ביאור:בבלי בבא בתרא דף סב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואי אמר ליה "נכסי" - אפילו בָּתַי ועבדי ^[1].

מצר לו מצר ^[2] אחד ארוך ^[3] ומצר אחד קצר ^[4]

אמר רב: לא קנה אלא כנגד הקצר ^[5],

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: ויקנה כנגד ראש תור ^[6]?

שתיק רב.

- ומודה רב ^[7] היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא, ומצר לוי ויהודה מחד גיסא, מדהוה ליה למכתב ליה דראובן כנגד לוי ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה - שמע מינה כנגד ראש תור הוא דאמר ליה. ^[8]

מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום - צריך למכתב ליה 'מצר ראובן רוחין תרין ומצר שמעון רוחין תרין' ^[9].

איבעיא להו: סיים לו את הקרנות ^[10] – מהו ^[11]?

כמין גאם ^[12] ^[13]- מהו ^[14]?

עמוד ב

בסירוגין מהו ^[15]?

תיקו.

מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי, ומצר רביעי לא מצר לו:

אמר רב: קנה הכל ^[16] חוץ ממצר רביעי ^[17]; ושמואל אמר: אפילו מצר רביעי ^[18]; ורב אסי אמר: לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה ^[19]: סבר לה ^[20] כרב, דאמר ^[21]שיורי שייר ^[22], ^[23] ומדשייר במצר - שייר נמי בכולהי ^[24].

אמר רבא: הלכתא קנה הכל חוץ ממצר רביעי [כרב];

^[25] ולא אמרן ^[26] אלא ^[27] דלא מבלע ^[28], אבל מבלע - קנה ^[29];

^[30] וכי לא מבלע נמי ^[31] - לא אמרן [דלא קנהמיצר רביעי] אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלא ^[32] והוי ^[33] תשעת קבין ^[34], אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין ^[35] - ^[36] קנה;

^[37] מכלל ^[38] דכי מובלע, אף על גב דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין – קנה ^[39]!

איכא דאמרי: אמר רבא: הלכתא קנה הכל [כשמואל], ואפילו מצר רביעי;

ולא אמרן אלא דמבלע, אבל לא מבלע - לא קני;

וכי מבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא [או לא] הוי תשעת קבין, אבל איכא עליה ריכבא דדיקלא והוי [או הוי] תשעת קבין ^[40] - ^[41] לא קנה;

מכלל דכי לא מובלע - אף על גב דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא [או לא] הוי תשעת קבין ^[42] - לא קני ^[43]!

^[44] שמעינן מתרוייהו לישני דרבא, דבשדה לא שייר ולא מידי ^[45]; ושמעינן נמי דהיכא דמבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין – קנה ^[46]; ^[47]לא מבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעה קבין - לא קנה ^[48]; מבלע ואיכא עליה, ^[49] לא מבלע וליכא עליה ^[50] - אתמר לה להאי גיסא ואתמר לה להאי גיסא ^[51]!!

- ^[52] שודא דדייני ^[53]. [עיין תוספות לה,א שמואל אמר שודא דדייני וד"ה שודא דדייני; ועיין סיכום הרא"ש סוף סימן ב, עמוד 376 טור ב]

אמר רבה: ^[54]: "פלגא דאית לי בארעא ^[55]" ^[56]; - פלגא ^[57]; ^[58]

"פלגא בארעא דאית לי ^[59]" – ^[60] ריבעא ^[61].

אמר ליה אביי: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי ^[62]?

אישתיק.

אמר אביי: אנא סברי מדאישתיק קבולי קבלה - ולא היא: חזינא [עיין תוספות] הנהו שטרי דנפקי מבי מר ^[63], וכתיב בהו הכי ^[64]: 'פלגא דאית לי בארעא' – 'פלגא'; 'פלגא בארעא דאית לי' – 'ריבעא' ^[65]. [עיין תוספות ד"ה חזינא]

ואמר רבה: ^[66] "מצר ארעא דמינה פלגא ^[67]" – פלגא ^[68]; "מצר ארעא דמינה פסיקא" ^[69] – [שדה הראוי ל]תשעה קבין ^[70].

