ביאור:בבלי גיטין דף פב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דקא מדלג ותני חד חד ^[1] - שמע מינה ^[2].

אמר אביי: שמע מינה [מהברייתא]: האי קרוב חתים - אי בעי בין בתחילה ^[3] בין באמצע בין בסוף; ממאי? מדלא קבע ליה מקום ^[4];

ושמע מינה ^[5]: ^[6] מכל תלתא ^[7] מקיימינן ^[8], ולא בעינן רצופין ^[9]; דאי סלקא דעתך בעינן רצופין ^[10] - לקבע ליה מקום ^[11]: להאי קרוב בתחילה ^[12] או באמצע ^[13] או בסוף ^[14], ולכשר ביה ^[15] טובא ^[16]! ^[17]

כי אתו לקמיה דרבי אמי ^[18] אמר ליה: צא והשלים עליו עבד מן השוק ^[19].

^[20]

הדרן עלך הזורק

גיטין פב,א פרק תשיעי המגרש

משנה:

המגרש את אשתו ואמר לה ^[21] "הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני":

רבי אליעזר מתיר^[22], וחכמים אוסרים.

כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה: הרי את מותרת לכל אדם.

כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו – פסול.

גמרא:

איבעיא להו: האי 'אלא' – 'חוץ' הוא או 'על מנת' הוא ^[23]?: 'חוץ' הוא, וב'חוץ' הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר, דהא שייר לה בגט [והגט אינו כורת את הקשר שביניהם], אבל ב'על מנת' מודו ליה ^[24], מידי דהוה אכל תנאי דעלמא ^[25]? או דלמא 'על מנת' הוא, וב'על מנת' - הוא דפליג רבי אליעזר אדרבנן, אבל ב'חוץ' מודה [שפסול], דהא שייר לה בגט?

אמר רבינא: תא שמע: [נגעים פ"יב מ"א] כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים' אי אמרת בשלמא 'חוץ' הוא – שפיר! אלא אי אמרת 'על מנת' הוא [האם יש לפרש את המשנה:] על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים - הוא דמיטמו בתי ישראל, הא מיטמו בתי עובדי כוכבים - לא מטמאי בתי ישראל? ועוד: בתי עובדי כוכבים מי מטמאי? והתניא (ויקרא יד לד) [כי תבאו אל ארץ כנען, אשר אני נתן לכם לאחזה] ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם - ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים ^[26]? אלא שמע מינה 'חוץ' הוא!

שמע מינה.

מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" שאינה מגורשת; על מה נחלקו? על המגרש אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני"

עמוד ב

שרבי אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש, וחכמים אוסרים.

מאי טעמא דרבי אליעזר? מידי דהוה אכל תנאי דעלמא;

ורבנן?

כל תנאי דעלמא לא שייר ליה בגט, הכא שייר לה בגט ^[27].

ומתניתין, דאוקימנא בחוץ - מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר רבי ינאי: משום זקן אחד: אמר קרא (דברים כד ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר - אפילו לא התירה אלא לאיש אחר [אחד] הרי זו מגורשת.

ורבנן?

האי 'איש' - לכל איש ואיש.

ורבי יוחנן אמר: טעמא דרבי אליעזר מהכא: (ויקרא כא ז) [אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישה לא יקחו [כי קדש הוא לאלקיו] - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ^[28] נפסלה מן הכהונה ^[29]; ^[30] אלמא הוי גיטא ^[31].

ורבנן?

איסור כהונה שאני ^[32].

בעי רבי אבא בקידושין היאך ^[33]? תיבעי לרבי אליעזר, תיבעי לרבנן:

תיבעי לרבי אליעזר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי ^[34], אבל התם - קנין מעליא בעינן? או דלמא 'ויצאה והיתה'^[35]?

תיבעי לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא ^[36], אבל התם קנין - כל דהו? או דלמא 'ויצאה והיתה'?

לבתר דאיבעיא ליה - הדר פשטה: בין לרבי אליעזר בין לרבנן בעינן 'ויצאה והיתה' ^[37].

[## ולרבי אליעזר הוי קידושין ומותרת לאיש ההוא? או הוי קידושין ואסורה לאיש ההוא?]

אמר אביי: אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא ^[38] בא ראובן וקידשה ^[39] חוץ משמעון ^[40], ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם - מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה 'אשת שני מתים' ^[41]; מאי טעמא? קידושי דראובן אהנו, קידושי דשמעון לא אהנו ^[42]; ואלא אשת 'שני מתים' היכי משכחת לה ^[43]? כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה סתם: דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן.

בעי אביי: אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון", וחזר ואמר לה "לראובן ושמעון" – מהו? מי אמרינן מאי דאסר שרא ^[44]? או דלמא מאי דאסר שרא, ומאי דשרא אסר ^[45]?

אם תמצא לומר

הערות

^ שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד: בכל דילוג ודילוג שֶמָנָה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים; לא אישתמיט ותנא בחד מינייהו שני קרחות, כגון 'קשריו חמשה ועדיו שלשה'
^ לא פליגי בה, דאפילו קרוב לא מיתכשר
^ קודם לכשרים
^ לקרחה במתניתא
^ מדלא קבע מקום
^ דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו
^ סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן
^ ליה לגיטא, ואפילו הן מפוזרין, כגון אם יש בו עשרה עדים, ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי
^ שיכירו אותן שלשה רצופין
^ אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד? ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, כדאמרינן לעיל
^ להשלמת קרובים
^ קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו
^ כל שלשה ושלשה חתומין - יכשיר קרוב אחד, כגון: כשר וקרוב וכשר, וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר, וכן לעולם
^ כל שלשה ושלשה יקבע מקומו
^ קרובים
^ וליכא למיחש דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, דהא לא משכחת שני קרובין בכל שלשה רצופין שבו, שאין לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק שנים כשרים ביניהם
^ אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני קרובים בקביעות מקום - שמע מינה: לא בעינן רצופין; הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין.
^ גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו, והסופר והעדים בפנינו, ועדיין לא נמסר לה
^ כבן ננס
^ כן הוא עיקרה של סוגיא זו, ולא שמעתיה כן, אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן.
^ בשעת מסירה
^ Note: תוספתא גיטין ז,א: המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני": רבי אליעזר מתירה [לינשא] לכל אדם חוץ מאותו האיש; ומודה רבי אליעזר שאם נשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לינשא זה [שנאסרה עליו].
^ על מנת שלא תנשאי לפלוני
^ רבנן, דבגט לא שייר, שהתירה במסירת הגט לכל אדם, אלא שהתנה עמה "על מנת שלא תנשאי לזה"
^ ואין זה אלא כתנאי בעלמא
^ דכתיב 'אחוזתכם'
^ כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה - נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם
^ דאמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם"
^ וזהו 'ריח הגט' שפוסל בכהונה
^ ומדפוסל לכהונה
^ והכא - דשרייה לכל אדם חוץ מזה - מותרת לאחרים
^ שריבה בהן הכתוב מצות יתירות
^ "התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני" - מהו
^ כדאמרן: 'לאיש אחר' [או] 'גרושה מאישה'
^ אקיש הויה ליציאה, וכיון דבגירושין הוי גט - הכא נמי הוו קידושין, ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש
^ דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא
^ לרבי אליעזר הוו קידושין, לרבנן לא הוו קידושין
^ אליבא דרבי אליעזר, דהוו קידושין, אפילו הכי
^ לגבי כולי עלמא
^ אחיו
^ לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין; דתנן ביבמות (לא,ב): שלשה אחי,ן ומת אחד מהם, ועשה השני מאמר ביבמתו, ומת - חולצת ולא מתייבמת, שנאמר 'ומת אחד מהם - יבמה יבא עליה': מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין, כגון זו, שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון; דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה, ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני; והכא אשמועינן אביי: אפילו איתא לדרבי אבא, שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא, ונמצאו שניהם קידושין - אין אני קורא בה 'אשת שני מתים'
^ דכיון דאמר 'חוץ מראובן' - לא אסרה על שום אדם המותר, שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן
^ בהאי עניינא דרבי אבא
^ דהאי "לראובן ושמעון" דהדר אמר לה קודם מסירה – "אף לראובן ושמעון" קאמר, ואינו שיור
^ האי "לראובן ושמעון" דהדר קאמר - חזרה היא: שחזר והפך תנאו, לומר: לראובן ושמעון אני מתירה לבדה, ותאסרי על הכל

[1] שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד: בכל דילוג ודילוג שֶמָנָה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים; לא אישתמיט ותנא בחד מינייהו שני קרחות, כגון 'קשריו חמשה ועדיו שלשה'

[2] לא פליגי בה, דאפילו קרוב לא מיתכשר

[3] קודם לכשרים

[4] לקרחה במתניתא

[5] מדלא קבע מקום

[6] דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו

[7] סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן

[8] ליה לגיטא, ואפילו הן מפוזרין, כגון אם יש בו עשרה עדים, ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי

[9] שיכירו אותן שלשה רצופין

[10] אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד? ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, כדאמרינן לעיל

[11] להשלמת קרובים

[12] קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו

[13] כל שלשה ושלשה חתומין - יכשיר קרוב אחד, כגון: כשר וקרוב וכשר, וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר, וכן לעולם

[14] כל שלשה ושלשה יקבע מקומו

[15] קרובים

[16] וליכא למיחש דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, דהא לא משכחת שני קרובין בכל שלשה רצופין שבו, שאין לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק שנים כשרים ביניהם

[17] אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני קרובים בקביעות מקום - שמע מינה: לא בעינן רצופין; הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין.

[18] גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו, והסופר והעדים בפנינו, ועדיין לא נמסר לה

[19] כבן ננס

[20] כן הוא עיקרה של סוגיא זו, ולא שמעתיה כן, אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן.

[21] בשעת מסירה

[22] Note: תוספתא גיטין ז,א: המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני": רבי אליעזר מתירה [לינשא] לכל אדם חוץ מאותו האיש; ומודה רבי אליעזר שאם נשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לינשא זה [שנאסרה עליו].

[23] על מנת שלא תנשאי לפלוני

[24] רבנן, דבגט לא שייר, שהתירה במסירת הגט לכל אדם, אלא שהתנה עמה "על מנת שלא תנשאי לזה"

[25] ואין זה אלא כתנאי בעלמא

[26] דכתיב 'אחוזתכם'

[27] כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה - נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם

[28] דאמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם"

[29] וזהו 'ריח הגט' שפוסל בכהונה

[30] ומדפוסל לכהונה

[31] והכא - דשרייה לכל אדם חוץ מזה - מותרת לאחרים

[32] שריבה בהן הכתוב מצות יתירות

[33] "התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני" - מהו

[34] כדאמרן: 'לאיש אחר' [או] 'גרושה מאישה'

[35] אקיש הויה ליציאה, וכיון דבגירושין הוי גט - הכא נמי הוו קידושין, ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש

[36] דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא

[37] לרבי אליעזר הוו קידושין, לרבנן לא הוו קידושין

[38] אליבא דרבי אליעזר, דהוו קידושין, אפילו הכי

[39] לגבי כולי עלמא

[40] אחיו

[41] לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין; דתנן ביבמות (לא,ב): שלשה אחי,ן ומת אחד מהם, ועשה השני מאמר ביבמתו, ומת - חולצת ולא מתייבמת, שנאמר 'ומת אחד מהם - יבמה יבא עליה': מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין, כגון זו, שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון; דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה, ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני; והכא אשמועינן אביי: אפילו איתא לדרבי אבא, שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא, ונמצאו שניהם קידושין - אין אני קורא בה 'אשת שני מתים'

[42] דכיון דאמר 'חוץ מראובן' - לא אסרה על שום אדם המותר, שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן

[43] בהאי עניינא דרבי אבא

[44] דהאי "לראובן ושמעון" דהדר אמר לה קודם מסירה – "אף לראובן ושמעון" קאמר, ואינו שיור

[45] האי "לראובן ושמעון" דהדר קאמר - חזרה היא: שחזר והפך תנאו, לומר: לראובן ושמעון אני מתירה לבדה, ותאסרי על הכל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]