ביאור:בבלי בבא בתרא דף נג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שלא בפניו [1] - צריך למימר ליה "לך חזק וקני" [2].
בעי רב: מתנה היאך [3]?
אמר שמואל: מאי תבעי ליה לאבא [4]? השתא [5]: ומה מכר, דקא יהיב ליה זוזי [6] אי אמר ליה [7] "לך חזק וקני" – אִין [8], אי לא – לא, מתנה [9] לא כל שכן [10]!?
ורב [11] סבר: [12] מאן דיהיב מתנה - בעין יפה יהיב [13].
וכמה [צריך לגדור או לנעול או לפרוץ, כדי שתהיה חזקה]?
כל שהוא, כדשמואל, דאמר שמואל: גָדַר גָדֵר [14] והשלימו לעשרה [טפחים] [15], ופרץ פרצה [16] כדי שיכנס ויצא בה - הרי זו חזקה.
האי 'גָדַר' היכי דמי? אילימא דמעיקרא [17] לא הוו סלקי לה [18], והשתא נמי לא סלקי לה - מאי עבד [19]? ואלא דמעיקרא הוו סלקי לה [20], והשתא [21] לא סלקי לה [22] - טובא עבד [23]!
לא, צריכא דמעיקרא הוו סלקי לה ברווחא, והשתא קא סלקי לה בדוחקא [24].
האי 'פרצה' היכי דמי?
אילימא דמעיקרא הוו עיילי בה והשתא נמי עיילי בה - מאי עבד? ואלא דמעיקרא לא הוו עיילי בה, והשתא קא עיילי בה - טובא עבד!?
לא, צריכא דמעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא והשתא עיילי בה ברווחא [25].
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: נתן צרור [26] והועיל [27], נטל צרור [28] והועיל - הרי זה חזקה [29]
מאי 'נתן' ומאי 'נטל' [30]?
אילימא נתן צרור וסכר מיא מינה [31], נטל צרור ואפיק מיא מינה [32] - האי [33] – 'מבריח ארי מנכסי חברו' הוא [34]! אלא: נתן צרור דצמד [35] לה מיא [36], נטל צרור וארוח לה מיא [37].
ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן: שתי שדות [38] ומצר אחד ביניהן: החזיק באחת מהן לקנותה [39] – קנאה [40];
לקנות אותה ואת חברתה [41] - אותה קנה [42] חברתה לא קנה [43]; לקנות את חברתה - אף אותה לא קנה [44].
בעי רבי זירא: החזיק באחת מהן לקנות אותה ואת המצר ואת חברתה מהו? מי אמרינן מצר דארעא חד הוא, וקני [45]? או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [46]?
תיקו.
בעי רבי אלעזר: החזיק במצר [47] לקנות שתיהן [48] – מהו [49]? מי אמרינן: האי מצר - אפסרא דארעא הוא, וקני [50]? או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [51]?
תיקו.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שני בתים, זה לפנים מזה [52]: החזיק בחיצון לקנותו – קנאו; לקנות אותו ואת הפנימי: חיצון קנה, פנימי לא קנה [53]; לקנות את הפנימי - אף חיצון נמי לא קנה; [54]
החזיק בפנימי לקנותו – קנאו; לקנות אותו ואת החיצון - קנה שניהן; לקנות את החיצון [55] - אף פנימי לא קנה.
[עיין מהרש"א]
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר, ובא אחר והעמיד להן דלתות – קנה; מאי טעמא? קמא - לבני בעלמא הוא דאפיך [56] [עיין תוספות ד"ה לבני בעלמא הוא דאפיך].
אמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר: המוצא פלטרין [57] [58] בנכסי הגר, וסד בהן סיוד אחד [59] או כיור [60] אחד – קנאן;
וכמה [61]?
אמר רב יוסף: אמה;
אמר רב חסדא: וכנגד הפתח [62].