אמר ליה אביי: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי?

אישתיק.

סבור מינה [בבית המדרש שכוונתו של אביי] אידי ואידי פלגא,

הערות

^ אבל מטלטלי – לא, עד דאמר ליה "כל נכסיי" [ותוספות חולקים על זה]
^ המוכר שדה לחבירו בשטר המכירה
^ מצר מערבי ארוך מאה אמה
^ ומצר מזרחי כנגדו קצר חמישים אמה, שלא הגיע אלא עד חצי השדה ומצר של צפון ודרום מימין ושמאל מן המזרח עד המערב כזה [עיין בגמרא, לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]
^ כנגד מצר מזרחי יקנה, דהיינו חצי השדה, ומצר מערבי שהוא ארוך – 'מצרים הרחיב לו', דמצר שלם הוצרך לכתוב בשטר
^ כלומר: הא איכא למימר דדוקא כתב לו מצר מערב ארוך ומצר מזרח קצר, היינו כדי לקנות מצר מערב מאה אמה באורך המצר ומצר מזרח חמשים אמה, והיכי דמי? כגון שיקנה כל השדה באלכסון כנגד ראשי השורות של מזרח ומערב, כזה [עיין בגמרא, לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]
^ מקמי דאישתיק; אבל בתר דאישתיק אודי בתרוייהו
^ היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מזרח ומצר לוי ויהודה כנגדן במערב, ורוחב השדה מאה אמה, והוי מצר לוי כנגד ראובן חמישים אמה, וכן מצר יהודה כנגד שמעון חמישים אמה, וכתב לו בשטר מצר ראובן ושמעון מן המזרח ומצר יהודה מן המערב, דהיינו מצר מערבי קצר, ולוי לא הזכיר - הכא מודה רב דיקנה כנגד ראש תור; דאי הוה בעי מוכר להקנות כנגד הקצר - הכי הוה ליה למיכתב: 'ושמעון כנגד (חצי) יהודה', כלומר: מצר מזרחי, שהוא ארוך - לא יקנה אלא יהודה כנגד שמעון, דהיינו חצי השדה; ומדלא כתב הכי - שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה. אבל לעיל, במילתיה דרב, מיירי כגון ראובן ושמעון מצר מזרחי, ויהודה מצר מערב כנגד שניהן וכתב לו 'יהודה מצר מערב ושמעון מצר מזרח', דהיינו אחד ארוך ואחד קצר - התם לא קנה אלא כנגד הקצר, דבעל כרחו מצר מערב הרחיב לו, שלא יכול לפרש 'ושמעון כנגד חצי יהודה' כי הכא: שאין כותבין חצי מצר, והוצרך לכתוב מצר שלם, - נראה דהכי נמי: מדהוה ליה למיכתב 'ראובן כנגד לוי' - דמשמע שמצר לו מצר ראובן ושמעון ארוך, ומצר לוי הוא הקצר, אבל יהודה לא הזכיר; ונראין כן הדברים להעמיד החסרון של מצר ביהודה האחרון; ובפירושי רבנו חננאל מרומא גרסינן: 'מדה"ל למיכתב מצר לוי כנגד מצר ראובן וכיוצא בו מצר יהודה כנגד מצר שמעון' ומשם יש ללמוד שכתוב בספרים שלהן 'מדהוה ליה למיכתב לוי כנגד ראובן ולא כתב כו'; וכן עיקר.
