ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן.
- ואי אשמעינן 'חצר' -
- ביאור:ה"א דוקא חצר,
- אבל עבד - ליגזר כפות - אטו שאינו כפות.
קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו
להרחבה
- אמר אביי:
- מכדי - 'חצר': מהיכא איתרבי?
- מידה.
- מה ידה - דאיתא: בין מדעתה ובין בעל כורחה,
- אף חצרה - דאיתא בין מדעתה ובין בעל כורחה.
- והא: מתנה - מדעתה איתא, בעל כורחה ליתא.
מתקיף לה רב שימי בר אשי:
- והא: שליחות לקבלה - דמדעתה איתא, בעל כורחה ליתא:
- וקא הוי שליח לקבלה?
- ואביי - אטו שליחו' שליחות מידה איתרבי?
- מ'ושלח' - 'ושלחה' (דברים כד) איתרבי?
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ביאור:ואב"א שליחות לקבלה?
- נמי - אשכחן בעל כורחה:
- שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כורחה?
סוגיא: גט על עלה זית
עריכה
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- על העלה של זית וכו':
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
בשלמא בסדר, אפשר להבין: יד דעבד...
דף כא עמוד ב
עריכה- ...לא אפשר למקצייה,
- אלא - קרן של פרה: ליקצייה, וליתביה לה?
- אמר קרא "וכתב ונתן לה" (דברים כד) -
- מי שאינו מחוסר - אלא כתיבה ונתינה.
- יצא זה - שמחוסר כתיבה, קציצה ונתינה.
סוגיא: גט על חי
עריכה- רבי יוסי הגלילי אומר וכו':
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
מאי טעמא - מהי הסיבה, או: מהו ההסבר... דרבי יוסי הגלילי?
- דתניא:
- "ספר" - אין לי אלא ספר,
- מנין לרבות כל דבר?
- [hebrew 1] "וכתב לה" - מכל מקום.
- אם כן מה
ת"ל תלמוד לומר
להרחבה "ספר"?
- מה ספר - דבר שאין בו רוח חיים, ואינו אוכל,
- אף - כל דבר שאין בו רוח חיים, ואינו אוכל.
- ורבנן?
- אי כתיב 'בספר' - כדקאמרת.
- השתא דכתיב 'ספר' - לספירת דברים הוא דאתא.
- ורבנן: האי 'וכתב' מאי עבדי ליה?
- מיבעי להו: בכתיבה מתגרשת, ואינה מתגרשת בכסף.
ס"ד סלקא דעתך
להרחבה אמינא - אקיש יציאה להוייה:
- מה הוייה - בכסף,
- אף יציאה - נמי בכסף?
קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו
להרחבה.
- ואידך?
- נפקא ליה מ"ספר כריתות" (דברים כד) -
- ספר - כורתה,
- ואין דבר אחר כורתה.
- ואידך?
- מיבעי ליה: דבר הכורת בינו לבינה,
- כדתניא:
- הרי זה גיטיך -
- על מנת שלא תשתי יין,
- על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם,
- אין זה כריתות.
- עד שלשים יום...
- הרי זה כריתות.
- ואידך?
- מ'כרת' - 'כריתות'.
- ואידך?
- 'כרת' - 'כריתות' - לא דרשי.
משנה ב - אין כותבין
עריכה- אין כותבין במחובר לקרקע.
- כתבו במחובר - תלשו וחתמו, ונתנו לה -
- כשר.
- רבי יהודה פוסל -
- עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.
- ר' יהודה בן בתירא אומר:
- אין כותבין -
- לא על הנייר המחוק,
- ולא על הדיפתרא,
- מפני שהוא יכול להזדייף.
- וחכמים מכשירין.
גמרא על משנה ב
עריכהסוגיא: כתיבה על צמח המחובר לקרקע
עריכה- כתבו על המחובר:
- והאמרת רישא - אין כותבין?
- אמר רב יהודה:
- אמר שמואל: והוא ששייר מקום התורף.
- וכן אמר ר' אלעזר:
- א"ר אושעיא: והוא ששייר מקום התורף.
- וכן אמר רבה בר בר חנה:
- א"ר יוחנן: והוא ששייר מקום התורף.
- ור' אלעזר היא -
- דאמר: "עדי מסירה כרתי".
- ביאור:וה"ק: אין כותבין טופס, שמא יכתוב תורף.
- כתבו לטופס ותלשו,
- כתבו לתורף, ונתנו לה -
- כשר.
- וריש לקיש אמר: 'חתמו' - שנינו.
- ורבי מאיר היא -
- דאמר: 'עדי חתימה כרתי'.
- והכי קאמר:
- אין כותבין תורף גזירה שמא יחתום.
- כתבו לתורף תלשו חתמו ונתנו לה -
- כשר
סוגיא: עציץ נקוב
עריכה- כתבו על חרס של עציץ נקוב -
- כשר.
- דשקיל ליה, ויהיב ליה ניהלה - על עלה של עציץ נקוב -
- אביי אמר כשר.
- ורבא אמר פסול.
- אביי אמר כשר....
