ביאור:בבלי בבא בתרא דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דשדא ליפתא בי פילי ^[1] דארעא דגר ^[2] - לא הוי חזקה; מאי טעמא? בעידנא דשדא - לא הוי שבחא ^[3]; השתא דקא שבח ^[4] - ממילא קא שבח ^[5].

אמר שמואל: האי מאן דפשח ^[6] דיקלא אדעתא דדיקלא ^[7] – קני ^[8]; אדעתא דחיותא ^[9] - לא קני ^[10].

היכי דמי ^[11]?

שקל מהאי גיסא ומהאי גיסא ^[12] - אדעתא דדיקלא ^[13]; כולא מחד גיסא ^[14] - ^[15] אדעתא דחיותא ^[16].

ואמר שמואל: האי מאן דזכי זיכיא ^[17] אדעתא דארעא ^[18] – קני; אדעתא דציבי ^[19] - לא קני ^[20].

היכי דמי?

שקל רברבי וזוטרי ^[21] - אדעתא דארעא ^[22]; ^[23] שקל רברבי ושבק זוטרי - ^[24] אדעתא דציבי ^[25].

ואמר שמואל: האי מאן דאתקיל תיקלא ^[26] אדעתא דארעא – קני ^[27]; אדעתא דבי דרי ^[28] - לא קני ^[29].

היכי דמי?

שקל מוליא ^[30] ושדא בנצא ^[31] ^[32] - אדעתא דארעא ^[33]; מוליא במוליא ^[34] ונצא בנצא ^[35] - אדעתא דבי דרי ^[36].

[עיין תוספות ד"ה מוליא במוליא, ועיין תוספות ד"ה מוליא במועד קטן י,ב.]

ואמר שמואל: האי מאן דפתח מיא בארעא ^[37] אדעתא דארעא – קני; אדעתא דכוורי - לא קני;

היכי דמי?

פתח תרי בבי, חד מעייל וחד מפיק ^[38] - אדעתא דכוורי ^[39]; חד בבא - אדעתא דארעא ^[40].

ההיא איתתא דאכלה דיקלא בתפשיחא ^[41] תליסר שנין. אתא ההוא, רפיק תותיה פורתא ^[42]. אתא לקמיה דלוי - ואמרי לה קמיה דמר עוקבא - אוקמיה בידיה; אתאי קא צווחא קמיה. אמר לה: מאי אעביד לך דלא אחזיקת כדמחזקי אינשי ^[43]!?

אמר רב: הצר צורה ^[44] בנכסי הגר ^[45] – קנה ^[46].

דרב לא קני לגנתא דבי רב ^[47] אלא בצורתא ^[48].

איתמר: שדה המסויימת במצריה ^[49]: אמר רב הונא אמר רב: כיון שהכיש בה מכוש אחד ^[50] - ^[51] קנה כולה;

ושמואל אמר: לא קנה אלא מקום מכושו בלבד ^[52];

עמוד ב

ושאינה מסויימת במצריה ^[53] - עד כמה ^[54]? ^[55]

אמר רב פפא: כדאזיל תיירא דשורי והדר ^[56]. [עיין תוספות ד"ה ושאינה, ועיין מהרש"א]

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'נכסי עובד כוכבים ^[57] - הרי הן כמדבר ^[58]: כל המחזיק בהן - זכה בהן [לפי המימרא דלעיל [נד,א]: 'לא קנה אלא מקום מכושו בלבד' זכה במקום של אותה מכת מכוש] ^[59]' ^[60];

מאי טעמא? עובד כוכבים, מכי מטו זוזי לידיה ^[61] - אסתלק ליה ^[62]; ישראל לא קני ^[63] עד דמטי שטרא לידיה ^[64], הלכך 'הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן' ^[65].

אמר ליה אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי ^[66]? והאמר שמואל 'דינא דמלכותא ^[67] דינא ^[68]', ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא ^[69]' ^[70]? ^[71]!

אמר ליה: אנא לא ידענא ^[72]; עובדא הוה בדורא דרעותא ^[73] בישראל דזבן ארעא מעובד כוכבים ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא; אתא לקמיה דרב יהודה ^[74], אוקמה בידא דשני.