אמר רב עמרם: האי מילתא [63] אמר לן רב ששת [64], ואנהרינהו עינין ממתניתא [65]: המציע מצעות [עיין תוספות] בנכסי הגר [66] – קנה [67].
'ואנהרינהו עינין ממתניתא' - מאי היא?
דתניא: כיצד בחזקה [68]? - נעל לו [69] מנעלו [70], או התיר לו מנעלו, או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ והפשיטו והרחיצו, סכו, גרדו [71] והלבישו והנעילו [72] והגביהו [73] – קנאו [כלומר: על ידי הנאת שמוש של בעלים – נעשה קנין].
אמר רבי שמעון: לא תהא חזקה גדולה מהגבהה, שהגבהה קונה בכל מקום [74].
מאי קאמר [75]?
הכי קאמר: הגביהו [76] לרבו [77] – קנאו [78]; הגביה רבו לו - לא קנאו [79]; אמר רבי שמעון: לא תהא חזקה [80] גדולה מהגבהה [81], שהגבהה קונה בכל מקום [82].
אמר רב ירמיה ביראה אמר רב יהודה: האי מאן
הערות
עריכה- ^ אם בא להחזיק שלא בפניו דמוכר, כגון בעיר אחרת, או אפילו באותה העיר שלא מדעתו של מוכר
- ^ לא הויא חזקה אלא אם כן אמר ליה מוכר ללוקח "לך חזק וקני"; ואפילו אם נתן לו מעות - לא קני במעות, כגון בעיר שכותבין שטר: דאין הכסף מועיל עד שיחזיק או עד שיכתוב השטר, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף כו.) עלה דהך משנה 'נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף כו'; אמר רב: לא שנא אלא במקום שאין כותבין את השטר, אבל במקום שכותבין את השטר - לא קנה עד שיכתוב לו את השטר, ואי פריש - פריש: שפירש בכסף אקנה קנין גמור בלא חזקה ושטר, אבל מסתמא - לא קני במעות עד דמחזיק
- ^ הך ברייתא הוה שמיעא ליה דקתני בפניו, אבל שלא בפניו - לא הויא חזקה עד דאמר ליה בהדיא "לך חזק וקני", וקמבעיא ליה: מי לימא דבמכירה מיירי, אבל במתנה: מכיון שאמר לו "נותנני לו קרקע זו", והלך והחזיק שלא בפניו - הויא חזקה, ואף על גב דלא אמר ליה "לך חזק וקני", וכדמפרש טעמא לקמיה: דנותן בעין יפה נותן? או דלמא לא שנא
- ^ במתנה טפי ממכר
- ^ קל וחומר הוא דלא קני עד דאמר ליה "לך חזק וקני"
- ^ לוקח למוכר היום, ולמחר, לאחר שיחזיק - שהרי על מנת כן הוא מחזיק: כדי לפרוע דמים למוכר, דמוכר לא מפסיד כיון דקבל כל הדמים; אי נמי יהיב ליה מקמי דמחזיק זוזי - לא קנה, כדפרישית לעיל, וכגון במקום שכותבין את השטר, כדתניא בקדושין (דף כז.) 'מכר לו עשר שדות בעשר מדינות: כיון שהחזיק בשדה אחת - קנה כולן, מה שאין בשניהן; במה דברים אמורים? שנתן לו דמי כולן כו' - אלמא אחר נתינת דמים בעינן חזקה, ואפילו הכי:
- ^ מוכר ללוקח
- ^ הוי חזקה
- ^ דאין לו כי אם חסרון ממונו
- ^ דצריך למימר ליה "לך חזק וקני", ולא ליהוי חזקה עד דאמר ליה, דדלמא לכשירצה להחזיק כבר חזר בו ממתנתו
- ^ דקבעי לה
- ^ איכא למימר
- ^ שמחמת חיבה נתן לו; והלכך ניחא ליה שילך ויחזיק; ואיכא למימר דכמאן דאמר ליה דמי, והלכך מספקא ליה; ושמואל נמי דפשיטא ליה - סבירא ליה: היכא אמרינן 'בעין יפה נותן' - הני מילי כגון לאחר שהחזיק ונתקיימה המתנה - הוא דאמרינן 'בעין יפה נותן לו': מכל וכל, שלא שייר לעצמו במתנה זו, דאמרן לעיל: [נא,א] המוכר שדהו לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות אבל כל זמן דמספקא לן אי גמר להקנות המתנה או לא - מספק אין לנו לומר שנתן את שלו במתנה, עד דמפרש ואומר "לך חזק וקני"
- ^ שהיה בנוי פחות מעשרה
- ^ לפי שלא יוכלו לעלות עליו וליכנס בשדה
- ^ הרחיב הפרצה
- ^ כשהיה פחות מעשרה
- ^ אין יכולין לעלות דרך עליו ליכנס בשדה, כגון שהיה עשוי בשיפוע, או היה בנוי על מקום מדרון
- ^ ואמאי הוי חזקה? דכל בנין בלא צורך לא הויא חזקה
- ^ מיהא בדוחק
- ^ שהשלימו לעשרה
- ^ כלל
- ^ ואין זה ראוי לקרות 'כל שהוא' ואף על פי שבנין כל שהוא גדר
- ^ והיינו 'כל שהוא': דכל שהוא אהני, דהא אכתי סלקי לה קצת; והאי דנקט שמואל 'והשלימו לעשרה' - לאו דוקא, דהוא הדין לפחות מעשרה, (והוא) דהשתא אהני להכי דסלקי בדוחקא ומעיקרא הוו סלקי לה ברווחא; ואורחא דמילתא נקט: דסתם 'השלימו לעשרה' מעיקרא סלקי לה ברווחא, והשתא סלקי לה בדוחקא
- ^ דפורתא אהני, ולא בעי לתרוצי 'דמעיקרא לא עיילי כלל, והשתא עיילי לה בדוחק': דטובא עבד, דשווייה פתח! וגבי נעל כל שהוא נמי איכא לפרושי כהאי גוונא: שסתם פתח סתימה כל שהוא: דמעיקרא עיילי לה ברווחא, והשתא עיילי לה בדוחקא; אי ני שקבע מנעול בדלת לנעול בו, דהיינו בנין; אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר - אינה חזקה, דאין זה אלא עושה מצוה: לשמור בית חבירו, ומבריח ארי מנכסי חבירו הוא, כדלקמן בשמעתין; ואף על גב דגבי שכירות בתים אמרינן בפסחים (דף ד.) 'משמסר לו מפתחות הוי בחזקת שוכר', והוא הדין לגבי לקנותו - הני מילי במוכר ומשכיר לחבירו, אבל בנכסי הגר - מי מסר לו מפתחות שיקנה? הלכך צריך בנין כל שהוא
- ^ בחור שבגדר השדה
- ^ וכולה שמעתין אנכסי הגר קאי, והוא הדין לקונה דבר מחבירו
- ^ מן הגדר ועשה בו נקב
- ^ וכגון דמהני לשדה כדמפרש ואזיל
- ^ למאי אהני האי נתינה ונטילה דליהוי חזקה
- ^ ראה נהר שוטף ורוצה ליכנס דרך נקב, ובא זה וסתם את הנקב בצרור וסכר את המים מן השדה שלא יכנסו בו: שלא ישטפו את השדה
- ^ שנאספו לה מים בצד האחד, ועשה נקב בצד השני כדי שיצאו לחוץ
- ^ הא למה זה דומה?
- ^ למשיב אבידה: דכל ישראל מצווין להציל ממון חביריהם מן ההיזק, ואין קרוי חזקה אלא דומיא דגדר ופרץ: שעושה בו בנין או כל תיקון הצריך לו לשדה, כגון משקה מים או זומר או זורע או חורש
- ^ כמו צמיד פתיל (במדבר יט) ויצמדו לבעל פעור (תהלים קו)
- ^ חיבר המים שבתוכו שלא יצאו לחוץ וזהו כמו משקה את השדה דומיא דחורש שמתקן את השדה ומייפו בהשקאה זו
- ^ דפתח ליה מיא: על ידי נטילת צרור נכנסו המים מן הנהר דרך חור שבכותל
- ^ של גר, הסמוכין זה לזה, אלא שיש
- ^ כגון דרפק בה, כדלקמן, ונתכוין לקנותה לבדה ולחברתה לא נתן לב לקנות
- ^ לאותה שדה לבדה; ואי לא הוה מצר בינתיים - הוה קנה את כולם מסתמא בחפירה כל שהוא
- ^ כשמחזיק באחת - נתכוין לקנות בחזקה זו את שתיהן
- ^ לבדה, אבל
- ^ דמצר מפסיק, כדאמר רבי יוסי בר חנינא לקמן בשמעתין [נה. ע"ש]: 'המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר' ודוקא נכסי הגר, דממילא קני, הלכך אין בו כח לקנות אלא אותה שדה שהחזיק בה; אבל במכר - מודי רבי יוחנן שאם החזיק באחת מהן - קנה כולן, כדאמרינן בפרק ראשון דבבא קמא (דף יב.), ולקמן ב'המוכר את הבית' (דף סז.): אמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות: החזיק באחת מהן - קנה כולן ותניא בהדיא כוותיה דשמואל בפרק קמא דקדושין (דף כז:), ומפרש טעמא: ד'סדנא דארעא חד הוא' וכדמפרש התם בברייתא: במה דברים אמורים שקנה כולן? שנתן לו לוקח למוכר דמי כולן, דכולהו אשתעבוד ליה ללוקח בשביל מעותיו - אהני חזקת אחת מהן לקנות כולן, אבל לא נתן לו דמי כולן - לא קנה אלא כנגד מעותיו; והלכך גבי נכסי הגר נמי - דליכא מתן מעות - לא קני אלא ההיא שדה דאחזיק בה
- ^ דלא נתכוין להחזיק בה, ואין חזקה אלא מדעתו, דאין אדם קונה שלא מדעתו
- ^ מי לימא האי דלרבי יוחנן 'לא קנה חברתה בחזקתה דאידך' היינו משום שלא נתכוין להחזיק במצר, וכיון שהוא מפסיק - לא תועיל חזקה לשדה אחר שאינו מחובר לה, אבל הכא: דמתכוין לקנות גם את המצר עם חברתה – מאי? מי אמרינן האי מצר דהאי ארעא שהחזיק בה הוא, וקנה גם המצר, ודהאי ארעא של מצר שני גם הוא, ויקנה גם אותה
- ^ המצר מופלג מן השדה, גבוה או נמוך, וכל אחד מקום חשוב בפני עצמו הוא: מצר לבד ושדה לבד, ולא מבעיא דחברתה לא קנה, אלא אפילו המצר לא קנה; והאי דאמר רבי יוחנן 'חברתה לא קנה' - הוא הדין דאפילו מצר לא יכול לקנות בחזקת השדה, אלא אורחא דמילתא נקט: שאין חוששין בני אדם בקניית המצר כי אם בקנין השדה
- ^ דרפק ביה פורתא
- ^ השדות דמכאן ומכאן
- ^ דאם תמצי לומר 'החזיק בשדה לא קנה המצר' - התם היינו טעמא: שאין המצר צריך מן השדה ואין זקוק לו כלל
- ^ אבל המצר משועבד הוא לשדה לשמרו, כמו שהאפסר משמר את הבהמה, ואמרינן בקדושין (שם): 'תדע אילו מכר לו עשר בהמות באפסר אחד - מי לא קנה הבהמות בשביל שמחזיק באפסר'? - והאי מצר נמי אפסרא דארעא הוא, וכמי שמחזיק בשדות דמי
- ^ המצר לגמרי, ולא דמי לאפסר של בהמות, כדאמרינן נמי בקדושין: מי דמי? התם אגודו בידו, הכא לא אגודו בידו'!