דף כב עמוד א
עריכה- ...דשקיל ליה ויהיב ליה ניהלה.
- רבא אמר פסול: גזרה שמא יקטום.
סוגיא: עציץ וזרעים השייכים לשני אנשים שונים
עריכה- עציץ - של אחד, וזרעים - של אחר:
- מכר בעל עציץ לבעל זרעים: כיון שמשך - קנה.
- מכר בעל זרעים לבעל עציץ: לא קנה - עד שיחזיק בזרעים.
- עציץ וזרעים של אחד, ומכרן לאחר:
- החזיק בזרעים - קנה עציץ.
- וזו היא ששנינו:
- נכסים שאין להם אחריות, נקנין עם נכסים שיש להן אחריות -
- בכסף, ובשטר ובחזקה.
- החזיק בעציץ - אף עציץ לא קנה, עד שיחזיק בזרעים.
סוגיא: חלק מהצמח בחוץ-לארץ
עריכה- נקבו בארץ, ונופו בחוצה לארץ:
- אביי אמר: בתר נקבו אזלינן.
- רבא אמר: בתר נופו אזלינן.
- בדאשרוש - ביאור:כ"ע לא פליגי.
- כי פליגי - בדלא אשרוש.
- ובדאשרוש לא פליגי?
- והתנן:
- שתי גנות - זו על גב זו, וירק בינתים:
ר"מ רבי מאיר אומר: של עליון.
ר' רבי יהודה אומר: של תחתון.
- התם - כדקתני טעמא:
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
א"ר אמר רבי מאיר:
- מה אם ירצה עליון ליטול את עפרו? אין כאן ירק!
- אמר רבי יהודה:
- מה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו עפר? אין כאן ירק!
- ואכתי בדאשרוש - לא פליגי?
- והא תניא:
- אילן - מקצתו בארץ, ומקצתו בחוצה לארץ -
- טבל וחולין מעורבין זה בזה - דברי רבי.
- ביאור:רשב"ג אומר:
- הגדל בחיוב - חייב, והגדל בפטור - פטור.
- מאי? לאו - מקצת נופו בארץ ומקצת נופו בחוצה לארץ?
- לא! מקצת שרשין בארץ ומקצת שרשין בחוצה לארץ.
- ומאי טעמא דביאור:רשב"ג: דמפסיק צונמא.
- מאי טעמא דרבי: דהדרי ערבי.
- במאי קמיפלגי?
- מר סבר: אוירא מבלבל.
- ומ"ס ומר סבר: האי - לחודיה קאי, והאי - לחודיה קאי.
סוגיא: סוגי עורות
עריכה- ר' יהודה בן בתירא אומר כו':
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- א"ר חייא בר אסי משמיה דעולא:
- ג' עורות הן: מצה, חיפה, ודיפתרא.
- מצה - כמשמעו, דלא מליח, ודלא קמיח, ודלא אפיץ.
- למאי הלכתא? להוצאת שבת.
- וכמה שיעורו? כדקתני רב שמואל בר יהודה: כדי לצור משקל קטנה.
- וכמה? אמר אביי: כי ריבעא דריבעא דפומבדיתא.
- חיפה - דמליח ולא קמיח, ולא אפיץ.
- למאי הילכתא? להוצאת שבת.
- וכמה שיעורו? כדתנן:
- עור - כדי לעשות קמיע.
- דיפתרא - דמליח וקמיח, ולא אפיץ.
- למאי הילכתא? להוצאת שבת.
- וכמה שיעורו? כדי לכתוב עליו את הגט.
סוגיא: חכמים מכשירים
עריכה- וחכמים מכשירין:
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
מאן חכמים אמר רבי אלעזר...
דף כב עמוד ב
עריכה- ...ר' אלעזר היא. דאמר: עדי מסירה כרתי.
- ואמר ר"א:
- לא הכשיר ר"א - אלא לאלתר,
- אבל מכאן עד עשרה ימים - לא חיישי' דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה.
- ור' יוחנן אמר:
- אפי' מכאן עד עשרה ימים - דאם איתא דהוה ביה תנאי, מידכר דכירי.
- ואמר ר"א:
- לא הכשיר ר"א - אלא בגיטין.
- אבל בשאר שטרות - לא.
- דכתי' ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים (ירמיהו לב)
- ורבי יוחנן אמר:
- אפי' בשטרות.
- והכתיב "למען יעמדו ימים רבים"?
- התם - עצה טובה
קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו
להרחבה.
משנה ג - הכל כשרים לכתוב
עריכהמשנה
- הכל כשרין לכתוב את הגט,
- אפי' אפילו חרש, שוטה וקטן.
- האשה כותבת את גיטה, והאיש כותב את שוברו -
- שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.
גמרא על משנה ג
עריכה- והא - לאו בני דיעה נינהו?!
- אמר רב הונא...
דף כג עמוד א
עריכה- ...והוא שהיה גדול עומד על גביו.
- א"ל רב נחמן:
- אלא - מעתה:
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. וישראל עומד על גביו -
- הכי נמי דכשר?
- וכי תימא:
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הכא נמי - גם כאן...?
