עירובין צז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אחד חדשות ואחד ישנות דברי רבי מאיר רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות אלמא מר סבר טרח איניש ומר סבר לא טרח איניש:
(שיצ"י עצב"י סימן):
והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק אאלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות יש בהן רצועות ולא מקושרות דכולי עלמא לא טרח איניש וליענבינהו מיענב אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין אביי אמר רבי יהודה לטעמיה דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא טעמא דעניבה קשירה מעלייתא היא הא לאו הכי עניב להו והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב קשר של תפילין הלכה למשה מסיני הוא ואמר רב נחמן ונוייהן לבר דעניב להו כעין קשירה דידהו אמר רב חסדא אמר רב בהלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים של יד ואחת של ראש או שתים של ראש ואחת של יד מה נפשך אי מחד גברא קא זבין לבדוק או שלש של יד או שלש של ראש אי מתרי תלתא גברי זבין כל חד וחד ליבעי בדיקה לעולם מחד גברא זבין ובעינן דמיתמחי בשל יד ובשל ראש איני והא תני רבה בר שמואל בתפילין בודק שלש של יד ושל ראש מאי לאו או שלש של יד או שלש של ראש לא שלש מהן של יד מהן של ראש והתני רב כהנא בתפילין בודק שתים של יד ושל ראש הא מני רבי היא דאמר בתרי זימני הוי חזקה אי רבי אימא סיפא וכן בצבת השני וכן בצבת השלישי ואי רבי שלישי מי אית ליה מודה רבי בצבתים דמתרי תלתא גברי זבין אי הכי אפילו רביעי נמי ואפילו חמישי נמי אין הכי נמי והאי דקתני שלישי לאפוקי מחזקיה ולעולם אפילו רביעי וחמישי נמי:
מצאן צבתים או כריכות וכו':
מאי צבתים ומאי כריכות אמר רב יהודה אמר רב הן הן צבתים הן הן כריכות צבתים זווי זווי כריכות דכריכן טובא:
מחשיך עליהן ומביאן:
ואמאי לעיילינהו זוג זוג אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא ליה מיניה דאבא גכל שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה מכניסן זוג זוג ואי לא מחשיך עליהן ומביאן:
ובסכנה מכסן והולך:
והתניא דובסכנה מוליכן פחות פחות מארבע אמות אמר רב לא קשיא הא בסכנת נכרי הא בסכנת לסטים
רש"י
עריכה
אחד חדשות - שאין אדם טורח:
והשתא דתני אבוה דשמואל - דהאי חדשות כשיש בהן רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד אלמא טעמא משום קשר הוא דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא:
דכ"ע לא טרח - דטעמא דחדשות לאו משום ספק קמיעא הוא:
ר' יהודה לטעמיה - בפרק אלו קשרים (שבת דף קיג.) חבל דלי שנפסק. כורך עליו פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו אלמא טעמא משום דקשירה הוא וחייבין עליה משום אב מלאכה:
הא לאו הכי עניב - בתמיה:
הלכה למשה מסיני - היאך הוא עשוי שדומה לדל"ת ובתפירתן עשוי כמין שי"ן ורצועה קטנה קבועה בהן וראשה כפוף ודומה ליו"ד הרי שדי:
ונוייהן - אותו היכר האותיות:
לבר - לחוץ שאינם כלפי התפילין בין הבתים אלא כנגד מראית העין לפי שנאמר בהן וראו וגו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין של ראש:
הלוקח תפילין - הרבה יחד ולחזור למוכרן ולוקחן ממי שאינו מומחה:
בודק שתים של יד ואחת של ראש - וכיון דהוחזק בשלש הוה מומחה ולוקח השאר בלא בדיקה:
מה נפשך - מה דעתך אי קים לך דגברא דמזבן תפילין טובא מחד גברא זבין הוא והאי מוכר נמי מחד גברא קננהו:
לבדוק שלש בשל יד או שלש בשל ראש - ותסגי ליה בהכי להתחזק בכולהו:
כל חד וחד נמי - כל תפילין ותפילין דשמא מי שמכר לו את אלו לא מכר את אלו:
רבי היא - במסכת יבמות (דף סד:) הוא דאמר בתרי זימני הויא חזקה נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא:
וכן בצבת השני - אם יהיו לו צבתים הרבה ובכל צבת תפילין הרבה קא סלקא דעתיה דהכי קאמר בדק בצבת הראשון שני תפילין הוחזק כל אותו צבת וכן בשני הוחזק גם הוא וכן בשלישי וכיון דהוחזק בשלשה צבתים כשרין הוחזקו כל הצבתים ואין צריך עוד לבדוק כלום:
מודה רבי בצבתים - דאין אחד מוחזק בשל חבירו שדרך ליקח צבת אחד מאיש זה וצבת אחד מאיש אחר לשון צבת כמו שול תשולו לה מן הצבתים (רות ב):
לאפוקי מחזקיה - לאשמועינן דאע"ג דבעלמא תרי הוו חזקה בצבתים לית ליה לרבי חזקה מדתני שלישי וגלי ביה והוא הדין לכולם:
זווי זווי - של ראש ושל יד קשורין יחד וכן הרבה קשרי זוג בצבת אחת:
דכריכן טובא - כי הדדי ואין ב' ב' קשורים:
ואי לאו - שאינם כלות קודם שקיעת החמה דהואיל והוא צריך לטרוח ולחזור משתחשך מחשיך עכשיו עליהם ויטלם יחד:
מוליכן כולם פחות פחות מד' אמות - קודם שיגיע לארבע אמות יעמוד לפוש וחוזר והולך פחות פחות מארבע אמות וכן תמיד דהשתא כל זמנא הויא עקירה והנחה ואין כאן העברה ארבע אמות יחד:
בסכנת עובדי גלולים - דמבזו להו לתפילין מוליכן:
בסכנת ליסטים - ישראל דקטלי ליה משום ממונו ולתפילין לא מבזו להו מכסן:
תוספות
עריכה
אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין. תימה וכי לא ידע רב חסדא דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא כדקאמר אביי וי"ל דניחא ליה לאוקמי מתני' דאוסרת בחדשות כרבנן דר"י דאמרי לאו קשירה הוא אי נמי דקסבר אפילו לר"י שריא עניבה דסתמא דעתיה להתיר ולעשות קשר גמור בחול כדפירשתי לעיל:
אביי אמר ר"י לטעמיה כו'. ורבי מאיר דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא ותימה דבעיא היא בריש אלו קשרים אם עניבה לר"מ קשירה היא אם לאו וקאי בתיקו ואומר ר"י דהתם בדמיהדק והכא בלא מיהדק. וקצת נראה דהלכה כר"י דעניבה קשירה היא מדמסיק אביי דרבי יהודה לטעמיה וסתם מתניתין אתיא כרבי יהודה מיהו מדפריך סתמא דהש"ס בפשיטות וליענביה מיענב משמע דאין הלכה כר' יהודה ומכאן אר"ת דאין צריך בכל יום להתיר קשר תפילין ולחזור ולקשור בשעה שמניחן כגון שהיה אומר רבינו אליהו דא"כ חדשות אמאי אסר הכא משום קשירה הא לא הוי קשר של קיימא ומה שהביא רבינו אליהו ראיה מדאמר בסוף הקומץ רבה (מנחות דף לה:) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה לאו היינו קשירה ממש אלא קשירה דהתם היינו הידוק כמו שליא קשורה בוולד (נדה דף כו:) וכן קשורה בו ככלב (ע"ג דף ה.):
קשר של תפילין הל"מ. פי' בקונטרס הל"מ היאך הוא עשוי שדומה לדל"ת ובתפירתו עשוי כמין שי"ן ורצועה קבועה בהם וראשה כפוף ודומה ליו"ד הרי שדי ואין נראה לר"י דאין הל"מ אלא השי"ן בלבד כדמשמע בפרק במה מדליקין (שבת דף כח:) דקאמר אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד מלמען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך למאי הלכתא וקאמר לשי"ן והאמר אביי שי"ן של תפילין הל"מ ומשני אלא לרצועותיהן ולא פריך מד' ויו"ד משמע דאין קדושה אלא בשי"ן בלבד והיא דווקא הלכה ולא מצינו בשום מקום שיהא הקשר קרוי ד':
ונוויהן לבר. פי' ר"י דאקשר קאי כמו שפי' בערוך נוי הקשר יפנה לצד חוץ אותו צד שנראה כעין ד ולהכי מייתי לה הכא:
הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה וכו'. תימה דבפרק התכלת (מנחות דף מב:) תניא תפילין יש להן בדיקה ואין ניקחין אלא מן המומחה ואין לומר דבלא בדיקה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה דהא קתני סיפא ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם ואור"י דהתם לכתחלה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה שלא יצטרך לקרוע כל התפר ולבודקן ואיכא בזיון תפילין ואיכא נמי למיחש שמא יתעצל לטרוח לבודקן ויסמוך להניחן בלא בדיקה לצורך שעה והכא איירי בדיעבד שכבר לקח או כגון שאינו מוצא מומחה לקנות ממנו:
מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן. תימה בחדשות נמי דאי אפשר לקשור אמאי לא יצטרך להחשיך עליהן משום בזיון דתפילין ויש לומר דבישנות דווקא דחזי להכניס זוג זוג עשו תקנה אפילו כשהן מרובין ואין כלות קודם שקיעת החמה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י (עריכה)
יג א מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה כ"ד, סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף מ"ב:
יד ב מיי' פ"ב מהל' תפילין הלכה י', סמג עשין כב, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ט סעיף ט':
טו ג ד מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה כ"ג והלכה כד, סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף מ"ב:
ראשונים נוספים
ר"י סבר בישנות מותר דכולי האי לא טרח אלא בחדשות טרח ר' מאיר סבר אפילו בחדשות לא טרח והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות אמר משמיה דרב קשר של תפילין הל"מ אמר רב נחמן ונוייהו לבר (ואי) איכא למימר דעניב להו כעין קשירה דידהו אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין אמר רב חסדא הלוקח תפילין כו' ואוקימנא בדזבין מחד גברא ובעינן עד (דמנחי) [דמתמחי] בשל יד ובשל ראש והא דתני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל ראש אוקימנא לר' דאמר בתרי זימני הוי חזקה ומודה ר' בצבתין דמתרי תלתא זבין הלכך צריך לבדוק בכל צבת שתים כדקתני סיפא וכן צבת שני וכן צבת שלישי ואפי' רביעי ואפילו חמישי דינם שוין והא דקתני שלישי לאפוקי מרבי חזקיה ואפילו רביעי ואפילו חמישי הכי דינייהו.
מצאן צבתין או כריכות. אמר רב יהודה כו' מחשיך עליהן ומביאן כולן כאחת ובסכנה מכסן והולך לו.
והשתא דתניא אבוה דרב שמואל ורב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהם רצועות ומקשרות, חדשות כל שיש בהם רצועות ואינן מקושרות דכולי עלמא לא טרח: כלומר: ר' מאיר, ושרי משום דקסבר דעניב להו מיענב כעין קשר, ועניבה כשרה בתפילין. ואי נמי דעביד להו קשר מרופה בידו א' דלאו קשירה מעליא הוא לענין הצלת תפילין. א"נ כדתנן בפ' (ח') [בתרא] של שבת (קנז, א) מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. ר' יהודה [לטעמיה] דאמר קשירה כעניבה מעליא היא כדמפרש אביי ואזיל. א"נ דסבירא ליה דעניבה פסולה בתפילין כדמפרש רב חסדא, וקשר מרופה לדידיה נמי לא, דר' יהודה סבר דכל קשר שהוא של קיימא קצת חייבין עליו. (ולפי' לא איפשיט').
ונראה דהא אמרינן והשתא דתניא אבוה דרב שמואל לישנא דגמרא הוא, וקיימא לן כוותיה, דלכולי עלמא לא טרח ואע"ג דרבא אמר (לעיל צו, ב) טרח ולא טרח תנאי היא ואפי' מקושרות אסור להכניסן דדילמא קמעין נינהו, לא קיימא לן כוותיהו, חדא דלישנא דגמרא לא כוותיה, ועוד כיון דתנא ר' זירא (שם) חוטין מופסקין (קשרה) [כשירין] לפי שאין אדם טורח ואפשר להעמידה ככולי עלמא ותפסי' להא דרבא דמפיק לה מהלכתא. ועוד דר' זירא ור' אלעזר לא סבירא להו כרבא, וכן נמי משמע דרב חסדא ואביי סברי דכולי עלמא לא טרח והוה ליה רבא יחיד לגבי רבים ולית הלכתא כוותיה.