אמר ליה [אביי לרב יוסף]: דורא דרעותא קאמרת ^[75]? התם באגי מטמרי הוו ^[76], דאינהו גופייהו ^[77] לא הוו יהבי טסקא למלכא ^[78], ומלכא אמר 'מאן דיהיב טסקא - ליכול ארעא ^[79]' ^[80]!

רב הונא זבן ארעא מעובד כוכבים. אתא ישראל אחר, רפיק בה פורתא; אתא לקמיה דרב נחמן, אוקמה בידיה.

אמר ליה [רב הונא לרב נחמן]: "מאי דעתיך - דאמר שמואל 'נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהם זכה'? -

הערות

^ כמו 'פילאי'
^ שזרע לפת בתוך נקעים של קרקע הגר ולא כיסה עפר ולא עשה כלום כי אם זריקת הלפת בתוך החריץ
^ לא הויא חזקה, שהרי לא עשה שום תיקון בקרקע, והשלכת זרע בקרקע - אינו מעשה אלא אם כן זורע ואחר כך מכסהו
^ ואף על פי שגדל הלפת ונשרש בקרקע היום ולמחר
^ ממילא הוא דקשבח, ולא דמי ל'רפק בה פורתא', דמעשה קעביד בגוף הקרקע, ומשביח הקרקע מיד בחרישה זו; וכן 'צמד לה מיא' דאמרן לעיל - הרי משקה את השדה ומנגב את הקרקע; אבל האי - מאי קעביד? ואכילת הלפת נמי אינה חזקה, דאכילת פירות אינו קונה ולא הויא חזקה לקנות, שהרי אינו עושה בלקיטת הפירות ולא באכילתם שום תיקון בקרקע שיהא דומה 'לנעל גדר ופרץ', וגם לא להציע מצעות בנכסי הגר: דהתם קמיתהני גופו מן הקרקע, וקמשמשא ליה קרקע כעבד לרב, והכי נמי אמרינן לקמן בשמעתין; והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה - לענין חזקת שלש שנים: להיות אכילת הפירות של שלש שנים עומדים במקום שטר; ובנכסי הגר לא קנה, כלומר: לגבי לקנות קרקע מיד, כדין קרקע שנקנית בכסף בשטר ובחזקה דנעל וגדר - לא הויא חזקה
^ כמו 'ויפשחני' (איכה ג): נוטל מן הענפים; ויש שמפשחין אותו לצורך הדקל, לפי שענפיו מרובים, ואין מניחין אותו ליגדל, ומהניא ליה הפשיחא כזימור בכרם
^ כדי שיגדל
^ הדקל
^ אם מפשיחו לצורך בהמותיו להאכילן ואינו מתכוין להנאת הדקל, ומיהו בלקיטת הענפים מתכוין הוא להחזיק בדקל ולקנותו בחזקה זו
^ ואף על גב דממילא מהני לדקל, כיון דאינו מתכוין לתקן הקרקע דומיא דנעל וגדר, אלא ללקיטת פירות מתכוין - לא הויא חזקה, וכמחזיק שלא מדעת דמי, וכי קאמר "מתכוין אני לקנות בלקיטה זו" הרי הוא כמי שהולך בשוק ואומר "רוצה אני להחזיק בשדה פלוני", דבדיבור בלא מעשה - לא הויא חזקה, דתרתי בעינן: שיעשה תיקון בקרקע בידים, ובאותו תיקון יהא מתכוין לשם תיקון כדי להחזיק
^ מנא ידעינן אי אדעתא דדיקלא או אדעתא דחיותא עבד שלא יוכל לכפור ולטעון אדעתא דדיקלא עבדי
^ אם מכל צדדין ליקט כאן מעט וכאן מעט
^ שכן מנהג לעשות: דכי האי גוונא הוא דאיכא למימר 'אדעתא דדיקלא', ואף על גב דאיכא למימר נמי 'אדעתא דחיותא', מסתמא כל אדם אדעתא להחזיק מתכוין, וכל היכא דאיכא למימר הכי והכי - אמרינן 'אדעתא למיקני מכוין'
^ מקלקל הוא את האילן: שמגלהו כולו מצד אחד
^ וההוא ודאי
^ לחוד מכוין, דלאילן לא חייש
^ מכבד ומטהר את השדה מקיסמים ועשבים רעים
^ שתהא נוחה לחרוש
^ ללקט עצים לשרוף
^ דכל לקיטת פירות לא קני
^ שבק זוטרי
^ איכא למיתלי אדעתא דארעא
^ אבל
^ ליכא למיתלי אלא
^ לחוד: דגדולים הראוין לשריפה מלקט
^ מסיר המכשולות ומשוה פני הקרקע שתהא חלקה ולא תכשל המחרישה ותשבר
^ דדמי לחורש
^ גורן לדוש שם תבואה
^ דכיון דקרקע זה לחרישה עומד ולא לגורן, ואף לאחר שיחליקנו לגורן ויחבוט שם חטין יהא צריך שם לחרוש ולזרוע, נמצא שאין גורן זה כאן כי אם קלקול, ואין זה מתקן השדה כי אם מקלקל, וכל תיקון שסופו לסתור אינו אלא קלקול, ומעיקרא לא מתקן הוא! ולא דמי לנעל וגדר ורפק ביה פורתא והשקאת מים: שכל דברים הללו אין סופן לסתרן, אבל גורן זה - סופו לקלקלו ולסתרו, דעיקר דארעא לחרישה קיימא; אבל אם רצה לעשות שם גורן קבוע לעולם - נראה בעיני דקני, דאין לך חזקה גדולה מזו
^ תל
^ 'נצא' = גומא
^ לקח התל והשליך בגומא, נמצא שהשוה כל הקרקע
^ איכא למימר דלחרוש עשה שלא תתעכב המחרישה
^ התל - הרחיב במקומו והשפילו, ונותן מגבהו סביבתו לצדדין שלא יהא זקוף כל כך
^ וכן נצא בנצא: שפתי הגומא השפיל וגדר לאמצעיתה ונעשית הגומא חלקה - הרי הגומות לבד והתלים לבד - והרי יש כאן מקומות מקומות חלקים כל אחד לבדו
^ ראוי הוא לחבוט חטים ולא לחרישה; וכל החזקות הללו: בין בנכסי הגר, בין במתנה, בין במכר, והאחין שחלקו
^ שיכנסו בשדה
^ אחד לצד הנהר ליכנס המים, ואחד לצד שני לצאת
^ לצוד דגים נתכוין, ולא להשקות השדה
^ דאי להשקות השדה מתכוין היה לו לעשות פתח אחד, ויתעכבו שם המים; וגם הדגים יהו נצודין שם מאיליהן
^ כדאמרן לעיל: 'דפשח דיקלא אדעתא דחיותא', כולה מחד גיסא
^ דהיינו עודר תחת האילן, דמהני ליה כחורש לזריעה
^ אדעתא דדיקלא דהיינו מהאי גיסא ומהאי גיסא
^ צורת חיה או עוף
^ בכתלי הבית
^ אבל 'סיוד וכיור' דאמר (לעיל דף נג:): אמה כנגד הפתח - לאו היינו צורת בריה, אלא ציורים בעלמא: מעשה צעצועים ופרחים, אבל צורת חיה או עוף חשובה, ודי באחד, ולא בעינן אמה, ולא כנגד הפתח
^ גינה הסמוכה לבית מדרשו, והיתה של גר, ומת
^ וקנאה רב בכך שעשה בה צורה להחזיק בה; ומכללא דהך מעשה איתמר הך דרב
^ שיש לה מצר בארבע רוחותיה
^ וחפר במרא מכוש אחד: הכאה אחת בקרקע, דהיינו 'רפק בה פורתא'; וכגון קרקע שעומד לחרישה, אבל בבית לא הוי חזקה
^ ולא שנא מכר ולא שנא נכסי הגר
^ ודוקא נכסי הגר, אבל מכר וקבל זוזי - אפילו עשר שדות בעשר מדינות והחזיק באחת מהן - קנה כולן, כדאמר שמואל בפרקי קמאי בבבא קמא וקדושין, וכדפרישית (לעיל דף נג:); ובהך פלוגתא הלכתא כרב, דהא רב נחמן עבד עובדא כוותיה דרב לקמן בשמעתין
^ אלא בקעה גדולה ופתוחה לשדות אחרים או לרשות הרבים
^ עד כמה צריך לחפור ויקנה כולה? - אליבא דרב, דהא ודאי לשמואל לא חשיבא מסוימת טפי משאינה מסוימת: דאפילו במסוימת קאמר 'לא קנה אלא מכושו', וכל שכן בשאינה מסוימת
^ יש מפרשים בענינין אחרים ולא נהירא לי כלל.
^ גירסת הרשב"ם: כדאזיל תיירא דתורי והדר: כשיחרוש צמד בקר שורה אחת מקצה גבול השדה ועד קצהו, והדר, ובחזרתו יעשה עוד שורה אחרת, דהיינו שתי שורות על פני כל השדה משפתו אל שפתו: ממזרח למערב: מתוך כך קנה כל השדה, גם מן הצפון לדרום: דכיון דחרש שתי שורות על פני כל אורך השדה או על כל רחבו - כאילו חרש כולו, שהרי החזיק בו מראשו ועד סופו; כן נראה בעיני
^ שמכרם עובד כוכבים לישראל שקבל העובד כוכבים הדמים ממנו ועדיין לא החזיק בה ישראל זה הקונה אותם
^ הפקר, כדמפרש לקמן
^ שאם קדם ישראל אחר והחזיק בם - קנה כאילו הן נכסי הגר שמת