- ^ והפנימי יש לו דריסת הרגל על החיצון לצאת לרשות הרבים דרך עליו
- ^ דאין פנימי משועבד לחיצון כלל דליהני חזקה שלו
- ^ הכי גרסינן: לקנות אותו ואת החיצון - קנה שתיהן;
- ^ לבדו, לכך החזיק בפנימי
- ^ הפך לבנים בעלמא וסדרן זה על זה: דכל זמן שלא העמיד דלתות - מאי קעביד? מעיקרא עיילי ברווחא והשתא נמי עיילי לה ברווחא, דתחלת בנין אינו עיקר, אלא גמרו, וכדתנן (לעיל דף מב.): 'נעל וגדר' דהיינו העמדת דלתות, אבל 'בנה כל שהוא' לא קתני
- ^ בנויין, ואין חסר כלום, ואין לו מה לחדש בבית שתהיה חזקה
- ^ 'גדולים' לא גרסינן
- ^ טיח בסיד
- ^ ציורין מחוקין על הקיר
- ^ הוי ייפוי להחזיק
- ^ דרך כניסת פתח הבית בכותל שכנגדו, דשם נראה יותר לנוי, אבל במקום אחר - טפי מאמה בעי
- ^ דלקמן
- ^ מדעתו
- ^ והאיר עינינו להביא לנו ראיה לדבריו ממתניתא דלקמן
- ^ ושכב שם על הקרקע בנכסי הגר
- ^ ואף על גב דלא היינו 'נעל וגדר ופרץ': שלא תיקן שום תיקון בקרקע, אלא שנהנה גופו מן הקרקע: ששמשתו הקרקע - הוי חזקה. ונראה בעיני דמהכא ילפינן: דנפקא לן קרקע נקנה בחזקה בקדושין [כו,א] מהאי קרא 'ושבו בעריכם אשר תפשתם': במה תפשתם? – בישיבה; ועוד [דבי רבי ישמעאל] מדכתיב 'וירשתם אותה וישבתם בה': במה ירשתם? – בישיבה; והיינו בכלל ישיבה כששוכב על הקרקע [אולי ההסבר: אם כבשתם במלחמה ולא ישבתם בה, אלא הצבא נסוג – אין כאן תפישה או הורשה, אלא רק כיבוש; ההורשה נעשית על ידי ישיבה]
- ^ אעבד כנעני, דתנן בקדושין שנקנה בחזקה קאי
- ^ עבד לרבו
- ^ ששימש העבד לרבו הויא חזקה, וכן כולן; אף הציע מצעות ששמשתו הקרקע קנה
- ^ כמו 'ויקח לו חרש להתגרד בו' (איוב ב ח)
- ^ היינו 'נעל לו מנעלו' דרישא, ואגב שיטפא ד'הלבישו' אמר נמי 'הנעילו'
- ^ לקמיה מפרש מי הגביה למי
- ^ לקמיה מפרש
- ^ 'הגביהו' דקאמר תנא קמא: מי הגביה למי? ומאי קמהדר ליה רבי שמעון - דלפום ריהטא משמע דהיינו תנא קמא!
- ^ העבד
- ^ כגון שהיה צריך להגבהה זו כגון להעלותו למטתו
- ^ קנאו לעבד בהגבהה זו, שהרי שימש לרבו: שנסמוך עליו; והיינו דומיא ד'הציע בנכסי הגר': דכיון שנסמך ונשען בשכיבתו על הקרקע - קנאה
- ^ דלא שייכא הגבהה כי אם במטלטלי: שאין דרך להגביה בני אדם
- ^ דהנעיל והלביש והרחיץ והפשיט
- ^ גדולה מהגבהת רב לעבד, וקנה רב לעבד
- ^ שהרי הגבהה חמורה היא: דקונה אפילו ברשות מוכר, מה שאין כן במשיכה ומסירה; וגם קונה ברשות הרבים ובסימטא