והלכתא: כל שמקושרות בין ישנות דמדת זרועו וראשו ניכר, בין חדשות שאינו ניכר בהן, הרי מכניסן דתפילין נינהו בודאי דלא טרחי אינשי לעשות קמיע וכו'. והלכתא אף המוצא תכלת בשוק חוטין מופסקין כשרה כר' אליעזר כדקאי ר' זירא. והיכא דמצא תפילין שאינן מקושרים כיון דסתים לן תנא חדשות לא (א)פשיטא הכין הלכתא, וטעמא משום דעניבה, ואי נמי קשר מרופה פסולין לתכלת ותפילין עד דעביד להו קשר של קיימא. ואם תמצא לומר דקשר מרופה (קשר) [כשר] בהם, לדידן דקיימא לן דקשר שאינו של קיימא אינו קשר אף שאינן מקושרות מותרות ודלא כמתני'. ואי נמי מתוך שהוא בהול להצילן אסרי למעבד בהו קשר מרופה, דילמא משתלי ומהדק ליה ואתי לידי חיוב חטאת ובודאי משוי להו והלכך גזרינן ואסור.
והרב אלפסי ז"ל פירש: (בחידושיו) [בחדשות] דלא, משום דחיישינן שמא קמעין נינהו והלכך גזרינן ואסור, (בלשונות) [אבל בישנות] דכיון שמקושרין לא טרחי אינשי כולי האי בקמיע. תפס ליה הרב ז"ל דברי רבא דאוקמה למתני' כתנאי ובטרח ולא טרח (חילוק) [מחלוקת] דבטרח קצת טרחי אינשי לעשות קמיעות בבתים דתפילים, אבל למטרח בהו כולי האי לעשות בקשורין כעין תפילין לא. ומההוא דאבוה דשמואל נמי מהאי טעמא מפרש לה. וזה תימא בעיני היאך אפשר דטרחי בבתים כעין תפילין שהוא טרח יותר, ולא טרח בקשורין שאין בהם טורח כל כך. ועוד דשבקינן ליה לרבים ותפסי כרבא דהוא יחיד, ומפרשי לה לההיא דאבוה דשמואל בפי' חדתא בהפך כדמפרש לה בגמ'. והר"ז ז"ל פסק כההיא דר' אלעזר דהמוצא תכלת בשוק [לשונות] פסולי' חוטים מופסקים כשרה דלא טרח.
וליענבוה מיענב: כלומר: בשלמא לר' מאיר דמכשיר עבידנא להו עניבה, א"נ קשר שאינו של קיימא, אלא לר' יהודה בשלמא קשר מרופה אע"ג שאינו של קיימא ממש [הרי הוא] כקשר גמור, אלא עניבה מיהא ליעביד. ופריק רב חסדא משום דסבירא ליה לר' יהודה דעניבה פסולה בתפילין. ואיכא למידק דמאי קא מקשה לר' יהודה ליענביה, והא לר' יהודה עניבה כקשר מעליא הוא וכדמתרץ אביי נמי, ורב חסדא דתלי ליה בפסול עניבה אמאי דילמא משום דקשר מעליא. וי"ל דסבירא להו דכיון שאינה של קיימא בודאי למחר מתירו ועושה להן קשר, משרא שרי ר' יהודה בעניבה כי הא משום דעניבה גריעא קצת מקשר דעלמא. ואביי אומ' דעניבה לר' יהודה קשר של קיימא ומעליא הוא, וכי היכי דלדידיה קשר שאינו של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור, אף בעניבה כן. ואיכא למידק דהכא משמע דפשיטא להו דלר' מאיר עניבה לאו קשירה היא, ואילו בריש אלו קשרים (שבת קיא, ב) איבעי להו עניבה לר' מאיר מאי קשירה היא או לא וסלקא בתיקו. ותירצו בתוספות דהתם במהדקי והכא בדלא מהדקי.
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני: בשבת כתבתיה בפרק במה מדליקין (כח, ב).
ונוייהן לבר: פירש רש"י ז"ל: אותו היכר האותיות לבר כלפי החוץ שלא יעשה האותיות בין הבתים אלא כנגד מראית העין. ואינו מחוור מדאמרינן במנחות בפרק הקומץ רבה (לה, ב) רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה (דטעמא) [רצועה] דתפילין, אמר ליה סבר לה [מר] נוייהן לבר, [דאלמא] ונוייהן ברצועה כך אמר ולא בכתיבה ואותיות. ובערוך (ערך ניות) פירש הקשר, כלומר: הצד שנראה כמין דלת לחוץ. ויש מפרשים: נוי העור חלקת העור שהוא מקום שער מבחוץ. ובתוספות כתבו דנראה דאקשר קאי וכמו שפירש בערוך דאי לא אמאי מייתי ליה הכא.
הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים בשל יד וא' בשל ראש: תימה והא תניא בפרק התכלת (מב, ב) תפילין יש להם בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה. ותירצו בתוספות דהלכתא אין נקחין אלא מן המומחה דחיישינן כיון שטרחות מרובה אם בא לבדוק לקרוע התפירות להוציאן מן הבתים פשע ולא בדיק. ואי נמי איכא משום בזיון תפילין. והלכתא לכתחילה לא אבל בדיעבד בודק ודיו.
וקא תני רב כהנא בודק שתים של יד ושל ראש: כלומר: בודק שתים אחד של יד ואחד של ראש וקשיא לרב דאמ' שלש, ופליגא נמי אברייתא אחריתי. ופרקינן הא מני רבי היא דאמר בתרי זמני הויא חזקה, ואידך כרשב"ג סבירא ליה.
ולענין פסק הלכה: קיימא לן כרשב"ג, חדא, דקאי רב הכא כוותיה, ועוד דאבוה דר' והלכה כר' מחברו ולא מאביו. וביבמות פרק הבא על יבמתו (סד, ב) אמרו נשואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג, וכתב הרב אלפסי ז"ל (יבמות שם) דמילה כנשואין שאם מלה בנה ראשון ומת שני ומת, שלישי לא תמול משום ספק נפשות להקל. אבל שאר מילי מסברא עבדינן כרשב"ג חדא דאבוה הוא ועוד דרב קאי כוותיה הכא. והראב"ד ז"ל כן פסק כרשב"ג.
אי רבי אימא סיפא: איכא למידק ואי לא רבי מי ניחא. ופירש הראב"ד ז"ל דזו קושיא היא למאי שהעמידה כר' ולומר דמתרצא היא והרי סיפא וכי איפשר להעמידה בזו, אלמא משבשתא היא. ותירץ דלעולם מתרצתא היא, [וכרבי] היא הך ובצבת. ואינו מחוור בעיני, דפשיטא דשמעתין משמע (כמאן) [דמאן] דאקשי מינה מעיקרא הוא ניהו דהדר ואקשי אי רישא אי סיפא, ואי סבירא ליה דמשבשתא היא היכי מקשה מינה. ולי נראה דהאי מקשה הוה סבירא ליה דאפי' לרשב"ג בגמ' מוקי לה בהא, דכיון דבדק של ראש ושל יד חזקה דבקי הוא בכתיבתן, אבל בצבתין בעינן תלתא להחזיק כל הצבתין. (והלכתא) [והלכך] כי אוקמא [כרבי] בדרישא, אקשי ליה מצבתין. ופרקינן דמודה רבי בצבתין דלזו שלישי ולזו בעינן קאמר, דמתלתא כיון דכל צבת וצבת מחד גברא הלכך כולהו בעו בדיקה.
הא דתני במתני' אבל בחדשות פטור: קשיא לי דאדרבא הוה ליה למתני אסור. ולמאן דתני אבוה דרב שמואל חדשות אינן מקושרות הוה ליה למתני נמי חייב דאין דרך מלבוש, ואי עניב להו חייב לר' יהודה. ויש לומר דמשום דקתני המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, כלומר: שחייב להכניסם תאני נמי דבחדשות פטור, וכיון שכן אם הכניסם חיובי נמי מחייב.
מצאן צבותים מחשיך עליהן ומביאם: איכא למידק לאבוה דרב (ו)שמואל דמפרש חדשות שאינן מקושרות [אמאי לא י]חשיך עליהם כיון דלא מספק להו בקמיע. וי"ל דכיון דלא נגמרה מלאכתן לא החמירו כל כך.
ופרכי' ולרבי יהוד' עבדינהו מערב ומהדרי' אמר רב חסדא כו': אביי אמר פירש וכדאיתא בהדיא בפרק אלו קשרים וקשה לי דקארי לה מאי קארי לה ורב חסדא נמי איכא למידק מהא דעניבה פסולה בתפילין כיון דאשכחן לרבי יהודה דסבר דעניבה קשירה היא וי"ל דאינהו סבי' להו דכי אמ' רב יהודה דעניבה קשירה היא ה"מ בעניבה שאפשר שתתקיי' כן אבל עניבה דהכא שאינה אלא לשעה כי למחר מתירה ועושה קשר שלהם גריעא טובא ולאו קשר הוא ואביי אמר דעניבה לרבי יהודה קשירה היא וכיון דלדידיה קשר שאינן של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור כדאי' בפרק אלו קשרים אף עניבים כן. ולרבי מאיר דשרי הכא בחדשות לאו משו' דעניב להו מענב דהא בפרק אלו קשרים אבעיא להו עניבה לרבי מאיר קשירה היא או לא וסלקא בתיקו אלא טעמא דרבי מאיר משום דשרי לעשות שם קשר מרופה א"נ דלרבי מאיר דשרי לעשות עניבה שאינה מהודקת ודאי כיון דשרי בקשר מרופה וכי איבעיא לן התם היינו בעניב' מהודק' וכן פי' בתוס' ואנן קי"ל דעניבה אפילו מהודקת לאו קשירה היא ושריא וקי"ל נמי דקשר מרופה שרי וכיון שכן קי"ל דאפילו חדשות מותר להכניס דקי"ל כי הא דתני אבוה דשמואל אבויה דרב יצחק דחדשו' כל שאינן מקושרות. ולקמיען לא חיישינן דלא טרח דהא כולהו אמוראי דשמעתין הכי סבי' להו וברייתא דמתני' ר' זירא לאתבא בריה הכי אתיא ורבא דפליג בהא דאמר דטרח ולא טרח תנאי היא יחידאה הוא לא סמכינן עלה וזה ברור הוא ושלא כדברי הרי"ף ז"ל הילכך המוציא תכלת לשונות פסולה חוטין כשרה כרבי אליעזר וכמתנייתא דתני רבי חייא משמעתין הביא ר"ת ז"ל ראיה שאין צריך לקשר בכל יום בשעת הנחה קשר של תפילין כמו שהיה אומר רבינו אליהו מפריש ז"ל דאם כדבריו ז"ל שצריך לקשור ולהתיר בכל יום אין זה קשר של קיימ' כלל ולכ"ע היה מותר לקושרן ועוד הביא ר"ת ז"ל לדבריו ראיות אחרו' והא דאמרי' במסכת ברכות שמברכין על התפילין על שעת קשירה להדוק קרי קשירה ורבי' שמשון ז"ל היה רוצה להכריע דשל יד קושר ומתיר בכל יום אבל לא של ראש ואחרי כן חזר בו מפני משנה ששנינו במסכ' מקואות וכן עיקר ואין זה מקומו להאריך יותר:
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני: פרש"י ז"ל שיעשה קשר לראש כעין דלת ובקשר של יד רצועה קטנה וראשה כפוף כמין יו"ד ועם השי"ן של קמט תפלה של ראש יהא עולה לשם שד"י ונוייהן לבר פרש"י ז"ל דשי"ן של קמט תפלה של ראש שיעשה אותה כלפי חוץ ושם נראית למראית העין ולא שיעשה אותה בין הבתים בתוס' הקשו עליו דהא אמרינן במנחות דמר זוטרא איתהפיכה ליה רצועה.
