ביאור:בבלי בבא בתרא דף עד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וגנו אפרקיד [1], והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה [2]; פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו [3] ולא הוה מסתגי לן [4]; אמר לי "דלמא שקלת מידי מינייהו - אהדריה, דגמירי דמאן דשקיל מידי מינייהו - לא מסתגי ליה"! אזלי, אהדרתיה, והדר מסתגי לן. כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: "כל אבא [5] – חמרא [6], וכל בר בר חנה סיכסא [7]? למאי הלכתא עבדת הכי [8]? למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל [9]? איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות [10].
אמר ליה: תא אחוי לך הר סיני!
אזלי, חזאי, דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי [חמורים לבנים]; שמעתי בת קול שאומרת "אוי לי שנשבעתי [11]; ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי"? כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי: כל אבא חמרא? כל בר בר חנה סיכסא? היה לך לומר: "מופר לך"!
והוא [12] סבר דלמא שבועתא דמבול הוא [13].
ורבנן [14]?
אמר ליה: תא אחוי לך בלועי דקרח!
חזאי תרי ביזעי [17], והוו קא מפקי קוטרא [18]; שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא [19], ודעציתה [תקעתי את הגבבא] בראשה דרומחא [בראש רומח] ועייליה התם, וכי אפיק - הוה איחרך איחרוכי [20]. אמר לי: אצית [21] מאי שמעת! ושמעית דהוו אמרין [22] "משה ותורתו אמת, והן בדאין"!
אמר לי: כל תלתין יומי [23] מהדר להו גיהנם [24] להכא כבשר בקלחת [25] ואמרי הכי: "משה ותורתו אמת, והן בדאין".
אמר לי: תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי [26]; שקלתא לסילתאי [27], אתנחתא בכוותא דרקיעא; אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה! אמינא ליה: איכא גנבי הכא? אמר לי: האי - גלגלא דרקיעא הוא, דהדר [28]; נטר עד למחר הכא - ומשכחת לה.
רבי יוחנן משתעי: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא, ודמיין עייניה כתרי סיהרי ונפוץ מיא מתרתי זימיה [29] כתרי מברי דסורא [30].
רב ספרא משתעי: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא, והוה ליה קרני, וחקיק עליה: 'אנא בריה קלה [31] שבים', והוינא תלת מאה פרסי, ואזילנא לפומא דלויתן [32].
אמר רב אשי: ההוא - עיזא דימא הוא [33] דבחישא [34], ואית לה קרני.
רבי יוחנן משתעי: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההיא קרטליתא [35] דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי 'כרשא' [36] נחית
בר אמוראי [37] לאתויה, ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה [38] ושדא זיקא דחלא [39], ונחת; נפק בת קלא, אמר לן: "מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא דעתידה דשדיא [40] תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי"!
רב יהודה הינדוא משתעי: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא אבן טבא [41] דהוה הדיר לה [מקיף אותה] תנינא [נחש-ים]; נחית בר אמוראי לאתויה; אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא! אתא פישקנצא [42] פסקיה לרישיה; אתהפיכו מיא והוו דמא [43]! אתא תנינא חבריה, שקליה [לקח את הראש הכרות של הנחש הראשון] ותליה ליה [חבר את הראש שוב לגוף], וחיה! הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא! הדר אתא ציפרא [44], פסקיה לרישיה! [45] שקלוה לההיא אבן טבא, שדיוה לספינתא; הוה הני ציפרי מליחי בהדן, אותבינהו עלייהו [46], [47] שקלוה ופרחו להו [48] בהדה [49].
תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן ורבי יהושע נעור. נזדעזע [50] רבי יהושע וננער רבי אליעזר, אמר ליה: מה זה יהושע? מפני מה נזדעזעת? אמר ליה: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית, דכתיב (איוב מא י) [עטישתיו תהל אור, ו]עיניו כעפעפי שחר.
אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא, והואי אטמא דבשרא בהדן; פתחנא, ונקרינא [51], ואנחנא אעשבי; אדמייתינן ציבי [עד שהבאנו עצים להסקה] - חלם אטמא [52], וטוינן [צלינו את הרגל]! כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינהו להנהו גומרי [גחלים] דהוו קא מלחשי [שעדיין היו לוחשות]; כי אתאי לקמיה דאמימר, אמר לי: ההוא עישבא - סמתרי הוה [53]; הנהו גומרי - דריתמא הוו [54].
(בראשית א כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים [ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב] הכא תרגימו ארזילי דימא [55]; רבי יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח [56] ולויתן נחש עקלתון [57], שנאמר (ישעיהו כז א) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו' [והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים].
<סימן כל שעה ירדן>:
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו - זכר ונקבה בראם; אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון - זכר ונקבה בראם [58]; ואלמלי נזקקין זה לזה - מחריבין כל העולם כולו [59]; מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג הנקבה [60], ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר והרג את התנין אשר בים [61]; ואף בהמות בהררי אלף [62] - זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו; מה עשה הקב"ה? סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (איוב מ טז) הנה נא כחו במתניו - זה זכר [63], ואונו בשרירי בטנו - זו נקבה [64].
התם נמי [65] ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה [66]?
דגים פריצי [67].
וליעביד איפכא?
איבעית אימא: נקבה מליחא מעלי, איבעית אימא: כיון דכתיב (תהלים קד כו) [שם אניות יהלכון] לויתן זה יצרת לשחק בו [68] - בהדי נקבה לאו אורח ארעא.
הכא נמי לימלחה לנקבה [69]?
כוורא מליחא מעלי, בשרא מליחא לא מעלי.
ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם [70]!
אמר לפניו: ריבונו של עולם - די שאעמוד בשלי [71]!
מיד בעט בו והרגו, שנאמר (איוב כו יב) בכחו רגע [72] הים ובתבונתו מחץ רהב.
אמר רבי יצחק: שמע מינה: שרו של ים - רהב שמו;
ואלמלא מים מכסין אותו - אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו [73], שנאמר (ישעיהו יא ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' [כי מלאה הארץ דעה את ה’] כמים לים מכסים; אל תקרי 'לים מכסים' [74], אלא 'לשרה של ים מכסים'.
ואמר רב יהודה אמר רב: ירדן יוצא ממערת פמייס.
תניא נמי הכי: ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא, ומתגלגל ויורד לים הגדול, ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן, שנאמר (איוב מ כג) [הן יעשק נהר לא יחפוז] יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו;
מתקיף לה רבא בר עולא: האי בבהמות בהררי אלף כתיב!?
אלא אמר רבא בר עולא: אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות [75]? בזמן [76] שמגיח ירדן בפיו של לויתן [77].
<סימן ימים גבריאל רעב>
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (תהלים כד ב) כי הוא [78] על ימים יסדה [79] ועל נהרות יכוננה? אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל; ואלו הן שבעה ימים: ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול; ואלו הן ארבעה נהרות: ירדן, וירמוך, וקירומיון, ופיגה.
כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן: עתיד גבריאל לעשות
הערות
עריכה- ^ פניו למעלה; שיפינ"ש בלע"ז
- ^ כלומר: ראיתי טייעא שהיה מהלך תחת ברכי המת רוכב על הגמל ורומחו בידו, ולא היה נוגע בו בברכיה; וליכא לפרושי דגובה הברכים כשיעור שיכול טייעא ללכת תחת ברכי המת ורומחו בידו ולא היה נוגע בו, דאי שיעורא קאמר, ולא ממש חזא מעשה - הכי הוה ליה למימר 'ועייל פרשא תותי בירכיה כו'; אי נמי 'ועייל גברא'
- ^ שקלי קרנא: כנף הטלית, להביאו לפני חכמים, ללמוד ממנו דין ציצית: אי כבית שמאי אי כבית הלל, כדלקמן
- ^ בהמות שהיינו רוכבין לא היו יכולין לילך
- ^ רבה בר בר חנה היינו רבי אבא בר חנה, וכמו כן 'רבינא' כמו 'רב אבינא'
- ^ כלומר: שוטה כחמור
- ^ שוטה, כדאמרינן ב'חלק' (סנהדרין דף ק:) עבדקן סיכסן
- ^ פסקת ליה
- ^ דפליגי במסכת מנחות (דף מא:), דתנו רבנן: כמה חוטין הוא נותן? בית שמאי אומרים: ארבעה, ובית הלל אומרים: שלשה; וכמה תהא משולשלת כו'
- ^ מקמי דתיהדריה ותיתי ותימא לן. חוליות: שלשה חוטין גדיל קרי 'חוליא' במסכת מנחות
- ^ מן הגלות כדכתיב קראי טובא בנביאים
- ^ רבה בר בר חנה
- ^ דכתיב 'אשר נשבעתי מעבור מי נח' וגו' (ישעיהו נד): אותה שבועה היה רוצה להפר, ויחריב את העולם במבול ולפיכך לא רצה להפר
- ^ דקרו ליה סיכסא
- ^ לא הוה ליה למימר
- ^ אלא משום ד'בכל צרתם לו צר'!
- ^ בקעים, דכתיב 'ותבקע הארץ אשר וגו' (במדבר טז)
- ^ עשן
- ^ לקח גיזת צמר ושראָהּ במים
- ^ הנהו גבבי אע"פ ששרויין במים
- ^ הסכת ושמע
- ^ שהרי ירדו חיים שאולה
- ^ כל ראש חדש
- ^ שמהפכין אותו
- ^ כדי שתתבשל
- ^ מקום גבוה היה שם, שנושקין יחד זה לזה; ולאו היינו סוף העולם, דהא - מהלך חמש מאות שנים הוי, וארץ ישראל אמצעיתו של עולם היא, כדכתיב (יחזקאל לח) 'יושבי על טבור הארץ' והיינו מקומו של רבה בר בר חנה
- ^ סל לחם שלי
- ^ חוזר, כדאמרינן בפסחים (דף צד:) 'גלגל חוזר ומזלות קבועים'
- ^ גירסת הרשב"ם: 'אוסייה': נחירי; ל"א: 'מתרתי זימיה מיא', והיינו נמי נחירי
- ^ נהרות שבסורא
- ^ מבריות קטנים
- ^ שיאכלני היום
- ^ שכל מה שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה ב'שחיטת חולין' (דף קכז.)
- ^ חופרת בים בקרניה לבקש אחר מזונותיה
- ^ ארגז
- ^ כך שמו
- ^ אדם שיודע לשוט במים
- ^ שביקש לחתוך יריכו
- ^ חומץ, וברח מריחו
- ^ גירסת הרשב"ם: למישדא ביה. להצניע בו
- ^ לתוך המים
- ^ עורב נקבה
- ^ מרוב דם שהיה גדול הרבה
- ^ ההוא פושקנצא
- ^ ואזיל בר אמוראי
- ^ ותלינהו להנהו ציפרי לנסות אם יחיו
- ^ וחיו
- ^ ופרחו להן
- ^ בהדי ההיא אבן
- ^ חרד חרדה
- ^ מינה חלב וגיד הנשה
- ^ שנתחברה יחד כמתחלה
- ^ עשב שמחבר, כדאמרינן ב'המקבל' (ב"מ דף קז:): וב'אלו טריפות' (חולין דף נד.): דעבד ליה סמתרי וחיי
- ^ רותם שאין גחליו כבים מהרה
- ^ ראמים שבים (ורבינו חננאל פירש לויתן)
- ^ הוא לויתן זכר, וזקוף הוא כבריח
- ^ לויתן נקבה, שמקיף את כל העולם
- ^ כדכתיב (ישעיהו כז) נחש בריח ונחש עקלתון
- ^ שיהו להן ולדות הרבה גדולים שמחריבין את העולם
- ^ סירס את הזכר שלא יזקק לשאר דגים; אי נמי דלא ליהוי ליה צער תאוה
- ^ סיפא דהאי קרא יפקוד ה' בחרבו הקשה (וגו') הוא; ומדלא כתיב 'ויהרוג' וכתיב 'יפקוד' קדריש הכי; והכי משמע ליה קרא: יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח לעתיד לבא, כאשר עשה אל לויתן נחש עקלתון שהרי הרג את התנין אשר בים מששת ימי בראשית
- ^ פסוק הוא בתהלים (נ,י) במזמור לאסף: כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף על שם שרועה אלף הרים בכל יום
- ^ כחו במתניו - שלא הטיל זרע מימיו
- ^ ואונו בשרירי בטנו - שלא ילדה; ולעיל מיניה כתיב באיוב 'הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך' וגו'
- ^ גבי לויתן
- ^ ואמאי הרגה
- ^ ולא מהניא בהו צינון
- ^ ואמרינן במסכת עבודה זרה (דף ג:): שעה רביעית יושב ומשחק עם לויתן
- ^ ומה בצע להחיותה ולצננה
- ^ כדי שתראה היבשה
- ^ די שאבלע מים שלי, דלהכי כתיב [(קהלת א ז) [כל הנחלים הלכים אל הים] והים איננו מלא [אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת] - שבולע אותם
- ^ לשון שבירה
- ^ שהוא מוסרח לפי שמת ולכך היה מסריח
- ^ שהרי הים עצמו מים הוא
- ^ שלא ימותו כל שעה שיגיח ירדן לפיו של לויתן
- ^ כל שעה
- ^ דכל זמן שהוא חי בטוחין הן כמו כן
- ^ הקב"ה
- ^ לארץ ישראל