^ ויש מפרשין דמעות מיהא יחזיר ללוקח ראשון, ולי אין נראה כלל: דאם כן מאי 'הרי הן כמדבר'? אלא זכה בהן לגמרי; ואם יכול לוקח ראשון לדון עם העובד כוכבים ולהוציא ממנו מעותיו – יעשה, ואם לאו יפסיד; ומיהו נראה בעיני דהאי שני – 'רשע' מיקרי: דכיון דיהב לוקח ראשון זוזי - לא גרע מ'עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה' דמיקרי 'רשע' ההוא אחר; [הרא"ש חולק בסימן סה; ועיין תוספות ד"ה עובד כוכבים וד"ה וישראל לא קנה] ופירש רבינו חננאל דלית הלכתא כשמואל, ומשום דמקשי עלה אביי אידך דשמואל דאמר 'דינא דמלכותא דינא', ובא רב יוסף לתרץ, והקשהו אביי ואמר דמעולם לא אמרהּ שמואל, דאם כן קשיא דשמואל אדשמואל דאמר 'דינא דמלכותא דינא'! ולי נראה דהלכתא כשמואל, דהא רב נחמן - דדיינא הוי והלכתא כוותיה בדיני - דן כוותיה לקמיה; וגם הרבה אמוראים כשמואל סבירא ליה לקמן, וסליק שמעתין בהכי; והא דאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא' - רב יוסף עצמו היה יודע תירוץ לדבר, דאמר ליה לאביי: "אנא לא ידענא עובדא היכי הוה כו': לא חשש לתרץ, מאחר דהוה מייתי ראיה מעובדא
^ מן הלוקח
^ העובד כוכבים, שהרי כל קנינו של עובד כוכבים בכסף, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף יד:); ומשקבל המעות - לגבי דידיה הויא מכירה גמורה שאין יכולין עוד לחזור זה בזה
^ במתן מעות
^ כדאמרינן בקדושין, וכדפרישית לעיל: דאפילו מישראל חבריה לא קני בזוזי עד שיכתוב לו את השטר, וכל שכן מעובד כוכבים: דסתם עובדי כוכבים אנסים הם, ואין בדעתו לקנות בלא שטר
^ והלכך אי אתא ישראל אחרינא רפק ביה פורתא מקמי האי – קנה; ודוקא בלוקח מעובד כוכבים, אבל לוקח מישראל חבירו, נהי דלא קני לוקח עד דאתי שטרא לידיה, אחֵר מיהא אין יכול לקדם ולהחזיק: שהרי עדיין ברשות מוכר קיימא, שכל זמן שלא החזיק הלוקח או לא בא השטר לידו יכולין שניהם לחזור זה בזה
^ דקני ליה שני לארעא דעובד כוכבים בחזקה בלא שטר מן העובד כוכבים
^ כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם
^ דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא, ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל
^ לא ליכול ארעא שום מחזיק בארעא אלא אם כן יש בידו שטר מכירה מן המוכר
^ והיאך יקנה זה המחזיק, הואיל ואין לו שטר מן העובד כוכבים
^ אלא לוקח ראשון יקנה בדינא דמלכותא לכי אתי שטריה דעובד כוכבים לידיה
^ רב יוסף נמי בע"כ [בעל כרחו?] הוה ידע להא דאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא'; והא דקמהדר ליה לאביי 'אנא לא ידענא כו' - ודאי היה יודע תירוץ לדבר, אלא דעדיף ליה למימר עובדא, ולכך לא חשש לתרץ; ואביי מהדר ליה דמההוא עובדא ליכא לאיתויי ראיה; ומיהו רב יוסף לא חזר בו: דמכל מקום שמואל אמרה, כדאמר בסמוך, והאי דקשיא ליה 'דינא דמלכותא דינא' - רב יוסף לא סבירא ליה האי דאמר אביי 'ומלכא אמר לא ליכול ארעא אלא בשטרא', דלאו 'דינא דמלכותא' הוא, אלא בחזקה נמי ליכול
^ שם מקום; אי נמי כפר של רועים
^ ורוב מעשיו שמע משמואל רבו
^ בתמיה: וכי משם אתה מביא ראיה דנכסי העובד כוכבים הרי הן כמדבר
^ שדות טמונות: שלא היו הבעלים נותנין את המס למלך, אלא מבריחין עצמן
^ בעלים ראשונים
^ ומדינא דמלכותא לא היה בידם דבעלים כח למכור, ומכרן בטל; וזה השני שהחזיק - קנה בדינא דמלכותא, שהתנה בחזקתו על מנת ליתן את הטסקא למלך
^ בחזקה בלא שטרא
^ אבל בקרקע שהיא ירושה לעובד כוכבים מאבותיו ומכרה - לעולם אימא לך: אם בא אחר והחזיק בה - מוציאין אותה מידו ומחזירין לראשון כשיהיה לו השטר מן המוכר

[1] כמו 'פילאי'

[2] שזרע לפת בתוך נקעים של קרקע הגר ולא כיסה עפר ולא עשה כלום כי אם זריקת הלפת בתוך החריץ

[3] לא הויא חזקה, שהרי לא עשה שום תיקון בקרקע, והשלכת זרע בקרקע - אינו מעשה אלא אם כן זורע ואחר כך מכסהו

[4] ואף על פי שגדל הלפת ונשרש בקרקע היום ולמחר

[5] ממילא הוא דקשבח, ולא דמי ל'רפק בה פורתא', דמעשה קעביד בגוף הקרקע, ומשביח הקרקע מיד בחרישה זו; וכן 'צמד לה מיא' דאמרן לעיל - הרי משקה את השדה ומנגב את הקרקע; אבל האי - מאי קעביד? ואכילת הלפת נמי אינה חזקה, דאכילת פירות אינו קונה ולא הויא חזקה לקנות, שהרי אינו עושה בלקיטת הפירות ולא באכילתם שום תיקון בקרקע שיהא דומה 'לנעל גדר ופרץ', וגם לא להציע מצעות בנכסי הגר: דהתם קמיתהני גופו מן הקרקע, וקמשמשא ליה קרקע כעבד לרב, והכי נמי אמרינן לקמן בשמעתין; והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה - לענין חזקת שלש שנים: להיות אכילת הפירות של שלש שנים עומדים במקום שטר; ובנכסי הגר לא קנה, כלומר: לגבי לקנות קרקע מיד, כדין קרקע שנקנית בכסף בשטר ובחזקה דנעל וגדר - לא הויא חזקה

[6] כמו 'ויפשחני' (איכה ג): נוטל מן הענפים; ויש שמפשחין אותו לצורך הדקל, לפי שענפיו מרובים, ואין מניחין אותו ליגדל, ומהניא ליה הפשיחא כזימור בכרם

[7] כדי שיגדל

[8] הדקל

[9] אם מפשיחו לצורך בהמותיו להאכילן ואינו מתכוין להנאת הדקל, ומיהו בלקיטת הענפים מתכוין הוא להחזיק בדקל ולקנותו בחזקה זו

[10] ואף על גב דממילא מהני לדקל, כיון דאינו מתכוין לתקן הקרקע דומיא דנעל וגדר, אלא ללקיטת פירות מתכוין - לא הויא חזקה, וכמחזיק שלא מדעת דמי, וכי קאמר "מתכוין אני לקנות בלקיטה זו" הרי הוא כמי שהולך בשוק ואומר "רוצה אני להחזיק בשדה פלוני", דבדיבור בלא מעשה - לא הויא חזקה, דתרתי בעינן: שיעשה תיקון בקרקע בידים, ובאותו תיקון יהא מתכוין לשם תיקון כדי להחזיק

[11] מנא ידעינן אי אדעתא דדיקלא או אדעתא דחיותא עבד שלא יוכל לכפור ולטעון אדעתא דדיקלא עבדי

[12] אם מכל צדדין ליקט כאן מעט וכאן מעט

[13] שכן מנהג לעשות: דכי האי גוונא הוא דאיכא למימר 'אדעתא דדיקלא', ואף על גב דאיכא למימר נמי 'אדעתא דחיותא', מסתמא כל אדם אדעתא להחזיק מתכוין, וכל היכא דאיכא למימר הכי והכי - אמרינן 'אדעתא למיקני מכוין'

[14] מקלקל הוא את האילן: שמגלהו כולו מצד אחד

[15] וההוא ודאי

[16] לחוד מכוין, דלאילן לא חייש

[17] מכבד ומטהר את השדה מקיסמים ועשבים רעים

[18] שתהא נוחה לחרוש

[19] ללקט עצים לשרוף

[20] דכל לקיטת פירות לא קני

[21] שבק זוטרי

[22] איכא למיתלי אדעתא דארעא

[23] אבל

[24] ליכא למיתלי אלא

[25] לחוד: דגדולים הראוין לשריפה מלקט

[26] מסיר המכשולות ומשוה פני הקרקע שתהא חלקה ולא תכשל המחרישה ותשבר

[27] דדמי לחורש

[28] גורן לדוש שם תבואה

[29] דכיון דקרקע זה לחרישה עומד ולא לגורן, ואף לאחר שיחליקנו לגורן ויחבוט שם חטין יהא צריך שם לחרוש ולזרוע, נמצא שאין גורן זה כאן כי אם קלקול, ואין זה מתקן השדה כי אם מקלקל, וכל תיקון שסופו לסתור אינו אלא קלקול, ומעיקרא לא מתקן הוא! ולא דמי לנעל וגדר ורפק ביה פורתא והשקאת מים: שכל דברים הללו אין סופן לסתרן, אבל גורן זה - סופו לקלקלו ולסתרו, דעיקר דארעא לחרישה קיימא; אבל אם רצה לעשות שם גורן קבוע לעולם - נראה בעיני דקני, דאין לך חזקה גדולה מזו

[30] תל

[31] 'נצא' = גומא

[32] לקח התל והשליך בגומא, נמצא שהשוה כל הקרקע

[33] איכא למימר דלחרוש עשה שלא תתעכב המחרישה

[34] התל - הרחיב במקומו והשפילו, ונותן מגבהו סביבתו לצדדין שלא יהא זקוף כל כך

[35] וכן נצא בנצא: שפתי הגומא השפיל וגדר לאמצעיתה ונעשית הגומא חלקה - הרי הגומות לבד והתלים לבד - והרי יש כאן מקומות מקומות חלקים כל אחד לבדו

[36] ראוי הוא לחבוט חטים ולא לחרישה; וכל החזקות הללו: בין בנכסי הגר, בין במתנה, בין במכר, והאחין שחלקו