^ המוכר שדה לחבירו ורוצה לכתוב מצריה, ויש לשכנו ראובן שתי שדות: אחת במזרח ואחת במערב, (ולשמעון שכנו שתי שדות: אחת בצפון ואחת בדרום) - לא יכתוב לו סתם 'שדה זו שאני מוכר לך הרי היא בתוך שדות ראובן ושמעון', דאתי למיפלג ליה באלכסון, כזה ( [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]), ונמצא שנוטל אצל מצר ראובן ושמעון; אבל כשכותב מצר ראובן רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין, הרי ארבע רוחות וכל שכן אם יכתוב לו בפירוש 'מצר ראובן מזרח ומערב מצר שמעון צפון ודרום' דשפיר דמי
^ לשון 'סימן': שהיו שדות הרבה של בני אדם מקיפין אותו, ולא כתב אלא ארבע שדות של ארבעה קרנות השדה, אבל ארכה ורחבה לא מצר כלל
^ מי אמרינן אין דרך למכור קרנות השדה אלא כל השדה שבתוך הקרנות מכר לו דמש"ה סיים לו קרנותיו או דלמא לא מכר לו אלא תלם באלכסון מקרן לקרן שתי וערב כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]
^ אות יונית ודומה לכ"ף
^ כגון שמצר לו קרן דרומית מזרחית וקרן צפונית מערבית, ונמצא שמצר תחלת כל רוח, כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]
^ אם תמצא לומר גבי סיים לו את הקרנות דלא קנה אלא כנגד הקרנות היינו משום דהתם לא סיים את הרוחות אבל הכא שמצר תחלת כל הרוחות כמי שמצר את כולן דמי וקנה הכל או דלמא לא קנה אלא באלכסון כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]
^ כגון שהיו מקיפין אותו שמונה בני אדם, שנים לכל רוח: ראובן ושמעון מן המזרח, לוי ויהודה מן הצפון, יששכר וזבולון מן המערב, יוסף ובנימין מן הדרום; וכתב 'ראובן מצר מזרח, לוי מצר צפון, יששכר מצר מערב, יוסף מצר דרום': אם תמצא לומר 'כמין גאם לא קנה אלא באלכסון' - היינו משום דדרך למכור תלם אחד בין שתי שדות, אבל אין דרך למכור בסירוגין, ורגלים לדבר דטורח היה לו לכתוב כולם, ודלגם בסירוגין ליתן מצר בכל ארבע רוחות? או דלמא הכי נמי לא מכר אלא כנגד אותן של מצר, ובאלכסון, כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]
^ כל מה שמובלע בתוך שלשת המצרים
^ התלם עצמו של מצר רביעי לא קנה, דלהכי אהני מאי דלא כתב מצר רביעי
^ דהאי דלא כתביה - משום דלא צריך
^ אצל שלשת המצרים, כמין חי"ת
^ רב אסי
^ דהאי דלא כתביה - משום ד
^ לעצמו מן השדה
^ ועדיפא דרב אסי מדרב, דקסבר רב אסי:
^ שייריה נמי לכולה שדה שכנגד המצר; ומיהו אהני שלשה מצרים שכתב לקנות פורתא, דהיינו תלם אחד אצל המצרים
^ ואמאי דקאמר רבא בהדיא 'חוץ ממצר רביעי' קאי:
^ דלא קנה מצר רביעי
^ ואוקמה
^ בתוך שני המצרים שמכאן ומכאן, אלא הולך על פני שניהם, כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]
^ קנה כל מה שיש בתוך המצרים
^ וקמפרש:
^ דאמרן 'לא קנה'
^ דאיכא עליה הרכבת דקלים הנטועים שם
^ אי נמי דהוי ההוא מצר
^ כשיעור שדה בפרק ראשון (לעיל דף יא.): דכיון דחשיב - שייריה לעצמו
^ אף על גב דלא מובלע
^ נמי
^ וקדייק גמרא:
^ דברי דרבא אנו למדים: מדאוקמיה להאי 'חוץ ממצר רביעי' בתרתי לריעותא: בדלא מובלע, וכגון דאיכא עליה ריכבא דדיקלי -
^ דליכא אלא חדא לריעותא
^ אף על גב דמיבלע
^ נמי
^ והכי פירושא: מדאוקמה רבא להאי 'ואפילו מצר רביעי' בתרתי לטיבותא: בדמיבלע וליכא עליה - מכלל דאי לא מיבלע, אף על גב דליכא עליה כו'
^ משום דאיכא חדא לריעותא
^ וקפסיק גמרא:
^ דאף על גב דפליגי, כדלקמן - בהכי מיהא לא פליגי, וכן הלכה: דבארעא לא שייר אלא במצר רביעי, דהיינו כרב
^ דאיכא תרתי לטיבותא
^ והיכא ד
^ דאיכא תרתי לריעותא
^ אי נמי
^ דהיינו חדא לטיבותא וחדא לריעותא
^ אמרי לה בתרי לישני ואליבא דרבא: ללישנא קמא - קנה, ללישנא בתרא - לא קנה
^ וקפסיק גמרא:
^ השלכת הדיינין: מאחר דמספקא לן נעביד שודא, הכל לפי הענין שיראו הדיינין ויכירו המוכר עינו יפה או רעה, הכל לפי אומד דעתם; ומיהו בשאר מקומות דמספקא לן בתרי לישני הלכתא כמאן - לא אמרינן שודא דדייני עד שיפרש כי הכא, אלא המוציא מחבירו עליו הראיה!
^ ראובן ושמעון שהיה להם שדה בשותפות ומכר ראובן את חלקו לאיניש מעלמא וכתב לו כן
^ אני מוכר לך
^ כלומר: החצי שיש לי בשדה זו אני מוכר לך
^ 'פלגא': כלומר: כל חצי השדה מכר, ולא שייר לעצמו כלום
^ אבל אם כתב לו:
^ אני מוכר לך
^ זבין ליה
^ רביע השדה, דהיינו חצי חלקו, דהכי קאמר ליה: "החצי אני מוכר לך מקרקע שלי"; נמצא: מחצי השדה שיש לו - מכר החצי, דהיינו רביע כל השדה
^ כי היכי דפלגא דאית לי בארעא - פלגא - הכי נמי פלגא בארעא דאית לי פלגא, דהכי משמע: פלגא אני מוכר לך בהך ארעא; והאי דמסיים 'דאית לי' - אמאי דקאמר 'פלגא' קאי, כלומר: אותו חצי שיש לי אמרתי לך למכור
^ רבה
^ וכתיב הכי בהנהו שטרי מכירה
^ כלומר: אותו שטר שהיה כתוב בראשו "איך פלוני אמר לנו הוו עדים שאני מוכר לפלוני פלגא דאית לי בארעא" - היה מוכיח בסופו שפלגא היה מוכר לו, שכך היה כתוב "וקנה פלוני מן פלוני חצי השדה בכך וכך ממון", ואותו שכתוב בו "פלגא בארעא דאית לי" היה מפרש בסוף השטר שהקנה לזה הלוקח רביע השדה
^ ראובן שהיה לו שדה, ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב, ומצד מזרח עכב לעצמו, ולא פירש כמה מכר וכמה שייר לעצמו, אלא כך כתב המצרים:
^ שדה פלוני שאני מוכר לפלוני: מצד מערב לוי ומצד מזרח ארעא דמינה פלגא הקרקע עצמה שהיא שלי: שחלוקה ממנה זו שמכרתי הוא מצר מזרחי שלה
^ פלגא מכר לו, דהא קאמר דמינה פלגא, דמשמע: חלוקה לחצאין
^ משמע: שדה הראויה לפסוק מקרקע אחרת
^ דהיינו לכל הפחות תשעה קבין כדתנן בפרק ראשון (לעיל יא.): אין חולקין את החצר כו', ולא את השדה עד שיהא בו ט' קבין לזה וט' קבין לזה; 'פסיקא' משמע: מחותך ממנה המועט מן המרובה