א"ל רב אשי ולא סבר לה מר ונוייהן לבר דאלמא מודו דרצועה היא ובמסכת מנחות פרש"י ז"ל השחרו' שברצועו' שהוא הלכה למשה מסיני שיהא לבר ובהפוך פי' רש"י נוי הקשר כלומר שיהא הצד הנראה כמין דל"ת לחוץ וכן הכריעו בתוספו' דכיון דמייתי לה הכא גבי קשר מכלל דמידי דקשר הוא וגם לזה פרש"י ז"ל במס' מנחות. הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה פי' בתוס' דאע"ג דתניא במנחות דתפילין אינן נקחין אלא מן המומחה הא אמר לכתחלה דילמא לא טרח לבדקן ועוד מפני שנראה כבזיון תפילין כשהוא קורע התפר ומוציא התפילין לבדקן אבל בדיעבד כשרין בבדיקה ואפילו לכתחלה נמי כל היכא דלא משכ' מן המומחה ליקח ממי שאינו מומחה ובודק ודיו והא תני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל יד ושל ראש כלומר אחת של יד ואחת של ראש ופרקינן הא מני רבי הוא דאמר בתרי זמני הויא חזקה. ופרכי' אי רבי פי' בשלמא לדידי רשב"ג היא ומיהו גבי תפילין הקל דמסמך על תרי משום דסתם מצויין אצל תפילין מומחין הן ובתרי זימני הויא חזקה אלא שבצבתין בעי תלת' להחזיק כל הצבתין ופרקינן לעולם רבי ומודה רבי בצבתין אחד מתרי תלתא זבין ובדין הוא דאפילו רביעי ואפילו חמישי והא דקתני שלישי לאפוקי מחזקיה דרבי דאמר בעלמא דבתרי זימני הויא חזקה דקי"ל כרשב"ג חדא דאבוה דרבי הוא וק"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מאביו. ועוד דרב קאי כוותיה הכא וביבמות אמר נשואין ומלקיו' כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג ומילה כנשואין דספק נפשו' להקל (הא ככלהו) הרי הלכה כרשב"ג מן הטעם שאמרנו שאין הלכה כר' במקום אביו:
כאן בסכנת עובדי כוכבים ומזלות כאן בסכנ' לסטים: העיק' כפי' השני דפרש"י ז"ל משנתינו בסכנת עובדי כוכבים ומזלות שגזרו על התפילין ולפי' מכסן בלבד והולך לו וברייתא סכנת לסטים עובדי כוכבי' ומזלות בעלמא דליכא אלא חשש בזיון תפילין והיינו דפרכינן מתני' בסכנת עובדי כוכבים ומזלות היכי א"ר יוחנן שמעון נותן לחבירו וחבירו לחבירו דהא אוושא מילתא כלומר שיתפרסם הדבר שחוששין לשמירת תפילין ויבאו לידי סכנה והיינו דלא אמרינן הכא דאוושא דמילתא דשבת כדאמרינן בסמוך דאלמא אוושא דמילתא דאמרינן הכא היינו כדפרישנא וכן הכריע רש"י ז"ל והוא הנכון. והלכתא לרבנן דבסכנ' לסטים מוליכן פחות מד' אמות.
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק י (עריכה)
בליטת האותיות שבתפלין ר"ל שינין שבקציצות צריך שתהא מבחוץ. ר"ל שיהיו האותיות בולטות ולא שוקעות והוא שאמרו נוייהן מלבר ויש מפרשי' שלא יהו האותיות בולטות בצד פנימי של עור המודבק בקלף התפלין אלא בחוץ למראית העין. ויש מפרשי' שמקום השער של עור נקרא נוייהן והוא מלבר ר"ל שהכתיבה במקום הבשר כמו שהתבאר במקומו:
הלוקח תפלין ממי שאינו מומחה בעשייתם צריך לבדקם אם נעשו כתקנם אם לאו ואם לקח מהם הרבה ביחד לחזור ולמכרם בודק מהם שלש קציצות רצה שתים של ראש ואחת של יד רצה שתים של יד ואחת של ראש ואם מצאם כשרים הוחזק הכל להכשר אבל בשתים לא ואעפ"י שבענין קטלנית אמרו בתרי זמני הויא חזקה בזו לא הוכשרו כלם אלא בבדיקת שלש ואעפ"י שזה שלקחם הוא ממנו לקחם מתגר אחר ואם לקחם צבתים צבתים ר"ל כרכים כרכים והרבה תפלין בכל כרך וכרך כל צבת וצבת צריך בדיקה בשלש קציצות שחזקת הצבתים שמהרבה בני אדם הם נקחים ואם היה התגר מומחה סומכין על בקיאות התגר שבשעת מקחו בדקם:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה