ביאור:בבלי גיטין פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

...הפרק הקודם

אודות הגמרא המבוארת

המקור עובד מטקסטים
באדיבות האתר "גמרא נוחה",
על שם נפתלי וחנה הולנדר
ובהשוואה למקורות מקוונים נוספים

גמרא נוחה - בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• מגמרא נוחה: רש"י, חלק מההפניות למקורות, וחלק מההסברים המורחבים
• דיבורי המתחיל (רש"י): במקום שנמצאים - הוכנסו ידנית לפי ש"ס וילנא
• מילים עם קו מתחתם – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• ראו גם מילון ארמי – עברי בויקימילון
• הסברים נוספים ללא שם: הוכנסו על ידי הויקיעורכים העורכים את הדף.
• תבנית ב - מציגה פירושים לגמרא המבוססים בעיקר על המפרשים שטיינזלץ ושוטנשטיין.

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

פרק שני - המביא גט

דפים בפרק זה

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

משניות בפרק זה

משניות

• משנה ראשונה - 'המביא גט' (אבל לא בפני נחתם)

משנה א - המביא גט (אבל לא בפני נחתם)

דף טו עמוד א

משנה

המביא גט ממדינת הים

ואמר: 'בפני נכתב, אבל לא בפני נחתם',

'בפני נחתם, אבל לא בפני נכתב',

'בפני נכתב כולו, ובפני נחתם חציו',

'בפני נכתב חציו, ובפני נחתם כולו' -

פסול.

אחד אומר 'בפני נכתב',

ואחד אומר 'בפני נחתם' -

פסול.

שנים אומרים 'בפנינו נכתב',

ואחד אומר 'בפני נחתם' -

פסול.

ור' יהודה מכשיר.

אחד אומר 'בפני נכתב'

ושנים אומרים 'בפנינו נחתם' -

כשר.

גמרא על משנה א

סוגיא: גט בתוך חצר הניתן במתנה

דף כא עמוד א

זקן שאני - דידע לאקנויי.

אלא, אמר רבא:

מהכא -

ערב - היוצא לאחר חיתום שטרות,

גובה מנכסים בני חורין.

אמר רב אשי:

מאי קושיא? דלמא: גברא שאני - דידע לאקנויי?

אלא אמר רב אשי:

מהכא -

אשה כותבת את גיטה,

והאיש כותב את שוברו,

שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.

אמר רבא:

כתב לה גט - ונתנו ביד עבדו,

וכתב לה שטר מתנה עליו -

קנאתהו,

ומתגרשת בו.

ואמאי? חצר מהלכת היא?

וחצר מהלכת - לא קנה?!

וכי תימא - בעומד?

והאמר רבא:

כל שאילו מהלך - לא קנה,

עומד ויושב - לא קנה.

והלכתא בכפות.

ואמר רבא:

כתב לה גט - ונתנו בחצרו,

וכתב לה שטר מתנה עליו -

קנאתהו,

ומתגרשת בו.

ו

צריכא יש צורך במילים אלו. פתיח, וכן סיום, לסוגיא העוסקת בצורך בפרטים מסויימים במשנה או בברייתא.!

דאי אשמעינן - 'עבד' -

הוה אמינא - דוקא עבד,

אבל חצר - ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן.

ואי אשמעינן 'חצר' -

ביאור:ה"א דוקא חצר,

אבל עבד - ליגזר כפות - אטו שאינו כפות.

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה

אמר אביי:

מכדי - 'חצר': מהיכא איתרבי?

מידה.

מה ידה - דאיתא: בין מדעתה ובין בעל כורחה,

אף חצרה - דאיתא בין מדעתה ובין בעל כורחה.

והא: מתנה - מדעתה איתא, בעל כורחה ליתא.

מתקיף לה רב שימי בר אשי:

והא: שליחות לקבלה - דמדעתה איתא, בעל כורחה ליתא:

וקא הוי שליח לקבלה?

ואביי - אטו שליחו' שליחות מידה איתרבי?

מ'ושלח' - 'ושלחה' (דברים כד) איתרבי?

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ביאור:ואב"א שליחות לקבלה?

נמי - אשכחן בעל כורחה:

שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כורחה?

סוגיא: גט על עלה זית

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

על העלה של זית וכו':

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בשלמא בסדר, אפשר להבין: יד דעבד...

דף כא עמוד ב

...לא אפשר למקצייה,

אלא - קרן של פרה: ליקצייה, וליתביה לה?

אמר קרא "וכתב ונתן לה" (דברים כד) -

מי שאינו מחוסר - אלא כתיבה ונתינה.

יצא זה - שמחוסר כתיבה, קציצה ונתינה.

סוגיא: גט על חי

רבי יוסי הגלילי אומר וכו':

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

מאי טעמא - מהי הסיבה, או: מהו ההסבר... דרבי יוסי הגלילי?

דתניא:

"ספר" - אין לי אלא ספר,

מנין לרבות כל דבר?

^{[hebrew 1]} "וכתב לה" - מכל מקום.

אם כן מה

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה "ספר"?

מה ספר - דבר שאין בו רוח חיים, ואינו אוכל,

אף - כל דבר שאין בו רוח חיים, ואינו אוכל.

ורבנן?

אי כתיב 'בספר' - כדקאמרת.

השתא דכתיב 'ספר' - לספירת דברים הוא דאתא.

ורבנן: האי 'וכתב' מאי עבדי ליה?

מיבעי להו: בכתיבה מתגרשת, ואינה מתגרשת בכסף.

ס"ד סלקא דעתך

להרחבה אמינא - אקיש יציאה להוייה:

מה הוייה - בכסף,

אף יציאה - נמי בכסף?

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה.

ואידך?

נפקא ליה מ"ספר כריתות" (דברים כד) -

ספר - כורתה,

ואין דבר אחר כורתה.

ואידך?

מיבעי ליה: דבר הכורת בינו לבינה,

כדתניא:

הרי זה גיטיך -

על מנת שלא תשתי יין,

על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם,

אין זה כריתות.

עד שלשים יום...

הרי זה כריתות.

ואידך?

מ'כרת' - 'כריתות'.

ואידך?

'כרת' - 'כריתות' - לא דרשי.

משנה ב - אין כותבין

אין כותבין במחובר לקרקע.

כתבו במחובר - תלשו וחתמו, ונתנו לה -

כשר.

רבי יהודה פוסל -

עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.

ר' יהודה בן בתירא אומר:

אין כותבין -

לא על הנייר המחוק,

ולא על הדיפתרא,

מפני שהוא יכול להזדייף.

וחכמים מכשירין.

גמרא על משנה ב

סוגיא: כתיבה על צמח המחובר לקרקע

כתבו על המחובר:

והאמרת רישא - אין כותבין?

אמר רב יהודה:

אמר שמואל: והוא ששייר מקום התורף.

וכן אמר ר' אלעזר:

א"ר אושעיא: והוא ששייר מקום התורף.

וכן אמר רבה בר בר חנה:

א"ר יוחנן: והוא ששייר מקום התורף.

ור' אלעזר היא -

דאמר: "עדי מסירה כרתי".

ביאור:וה"ק: אין כותבין טופס, שמא יכתוב תורף.

כתבו לטופס ותלשו,

כתבו לתורף, ונתנו לה -

כשר.

וריש לקיש אמר: 'חתמו' - שנינו.

ורבי מאיר היא -

דאמר: 'עדי חתימה כרתי'.

והכי קאמר:

אין כותבין תורף גזירה שמא יחתום.

כתבו לתורף תלשו חתמו ונתנו לה -

כשר

סוגיא: עציץ נקוב

כתבו על חרס של עציץ נקוב -

כשר.

דשקיל ליה, ויהיב ליה ניהלה - על עלה של עציץ נקוב -

אביי אמר כשר.

ורבא אמר פסול.

אביי אמר כשר....

דף כב עמוד א

...דשקיל ליה ויהיב ליה ניהלה.

רבא אמר פסול: גזרה שמא יקטום.

סוגיא: עציץ וזרעים השייכים לשני אנשים שונים

עציץ - של אחד, וזרעים - של אחר:

מכר בעל עציץ לבעל זרעים: כיון שמשך - קנה.

מכר בעל זרעים לבעל עציץ: לא קנה - עד שיחזיק בזרעים.

עציץ וזרעים של אחד, ומכרן לאחר:

החזיק בזרעים - קנה עציץ.

וזו היא ששנינו:

נכסים שאין להם אחריות, נקנין עם נכסים שיש להן אחריות -

בכסף, ובשטר ובחזקה.

החזיק בעציץ - אף עציץ לא קנה, עד שיחזיק בזרעים.

