משנה גיטין ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ב · משנה ז | >>
אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות לא להביא את גיטה, חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה.
מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח.
האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר, בפני נכתב ובפני נחתם.
אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר: מֵת בַּעְלָהּ,
- נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּטָּהּ:
- חֲמוֹתָהּ,
- וּבַת חֲמוֹתָהּ,
- וְצָרָתָהּ,
- וִיבִמְתָּהּ,
- וּבַת בַּעְלָהּ.
- נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּטָּהּ:
- מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה?
- שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ.
- הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ,
- וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם:
אף הנשים,
- שאינן נאמנות לומר - מת בעלה,
- נאמנות - להביא גיטה,
- חמותה, ובת חמותה,
- וצרתה, ויבמתה,
- ובת בעלה.
- מה בין הגט - למיתה,
- שהכתב - מוכיח.
- האישה עצמה - מביאה את גיטה,
- ובלבד, שהיא צריכה לומר -
- בפני נכתב - ובפני נחתם.
- ובלבד, שהיא צריכה לומר -
כבר בארנו בפרק חמש עשרה מיבמות (הלכה ג) מאיזה טעם אין נאמנות אלו הנשים כשהן אומרות מת בעלה והם נאמנות בגט, ובגט חוצה לארץ דווקא שאם בא בעל וערער לא משגחינן ביה, לפי שנתבטלה הסיבה שמא נתכוונו לקלקולה.
וזה שאמר שהאשה עצמה תאמר בפני נכתב ובפני נחתם, אינו צריך זה אלא אם נתן לה הגט על תנאי, ואמר לה על מנת שתתגרש בבית דין של פלוני ותאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם, וזה הבית דין ימנה שליח ויתן לה הגט, הרי היא נאמנת בסיפוק זה התנאי ובמה שאומרת בפני נכתב ובפני נחתם. אבל אם לא היה שם תנאי, כל אשה שיוצא גט מתחת ידה בכל מקום הרי זו מגורשת, ואפילו שאין מכירין עדי הגט, ואין צריך שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם:
חמותה ובת חמותה כו' - אינן נאמנות לומר מת בעלה, משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:
ובלבד שהיא צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ - ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר הגט לידה ואמר לה לא תתגרשי אלא בבית דינו של פלוני ותאמרי בפ"נ ובפ"נ לב. והב"ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ"נ ובפ"נ, וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה. אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא, הרי זו מגורשת, ואפילו שאין הגט מקוים בחותמיו, ואינה צריכה שתאמר בפ"נ ובפ"נ לג:
נאמנות להביא את גטה. מפרשים בגמרא בח"ל. דכיון שצריכה לומר בפ"נ ובפ"נ. ואי אתא בעל ומערער לא משגחינן ביה. מהימנא. דליכא למימר דלקלקלה מכוונה. אבל בא"י דאינה אומרת בפ"נ ובפ"נ. ואי אתי בעל ומערער משגחינן ביה. אינה נאמנת. דחיישינן דמכוונה לקלקלה:
חמותה. עיין במשנה ד' וז' פט"ו דיבמות ומ"ש שם:
ובלבד שהיא צריכה לומר כו'. עיין מ"ש בפ"ק משנה ג'. וכתב הר"ב ודוקא כשהתנה כו' וא"ל לא תתגרשי כו' ותאמרי בפ"נ כו' וכן לישנא דגמ'. וכך העתיק הרמב"ם בפירושו. ומיהו לאו שיתנה הוא שתאמרי כו' ואי לא אתני לא. דאפילו לא אתני כיון שעשה אותה שליח צריכה שתאמר כו'. וכן יורה לשון הרמב"ם בספ"ז מה"ג [הלכה כ"ג]. וז"ל הר"ן וקמ"ל מתני' שאע"פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ. אפ"ה כל שהיא אומרת שנעשה שליח. צ"ל בפ"נ ובפ"נ. ולא מפטרה במגו דאי בעיא אמרה נתגרשתי ע"כ. ומ"ש הר"ב אבל אשה שגטה יוצא מתחת ידה כו' ואפילו שאין הגט מקוים כו'. כ"כ הרמב"ם. ומסיים בחבורו ספ"ז מה"ג שהרי אינה מקלקלת על עצמה. ועוד שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמי שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער. לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא. ואין חוששין שמא ימצא מזויף. כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל או עד שיביא ראיה שהוא מזויף או בטל. שאם נחוש לדברים אלו וכיוצא בהן. כך היה לנו לחוש לגט שיתן הבעל בפנינו שמא בטלו ואח"כ נתנו. או שמא עדים פסולים חתמו בו. והרי הוא כמזויף מתוכו. או שמא שלא לשמה נכתב. וכשם שאין חוששין לזה וכיוצא בו אלא נעמידנו על חזקתו עד שיודע שהוא בטל. כך לא נחוש לא לשליח ולא לאשה עצמה שהגט יוצא מתחת ידה. שאין דיני האיסורין כדיני הממונות. ע"כ. וכתב הכ"מ הרשב"א תמה מדתנן בפ"ב דכתובות [ע"ה]. האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת. ואם יש עדים שהיא א"א. אינה נאמנת ע"כ. ואיני רואה מקום לתמיהה זו. דהתם איכא למימר דמיירי בשאין גט יוצא מתחת ידה. עכ"ל:
(לא) (על המשנה) נאמנות. מפרש בגמרא בחו"ל, דכיון שצריכה לומר בפ"נ ובפ"נ ואי אתא בעל מערער לא משגיחינן ביה מהימנא, דליכא למימר ד. לקלקולא מכוונה. אבל בא"י דאינה אומרת בפ"נ ובפ"נ ואי אתא בעל ומערער משגיחין ביה, אינה נאמנת, דמכוונא לקלקלה:
(לב) (על הברטנורא) לאו דוקא שיתנה הוא שתאמרי. וז"ל הר"ן, וקמ"ל מתניתין שאע"פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ, אפ"ה כל שהיא אומרת שנעשתה שליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ, ולא מפטרה במגו דאבעיא אמרה נתגרשתי:
(לג) (על הברטנורא) ואפילו שאין הגט מקוים. ועתוי"ט:
נאמנות להביא את גיטה: בר"פ התקבל וצ"ע שם בדבור רש"י ז"ל שכתב שם ופירש שהן חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה כאילו ליתנהו בגרסת המשנה וגם פה קשה אמאי איצטריך ליה לתנא למיתנינהו ושמא לאשמועינן דלהבאת גט אפילו אם היתה יבמתה אחותה ג"כ אע"ג דפסולה לומר מת בעלה כשרה להביא את גיטה ועוד נלע"ד דאשמועינן האי תנא דמתניתין שאם מתחלה זה ימים אמרה שום אחת מאלו הנשים מת בעלה ולא האמנוה ויצא הדבר שקר אם שוב חזרה אותה ששקרה והביאה הגט נאמנת והיינו דקתני מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח כלומר אפילו במי שכבר הוחזקה שקרנית. ועוד נלע"ד דלפי שאין הטעמים שוין בכשרות הני נשים דמתני' דהכא לכשרות חרש ושוטה שתחלתן וסופן בדעת דמתניתין דלעיל להכי שבקיה תנא ללישנא דכשרות דמתניתין דלעיל ונקט לשון נאמנות ועוד דהתם גבי מת בעלי שייך למיתני לשון נאמנות ולא לשון כשרות ובגמרא פריך והתניא כשם שאין נאמנות לומר מת בעלה כך אין נאמנות להביא את גיטה ומשני אביי מתניתין בח"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן ביה דהא הצריכוה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומש"ה מהימנא וברייתא בארץ ישראל דאי אתי בעל ומערער משגיחינן ביה דהא לא נתקיים גיטה בב"ד ואיכא למימר שזו מתכוונת לקלקלה לא מהימנא ותניא כוותיה דאביי ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ע אשה נאמנת להביא גיטה מק"ו ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה היא שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין שנאמנת להביא את גיטה וממקום שבאת מה להלן צריכות שיאמרו בפ"נ ובפ"נ אף היא צריכה שתאמר בפ"נ ובפ"נ ומדקתני בברייתא מה להלן צריכות שיאמרו וכו' ש"מ בח"ל עסקינן כאביי אמר רב אשי מתני' נמי דייקא דבח"ל עסקינן דהא רישא הכל כשרין להביא וכו' אוקימנא בח"ל משום סומא וסיפא נמי קתני האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה וכו' ש"מ דבח"ל מיירי ג"כ בבא מציעתא. וביד פ"ז דה"ג סי' ב' ו' וז"ל ואלו הן הנשים שחזקתן שונאות זו את זו חמותה ובת חמותה וצרתה אפילו היתה צרתה נשואה לאחר ויבמתה אפילו היתה אחותה ובת בעלה ע"כ. ובטור א"ה סימן קמ"א וקמ"ב:
מה בין גט למיתה: פי' וזה בין פה דגט לפה דמיתה דאמיתה לא מהמנינן לה ואגיטה מהמנינן לה אלא שהכתב מוכיח עמו:
האשה עצמה מביאה: וכו' בפ"ק ד' ה' ובר"פ התקבל. ועיין במ"ש בפירקין דלעיל סימן ג' וביד שם פ"ז סי' כ"ג:
יכין
אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה: בח"ל דליכא למימר לקלקולא מכוונא, דכיון דצריכות לומר בפ"נ אי אתי ובעל ומערער לא משגחינן ביה, ובמה תתקלקל. אבל בא"י שא"צ לומר בפ"נ, ואי יערער הבעל מהני לאסרה, באמת א"נ:
ובת בעלה: כולן שונאות אותה, וחשודים לקלקלה:
האשה עצמה מביאה את גיטה: כשנכתב הגט לפניה ואמר לה הרי את שלוחי להולכה עד שתביא הגט לבית דין פלוני, והם ימנו שליח ליתנו לך לגירושין:
ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם: בפני הב"ד קודם שתתנו לשליח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת