ביאור:בבלי בבא בתרא דף פו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פירקן [1] והכניסן לתוך ביתו [2]: פסק עד שלא מדד - אין שניהן יכולין לחזור בהן [3]; מדד עד שלא פסק - [4]שניהן יכולין לחזור בהן [5]; ומדכליו דמוכר ברשות לוקח לא קנה [6] - כליו דלוקח נמי ברשות מוכר לא קנה [7]!
אמר רב נחמן בר יצחק: בששפכן [8]!
איקפד רבא [9]: מידי 'שפכן' קתני? 'פירקן' קתני [10]!?
[מדוע הקפיד רבא? הרי הוא מרבה להשתמש ב'הכי קתני' בתירוציו? אולי כוונת הרשב"ם לענות על זה כשאמר: דאיהו אמר האי 'תא שמע’]
אלא אמר מר בר רב אשי: במתאכלי דתומי [11].
אמר ליה הונא בריה דמר זוטרא לרבינא: מכדי 'פירקן' קתני [12] - מה לי פסק ומה לי לא פסק ?
אמר ליה: פסק - סמכא דעתיה, לא פסק - לא סמכא דעתיה [13].
אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע: דרב ושמואל, דאמרי תרוייהו: 'כליו של אדם קונה לו בכל מקום' - לאתויי מאי? לאו לאתויי רשות מוכר?
התם דאמר ליה [14] "זיל קני [15]" [16]!
תנן התם [17]: 'נכסים שיש להן אחריות [18] נקנין בכסף [19], ובשטר [20], ובחזקה [21]; ושאין להן אחריות [22] - אין נקנין אלא במשיכה [23]';
בסורא מתנו לה להא שמעתא [24] משמיה דרב חסדא; בפומבדיתא מתנו לה משמיה דרב כהנא, ואמרי לה משמיה דרבא:
לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה [25], אבל דברים שדרכן להגביה [26] - בהגבהה אִין, במשיכה לא.
יתיב אביי וקאמר להא שמעתא.
איתיביה רב אדא בר מתנה לאביי [דומה לתוספתא בבא קמא פ"ט מ"ו; שבת צא,ב; כתובות לא,א; סנהדרין עב,א – בגמרות אלה בשם רב ביב בר אביי]: 'הגונב כיס בשבת [27] חייב [28], שכבר נתחייב בגניבה [29] קודם שיבא לידי איסור שבת [30]; היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא [31] – פטור[32] [33], שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד[34] [35]'; והרי כיס, דבר הגבהה הוא, ואפילו הכי קני במשיכה [36]?
ת בבא קמא ט,ו הגונב כיסו של חבירו והוציאו בשבת הרי זה חייב שכבר נתחייב בגניבת הכיס עד שלא תבא שבת אם היה מגרר בו ויוצא פטור העושה מום במוקדשין אין משלם אלא חצי נזק.
אמר ליה: במיתנא [37]
[38] אנא נמי במיתנא קא אמינא [39]!
אמר ליה: במידי דבעי מיתנא [40]. [כך שיטת הגמרא נכונה, וכך מצאתי הגהת רבינו זקני מנוחתו כבוד.]
תא שמע [מהברייתא (לעיל דף פה,א): ארבעה מדות במוכרין]: 'ברשות מוכר - לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו'; [41] אלמא מידי דבר הגבהה [42], אי בעי בהגבהה קני ליה ואי בעי במשיכה קני ליה!?
אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני: מידי דבר הגבהה – בהגבהה, מידי דבר משיכה – במשיכה [43].
תא שמע [45]: 'המוכר פירות לחבירו: משך ולא מדד - קני' - והא פירות דבני הגבהה נינהו, וקתני דקני במשיכה [46]?
הכא במאי עסקינן - בשליפי רברבי [47].
אי הכי - אימא סיפא 'הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום זה למקום אחר' [48]?
אטו פשתן בשליפי רברבי מי לא עבדי [49]? [50]
שאני פשתן, דמשתמיט [51].
אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע (קידושין כה ב; בבא קמא יא,ב): 'בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה - דברי רבי מאיר ורבי שמעון בן אלעזר; וחכמים אומרים: בהמה דקה במשיכה' והא בהמה דקה דבר הגבהה היא, וקתני דקני במשיכה [52]!?
שאני בהמה: דסרכא [53].
רב ושמואל דאמרי תרוייהו [בבא מציעא קב,ב;(לקמן קה,א), קו,ב]: '"כור בשלשים אני מוכר לך" - יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה [54]; "כור בשלשים: סאה בסלע [כור = 30 סאה] אני מוכר לך" - ראשון ראשון קנה [55]'
תא שמע [56]: 'אם היתה מדה של אחד מהן - ראשון ראשון קנה' - ואף על גב דלא נתמלאה המדה!?
כגון דאמר ליה: "הין - בשנים עשר סלעים, לוג בסלע אני מוכר לך" וכדאמר רב כהנא [57]: שנתות היו בהין [58] - הכי נמי: שנתות היו במדות.
תא שמע: 'השוכר את הפועל [60] לעשות עמו לגורן: היום בדינר [61],
הערות
עריכה- ^ בין מוכר בין לוקח
- ^ והכניסן לרשותו - דיש כאן הנחה ברשות לוקח - יש כאן חילוק
- ^ ואף על גב דאכתי בהך הכנסה לא קנה, משום דלא פסק - אהני לכי פסק בתר הכי דקניא ליה רשותיה שמונחין בו; הלכך: פסק אחרי כן; אף על פי שלא מדד - קניא ליה רשותיה, ואין יכול לחזור אפילו קודם מדידה: דבשעת פיסוק - קניא ליה רשותיה, ואין כליו של מוכר מעכב עליו! אלמא כלי לא חשיב 'רשותיה' ומדידה נמי לא מעכבא, כדתנן: 'משך ולא מדד - קנה': דהואיל ופסק דמים על כולן - מדידה גלוי מילתא בעלמא היא! ולא דמי להיכא דלא מכר לו אלא כור אחד, דאמרינן לקמן: מדידת הכור מעכבא ויכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה, דהתם מעכבא מדידה דלא קניא רשותיה אלא מאי דזבין ליה
- ^ לא קנה, ו
- ^ קודם שיפסקו, אבל משיפסוק – קנה. ואית דמפרשי 'פירקן והכניסן לתוך ביתו' - היינו 'משיכה', והאי דקתני 'פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור' - מוקמי לה כשפסק קודם שפירקן, וקני במשיכה שאחר פיסוק; וטעות הוא בידם: דאם כן היכי יליף מיניה דכליו של מוכר לא מעכב קנייה דרשות לוקח? דלמא הא דקנה לוקח - לאו משום קניית רשותו הוא, אלא משום משיכה!?
- ^ לא קנה מוכר, כלומר: שאין כליו של מוכר מעכב על רשות הלוקח לקנותן הלוקח, כדקתני 'פירקן ופסק - קנה': דקנה רשות קודם מדידה, ואף על פי שעדיין הפירות בתוך שקין של מוכר, וכיון דאהני רשות לוקח לבטל כליו של מוכר ולהוציאן מרשות מוכר
- ^ כל שכן וכל שכן כליו דלוקח נמי ברשות מוכר יבטל הרשות את הכלי של לוקח: שלא להוציאן מחזקת המוכר שמוחזק בהן עד עתה
- ^ האי 'פירקן' היינו שפירקן לשפכן מן השקין לקרקע ביתו של לוקח, דליכא כליו דמוכר, והלכך קניא ליה ללוקח רשותו
- ^ דאיהו אמר האי 'תא שמע'
- ^ דמשמע: כמות שהיו מונחין החבילות כן פירקן
- ^ חבילות שומים דליכא שקין
- ^ שהונחו ברשות לוקח, וקני ליה רשותו מיד כשקיבל עליו מוכר למכרן לו, כדקתני בברייתא לעיל
- ^ דמי יימר שיתקיים המכר? שמא המוכר יעלה בדמיהן, והלוקח יזלזל בדמיהן, שהרי אין דמיהן קצובין
- ^ מוכר
- ^ אני רוצה שיקנה לך כליך
- ^ דכמאן דמושיל ליה מקום הנחת כליו דמי, כי קמיבעיא לן סתמא
- ^ בפרק קמא דקדושין (פ"א מ"ה)
- ^ שקיימין לעולם
- ^ במתן מעות
- ^ אם כתב לו "שדי מכורה לך" או "נתונה לך" ומסר לו את השטר
- ^ נעל וגדר ופרץ כל שהוא; והתם יליף טעמא מקראי
- ^ מטלטלי
- ^ שמושכן לרשותו או לרשות שיש לו חלק בו, כגון סימטא וחצר השותפין, וכל שכן בהגבהה, דהגבהה קונה בכל מקום ובכל דבר: דמשהגביהה הניחה ברשותו אפילו בלא משיכה; כן נראה לי
- ^ דלקמיה האי 'לא שנו'
- ^ שכבידין
- ^ דברים קלים
- ^ והוציאו לרשות הרבים
- ^ בתשלומין דליכא למימר קם ליה בדרבה מיניה דליכא הכא שתי רשעיות ביחד
- ^ משעת הגבהה: דהגבהה בכל מקום קונה
- ^ ואיסור שבת ליכא עד שעת הוצאה
- ^ בקרקע, דהגבהה ליכא, ולא קני ליה אלא בשינוי רשות: שימשכנה לרשותו
- ^ Note:עד כאן לשון התוספתא בבא קמא פ"ט מ"ו
- ^ מן התשלומין דקם ליה בדרבה מיניה וכתיב כדי רשעתו (דברים כה) משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות
- ^ Note:עד כאן בגמרות שבת, כתובות, סנהדרין בשם רב ביב בר אביי
- ^ דבשעת הוצאת חוץ קנייה ונתחייב בסקילה; ובכתובות בפרק 'אלו נערות' פרכינן: דמשכיה להיכא? אי לרשות הרבים - איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא!? ומוקמינן לה כשצירף ידו למטה משלשה [טפחים] וקבלה, וידו של אדם חשובה לו כארבעה [טפחים] על ארבעה [טפחים] וקניא ליה, ולא בטלה לגבי רשות הרבים לגבי קנייה, ויש כאן [איסור] שבת וגניבה באין כאחד; והך 'קנייה' - לאו משום הגבהה היא, אלא משיכה לתוך ידו: שהרי ידו סמוכה בתוך שלשה [טפחים] לקרקע. ואית דמוקי ליה התם בצידי רשות הרבים: דלענין גניבה מיקנא קני, ולענין שבת הוי רשות הרבים, כרבי אליעזר
- ^ ואפילו הכי אי לאו משום איסור שבת הוה קני ליה במשיכה, כגון אם היה מגרר ויוצא בחול
- ^ כך השיבו סתם
- ^ וסבור רב אדא דכיס קטן הוא, ותמה על תירוץ זה, ואמר ליה:
- ^ דאע"ג דאיכא ביה מיתנא דרכו להגביהו הוא
- ^ גירסת הרשב"ם:'דחזי למיתנא קאמינא לך' [ופירושו]: כיס גדול מאד
- ^ 'עד שיוציאנה' היינו משיכה
- ^ דבר קל
- ^ 'עד שיגביהנה' אם דבר קל הוא, או 'עד שיוציאנה' אם דבר כבד הוא
- ^ ולפי עניות דעתי נראה לי דהוה מצי לתרוצי הכא במידי דבר משיכה עסקינן, הלכך אי בעי בהגבהה – ליקני, דהגבהה עדיפא ממשיכה, וקונה בכל דבר; ואי בעי במשיכה – ליקני, דהא אורחיה במשיכה! אלא דניחא טפי לאורויי דין תרוייהו: דמידי דבר הגבהה בהגבהה ולא במשיכה, ומידי דבר משיכה - אפילו במשיכה; וכן נראים הדברים: דהא בפרק קמא דקידושין (דף כה:) תנן: אמר רבי מאיר: 'בהמה גסה במסירה והדקה בהגבהה' - ולא במסירה ומשיכה; ואמרי ליה רבנן: 'בהמה דקה נקנית במשיכה' כלומר: אף במשיכה; ובגמרא אמרי רבנן אחרים: 'זו וזו במשיכה', ואמר להו רבי שמעון: 'זו וזו בהגבהה'; אלמא הגבהה עדיפא ממשיכה, דהא אפילו [גסה] לרבי שמעון בהגבהה ולא במשיכה, כדמפרש התם.
- ^ ממתניתין דף פד,ב
- ^ דבשליפי זוטרי משמע מתניתין - מדקמפלגי בסיפא גבי פשתן - דהכי קתני: 'המוכר פירות משך ולא מדד - קנה' דמשיכת כל שהוא מהניא בפירות, שהרי דבר מועט הוא, ובמשיכת כל שהוא נעקר כולו ממקומו, כדאמר שמואל לגבי ספינה (לעיל דף עה:) 'עד שימשוך את כולה'; אבל המוכר פשתן שהוא ארוך, אף על גב דהוי שליפי זוטרי - לא קנה במשיכת פורתא, דעדיין לא נעקר כולו ממקומו עד שיטלטלנו ממקום זה למקום אחר, כלומר: שימשכנו או יגביהנו למקום אחר: שיהיה נעקר כולו ממקום שהיה שם, דאיכא למימר דאפילו רב - דפליג בספינה - הכא מודה: דהתם מים יש תחתיו, ומדניידא פורתא חשיבא כ'נעקרה כולה ממקומה', אבל על גבי קרקע - איכא למימר דמודי
- ^ והכי קא מפליג בין פירות לפשתן: המושך פירות, פעמים שאם משך – קנה, כגון בשליפי רברבי: דהתם ודאי מהניא משיכה, וכל שכן הגבהה; אבל המוכר פשתן: דאי אפשר בשליפי רברבי, כדמפרש לקמן, אלא שליפי זוטרי נינהו - לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום, כלומר: שיגביהנו, ולא במשיכה, כדלעיל; ודרך המגביהין מקחן - אין מגביהין על מנת להחזירו במקום שהגביהו, אלא מגביהו והולך לו ונוטלו לרשותו; והלכך נקט 'ממקום למקום'
- ^ והיינו דקפריך 'אי הכי אימא סיפא כו': דבשלמא לדידי דמוקמינן לה אפילו בשליפי זוטרי: איכא לפלוגי בין רישא לסיפא במשיכת כל שהוא, כדפרישית; אלא לדידך, דמוקמת נמי לרישא בשליפי רברבי ארוכין - ליכא לפלוגי בין רישא לסיפא אלא דברישא מהניא משיכה, דרגילין להיות שליפי רברבי, ובפשתן לא מהניא משיכה אלא הגבהה, משום דלא הוו רברבי אלא זוטרי
- ^ כמו פירות – בתמיה: ותהני בהו נמי משיכה
- ^ [כן נראה שיטה זו בעיני, ועיקר.]
- ^ שמחליק, ואין יכולין לעשות ממנו משאות גדולות; הלכך בעי הגבהה דדרכו בכך; ורבינו חננאל פירש: 'שאני פשתן דמשתמיט': כיון שאם ימשך – מתנתק, אין דרכו להמשך; לפיכך קני בטלטול; ולפי הלשון הזה איכא לאוקומה אפילו בשליפי רברבי, ואפילו הכי ליתיה במשיכה, אלא בהגבהה, משום דמתנתק במשיכה
- ^ הכי גרסינן בפירושי רבינו חננאל: 'תא שמע: בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי רבי מאיר ורבי שמעון בן אלעזר; וחכמים אומרים: בהמה דקה במשיכה; והא בהמה דקה דבר הגבהה היא, ותנו חכמים במשיכה'; ומשנה היא בפרק קמא דקידושין; ומדרבנן קפריך: דבהמה דקה מיקניא נמי במשיכה, ואף על גב דבת הגבהה היא
- ^ מסתרכת ומתדבקת ברגליה בקרקע, ולא אפשר בהגבהה כי אם בקושי; הלכך אורחה במשיכה; ורבינו חננאל פירש 'דסרכא' שורטת, מלשון שרוך נעל (בראשית יד)
- ^ צריך היה לו [למוכר] למעות כנגד דמי הכור, ולא נתכוין שיהא זה קונה פחות מִכּוּר ולא יותר מִכּוּר, אלא כור בצמצום מקנה לו: לא פחות ולא יותר; הלכך אם משך ואף על פי שפסק ואפילו ברשות לוקח ובכליו של לוקח - לא קנה עד שיהא הכור מדוד כולו, דהכא מדידה מעכבא, הואיל והקפיד במכירה פחות מִכּוּר ויותר מִכּוּר, ומשום הכי יכול לחזור בו מכל המכירה; אפילו כשמדד לו כ"ט סאין - חוזר הוא כל זמן שלא נמדד סאה אחרונה; ואף על פי שמשך הכ"ט סאין - חוזר הוא כל זמן שלא נמדד סאה אחרונה; ואף על פי שמשך הכ"ט סאין - אינה משיכה מעליא, דכור זה - חד מקח הוא, ועד דמשיך כוליה - לא קני, כדאמרינן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף מז.): דהיכא דמכר לו חמור בפרה וטלה, ומשך את הפרה ולא משך את הטלה - שניהם יכולין לחזור בהם, משום דלא הוי משיכה מעלייתא; ומתניתין דקתני 'משך ולא מדד - קנה' היינו כשמקנה לו כל החבילה כמות שהיא, והמדידה - גלויי מילתא בעלמא היא, להודיע כמה מכר