[37] שיכנסו בשדה

[38] אחד לצד הנהר ליכנס המים, ואחד לצד שני לצאת

[39] לצוד דגים נתכוין, ולא להשקות השדה

[40] דאי להשקות השדה מתכוין היה לו לעשות פתח אחד, ויתעכבו שם המים; וגם הדגים יהו נצודין שם מאיליהן

[41] כדאמרן לעיל: 'דפשח דיקלא אדעתא דחיותא', כולה מחד גיסא

[42] דהיינו עודר תחת האילן, דמהני ליה כחורש לזריעה

[43] אדעתא דדיקלא דהיינו מהאי גיסא ומהאי גיסא

[44] צורת חיה או עוף

[45] בכתלי הבית

[46] אבל 'סיוד וכיור' דאמר (לעיל דף נג:): אמה כנגד הפתח - לאו היינו צורת בריה, אלא ציורים בעלמא: מעשה צעצועים ופרחים, אבל צורת חיה או עוף חשובה, ודי באחד, ולא בעינן אמה, ולא כנגד הפתח

[47] גינה הסמוכה לבית מדרשו, והיתה של גר, ומת

[48] וקנאה רב בכך שעשה בה צורה להחזיק בה; ומכללא דהך מעשה איתמר הך דרב

[49] שיש לה מצר בארבע רוחותיה

[50] וחפר במרא מכוש אחד: הכאה אחת בקרקע, דהיינו 'רפק בה פורתא'; וכגון קרקע שעומד לחרישה, אבל בבית לא הוי חזקה

[51] ולא שנא מכר ולא שנא נכסי הגר

[52] ודוקא נכסי הגר, אבל מכר וקבל זוזי - אפילו עשר שדות בעשר מדינות והחזיק באחת מהן - קנה כולן, כדאמר שמואל בפרקי קמאי בבבא קמא וקדושין, וכדפרישית (לעיל דף נג:); ובהך פלוגתא הלכתא כרב, דהא רב נחמן עבד עובדא כוותיה דרב לקמן בשמעתין

[53] אלא בקעה גדולה ופתוחה לשדות אחרים או לרשות הרבים

[54] עד כמה צריך לחפור ויקנה כולה? - אליבא דרב, דהא ודאי לשמואל לא חשיבא מסוימת טפי משאינה מסוימת: דאפילו במסוימת קאמר 'לא קנה אלא מכושו', וכל שכן בשאינה מסוימת

[55] יש מפרשים בענינין אחרים ולא נהירא לי כלל.

[56] גירסת הרשב"ם: כדאזיל תיירא דתורי והדר: כשיחרוש צמד בקר שורה אחת מקצה גבול השדה ועד קצהו, והדר, ובחזרתו יעשה עוד שורה אחרת, דהיינו שתי שורות על פני כל השדה משפתו אל שפתו: ממזרח למערב: מתוך כך קנה כל השדה, גם מן הצפון לדרום: דכיון דחרש שתי שורות על פני כל אורך השדה או על כל רחבו - כאילו חרש כולו, שהרי החזיק בו מראשו ועד סופו; כן נראה בעיני

[57] שמכרם עובד כוכבים לישראל שקבל העובד כוכבים הדמים ממנו ועדיין לא החזיק בה ישראל זה הקונה אותם

[58] הפקר, כדמפרש לקמן

[59] שאם קדם ישראל אחר והחזיק בם - קנה כאילו הן נכסי הגר שמת

[60] ויש מפרשין דמעות מיהא יחזיר ללוקח ראשון, ולי אין נראה כלל: דאם כן מאי 'הרי הן כמדבר'? אלא זכה בהן לגמרי; ואם יכול לוקח ראשון לדון עם העובד כוכבים ולהוציא ממנו מעותיו – יעשה, ואם לאו יפסיד; ומיהו נראה בעיני דהאי שני – 'רשע' מיקרי: דכיון דיהב לוקח ראשון זוזי - לא גרע מ'עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה' דמיקרי 'רשע' ההוא אחר; [הרא"ש חולק בסימן סה; ועיין תוספות ד"ה עובד כוכבים וד"ה וישראל לא קנה] ופירש רבינו חננאל דלית הלכתא כשמואל, ומשום דמקשי עלה אביי אידך דשמואל דאמר 'דינא דמלכותא דינא', ובא רב יוסף לתרץ, והקשהו אביי ואמר דמעולם לא אמרהּ שמואל, דאם כן קשיא דשמואל אדשמואל דאמר 'דינא דמלכותא דינא'! ולי נראה דהלכתא כשמואל, דהא רב נחמן - דדיינא הוי והלכתא כוותיה בדיני - דן כוותיה לקמיה; וגם הרבה אמוראים כשמואל סבירא ליה לקמן, וסליק שמעתין בהכי; והא דאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא' - רב יוסף עצמו היה יודע תירוץ לדבר, דאמר ליה לאביי: "אנא לא ידענא עובדא היכי הוה כו': לא חשש לתרץ, מאחר דהוה מייתי ראיה מעובדא

[61] מן הלוקח

[62] העובד כוכבים, שהרי כל קנינו של עובד כוכבים בכסף, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף יד:); ומשקבל המעות - לגבי דידיה הויא מכירה גמורה שאין יכולין עוד לחזור זה בזה

[63] במתן מעות

[64] כדאמרינן בקדושין, וכדפרישית לעיל: דאפילו מישראל חבריה לא קני בזוזי עד שיכתוב לו את השטר, וכל שכן מעובד כוכבים: דסתם עובדי כוכבים אנסים הם, ואין בדעתו לקנות בלא שטר

[65] והלכך אי אתא ישראל אחרינא רפק ביה פורתא מקמי האי – קנה; ודוקא בלוקח מעובד כוכבים, אבל לוקח מישראל חבירו, נהי דלא קני לוקח עד דאתי שטרא לידיה, אחֵר מיהא אין יכול לקדם ולהחזיק: שהרי עדיין ברשות מוכר קיימא, שכל זמן שלא החזיק הלוקח או לא בא השטר לידו יכולין שניהם לחזור זה בזה

[66] דקני ליה שני לארעא דעובד כוכבים בחזקה בלא שטר מן העובד כוכבים

[67] כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם

[68] דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא, ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל

[69] לא ליכול ארעא שום מחזיק בארעא אלא אם כן יש בידו שטר מכירה מן המוכר

[70] והיאך יקנה זה המחזיק, הואיל ואין לו שטר מן העובד כוכבים

[71] אלא לוקח ראשון יקנה בדינא דמלכותא לכי אתי שטריה דעובד כוכבים לידיה

[72] רב יוסף נמי בע"כ [בעל כרחו?] הוה ידע להא דאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא'; והא דקמהדר ליה לאביי 'אנא לא ידענא כו' - ודאי היה יודע תירוץ לדבר, אלא דעדיף ליה למימר עובדא, ולכך לא חשש לתרץ; ואביי מהדר ליה דמההוא עובדא ליכא לאיתויי ראיה; ומיהו רב יוסף לא חזר בו: דמכל מקום שמואל אמרה, כדאמר בסמוך, והאי דקשיא ליה 'דינא דמלכותא דינא' - רב יוסף לא סבירא ליה האי דאמר אביי 'ומלכא אמר לא ליכול ארעא אלא בשטרא', דלאו 'דינא דמלכותא' הוא, אלא בחזקה נמי ליכול

[73] שם מקום; אי נמי כפר של רועים

[74] ורוב מעשיו שמע משמואל רבו

[75] בתמיה: וכי משם אתה מביא ראיה דנכסי העובד כוכבים הרי הן כמדבר

[76] שדות טמונות: שלא היו הבעלים נותנין את המס למלך, אלא מבריחין עצמן

[77] בעלים ראשונים

[78] ומדינא דמלכותא לא היה בידם דבעלים כח למכור, ומכרן בטל; וזה השני שהחזיק - קנה בדינא דמלכותא, שהתנה בחזקתו על מנת ליתן את הטסקא למלך

[79] בחזקה בלא שטרא

[80] אבל בקרקע שהיא ירושה לעובד כוכבים מאבותיו ומכרה - לעולם אימא לך: אם בא אחר והחזיק בה - מוציאין אותה מידו ומחזירין לראשון כשיהיה לו השטר מן המוכר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]