סוגיא: חלק מהצמח בחוץ-לארץ

נקבו בארץ, ונופו בחוצה לארץ:

אביי אמר: בתר נקבו אזלינן.

רבא אמר: בתר נופו אזלינן.

בדאשרוש - ביאור:כ"ע לא פליגי.

כי פליגי - בדלא אשרוש.

ובדאשרוש לא פליגי?

והתנן:

שתי גנות - זו על גב זו, וירק בינתים:

ר"מ רבי מאיר אומר: של עליון.

ר' רבי יהודה אומר: של תחתון.

התם - כדקתני טעמא:

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי מאיר:

מה אם ירצה עליון ליטול את עפרו? אין כאן ירק!

אמר רבי יהודה:

מה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו עפר? אין כאן ירק!

ואכתי בדאשרוש - לא פליגי?

והא תניא:

אילן - מקצתו בארץ, ומקצתו בחוצה לארץ -

טבל וחולין מעורבין זה בזה - דברי רבי.

ביאור:רשב"ג אומר:

הגדל בחיוב - חייב, והגדל בפטור - פטור.

מאי? לאו - מקצת נופו בארץ ומקצת נופו בחוצה לארץ?

לא! מקצת שרשין בארץ ומקצת שרשין בחוצה לארץ.

ומאי טעמא דביאור:רשב"ג: דמפסיק צונמא.

מאי טעמא דרבי: דהדרי ערבי.

במאי קמיפלגי?

מר סבר: אוירא מבלבל.

ומ"ס ומר סבר: האי - לחודיה קאי, והאי - לחודיה קאי.

סוגיא: סוגי עורות

ר' יהודה בן בתירא אומר כו':

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

א"ר חייא בר אסי משמיה דעולא:

ג' עורות הן: מצה, חיפה, ודיפתרא.

מצה - כמשמעו, דלא מליח, ודלא קמיח, ודלא אפיץ.

למאי הלכתא? להוצאת שבת.

וכמה שיעורו? כדקתני רב שמואל בר יהודה: כדי לצור משקל קטנה.

וכמה? אמר אביי: כי ריבעא דריבעא דפומבדיתא.

חיפה - דמליח ולא קמיח, ולא אפיץ.

למאי הילכתא? להוצאת שבת.

וכמה שיעורו? כדתנן:

עור - כדי לעשות קמיע.

דיפתרא - דמליח וקמיח, ולא אפיץ.

למאי הילכתא? להוצאת שבת.

וכמה שיעורו? כדי לכתוב עליו את הגט.

סוגיא: חכמים מכשירים

וחכמים מכשירין:

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

מאן חכמים אמר רבי אלעזר...

דף כב עמוד ב

...ר' אלעזר היא. דאמר: עדי מסירה כרתי.

ואמר ר"א:

לא הכשיר ר"א - אלא לאלתר,

אבל מכאן עד עשרה ימים - לא חיישי' דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה.

ור' יוחנן אמר:

אפי' מכאן עד עשרה ימים - דאם איתא דהוה ביה תנאי, מידכר דכירי.

ואמר ר"א:

לא הכשיר ר"א - אלא בגיטין.

אבל בשאר שטרות - לא.

דכתי' ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים (ירמיהו לב)

ורבי יוחנן אמר:

אפי' בשטרות.

והכתיב "למען יעמדו ימים רבים"?

התם - עצה טובה

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה.

משנה ג - הכל כשרים לכתוב

משנה

הכל כשרין לכתוב את הגט,

אפי' אפילו חרש, שוטה וקטן.

האשה כותבת את גיטה, והאיש כותב את שוברו -

שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.

גמרא על משנה ג

והא - לאו בני דיעה נינהו?!

אמר רב הונא...

דף כג עמוד א

...והוא שהיה גדול עומד על גביו.

א"ל רב נחמן:

אלא - מעתה:

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. וישראל עומד על גביו -

הכי נמי דכשר?

וכי תימא:

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הכא נמי - גם כאן...?

והתניא:

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - פסול.

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - לדעתיה דנפשיה עבד.

הדר אמר רב נחמן:

לאו מילתא היא!

דאמרי: דמדקא פסיל ליה ל

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - לענין הבאה,

מכלל דלענין כתיבה כשר?

והתניא:

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - פסול?

ההיא ביאור:ר"א היא, דאמר: עדי מסירה כרתי.

ובעינן כתיבה לשמה.

והא: ודאי

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. - אדעתיה דנפשיה קעביד!

סוגיא: מצאו באשפה

אמר רב נחמן:

אומר היה ר"מ:

אפי' מצאו באשפה -

חתמו ונתנו לה: כשר.

איתיביה רבא לרב נחמן:

"וכתב לה" (דברים כד) - לשמה.

מאי? לאו - כתיבת הגט?

לא! חתימת עדים.

איתיביה רבא:

כל גט שנכתב - שלא לשום אשה: פסול?

אימא: 'שנחתם - שלא לשום אשה: פסול'.

איתיביה:

כשהוא כותבו - כאילו כותבו לשמה.

מאי?

לאו - כשהוא כותבו לתורף לשמה -

כאילו כותבו לטופס לשמה?

לא!

כשהוא חותמו לשמה -

כאילו כותבו לשמה.

ואיבעית אימא:

הני מתני' מני?

ר"א היא. דאמר: עדי מסירה כרתי.

ורב יהודה אמר: שמואל: 'והוא ששייר מקום התורף'.

וכן א"ר חגא משמיה דעולא: 'והוא ששייר מקום התורף' - ור"א היא.

ורבי זריקא אמר רבי יוחנן: אינה תורה.

מאי 'אינה תורה'?

אמר רבי אבא:

כאן הודיעך שאין כח לשמה -

ור"מ היא - דאמר עדי חתימה כרתי.

והאמר רבה בר בר חנה:

אמר רבי יוחנן: ר"א היא?

אמוראי נינהו - ואליבא דר' יוחנן.

משנה ד - הכל כשרים

משנה

הכל כשרין להביא את הגט,

חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וסומא ו

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'..

קיבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח,

סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה,

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. ונתגייר -

פסול.

אבל:

פקח ונתחרש, וחזר ונתפקח,

פתוח ונסתמא, וחזר ונתפתח,

שפוי ונשתטה, וחזר ונשתפה -

כשר.

זה הכלל:

כל שתחילתו וסופו בדעת - כשר.

גמרא על משנה ד

גמרא

סוגיא: גט על ידי עיוור (סומא)

בשלמא:

חרש שוטה וקטן - דלאו בני דיעה נינהו.

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'. נמי - דלאו בר היתירא הוא.

אלא סומא: אמאי לא?

אמר רב ששת:

לפי שאינו יודע ממי נוטלו, ולמי נותנו.

מתקיף לה רב יוסף:

היאך סומא מותר באשתו?

היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה?

אלא: בטביעות עינא דקלא?

הכא נמי - בטביעות עינא דקלא?!

אלא א"ר יוסף:

הכא בחוצה לארץ עסקינן.

דבעי למימר 'בפני נכתב ובפני נחתם'

ולא מצי למימר.

א"ל אביי:

אלא: מעתה - 'פתוח ונסתמא' דמצי אמר, הכי נמי דכשר?

והא קתני:

פתוח, ונסתמא וחזר ונתפתח - כשר.

חזר ונתפתח - אין.

לא חזר ונתפתח - לא?!

ה"ה - דאף על גב דלא חזר ונתפתח.

ואיידי דקתני 'שפוי ונשתטה, וחזר ונשתפה'.

טעמא - דחזר ונשתפה.

הא לא חזר ונשתפה - לא...

תנא נמי: 'פתוח, ונסתמא וחזר ונתפתח'.

אמר רב אשי:

דיקא נמי! דקתני:

זה הכלל:

כל שתחילתו וסופו בדעת - כשר.

ולא קתני: 'כל שתחילתו וסופו בכשרות - כשר'.

ש"מ.

סוגיא: גט על ידי עבד

בעו מיניה מרבי אמי:

עבד - מהו שיעשה שליח, לקבל גט אשה מיד בעלה?

אמר להו: מדקא פסיל ליה ל

נכרי 'נכרי' (או 'גוי'). הנוצרים צינזרו בימי הביניים ל-'עובד כוכבים'....

דף כג עמוד ב

...מכלל דעבד כשר.  ^{רש"י מכלל דעבד כשר: וכי היכי דכשר להבאה: להיות שליח להתגרש - כך כשר לקבלה: להיות שליח להתגרש, שאין חילוק טעם ביניהם).} 

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כד עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

הדרן עלך: 'המביא גט' פרק הבא (ג)...