- ^ שכל אחד מכירה בפני עצמו היא, וכגון דהויא מדה דלוקח, ובסימטא, דקני ליה כליו; אי נמי ברשות מוכר, וכגון דאמר ליה מעיקרא "יקנה לך כליך ברשותי"
- ^ משום דפרכינן מינה טובא בשמעתין לעיל לא קאמר 'מיתיבי'
- ^ במסכת מנחות פז,ב; שבת פ,ב
- ^ של קדש: עד כאן לפר, עד כאן לאיל, עד כאן לכבש; כלומר: סימנים למדת חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש [יין]
- ^ מצאתי גירסא זו על העיקר בפירושי רבינו חננאל איש רומי: תא שמע: 'אם היתה המדה של אחד מהן - ראשון ראשון קנה', ואף על גב דלא נתמלאת המדה; הכא במאי עסקינן? בדאמר ליה "הין בי"ב סלעים, לוג בסלע אני מוכר לך", וכדאמר רב כהנא: שנתות היו בהין - הכא נמי כו'; וכן עיקר: דמההיא רישא שייך למיפרך הא דקתני בה בהדיא 'עד שלא נתמלאת המדה למוכר' כו', אבל במדה של אחד מהן לא חיישינן ל'נתמלאת המדה', אלא ראשון ראשון הנכנס בכליו של לוקח - קנה לוקח: דאפילו בחצי מדה שהיא חסירה ואין ידוע כמה יש הואיל ולא נתמלאת - אין יכול לחזור בו; ואף על גב דאמר ליה: "כור אני מוכר לך ביחד", או "סאה אני מוכר לך ביחד" - כל שכן הכא, דזבין ליה כור ומדד כ"ט סאין מלאין - שקנה כל מדה ומדה כשנתמלאת; וקשיא לתרוייהו; ופרקינן: בדאמר ליה "הין בי"ב סלעים, לוג בסלע אני מוכר לך", והיו י"ב שנתות: כעין בליטות יוצאין בדופני הכלי מתוכו לסימנים: כיון שמגיע השמן או היין בכל בליטה - ידוע שהוא לוג, וכיון שהגיע לבליטה – 'נתמלאת המדה' קרינא ביה, ודמיא ממש ל"כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך" דקנה כל סאה וסאה - הכי נמי כל לוג ולוג קני כשמגיע לסימן; ורישא דקתני חילוק בין נתמלאת ללא נתמלאת, נהי נמי דמיירי כמו בסיפא: בדאמר ליה "הין בי"ב, לוג בסלע" אפילו הכי לא קני לוקח ראשון ראשון המגיע לסימן: דכיון דבמדה שאינה של שניהן עסקינן, והוא רוצה למדוד ולמלאותה כולה - הרי היא מושאלת לו עד שיגמור את מדידתו, דלא הויא שאולה ללוקח עד שתתמלא, כדפרישית לעיל: דעל מנת כן שאלוה שניהן: זה למדידה וזה לקחתה משתתמלא לשפכה בכליו או ברשותו; והאי דקפריך בספרים שלנו מסיפא, דקתני 'ברשות לוקח כיון שקיבל כו' - לאו פירכא היא כלל: דהתם כשהקנה לו כל התבואה מיירי דקני ליה רשותא בלא מדידה, כדקתני נמי מתניתין: 'משך ולא מדד – קנה'; ועוד: אדרבה הוה ליה לפרוכי ממתניתין, דקתני בהדיא 'משך ולא מדד - קנה' דאילו התם לא מדד כלל, ואפילו הכי קנה. ועוד שינויא דקמשני לפי לשון הספרים דלא מפרשי: דבהכי מיירי דקאמר "הין בי"ב לוג בסלע" - לאו שינויא הוא: דמה מהניא שנתות היכא דאמר ליה סתם "הין אני מוכר לך"? אפילו אם מדד לו הין בי"ב לוגין לא קני לשמואל עד דאמר בהדיא "הין בי"ב, לוג בסלע אני מוכר לך"!
- ^ ונותן לו שכרו עכשיו, בניסן, כדי
- ^ כלומר: כל יום של ימות הגורן בדינר, ונתן לו עכשיו שלשים דינר לשלשים ימי הגורן; ולא גרסינן 'מהיום בדינר'; בפירוש רבינו חננאל