[1] אבל מטלטלי – לא, עד דאמר ליה "כל נכסיי" [ותוספות חולקים על זה]

[2] המוכר שדה לחבירו בשטר המכירה

[3] מצר מערבי ארוך מאה אמה

[4] ומצר מזרחי כנגדו קצר חמישים אמה, שלא הגיע אלא עד חצי השדה ומצר של צפון ודרום מימין ושמאל מן המזרח עד המערב כזה [עיין בגמרא, לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]

[5] כנגד מצר מזרחי יקנה, דהיינו חצי השדה, ומצר מערבי שהוא ארוך – 'מצרים הרחיב לו', דמצר שלם הוצרך לכתוב בשטר

[6] כלומר: הא איכא למימר דדוקא כתב לו מצר מערב ארוך ומצר מזרח קצר, היינו כדי לקנות מצר מערב מאה אמה באורך המצר ומצר מזרח חמשים אמה, והיכי דמי? כגון שיקנה כל השדה באלכסון כנגד ראשי השורות של מזרח ומערב, כזה [עיין בגמרא, לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]

[7] מקמי דאישתיק; אבל בתר דאישתיק אודי בתרוייהו

[8] היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מזרח ומצר לוי ויהודה כנגדן במערב, ורוחב השדה מאה אמה, והוי מצר לוי כנגד ראובן חמישים אמה, וכן מצר יהודה כנגד שמעון חמישים אמה, וכתב לו בשטר מצר ראובן ושמעון מן המזרח ומצר יהודה מן המערב, דהיינו מצר מערבי קצר, ולוי לא הזכיר - הכא מודה רב דיקנה כנגד ראש תור; דאי הוה בעי מוכר להקנות כנגד הקצר - הכי הוה ליה למיכתב: 'ושמעון כנגד (חצי) יהודה', כלומר: מצר מזרחי, שהוא ארוך - לא יקנה אלא יהודה כנגד שמעון, דהיינו חצי השדה; ומדלא כתב הכי - שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה. אבל לעיל, במילתיה דרב, מיירי כגון ראובן ושמעון מצר מזרחי, ויהודה מצר מערב כנגד שניהן וכתב לו 'יהודה מצר מערב ושמעון מצר מזרח', דהיינו אחד ארוך ואחד קצר - התם לא קנה אלא כנגד הקצר, דבעל כרחו מצר מערב הרחיב לו, שלא יכול לפרש 'ושמעון כנגד חצי יהודה' כי הכא: שאין כותבין חצי מצר, והוצרך לכתוב מצר שלם, - נראה דהכי נמי: מדהוה ליה למיכתב 'ראובן כנגד לוי' - דמשמע שמצר לו מצר ראובן ושמעון ארוך, ומצר לוי הוא הקצר, אבל יהודה לא הזכיר; ונראין כן הדברים להעמיד החסרון של מצר ביהודה האחרון; ובפירושי רבנו חננאל מרומא גרסינן: 'מדה"ל למיכתב מצר לוי כנגד מצר ראובן וכיוצא בו מצר יהודה כנגד מצר שמעון' ומשם יש ללמוד שכתוב בספרים שלהן 'מדהוה ליה למיכתב לוי כנגד ראובן ולא כתב כו'; וכן עיקר.

[9] המוכר שדה לחבירו ורוצה לכתוב מצריה, ויש לשכנו ראובן שתי שדות: אחת במזרח ואחת במערב, (ולשמעון שכנו שתי שדות: אחת בצפון ואחת בדרום) - לא יכתוב לו סתם 'שדה זו שאני מוכר לך הרי היא בתוך שדות ראובן ושמעון', דאתי למיפלג ליה באלכסון, כזה ( [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]), ונמצא שנוטל אצל מצר ראובן ושמעון; אבל כשכותב מצר ראובן רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין, הרי ארבע רוחות וכל שכן אם יכתוב לו בפירוש 'מצר ראובן מזרח ומערב מצר שמעון צפון ודרום' דשפיר דמי

[10] לשון 'סימן': שהיו שדות הרבה של בני אדם מקיפין אותו, ולא כתב אלא ארבע שדות של ארבעה קרנות השדה, אבל ארכה ורחבה לא מצר כלל

[11] מי אמרינן אין דרך למכור קרנות השדה אלא כל השדה שבתוך הקרנות מכר לו דמש"ה סיים לו קרנותיו או דלמא לא מכר לו אלא תלם באלכסון מקרן לקרן שתי וערב כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]

[12] אות יונית ודומה לכ"ף

[13] כגון שמצר לו קרן דרומית מזרחית וקרן צפונית מערבית, ונמצא שמצר תחלת כל רוח, כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]

[14] אם תמצא לומר גבי סיים לו את הקרנות דלא קנה אלא כנגד הקרנות היינו משום דהתם לא סיים את הרוחות אבל הכא שמצר תחלת כל הרוחות כמי שמצר את כולן דמי וקנה הכל או דלמא לא קנה אלא באלכסון כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]

[15] כגון שהיו מקיפין אותו שמונה בני אדם, שנים לכל רוח: ראובן ושמעון מן המזרח, לוי ויהודה מן הצפון, יששכר וזבולון מן המערב, יוסף ובנימין מן הדרום; וכתב 'ראובן מצר מזרח, לוי מצר צפון, יששכר מצר מערב, יוסף מצר דרום': אם תמצא לומר 'כמין גאם לא קנה אלא באלכסון' - היינו משום דדרך למכור תלם אחד בין שתי שדות, אבל אין דרך למכור בסירוגין, ורגלים לדבר דטורח היה לו לכתוב כולם, ודלגם בסירוגין ליתן מצר בכל ארבע רוחות? או דלמא הכי נמי לא מכר אלא כנגד אותן של מצר, ובאלכסון, כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]

[16] כל מה שמובלע בתוך שלשת המצרים

[17] התלם עצמו של מצר רביעי לא קנה, דלהכי אהני מאי דלא כתב מצר רביעי

[18] דהאי דלא כתביה - משום דלא צריך

[19] אצל שלשת המצרים, כמין חי"ת

[20] רב אסי

[21] דהאי דלא כתביה - משום ד

[22] לעצמו מן השדה

[23] ועדיפא דרב אסי מדרב, דקסבר רב אסי:

[24] שייריה נמי לכולה שדה שכנגד המצר; ומיהו אהני שלשה מצרים שכתב לקנות פורתא, דהיינו תלם אחד אצל המצרים

[25] ואמאי דקאמר רבא בהדיא 'חוץ ממצר רביעי' קאי:

[26] דלא קנה מצר רביעי

[27] ואוקמה

[28] בתוך שני המצרים שמכאן ומכאן, אלא הולך על פני שניהם, כזה [עיין בגמרא או ב'בקיצור', לא מצאתי דרך נוחה להעתיק את הציור]

[29] קנה כל מה שיש בתוך המצרים

[30] וקמפרש:

[31] דאמרן 'לא קנה'

[32] דאיכא עליה הרכבת דקלים הנטועים שם

[33] אי נמי דהוי ההוא מצר

[34] כשיעור שדה בפרק ראשון (לעיל דף יא.): דכיון דחשיב - שייריה לעצמו

[35] אף על גב דלא מובלע

[36] נמי

[37] וקדייק גמרא:

[38] דברי דרבא אנו למדים: מדאוקמיה להאי 'חוץ ממצר רביעי' בתרתי לריעותא: בדלא מובלע, וכגון דאיכא עליה ריכבא דדיקלי -

[39] דליכא אלא חדא לריעותא

[40] אף על גב דמיבלע

[41] נמי

[42] והכי פירושא: מדאוקמה רבא להאי 'ואפילו מצר רביעי' בתרתי לטיבותא: בדמיבלע וליכא עליה - מכלל דאי לא מיבלע, אף על גב דליכא עליה כו'

[43] משום דאיכא חדא לריעותא

[44] וקפסיק גמרא:

[45] דאף על גב דפליגי, כדלקמן - בהכי מיהא לא פליגי, וכן הלכה: דבארעא לא שייר אלא במצר רביעי, דהיינו כרב

[46] דאיכא תרתי לטיבותא

[47] והיכא ד

[48] דאיכא תרתי לריעותא

[49] אי נמי

[50] דהיינו חדא לטיבותא וחדא לריעותא

[51] אמרי לה בתרי לישני ואליבא דרבא: ללישנא קמא - קנה, ללישנא בתרא - לא קנה

[52] וקפסיק גמרא:

[53] השלכת הדיינין: מאחר דמספקא לן נעביד שודא, הכל לפי הענין שיראו הדיינין ויכירו המוכר עינו יפה או רעה, הכל לפי אומד דעתם; ומיהו בשאר מקומות דמספקא לן בתרי לישני הלכתא כמאן - לא אמרינן שודא דדייני עד שיפרש כי הכא, אלא המוציא מחבירו עליו הראיה!

[54] ראובן ושמעון שהיה להם שדה בשותפות ומכר ראובן את חלקו לאיניש מעלמא וכתב לו כן

[55] אני מוכר לך

[56] כלומר: החצי שיש לי בשדה זו אני מוכר לך

[57] 'פלגא': כלומר: כל חצי השדה מכר, ולא שייר לעצמו כלום

[58] אבל אם כתב לו:

[59] אני מוכר לך

[60] זבין ליה

[61] רביע השדה, דהיינו חצי חלקו, דהכי קאמר ליה: "החצי אני מוכר לך מקרקע שלי"; נמצא: מחצי השדה שיש לו - מכר החצי, דהיינו רביע כל השדה

[62] כי היכי דפלגא דאית לי בארעא - פלגא - הכי נמי פלגא בארעא דאית לי פלגא, דהכי משמע: פלגא אני מוכר לך בהך ארעא; והאי דמסיים 'דאית לי' - אמאי דקאמר 'פלגא' קאי, כלומר: אותו חצי שיש לי אמרתי לך למכור

[63] רבה

[64] וכתיב הכי בהנהו שטרי מכירה

[65] כלומר: אותו שטר שהיה כתוב בראשו "איך פלוני אמר לנו הוו עדים שאני מוכר לפלוני פלגא דאית לי בארעא" - היה מוכיח בסופו שפלגא היה מוכר לו, שכך היה כתוב "וקנה פלוני מן פלוני חצי השדה בכך וכך ממון", ואותו שכתוב בו "פלגא בארעא דאית לי" היה מפרש בסוף השטר שהקנה לזה הלוקח רביע השדה

[66] ראובן שהיה לו שדה, ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב, ומצד מזרח עכב לעצמו, ולא פירש כמה מכר וכמה שייר לעצמו, אלא כך כתב המצרים:

[67] שדה פלוני שאני מוכר לפלוני: מצד מערב לוי ומצד מזרח ארעא דמינה פלגא הקרקע עצמה שהיא שלי: שחלוקה ממנה זו שמכרתי הוא מצר מזרחי שלה

[68] פלגא מכר לו, דהא קאמר דמינה פלגא, דמשמע: חלוקה לחצאין

[69] משמע: שדה הראויה לפסוק מקרקע אחרת

[70] דהיינו לכל הפחות תשעה קבין כדתנן בפרק ראשון (לעיל יא.): אין חולקין את החצר כו', ולא את השדה עד שיהא בו ט' קבין לזה וט' קבין לזה; 'פסיקא' משמע: מחותך ממנה המועט מן המרובה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]