ביאור:בבלי גיטין פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


...הפרק הקודם

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

פרק שני - המביא גט

עריכה

דפים בפרק זה

עריכה

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )


משניות בפרק זה

עריכה

משניות


משנה א - המביא גט (אבל לא בפני נחתם)

עריכה
דף טו עמוד א
עריכה

משנה

המביא גט ממדינת הים
ואמר: 'בפני נכתב, אבל לא בפני נחתם',
'בפני נחתם, אבל לא בפני נכתב',
'בפני נכתב כולו, ובפני נחתם חציו',
'בפני נכתב חציו, ובפני נחתם כולו' -
פסול.
אחד אומר 'בפני נכתב',
ואחד אומר 'בפני נחתם' -
פסול.
שנים אומרים 'בפנינו נכתב',
ואחד אומר 'בפני נחתם' -
פסול.
ור' יהודה מכשיר.
אחד אומר 'בפני נכתב'
ושנים אומרים 'בפנינו נחתם' -
כשר.

גמרא על משנה א

עריכה

סוגיא: גט בתוך חצר הניתן במתנה

עריכה
דף כא עמוד א
עריכה
זקן שאני - דידע לאקנויי.
אלא, אמר רבא:
מהכא -
ערב - היוצא לאחר חיתום שטרות,
גובה מנכסים בני חורין.
אמר רב אשי:
מאי קושיא? דלמא: גברא שאני - דידע לאקנויי?
אלא אמר רב אשי:
מהכא -
אשה כותבת את גיטה,
והאיש כותב את שוברו,
שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.
אמר רבא:
כתב לה גט - ונתנו ביד עבדו,
וכתב לה שטר מתנה עליו -
קנאתהו,
ומתגרשת בו.
ואמאי? חצר מהלכת היא?
וחצר מהלכת - לא קנה?!
וכי תימא - בעומד?
והאמר רבא:
כל שאילו מהלך - לא קנה,
עומד ויושב - לא קנה.
והלכתא בכפות.
ואמר רבא:
כתב לה גט - ונתנו בחצרו,
וכתב לה שטר מתנה עליו -
קנאתהו,
ומתגרשת בו.
ו

צריכא יש צורך במילים אלו. פתיח, וכן סיום, לסוגיא העוסקת בצורך בפרטים מסויימים במשנה או בברייתא.!

דאי אשמעינן - 'עבד' -
הוה אמינא - דוקא עבד,
אבל חצר - ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן.
ואי אשמעינן 'חצר' -
ביאור:ה"א דוקא חצר,
אבל עבד - ליגזר כפות - אטו שאינו כפות.

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה

אמר אביי:
מכדי - 'חצר': מהיכא איתרבי?
מידה.
מה ידה - דאיתא: בין מדעתה ובין בעל כורחה,
אף חצרה - דאיתא בין מדעתה ובין בעל כורחה.
והא: מתנה - מדעתה איתא, בעל כורחה ליתא.

מתקיף לה רב שימי בר אשי:

והא: שליחות לקבלה - דמדעתה איתא, בעל כורחה ליתא:
וקא הוי שליח לקבלה?
ואביי - אטו שליחו' שליחות מידה איתרבי?
מ'ושלח' - 'ושלחה' (דברים כד) איתרבי?

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ביאור:ואב"א שליחות לקבלה?
נמי - אשכחן בעל כורחה:
שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כורחה?

סוגיא: גט על עלה זית

עריכה

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

על העלה של זית וכו':
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בשלמא בסדר, אפשר להבין: יד דעבד...

דף כא עמוד ב
עריכה
...לא אפשר למקצייה,
אלא - קרן של פרה: ליקצייה, וליתביה לה?
אמר קרא "וכתב ונתן לה" (דברים כד) -
מי שאינו מחוסר - אלא כתיבה ונתינה.
יצא זה - שמחוסר כתיבה, קציצה ונתינה.

סוגיא: גט על חי

עריכה
רבי יוסי הגלילי אומר וכו':

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

מאי טעמא - מהי הסיבה, או: מהו ההסבר... דרבי יוסי הגלילי?

דתניא:
"ספר" - אין לי אלא ספר,
מנין לרבות כל דבר?
[hebrew 1] "וכתב לה" - מכל מקום.
אם כן מה

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה
"ספר"?