- והתניא:
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - פסול.
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - לדעתיה דנפשיה עבד.
- הדר אמר רב נחמן:
- לאו מילתא היא!
- דאמרי: דמדקא פסיל ליה ל
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - לענין הבאה,
- מכלל דלענין כתיבה כשר?
- והתניא:
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - פסול?
- ההיא ביאור:ר"א היא, דאמר: עדי מסירה כרתי.
- ובעינן כתיבה לשמה.
- והא: ודאי
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - אדעתיה דנפשיה קעביד!
סוגיא: מצאו באשפה
עריכה- אמר רב נחמן:
- אומר היה ר"מ:
- אפי' מצאו באשפה -
- חתמו ונתנו לה: כשר.
- איתיביה רבא לרב נחמן:
- "וכתב לה" (דברים כד) - לשמה.
- מאי? לאו - כתיבת הגט?
- לא! חתימת עדים.
- איתיביה רבא:
- כל גט שנכתב - שלא לשום אשה: פסול?
- אימא: 'שנחתם - שלא לשום אשה: פסול'.
- איתיביה:
- כשהוא כותבו - כאילו כותבו לשמה.
- מאי?
- לאו - כשהוא כותבו לתורף לשמה -
- כאילו כותבו לטופס לשמה?
- לא!
- כשהוא חותמו לשמה -
- כאילו כותבו לשמה.
- ואיבעית אימא:
- הני מתני' מני?
- ר"א היא. דאמר: עדי מסירה כרתי.
- ורב יהודה אמר: שמואל: 'והוא ששייר מקום התורף'.
- וכן א"ר חגא משמיה דעולא: 'והוא ששייר מקום התורף' - ור"א היא.
- ורבי זריקא אמר רבי יוחנן: אינה תורה.
- מאי 'אינה תורה'?
- אמר רבי אבא:
- כאן הודיעך שאין כח לשמה -
- ור"מ היא - דאמר עדי חתימה כרתי.
- והאמר רבה בר בר חנה:
- אמר רבי יוחנן: ר"א היא?
- אמוראי נינהו - ואליבא דר' יוחנן.
משנה ד - הכל כשרים
עריכהמשנה
- הכל כשרין להביא את הגט,
- חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וסומא ו
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'..
- קיבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח,
- סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה,
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. ונתגייר -
- פסול.
- אבל:
- פקח ונתחרש, וחזר ונתפקח,
- פתוח ונסתמא, וחזר ונתפתח,
- שפוי ונשתטה, וחזר ונשתפה -
- כשר.
- זה הכלל:
- כל שתחילתו וסופו בדעת - כשר.
גמרא על משנה ד
עריכהגמרא
סוגיא: גט על ידי עיוור (סומא)
עריכה- בשלמא:
- חרש שוטה וקטן - דלאו בני דיעה נינהו.
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. נמי - דלאו בר היתירא הוא.
- אלא סומא: אמאי לא?
- אמר רב ששת:
- לפי שאינו יודע ממי נוטלו, ולמי נותנו.
- מתקיף לה רב יוסף:
- היאך סומא מותר באשתו?
- היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה?
- אלא: בטביעות עינא דקלא?
- הכא נמי - בטביעות עינא דקלא?!
- אלא א"ר יוסף:
- הכא בחוצה לארץ עסקינן.
- דבעי למימר 'בפני נכתב ובפני נחתם'
- ולא מצי למימר.
- א"ל אביי:
- אלא: מעתה - 'פתוח ונסתמא' דמצי אמר, הכי נמי דכשר?
- והא קתני:
- פתוח, ונסתמא וחזר ונתפתח - כשר.
- חזר ונתפתח - אין.
- לא חזר ונתפתח - לא?!
- ה"ה - דאף על גב דלא חזר ונתפתח.
- ואיידי דקתני 'שפוי ונשתטה, וחזר ונשתפה'.
- טעמא - דחזר ונשתפה.
- הא לא חזר ונשתפה - לא...
- תנא נמי: 'פתוח, ונסתמא וחזר ונתפתח'.
- אמר רב אשי:
- דיקא נמי! דקתני:
- זה הכלל:
- כל שתחילתו וסופו בדעת - כשר.
- ולא קתני: 'כל שתחילתו וסופו בכשרות - כשר'.
- ש"מ.
סוגיא: גט על ידי עבד
עריכה- בעו מיניה מרבי אמי:
- עבד - מהו שיעשה שליח, לקבל גט אשה מיד בעלה?
- אמר להו: מדקא פסיל ליה ל
נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'....
דף כג עמוד ב
עריכה- ...מכלל דעבד כשר. רש"י מכלל דעבד כשר: וכי היכי דכשר להבאה: להיות שליח להתגרש - כך כשר לקבלה: להיות שליח להתגרש, שאין חילוק טעם ביניהם).
( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף כד עמוד א
עריכה( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
הדרן עלך: 'המביא גט'
פרק הבא (ג)...
שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref>
עבור קבוצה בשם "hebrew", אך לא נמצא תג <references group="hebrew"/>
מתאים.