מה ספר - דבר שאין בו רוח חיים, ואינו אוכל,
אף - כל דבר שאין בו רוח חיים, ואינו אוכל.
ורבנן?
אי כתיב 'בספר' - כדקאמרת.
השתא דכתיב 'ספר' - לספירת דברים הוא דאתא.
ורבנן: האי 'וכתב' מאי עבדי ליה?
מיבעי להו: בכתיבה מתגרשת, ואינה מתגרשת בכסף.

ס"ד סלקא דעתך

להרחבה
אמינא - אקיש יציאה להוייה:

מה הוייה - בכסף,
אף יציאה - נמי בכסף?

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה
.

ואידך?
נפקא ליה מ"ספר כריתות" (דברים כד) -
ספר - כורתה,
ואין דבר אחר כורתה.
ואידך?
מיבעי ליה: דבר הכורת בינו לבינה,
כדתניא:
הרי זה גיטיך -
על מנת שלא תשתי יין,
על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם,
אין זה כריתות.
עד שלשים יום...
הרי זה כריתות.
ואידך?
מ'כרת' - 'כריתות'.
ואידך?
'כרת' - 'כריתות' - לא דרשי.

משנה ב - אין כותבין

עריכה
אין כותבין במחובר לקרקע.
כתבו במחובר - תלשו וחתמו, ונתנו לה -
כשר.
רבי יהודה פוסל -
עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.
ר' יהודה בן בתירא אומר:
אין כותבין -
לא על הנייר המחוק,
ולא על הדיפתרא,
מפני שהוא יכול להזדייף.
וחכמים מכשירין.

גמרא על משנה ב

עריכה

סוגיא: כתיבה על צמח המחובר לקרקע

עריכה
כתבו על המחובר:
והאמרת רישא - אין כותבין?
אמר רב יהודה:
אמר שמואל: והוא ששייר מקום התורף.
וכן אמר ר' אלעזר:
א"ר אושעיא: והוא ששייר מקום התורף.
וכן אמר רבה בר בר חנה:
א"ר יוחנן: והוא ששייר מקום התורף.
ור' אלעזר היא -
דאמר: "עדי מסירה כרתי".
ביאור:וה"ק: אין כותבין טופס, שמא יכתוב תורף.
כתבו לטופס ותלשו,
כתבו לתורף, ונתנו לה -
כשר.
וריש לקיש אמר: 'חתמו' - שנינו.
ורבי מאיר היא -
דאמר: 'עדי חתימה כרתי'.
והכי קאמר:
אין כותבין תורף גזירה שמא יחתום.
כתבו לתורף תלשו חתמו ונתנו לה -
כשר

סוגיא: עציץ נקוב

עריכה
כתבו על חרס של עציץ נקוב -
כשר.
דשקיל ליה, ויהיב ליה ניהלה - על עלה של עציץ נקוב -
אביי אמר כשר.
ורבא אמר פסול.
אביי אמר כשר....
דף כב עמוד א
עריכה
...דשקיל ליה ויהיב ליה ניהלה.
רבא אמר פסול: גזרה שמא יקטום.

סוגיא: עציץ וזרעים השייכים לשני אנשים שונים

עריכה
עציץ - של אחד, וזרעים - של אחר:
מכר בעל עציץ לבעל זרעים: כיון שמשך - קנה.
מכר בעל זרעים לבעל עציץ: לא קנה - עד שיחזיק בזרעים.


עציץ וזרעים של אחד, ומכרן לאחר:
החזיק בזרעים - קנה עציץ.
וזו היא ששנינו:
נכסים שאין להם אחריות, נקנין עם נכסים שיש להן אחריות -
בכסף, ובשטר ובחזקה.


החזיק בעציץ - אף עציץ לא קנה, עד שיחזיק בזרעים.

סוגיא: חלק מהצמח בחוץ-לארץ

עריכה
נקבו בארץ, ונופו בחוצה לארץ:
אביי אמר: בתר נקבו אזלינן.
רבא אמר: בתר נופו אזלינן.
בדאשרוש - ביאור:כ"ע לא פליגי.
כי פליגי - בדלא אשרוש.


ובדאשרוש לא פליגי?
והתנן:
שתי גנות - זו על גב זו, וירק בינתים:

ר"מ רבי מאיר אומר: של עליון.

ר' רבי יהודה אומר: של תחתון.

התם - כדקתני טעמא:
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


א"ר אמר רבי מאיר:

מה אם ירצה עליון ליטול את עפרו? אין כאן ירק!
אמר רבי יהודה:
מה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו עפר? אין כאן ירק!


ואכתי בדאשרוש - לא פליגי?
והא תניא:
אילן - מקצתו בארץ, ומקצתו בחוצה לארץ -
טבל וחולין מעורבין זה בזה - דברי רבי.
ביאור:רשב"ג אומר:
הגדל בחיוב - חייב, והגדל בפטור - פטור.
מאי? לאו - מקצת נופו בארץ ומקצת נופו בחוצה לארץ?
לא! מקצת שרשין בארץ ומקצת שרשין בחוצה לארץ.
ומאי טעמא דביאור:רשב"ג: דמפסיק צונמא.
מאי טעמא דרבי: דהדרי ערבי.
במאי קמיפלגי?
מר סבר: אוירא מבלבל.
ומ"ס ומר סבר: האי - לחודיה קאי, והאי - לחודיה קאי.

סוגיא: סוגי עורות

עריכה
ר' יהודה בן בתירא אומר כו':

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

א"ר חייא בר אסי משמיה דעולא:
ג' עורות הן: מצה, חיפה, ודיפתרא.


מצה - כמשמעו, דלא מליח, ודלא קמיח, ודלא אפיץ.
למאי הלכתא? להוצאת שבת.
וכמה שיעורו? כדקתני רב שמואל בר יהודה: כדי לצור משקל קטנה.
וכמה? אמר אביי: כי ריבעא דריבעא דפומבדיתא.
חיפה - דמליח ולא קמיח, ולא אפיץ.
למאי הילכתא? להוצאת שבת.
וכמה שיעורו? כדתנן:
עור - כדי לעשות קמיע.
דיפתרא - דמליח וקמיח, ולא אפיץ.
למאי הילכתא? להוצאת שבת.
וכמה שיעורו? כדי לכתוב עליו את הגט.

סוגיא: חכמים מכשירים

עריכה
וחכמים מכשירין:

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

מאן חכמים אמר רבי אלעזר...

דף כב עמוד ב
עריכה
...ר' אלעזר היא. דאמר: עדי מסירה כרתי.
ואמר ר"א:
לא הכשיר ר"א - אלא לאלתר,
אבל מכאן עד עשרה ימים - לא חיישי' דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה.
ור' יוחנן אמר:
אפי' מכאן עד עשרה ימים - דאם איתא דהוה ביה תנאי, מידכר דכירי.
ואמר ר"א:
לא הכשיר ר"א - אלא בגיטין.
אבל בשאר שטרות - לא.
דכתי' ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים (ירמיהו לב)
ורבי יוחנן אמר:
אפי' בשטרות.
והכתיב "למען יעמדו ימים רבים"?
התם - עצה טובה

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה
.

משנה ג - הכל כשרים לכתוב

עריכה

משנה

הכל כשרין לכתוב את הגט,
אפי' אפילו חרש, שוטה וקטן.
האשה כותבת את גיטה, והאיש כותב את שוברו -
שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.

גמרא על משנה ג

עריכה
והא - לאו בני דיעה נינהו?!
אמר רב הונא...
דף כג עמוד א
עריכה
...והוא שהיה גדול עומד על גביו.
א"ל רב נחמן:
אלא - מעתה:

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. וישראל עומד על גביו -

הכי נמי דכשר?
וכי תימא:
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הכא נמי - גם כאן...?

והתניא:

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - פסול.

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - לדעתיה דנפשיה עבד.

הדר אמר רב נחמן:
לאו מילתא היא!
דאמרי: דמדקא פסיל ליה ל

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - לענין הבאה,

מכלל דלענין כתיבה כשר?
והתניא:

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - פסול?

ההיא ביאור:ר"א היא, דאמר: עדי מסירה כרתי.
ובעינן כתיבה לשמה.
והא: ודאי

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - אדעתיה דנפשיה קעביד!

סוגיא: מצאו באשפה

עריכה
אמר רב נחמן:
אומר היה ר"מ:
אפי' מצאו באשפה -
חתמו ונתנו לה: כשר.
איתיביה רבא לרב נחמן:
"וכתב לה" (דברים כד) - לשמה.
מאי? לאו - כתיבת הגט?
לא! חתימת עדים.
איתיביה רבא:
כל גט שנכתב - שלא לשום אשה: פסול?
אימא: 'שנחתם - שלא לשום אשה: פסול'.
איתיביה:
כשהוא כותבו - כאילו כותבו לשמה.
מאי?
לאו - כשהוא כותבו לתורף לשמה -
כאילו כותבו לטופס לשמה?
לא!
כשהוא חותמו לשמה -
כאילו כותבו לשמה.
ואיבעית אימא:
הני מתני' מני?
ר"א היא. דאמר: עדי מסירה כרתי.
ורב יהודה אמר: שמואל: 'והוא ששייר מקום התורף'.
וכן א"ר חגא משמיה דעולא: 'והוא ששייר מקום התורף' - ור"א היא.


ורבי זריקא אמר רבי יוחנן: אינה תורה.
מאי 'אינה תורה'?
אמר רבי אבא:
כאן הודיעך שאין כח לשמה -
ור"מ היא - דאמר עדי חתימה כרתי.
והאמר רבה בר בר חנה:
אמר רבי יוחנן: ר"א היא?
אמוראי נינהו - ואליבא דר' יוחנן.

משנה ד - הכל כשרים

עריכה

משנה

הכל כשרין להביא את הגט,
חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וסומא ו

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'..

קיבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח,
סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה,

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. ונתגייר -

פסול.
אבל:
פקח ונתחרש, וחזר ונתפקח,
פתוח ונסתמא, וחזר ונתפתח,
שפוי ונשתטה, וחזר ונשתפה -
כשר.
זה הכלל:
כל שתחילתו וסופו בדעת - כשר.

גמרא על משנה ד

עריכה

גמרא

סוגיא: גט על ידי עיוור (סומא)

עריכה
בשלמא:
חרש שוטה וקטן - דלאו בני דיעה נינהו.

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. נמי - דלאו בר היתירא הוא.

אלא סומא: אמאי לא?
אמר רב ששת:
לפי שאינו יודע ממי נוטלו, ולמי נותנו.


מתקיף לה רב יוסף:
היאך סומא מותר באשתו?
היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה?
אלא: בטביעות עינא דקלא?
הכא נמי - בטביעות עינא דקלא?!
אלא א"ר יוסף:
הכא בחוצה לארץ עסקינן.
דבעי למימר 'בפני נכתב ובפני נחתם'
ולא מצי למימר.


א"ל אביי:
אלא: מעתה - 'פתוח ונסתמא' דמצי אמר, הכי נמי דכשר?
והא קתני:
פתוח, ונסתמא וחזר ונתפתח - כשר.
חזר ונתפתח - אין.
לא חזר ונתפתח - לא?!
ה"ה - דאף על גב דלא חזר ונתפתח.
ואיידי דקתני 'שפוי ונשתטה, וחזר ונשתפה'.
טעמא - דחזר ונשתפה.
הא לא חזר ונשתפה - לא...
תנא נמי: 'פתוח, ונסתמא וחזר ונתפתח'.
אמר רב אשי:
דיקא נמי! דקתני:
זה הכלל:
כל שתחילתו וסופו בדעת - כשר.
ולא קתני: 'כל שתחילתו וסופו בכשרות - כשר'.
ש"מ.

סוגיא: גט על ידי עבד

עריכה
בעו מיניה מרבי אמי:
עבד - מהו שיעשה שליח, לקבל גט אשה מיד בעלה?
אמר להו: מדקא פסיל ליה ל

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'....

דף כג עמוד ב
עריכה
...מכלל דעבד כשר.  רש"י מכלל דעבד כשר: וכי היכי דכשר להבאה: להיות שליח להתגרש - כך כשר לקבלה: להיות שליח להתגרש, שאין חילוק טעם ביניהם). 


( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כד עמוד א
עריכה

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )


הדרן עלך: 'המביא גט' פרק הבא (ג)...
שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref> עבור קבוצה בשם "hebrew", אך לא נמצא תג <references group="hebrew"/> מתאים.